דיון המשפטים - שלנו!

[חנה ש.]

"כשאני מתבונן בגובה העיניים —
הלב שלי לוחש לי את האמת."

 

[חנה ש.]

"הכאב של אדם, גם אם הדרך שהוא מבטא אותה לא נכונה
עדיין לא מורידה מערכו — היא מוסיפה לו עומק אנושי."

 

[חנה ש.]

נכון לגבי הילדים שלנו וגם לגבי כל אדם:
"אני לא מתמודדת עם הקשיים שלו —
אני מזכירה לו מי הוא,
דרך שקט, בחירה, חיבוק ואמון."

 

[חנה ש.]

"בחוסר צדק – מי שנלחם, מפסיד פעמיים:
חוסר הצדק כבר גבה את המחיר שלו,
אל תיתן לו לגבות גם את הלב שלך."

 

[חנה ש.]

"חוסר הצדק כבר לקח את מה שלא הגיע לו.
אל תיתן לו לקחת גם את השקט שלך."

 

[חנה ש.]

"שכבת מגן יכולה להכביד,
אבל מי שמביט עמוק –
רואה את מי שנלחם להישאר חי."

 

[חנה ש.]

"הרגש הוא החוש השישי —
לא כדי לחזות את מה שיקרה,
אלא כדי לגעת באמת שכבר קיימת."

 

[חנה ש.]

"מעבר לחוש השישי שמרגיש את הנסתר,
יש בי חוש שביעי —
חוש שמרגיש את הקדושה שנמצאת בתוך החיים עצמם."

 

[חנה ש.]

"החושים נצרכים לוויסות,
וגם הרגש —
שהוא חוש בפני עצמו —
חוש שפועל בשקט, קולט מה שהעיניים לא רואות והאזניים לא שומעות,
חוש שמבקש להרגיש את מה שמעבר,
ולכן נצרך לוויסות עדין מהחושים כולם."

 

[חנה ש.]

"לתת לעצמי מקום,
בתוך המקום שלי,
זו חוויה שמעל הזמן והמקום —
זו מתנה שאני נותנת לעצמי."

 

[אינפרא]

1. אל תיקח ללב מאנשים שלא קרובים אליו.
2. איננו יודעים את אורך החיים שלנו, אך אנחנו אחראים לעומקם, לגובהם ולרוחבם.

 

[מהללו]

@חנה ש. משפטים מדהימים! כולם תוצרת התבוננות עמוקה?

 

[מהללו]

אדם מאושר זהו אדם ששמח עכשיו, לא דוחה למחר.

 

[חנה ש.]

@חנה ש. משפטים מדהימים! כולם תוצרת התבוננות עמוקה?

חשוב להדגיש המשפטים שלי, כן נעזרתי בבינה,
אבל שוחחנו והגענו לתובנות שאני הובלתי אני ניסחתי וביקשתי לשמור על הסגנון שלי,
ואפילו שכתבתי מחדש, הנגיעות של הבינה בסגנון הן קלות בלבד, והתוכן מגיע ממני,
אני יכולה לבקש משפטים מוצלחים בנושא אבל לא זאת המטרה, וחשוב לי שזה יגיע מתובנה,
מניסיון מהלב ומהפשטות.
למשל המשפט הזה שמאוד אהבתי:
"חוסר הצדק כבר לקח את מה שלא הגיע לו.
אל תיתן לו לקחת גם את השקט שלך."
זה רעיון שלי, ביקשתי לדייק אותו עד שהגענו לנוסח הזה שהוא פרי מחשבתי.

 

[חנה ש.]

אגב בקשר לחוש "הרגש" - שאלתי את הבינה על הרעיון ואם הוא
כתוב במקום מסוים, היא אמרה לי שיש רעיון דומה אבל ממש
בקושי כתוב, והצורה שחידדתי את זה לא קיים וגם הסכימה איתי
שיש פה חידוש והוא נכון.

 

[חנה ש.]

לחלום זה לא "רק מותר" —
זו חובה פנימית לאהבה לעצמך.

 

[חנה ש.]

"אני כאן — ואני מוכנה לדעת את זה."

 

[חנה ש.]

"ואם נילחם — אולי ננצח,
אבל נפסיד את הדבר הכי יקר — אותנו."

 

[חנה ש.]

"כשהלב יודע,
גם חוסר נעשה נסבל.
כי ידיעה — היא מרפא."

 

[חנה ש.]

"אור קטן של ידיעה,
מרפא מקום גדול של ספק."