מזדהה, אשמח לתת תמיכה ואולי גם לקבל עצות של בעלי נסיון בלבד לסגנון הסרבנות המתואר כאן,
הבת שלי בת 9 חוד', גם לא מסכימה בקבוק בשום צורה,
ממוצץ האכלה היא אוכלת כמשחק ובאופן כללי לא יותר מ2 כפיות מקסימום בכל פעם ובכל צורה,
ביסקוויט ובמבה נאכלים לפי מצב רוח,
לחם היא מחזיקה ביד בהנאה רבה אבל הפירורים כמובן לא מגיעים לכדי רבע מנה
מתיש ומתסכל.
בערך בגיל 4 חודשים שלחתי למטפלת,
אבל אחרי שהייתי בטיפת חלב בגיל חצי שנה וראינו שהיא יורדת במשקל,
עזבתי את המשרד שלי וחזרתי איתה הביתה,
אחרי חודש של אמא מטפלת ועצמאית שמנסה לתפעל את העסק ולא ממש מצליחה לתחזק הכנסות ולקוחות,
הגעתי לטיפת חלב כדי לשמוע שהיא לא ירדה אבל גם לא עלתה... ככה ש(לא) עבדתי, לריק.
החזרתי אותה מייד למטפלת ומאז כל יום פעם בשעתיים היא זוכה לביקור בית
הייתי אצל תזונאית, אצל רופאה התפתחותית ורופאי ילדים שונים ההמלצה הטובה ביותר שקיבלתי היא להקפיד על נתינת ויטמין D וברזל, יותר מזה אין לי מה לומר רק שהסבתות משתי הצדדים טוענות שהיא מחזירה לנו על הסרבנות שלנו לבקבוקים ושגם הן רצו בהפסקות שבין השיעורים לבית של המטפלת
הבכורה שלי גם היתה ועדיין בררנית ועצמאית בניהול שעות אכילה וכמויות,
הייתי חושבת שאולי הרגלתי אותה לא נכון בשלב המעבר הראשוני,
ואם תאמרו שזו תסמונת של בכורה הרי לכם שהקטנה מוכיחה שבכורה זה רק עניין של בחירה.
למרבה הנס והפלא הבת השניה מצילה אותי מכל התיאוריות ואוכלת בשביל כל האחיות גם יחד
גם אני אשמח להשאיר את התיק צד שלי בבית למשך 4 שעות יום אחד ועדיף לפני שהיא מגיעה לגיל שנתיים
למי שיש עצה אשמח לשמוע.
הנושאים החמים
