מכיוון שהגנטיקה שלי העניקה לי שינים חלשות, בשילוב עם אהבה לכל מה שמתוק...
אני מתאבד על ציחצוח השיניים של ילדיי.
מרגע בקיעת השן, בהתחלה במברשת סיליקון שמתלבשת על האצבע, ולאחמ"כ במברשת לילדים.
שלא תחשבו שזה קל, לא תמיד הם משתפים פעולה, מקווה שכשהם יגדלו הם יידעו להודות לי.
-
רציתי לשתף בחורים שנהיו לבת שלי והטיפול. מקווה שיהיה לתועלת.
אני אקדים ואציין את אחת הסיבות שבגללה נהיו לה חורים -
הבת שלי בת שנה ו 10 חודשים - מכיוון שהייתה בלי מוצץ, הייתה נרדמת עד לפני חודש רק עם בקבוק מטרנה
(וכן אילו התעוררה באמצע הלילה הייתה בוכה ומקבלת קצת מטרנה בבקבוק)
למעשה היה כל כך קל לגמול אותה ואני אשתף בתהליך - א. אמרתי לה שנגמר לנו המטרנה, ועכשיו אין מטרנה יש רק מים.
היא כמובן בכתה, וכך היא נרדמה (אשתי כמובן ברחה מהזירה, היא לא עומדת בבכי).
תוך פחות משבוע היא שכחה מהמוצר הזה. ונרדמת בקלות עם מים.
מה שמדהים זה שאשתי פחדה להפסיק עם המטרנה כי היא לא אכלה טוב.
(אני מאידך טענתי שלא שמעתי על ילדה שמתה מרעב, אם היא תהיה רעבה היא תאכל).
והדבר המדהים הוא שמאז שהפסקנו עם המטרנה היא פשוט התחילה לאכול כמו בן אדם.
ועוד דבר מדהים לא פחות, חששנו מה יהיה אם היא תתעורר בלילה, כיצד היא תירדם שוב,
ומה שקרה זה שהיא פשוט הפסיקה להתעורר!!! (בעצם אולי היא מתעוררת ושותה מהבקבוק מים?! בכל אופן אותנו היא לא מעירה...)
-
שורה תחתונה לאחרונה גיליתי שבשינים שבצד הפה (הטוחנות הראשונת למעלה) נהיו כתמים חומים, שהיו נראים לי כמו חורים.
קבעתי תור לרופא שינים, הרופאה עשתה צילום וראו שבצד אחד יש חור מהצד,
ובצד השני של הפה יש בשן שתי חורים, אחת מהצד ואחת מלמטה שאוטוטו הייתה מגיעה לשורש.
אז ככה, אשתי כמובן לא העיזה להגיע למרפאה ולשמוע את הצרחות.
אז אני לקחץי את הילדה, ישבתי על הכיסא והילדה שלי עלי, הרופאה מכניסה את הצילום (שכמובן גדול ופוצע את החיניכים הרגישות של הילדה שלי, אבל אני רגיל לדם הזה מהציחצוח שינים כל יום)
ואז אני סוגר ותופס לה בחוזקה את הלסת שלא תזוז ותפתח את הפה. 3 צילומים וצרחות אימים.
כמובן אני תוך כדי מחבק אותה ומעודד אותה שעוד רגע זה נגמר, ושזה קצת כואב ועוד רגע עובר
-
לאחר שרואים בצילום את שלושת החורים, הרופאה גם כמעט נשברת נוכח הבכי, אני מעדיף לסיים עם הסתימות
(פעם הבאה היא לא תרצה להיכנס לרופאה, ועכשיו אנחנו כבר מילא פה, והיא מילא כבר בוכה...)
בסוף הרופאה מבינה שאכן נכון לסיים את הטיפלו ולא לחכות שבועיים לתור ולחור שילך ויגדל
אז אני מתיישב שוב על הכיסא, הפעם היא שוכבת בכיסא ואני יושב ורוכן עליה
מחזיק לה את הידים והרגלים, מנסה לומר לה מילים מרגיעות, היא כמובן צורחת את נשמתה
הרופאה מכניסה לפה שלה את הצבת המיוחדת שנועלת את הפה על מצב פתוח,
הם שמים לה גז צחוק שלא עושה כלום חוץ מלהסיט את האנרגיה שלה אליו להוריד אותו...
שלש נגיעות עם הקודח, החורים נקיים, צ'יק צ'אק שלש נגיעות חומר מילוי
וזהו - הילדה יוצאת עם שלל מתנות, מרגיעה את הנשימה מהבכי
משלמים 58 ש"ח והבייתה. מהיום מצחצחים שינים גם בבוקר... בל"נ, לפחות בבקרים פחות עמוסים
-
אז למה אני משתף את כל זה?
א. לעורר מודעות על חשיבות הציחצוח - אין שום הבדל בין השן שלכם לשן שבקעה לתינוק.
שניהם צריכים צחצוח.
ב תתעקשו עם הילדים שלכם על הציחצוח, לא אמור להיות על זה דיון, פשוט תקבעו עובדה, כמו שהולכים לישון ולהתקלח הולכים לצחצח.
אין להם יכולת הבנה כמה זה חשוב, זה האחריות המלאה שלכם.
ג. תצחצחו יסודי, ותעקבו לראות שאין חורים וכתמים על השיניים
ד מצאתם חורים אל תתמהמהו - רוצו להיבדק
ה אל תרחמו, קשה לכם - תשלחו את הבעל
ו ללא ספק יש השפעה לגנטיקה, אבל ללא ספק הציחצוח יוריד את כמות החורים, וכן תוכלו לגלות אותם מהר,
ובנוסף השינים והפה של הילד שלכם פשוט יהיו נקיים במובן הכי פשוט של המושג ניקיון
בהצלחה
-
ודרך אגב אני גר בנווה יעקב, והלכתי למרפאה פרטית שיש לי קרוב לבית, תוך כדי שאני ממתין בתור יוצאת רופאה ערבית
אז אני שואל את המזכירה (יהודייה) - הרופאה שלי יהודייה?
אז היא עונה לי - יש כאן במרפאה רק רופאים ערביים... (לפני שהחברה מהמרכז מתעלפים אציין שבירושלים כמעט כל הנהגים בתח"ץ ערבים, רוב הרוקחים, וכחצי מהרופאים, דו קיום לעילא ולעילא, ושהתל-אביבים לא יספרו לי סיפורים)
מה לעשות? בירושליים גרים בעיקר חרדים שלא הולכים להיות רופאים, וערבים שכן.
נא לא להסיט את הדיון לנושא הזה.
(בהזדמנות אחרת אספר מה אני חושב על הרמה המקצועית שלהם ועל ה'חפפנות' שנמצאת עמוק בתרבות השבט)
אבל לסתימה קלה לא כ"כ איכפת לי.
(אם כי באופן עקרוני סתימה שלא בוצעה טוב תהפוך לטיפול שורש, אולי פעם הבאה אני אחפש יהודים)
הנושאים החמים
Reactions: ~yg~1 //