שיתוף - לביקורת מבצע הסינון הקשה בחיי.

[אוראל סולטן]

כשהגיע סוף-סוף הזמן לבחור לי מישהו מתאים, החלטנו לפעול בכמה מישורים.

"טויבי, אנחנו לא מתפשרים," אבא אמר בקול של מנכ"ל ועדת חקירה. "נעשה סינון קפדני."

וכך, בכל ערב, היינו יושבים בסלון עם רשימת מועמדים, מנתחים ומסננים.

"זה?" אבא אמר, מצביע על תמונה. "נראה טוב, אבל קצת רזה מדי."

"נכון," הנהנתי. "הוא גם נראה די שברירי ועייף. לא רוצה מישהו שישב בטל כל היום."

"וזה?" הוא הראה לי מישהו אחר.

"לא, אבא. העיניים שלו קטנות מדי."

"אה!" הוא קרא בהתלהבות, "את חושבת כמוני! העיניים זה המדד הכי חשוב."

עברנו אחד אחד, פסלנו פה, פסלנו שם.

"הוא... קצת חלקלק, לא?"

"מאוד. לא סומכת עליו."

"וזה?"

"נראה שקט מדי. אולי הוא לא מספיק נוכח."

"וזה?"

"נראה לבן מידי. אשכנזי כזה." פסקתי. "אני אומרת לך - אחרי שנה אחת אמא תעשה ממנו קציצות."

עברו שעתיים. ערימה של שמות נפסלה, ואני הרגשתי מותשת.

"אולי זה?" אבא הצביע.

"נראה נחמד, יפה, אבל משהו בו... קצת בוהה."

"כן, נכון, כמו מישהו שאין לו מושג מה קורה בסביבתו."

בדיוק אז הגיעה אמא עם כפפות ומבט של מישהי שנמאס לה מהשטויות שלנו.

"נו? בחרתם כבר?"

"עוד לא", נאנחתי.

"די, תחליטו כבר. אני רוצה ללכת הביתה."

הסתכלתי על אבא בהלם.

"אנחנו לא בבית?"

"מה פתאום," אמא גלגלה עיניים. "אתם פה כבר שעה וחצי מחפשים דג מהאקווריום של החנות."

 

[סבתא חביבה]

הסתכלתי על אבא בהלם.

"אנחנו לא בבית?"

לא הבנתי, היא לא יודעת איפה היא נמצאת?

הרעיון מעולה! לא חלמתי שזה הפאנץ

 

[נח שוורצברגנדרוביץ]

עוצמתי ועצום! וואו וואו איזה פאנץ'!!!

אמנם יש כמה דברים שלא הסתדרו לגמרי אחרי הפאנץ', לא נורא, הפאנץ' החזק מפצה על זה.

 

[ח.ד. וחלק]

חזק!
הכתיבה והפאנץ' אדירים.
בהחלט לא ציפיתי לפאנץ' כזה.

 

[ללמוד לכתוב]

כתיבה מופלאה! לא חיכיתי לפאנץ' כזה!
רק בפעם הבאה כדאי להדק יותר את הקצוות, למשל כאן:

וכך, בכל ערב, היינו יושבים בסלון עם רשימת מועמדים, מנתחים ומסננים

לעומת:

"אנחנו לא בבית?"

"מה פתאום," אמא גלגלה עיניים. "אתם פה כבר שעה וחצי מחפשים דג מהאקווריום של החנות."

שזה גם לא מובן איך היא לא יודעת שהיא בחנות; מה היא חשבה - שצמח להם אקווריום בסלון?
וגם כאן:

"זה?" אבא אמר, מצביע על תמונה.

לעומת:

"מה פתאום," אמא גלגלה עיניים. "אתם פה כבר שעה וחצי מחפשים דג מהאקווריום של החנות."

אבל הפאנץ' המופלא כיפר על הכל.

 

[המאושר!]

יאו! איזה הפתעה של פאנץ'!

והכתיבה מפליא ממש.

שכוייח גדול.

 

[Ayala10]

חחח, ענקקק!!!

 

[אוראל סולטן]

לא הבנתי, היא לא יודעת איפה היא נמצאת?

יכול להיות שהיא שכחה לרגע...

הרעיון מעולה! לא חלמתי שזה הפאנץ

תודה רבה!!!

עוצמתי ועצום! וואו וואו איזה פאנץ'!!!

אמנם יש כמה דברים שלא הסתדרו לגמרי אחרי הפאנץ', לא נורא, הפאנץ' החזק מפצה על זה.

תודה על התגובה המעודדת!
ניסיתי לסדר את הרוב, אך באמת היו כמה דברים שלא שמתי לב אליהם.

חזק!
הכתיבה והפאנץ' אדירים.
בהחלט לא ציפיתי לפאנץ' כזה.

כתיבה מופלאה! לא חיכיתי לפאנץ' כזה!
רק בפעם הבאה כדאי להדק יותר את הקצוות, למשל כאן:

שזה גם לא מובן איך היא לא יודעת שהיא בחנות; מה היא חשבה - שצמח להם אקווריום בסלון?

אבל הפאנץ' המופלא כיפר על הכל.

תודה רבה על התגובה החמה והביקורת המפורטת!
שכוייח, באמת לא שמתי לב לבעיות האלו. בעז"ה בל"נ אתקן אצלי.

יאו! איזה הפתעה של פאנץ'!

והכתיבה מפליא ממש.

שכוייח גדול.

תודה רבה וגדולה גם לך!

חחח, ענקקק!!!

תודההה!!!

 

[אוראל סולטן]

בעיקרון ניסיתי לשלב פה בין הדיאלוגים הקצרים של @שועל ספרות למונולוגים הארוכים של @איש המילה הכתובה (עם קצת ניסוח בסגנון @נח שוורצברגנדרוביץ ).
יצא טוב?

 

[איש המילה הכתובה]

בעיקרון ניסיתי לשלב פה בין הדיאלוגים הקצרים של @שועל ספרות למונולוגים הארוכים של @איש המילה הכתובה (עם קצת ניסוח בסגנון @נח שוורצברגנדרוביץ ).
יצא טוב?

יצא לך בדיוק בסגנון היפהפה של @אוראל סולטן, ואין יותר טוב מזה.
הקטע שלך קליל, קולח ומשעשע.
ובאופן כללי אפנה לציבור בקריאה של חיבה, אל תנסו לכתוב את הסגנון שלי, גם ככה אני בקושי מכיל את השטויות של עצמי, חוששני כי נפשי העדינה לא תעמוד בעוד מהדבר הזה.

 

[אוראל סולטן]

יצא לך בדיוק בסגנון היפהפה של @אוראל סולטן, ואין יותר טוב מזה.
הקטע שלך קליל, קולח ומשעשע.

תודה רבה!!!

ובאופן כללי אפנה לציבור בקריאה של חיבה, אל תנסו לכתוב את הסגנון שלי, גם ככה אני בקושי מכיל את השטויות של עצמי, חוששני כי נפשי העדינה לא תעמוד בעוד מהדבר הזה.

נכון! רק אני כותב בסגנון של @איש המילה הכתובה ! אתם לא תיקחו לי את הקרדיט!