הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
יום ראשון, 10:00 בבוקר.
אני מתעורר עם אנרגיות חדשות. השבוע רק התחיל, השמש זורחת (בערך), ואני מתכנן יום מוצלח. אבל רגע! - משהו מרגיש לי מוזר...
האם לקָחַת מטרייה היום? אני לא מוכן להסתכן.
אני מחייג.
"הלו, מדברת התחזית, איך אפשר לעזור?"
וואו. הם ממש זמינים.
"שלום, אפשר לקבל עדכון מזג אוויר להיום?"
"כמובן," עונה לי קול ממוחשב באדיבות מוגזמת, "הבוקר יאופיין בעננות קלה עד לילה, והיא תתפזר בהמשך היום. השמיים יהיו בהירים ושמשיים עד שעות הערב."
"מאה אחוז?" אני מוודא.
"חד משמעית."
"אין סיכוי לטפטוף? איזה זרזיף קטן?"
"לא ולא."
"אבל..." אני מתלבט, "אני לא לוקח מטרייה."
"מצוין! לא תצטרך אותה!"
"טוב," אני נושם עמוק. "אני מאמין לך."
19:00 בערב.
אני עומד בתחנת האוטובוס, רטוב כמו שקית במבה אחרי שטבעה בכיור.
הכול התחיל כשירדו "כמה טיפות קטנות" - אתם יודעים, כאלה שמרגישים כמו דגדוג על הפנים. אבל תוך שלוש דקות, זה נהפך למבול. אנשים סביבי מחפשים נחשים מדברים ומנסים לבנות אוטובוס משלטי עץ.
אני מחייג שוב.
"הלו, זה תחזית?"
"בהחלט! איך אפשר לעזור?"
"תגידי, את עושה צחוק?! בגללך לא לקחתי מטרייה ונרטבתי לגמרי!"
"באזורך לא ירדו גשמים היום." עונה לי הקול באותה אדיבות מכעיסה.
"מה לא ירדו?! אני עכשיו רטוב ליד הקיוסק!"
"ובכן... הטמפרטורות היו מעט נמוכות לעונה, אבל גשם? לא ירד."
אני מסתכל סביבי. אנשים מחליקים בשלוליות, זוג אחד נאבק בזרם מים שנכנס לפתח המטרו העתידי בפתח תקווה.
"תשמעי לי טוב," אני לוחש בזעם, "אני עומד בתחנה בחוץ. אני רואה שיורד גשם!"
"אה, טוב... אולי ממש קצת."
"קצת?! אני עכשיו שוחה פרפר כדי להגיע לאוטובוס!"
התחזית נאנחת. "טוב, תקשיב... המזג אוויר כל כך הפכפך שאני חוששת שעוד שנייה הוא יצמיח לנו לזקן ויתחיל לצעוק 'אנחנו הרוב!'... בכול אופן, בעוד שעה הגשם ייפסק ישוב עד לשבוע הבא."
"בטוח?"
"לחלוטין."
יום שני, 17:00 בערב.
הייתי נותן לכל העניין הזה לעבור, באמת. אבל כשחטפתי מבול לפרצוף למחרת אחרי שהתחזית שוב אמרה שאין גשם, נשברתי.
אני מחייג, ומוכן לקרב.
"הלו, מדברת התחזית! איך אפשר לעזור?"
"אני רוצה לדבר עם המנהל שלך."
"רגע, זה על הגשם אתמול?"
"תחברי אותי למנהל שלך עכשיו."
"...אוקיי, חכה שנייה."
(צלילים של מעלית. "דינג!")
"הלו, מדבר מנהל. איך אפשר לעזור?"
"תקשיב טוב!" אני מתפרץ, "אני רוצה להתלונן על התחזית שלך! יום אתה אומר לי שאין גשם - ובסוף יש מבול! זה נהיה אישי!"
"אדוני, אין צורך להתעצבן," עונה לי קול רגוע בצורה מחשידה. "אני הנחיתי אותה להגיד שלא ירד גשם."
"מה?! למה?! מה קרה לאלגוריתם?! נפלתם על הראש?! זה לא נתונים מדעיים?!"
"תראה..." הוא משתעל קלות, "אומנם היו אין-ספור אינדיקציות לזה שירד גשם - רוחות, עננים, ברקים, והעובדה שירד גשם... אבל לפי ההערכה שלי, לא היה לגשם אינטרס לרדת, אז פענחתי את כל מה שראיתי כסימני סרק."
"אין לו אינטרס?! גשם זה לא איזה שדלן בכנסת! הוא פשוט נופל מהשמיים!"
"תקשיב, פנינו לרגיעה. מחר לא ירד גשם, אני בטוח בזה ב-100%."
אני שותק לרגע, מנסה להבין עם מי אני מדבר.
"רגע..." אני מצמצם עיניים. "הקול שלך מוכר לי."
"מעניין..." הוא משתהה, "אני די חדש כאן, זו העבודה שלי הראשונה אחרי הצבא. חלויה, מכיר?"
קרדיט שכוייח לחיים ו' וישראל ב' על הרעיון ופאנץ' או שניים!
