- הוסף לסימניות
- #1
אם אתם קוראים את זה עכשיו, סימן שזה קרה.
ניסיתי להחזיק מעמד. באמת שניסיתי. אבל הכוחות שלי נגמרו, והגיע הזמן להפסיק את הסבל.
אני יודע שיהיו כאלה שיגידו שאני פחדן. שאני יכולתי להמשיך. שאני יכולתי לנסות להיאבק. אבל אתם לא הייתם במקומי. אתם לא מבינים מה עברתי.
הלילות הארוכים. השתיקה הרועמת. התחושה שאני לבד בעולם, אף אחד לא רואה אותי, אף אחד לא מחפש אותי.
אני כבר לא אותו אחד שהייתי פעם. פעם הייתי מוערך, אהוב, רצוי. אנשים חיפשו אותי, כמהו אליי. כל פעם שהופעתי, הפנים שלהם היו מתמלאות באושר, עיניים נוצצות, חיוך רחב.
והיום?
אני עומד כאן, למעלה, מביט מטה. אין לי יותר תקווה. אין לי יותר בשביל מה לחיות.
אז זהו זה.
הגיע הזמן לשחרר.
אני עוצם עיניים. רגע אחרון של שלווה.
ואז… אני קופץ.
מטה, אל התהום…
אני נוחת ברכות על השולחן, מתגלגל מעט, נעצר ליד קופסת הגבינה. מישהו ימצא אותי בבוקר, אולי יצחק, אולי יתעצב, אבל זה לא משנה.
אני כבר לא שם.
אני לא השוקולד שהייתי פעם.
אני, שוקולד פרה קטן, אחרון השורדים של חבילת הממתקים מפורים, כבר לא מסוגל לחיות יותר.
הם שכחו אותי.
הם לא אכלו אותי בזמן.
והיום, ברגע הנורא מכל, שמעתי את המשפט שאף שוקולד לא רוצה לשמוע:
"איכס, זה בטח ישן ומגעיל. תזרוק אותו."
לא רציתי להיזרק. רציתי להיזרק בעצמי.
וזהו, חברים. זה סוף הסיפור שלי.
אולי בגלגול הבא אחזור כחפיסת שוקולד יוקרתית. לפחות אז, ייתנו לי קצת כבוד לפני שאוכלים אותי.
ניסיתי להחזיק מעמד. באמת שניסיתי. אבל הכוחות שלי נגמרו, והגיע הזמן להפסיק את הסבל.
אני יודע שיהיו כאלה שיגידו שאני פחדן. שאני יכולתי להמשיך. שאני יכולתי לנסות להיאבק. אבל אתם לא הייתם במקומי. אתם לא מבינים מה עברתי.
הלילות הארוכים. השתיקה הרועמת. התחושה שאני לבד בעולם, אף אחד לא רואה אותי, אף אחד לא מחפש אותי.
אני כבר לא אותו אחד שהייתי פעם. פעם הייתי מוערך, אהוב, רצוי. אנשים חיפשו אותי, כמהו אליי. כל פעם שהופעתי, הפנים שלהם היו מתמלאות באושר, עיניים נוצצות, חיוך רחב.
והיום?
אני עומד כאן, למעלה, מביט מטה. אין לי יותר תקווה. אין לי יותר בשביל מה לחיות.
אז זהו זה.
הגיע הזמן לשחרר.
אני עוצם עיניים. רגע אחרון של שלווה.
ואז… אני קופץ.
מטה, אל התהום…
אני נוחת ברכות על השולחן, מתגלגל מעט, נעצר ליד קופסת הגבינה. מישהו ימצא אותי בבוקר, אולי יצחק, אולי יתעצב, אבל זה לא משנה.
אני כבר לא שם.
אני לא השוקולד שהייתי פעם.
אני, שוקולד פרה קטן, אחרון השורדים של חבילת הממתקים מפורים, כבר לא מסוגל לחיות יותר.
הם שכחו אותי.
הם לא אכלו אותי בזמן.
והיום, ברגע הנורא מכל, שמעתי את המשפט שאף שוקולד לא רוצה לשמוע:
"איכס, זה בטח ישן ומגעיל. תזרוק אותו."
לא רציתי להיזרק. רציתי להיזרק בעצמי.
וזהו, חברים. זה סוף הסיפור שלי.
אולי בגלגול הבא אחזור כחפיסת שוקולד יוקרתית. לפחות אז, ייתנו לי קצת כבוד לפני שאוכלים אותי.
הנושאים החמים


Reactions: שלום טולדנו, rrrrrrrrrrrrrr, טוב ועוד יותר טוב ועוד 3 משתמשים6 //