אני מתעורר עם אנרגיות חדשות. השבוע רק התחיל, השמש זורחת (בערך), ואני מתכנן יום מוצלח. אבל רגע! - משהו מרגיש לי מוזר...
האם לקָחַת מטרייה היום? אני לא מוכן להסתכן.
אני מחייג.
"הלו, מדברת התחזית, איך אפשר לעזור?"
וואו. הם ממש זמינים.
"שלום, אפשר לקבל עדכון מזג אוויר להיום?"
"כמובן," עונה לי קול ממוחשב באדיבות מוגזמת, "הבוקר יאופיין בעננות קלה עד לילה, והיא תתפזר בהמשך היום. השמיים יהיו בהירים ושמשיים עד שעות הערב."
"מאה אחוז?" אני מוודא.
"חד משמעית."
"אין סיכוי לטפטוף? איזה זרזיף קטן?"
"לא ולא."
"אבל..." אני מתלבט, "אני לא לוקח מטרייה."
"מצוין! לא תצטרך אותה!"
"טוב," אני נושם עמוק. "אני מאמין לך."
19:00 בערב.
אני עומד בתחנת האוטובוס, רטוב כמו שקית במבה אחרי שטבעה בכיור.
הכול התחיל כשירדו "כמה טיפות קטנות" - אתם יודעים, כאלה שמרגישים כמו דגדוג על הפנים. אבל תוך שלוש דקות, זה נהפך למבול. אנשים סביבי מחפשים נחשים מדברים ומנסים לבנות אוטובוס משלטי עץ.
אני מחייג שוב.
"הלו, זה תחזית?"
"בהחלט! איך אפשר לעזור?"
"תגידי, את עושה צחוק?! בגללך לא לקחתי מטרייה ונרטבתי לגמרי!"
"באזורך לא ירדו גשמים היום." עונה לי הקול באותה אדיבות מכעיסה.
"מה לא ירדו?! אני עכשיו רטוב ליד הקיוסק!"
"ובכן... הטמפרטורות היו מעט נמוכות לעונה, אבל גשם? לא ירד."
אני מסתכל סביבי. אנשים מחליקים בשלוליות, זוג אחד נאבק בזרם מים שנכנס לפתח המטרו העתידי בפתח תקווה.
"תשמעי לי טוב," אני לוחש בזעם, "אני עומד בתחנה בחוץ. אני רואה שיורד גשם!"
"אה, טוב... אולי ממש קצת."
"קצת?! אני עכשיו שוחה פרפר כדי להגיע לאוטובוס!"
התחזית נאנחת. "טוב, תקשיב... המזג אוויר כל כך הפכפך שאני חוששת שעוד שנייה הוא יצמיח לנו לזקן ויתחיל לצעוק 'אנחנו הרוב!'... בכול אופן, בעוד שעה הגשם ייפסק ישוב עד לשבוע הבא."
"בטוח?"
"לחלוטין."
יום שני, 17:00 בערב.
הייתי נותן לכל העניין הזה לעבור, באמת. אבל כשחטפתי מבול לפרצוף למחרת אחרי שהתחזית שוב אמרה שאין גשם, נשברתי.
אני מחייג, ומוכן לקרב.
"הלו, מדברת התחזית! איך אפשר לעזור?"
"אני רוצה לדבר עם המנהל שלך."
"רגע, זה על הגשם אתמול?"
"תחברי אותי למנהל שלך עכשיו."
"...אוקיי, חכה שנייה."
(צלילים של מעלית. "דינג!")
"הלו, מדבר מנהל. איך אפשר לעזור?"
"תקשיב טוב!" אני מתפרץ, "אני רוצה להתלונן על התחזית שלך! יום אתה אומר לי שאין גשם - ובסוף יש מבול! זה נהיה אישי!"
"אדוני, אין צורך להתעצבן," עונה לי קול רגוע בצורה מחשידה. "אני הנחיתי אותה להגיד שלא ירד גשם."
"מה?! למה?! מה קרה לאלגוריתם?! נפלתם על הראש?! זה לא נתונים מדעיים?!"
"תראה..." הוא משתעל קלות, "אומנם היו אין-ספור אינדיקציות לזה שירד גשם - רוחות, עננים, ברקים, והעובדה שירד גשם... אבל לפי ההערכה שלי, לא היה לגשם אינטרס לרדת, אז פענחתי את כל מה שראיתי כסימני סרק."
"אין לו אינטרס?! גשם זה לא איזה שדלן בכנסת! הוא פשוט נופל מהשמיים!"
"תקשיב, פנינו לרגיעה. מחר לא ירד גשם, אני בטוח בזה ב-100%."
אני שותק לרגע, מנסה להבין עם מי אני מדבר.
"רגע..." אני מצמצם עיניים. "הקול שלך מוכר לי."
"מעניין..." הוא משתהה, "אני די חדש כאן, זו העבודה שלי הראשונה אחרי הצבא. חלויה, מכיר?"
קרדיט שכוייח לחיים ו' וישראל ב' על הרעיון ופאנץ' או שניים!
נערך לאחרונה ב:
