התייעצות מתעסקת יותר מדי בסדר ובנקיון של הבית

[אופססס ;)]

מאחלת לך הצלחה עם3,4,5,6,7,8,9,10 ילדים ++ כן ירבו מתוך שמחה ואושר
בית עם 2 ילדים קטנים הוא לא אותו בית עם 5
ובית עם 5 הוא לא כמו 7וכן הלאה
אני מתנחמת בזה שב"ה זה בית שחיים בובשמחה
נכון לא תמיד מסודר כמו מהקטלוג אבל משתדל להגיע לשם

בתור אחת לא מסודרת בכלל, אני דווקא חושבת שהיום אני מצליחה עם 6 יותר מאשר עם 2 קטנים ולא רק בגלל שיש עזרה מהילדים (כמעט ואין) כי אני גדלתי ולמדתי סדרי עדיפויות ופרקטיקות אם פעם הייתי 'חייבת' להספיק א', ב', ג' היום למדתי שזה לא חייב להיות כל יום/שבוע/ חודש.

(ועברתי תקופות של שמירה שלימדו אותי לקחת עזרה יותר מסיבית שאחרי התקופה למדתי שזה חשוב לשמירה של תקינות הבית)

למדתי להרפות ולזכור שלא משנה מה יהיה בבית מה שאני אשדר זה מה שיחרט.
השנה בפורים תכננתי להספיק לקשט עם הילדים את הבית בשביל ההרגשה ולא הלך. היה לי עומס מכל מיני כיוונים, הספקתי רק לתלות כמה בלונים. זה קצת העכיר לי את ההרגשה ואז תפסתי את עצמי ואמרתי שמה שאני אשדר לילדים זה הפורים שהם יזכרו ולא אם היו ליצנים על הקיר...

 

[אופססס ;)]

לא קראתי את הספר אבל אני מכירה כאלה בנות אמיתיות...
והאמא נותנת להן עבודה אחרת
חייב לתת להן משהו שמגעיל אותן?

לדעתי הדרך הנכונה היא לתת לילד לעשות מה שאוהב. ככה ישאר לכולם טעם טוב.
(ברור שיש מצבים שצריך שיעשה גם דברים אחרים אבל אז אני מזכירה לו שבד"כ הוא מקבל מטלות שאהובות עלי ואחיו מטלות שאהובות עליו)

 

[שון שון]

לא קראתי את הספר אבל אני מכירה כאלה בנות אמיתיות...
והאמא נותנת להן עבודה אחרת
חייב לתת להן משהו שמגעיל אותן?

לא ברור שלא, את צודקת
אבל משהו שם בצרחות של הבנות ובזה שאף אחת לא מוכנה לעשות את זה אז רק האמא נשארת לעשות את זה
עפעס...

 

[Chanae]

איך זה מתאר את השאלה שלי בדיוק?
אין לי בכלל ילדים בגיל הבנה..

אני גם לא מתמודדת עם באלגן, להפך הבית שלי מאוד מאוד מסודר, אבל זה גובה ממני המון כוחות.

אני מאוד אוהבת את הספרים של רותי קפלר, הסופרת האהובה עלי.
אבל הספר הזה הציק לי ממש, הילדות שם חוצפניות... מתחכמות ומתחמקות...
יש שם בעיות של כיבוד הורים, הרבה לפני שיש בעיות של חוסר אכפתיות לבית.

@Ruti Kepler ברור שלבית מבולגן יש גורמים כמו חוסר חינוך ועוד
אבל הספר מדבר אך ורק על הבאלגן
כשמה שאמא שם צריכה זה לא סדנת סדר אלא סדנת הנחיית הורים

גיליו נאות - קראתי את הסיפור בעיתון בפרקים ולא כספר אחד.
אז אולי אני צריכה לקרוא אותו שוב באופן רציף ואני אבין אחרת...

תמיד בספרים זה יותר מוקצן,
אבל תקראי את הספר שלם ולא רק פרקים.
היא מספרת שם שבהתחלה היא היתה מסדרת כל הזמן
וכמה כוחות זה לקח ממנה
עד שהיא למדה להרפות.
אבל זה נשמע ממך שאת לא רוצה להרפות אלא טיפים איך להמשיך לסדר בלי שזה יקח לך כוחות, תנסי לשאול את @Ruti Kepler אם יש פתרון קסם...

 

[BIZZARC- עשירה]

היי
אני אוהבת בית מסודר, ואם אפשר גם נקי ככל האפשר.
זה חשוב לי למרות שזה לא בא לי בטבעי והראיה זה שאני מרגישה שאני מדי עסוקה עם זה.

ואני יחסית בן אדם מסודר, אבל מרגישה שאם אני לא רוצה לבלגן בכלל אני כל שניה צריכה לקום לפח ולמקומות בבית,
לא מצליחה לחיות באופן מסודר שלא כולל מאמץ פיזי לא נגמר!

באמת רוב הזמן הבית שלי מאוד מסודר ונקי אבל אני מרגישה שזה גובה ממני מחירים ממש גבוהים
השאלה העיקרית שלי זה שאני מנסה להבין אם כל המתוקתקות
שפותחות לי בצהריים בית עם מבואה מצוחצחת גם כן עובדות כל כך קשה לשמר את הסדר והנקיון?

כמעט בלת"ק
כן. לשמור על בית מסודר ונקי גם אם יש את כל התשתיות לסדר, דורש מאמץ פיזי.
אבל-
1. מבואה מסודרת לא אומר שכל הבית מסודר. ואם חשוב לך שכשפותחים את הדלת יראו 'בית' מסודר, תעמדי בדלת ותראי איזה חלק רואים אצלכם ישר מהדלת ותקפידי שהוא יהיה מעוצב נעים ותמיד מסודר.
2. הבית של השכנים (כמעט תמיד) נקי יותר, כי שם אנחנו רואים בגדול ובבית אנחנו רואים בקטן...

אם זה לא טבעי לך ואת מפתחת עכשיו מיומנויות והרגלים של סדר ונקיון אז זה טבעי ונורמלי שבתקופה הראשונה זה מעסיק אותך יותר מידי, בהמשך תגלי שיש הרגלים שהם נהיו חלק ממך ולא 'דורשים' ממך מאמץ, ויש כאלה שתמיד 'ידרשו' ממך מאמץ ובתקופות עמוסות יותר יהיו הראשונים להיחלש.
(אם תדעי איזה הרגלים הם נקודות התורפה שלך יהיה לך יותר קל לגייס את עצמך לשמור עליהם חלקית אפילו גם בתקופות עמוסות)

 

[שון שון]

תמיד בספרים זה יותר מוקצן,
אבל תקראי את הספר שלם ולא רק פרקים.
היא מספרת שם שבהתחלה היא היתה מסדרת כל הזמן
וכמה כוחות זה לקח ממנה
עד שהיא למדה להרפות.
אבל זה נשמע ממך שאת לא רוצה להרפות אלא טיפים איך להמשיך לסדר בלי שזה יקח לך כוחות, תנסי לשאול את @Ruti Kepler אם יש פתרון קסם...

צודקת לגמרי, אני לא רוצה להרפות, כי להרפיה הזו יש מחיר אפילו יותר גבוה...

 

[אסתי3311]

צודקת לגמרי, אני לא רוצה להרפות, כי להרפיה הזו יש מחיר אפילו יותר גבוה...

אפשר לעשות הרפיה חלקית.
לבנות תעדוף מה חובה לגמרי בהקשר של התנהלות בית ושלוות הנפש ואיזה דברים קצת יותר גמישים.
כמובן שהתעדוף הזה הוא אינדוודואלי מאד.
בעיני מה שבבחינת "אם אעזבני יום יומים אעזבך" מתועדף. כלומר הבלגן שצובר תאוצה ומכפיל את עצמו במידה ולא מסדרים חשוב יותר מדברים אחרים. (לדוג' סידור משחקים על פני שטיפת כלים)

 

[בייבי גרו]

בלת"ק
המחשבה שלעיתים עוזרת לי לקחת פיקוד על מהפכות בבית:
פחד פולני (גנטי) שמא ח"ו ח"ו יצטרכו כוחות הצלה למיניהם להיכנס לביתי,
ומשם ח"ו זה יתגלגל לרווחה...
ואם יכנס גם צלם לזירה? ברררר... אני תיכף קמה ומסתערת על הבלגן (וגם כועסת נוראות על הצלם החצוף)

 

[Ruti Kepler]

שהגישה שם למתבגרות היא לקויה. ולא בגלל שהיא לא עברה את שלב ההתפכחות בחיים, אלא בגלל שהיא יותר מפוזיציה של גבולות ודרישות מצעירים (הדור הקודם לעומת הדור הנוכחי). ולא יזיק לנו, אימהות הדור הנוכחי, ללמוד משהו מאימהות הדור הקודם.

להבנתי זה בדיוק מה שהספר אמר, או לפחות התכוון.
שצריך ללמוד להציב גבולות, ושזו עבודת חיים.

כשמה שאמא שם צריכה זה לא סדנת סדר אלא סדנת הנחיית הורים

אכן, ואת זה היא עושה במהלך הספר, גם אם לא תחת הטייטל של 'הנחיית הורים'...


ואגב, מעניין אותי אם אמהות בנות זמננו שיש להן מתבגרות, גם מרגישות שהתיאורים בספר חריגים.
כי מהיכרותי עם עשרות רבות של נערות בסביבה המורחבת - המתבגרות שם די קלאסיות לזמננו. ילדות טובות, חמודות, עוזרות, רוטנות, דרמטיות (תצוגת הגועל המוגזמת מהטינקו...), נעלמות לפעמים, ובתכלס לוקחות אחריות אבל לא תמיד בדיוק כמו שהאמא הייתה רוצה.

 

[~~~]

כי מהיכרותי עם עשרות רבות של נערות בסביבה המורחבת - המתבגרות שם די קלאסיות לזמננו. ילדות טובות, חמודות, עוזרות, רוטנות, דרמטיות (תצוגת הגועל המוגזמת מהטינקו...), נעלמות לפעמים, ובתכלס לוקחות אחריות אבל לא תמיד בדיוק כמו שהאמא הייתה רוצה.

בול נכון!
עוד לא קראתי ממש את כל הספר,
אבל ממה שראיתי בינתיים-
בית נורמלי! אמא נורמלית! בנות נורמליות!
בית שמח וכייפי עם אווירה טובה, שהבנות עסוקות נעלמות וכו'...
והאמא הייתה רוצה שיקחו אחריות יותר.
נראה לי כמו כל בית בעולם....

 

[חשבונאית]

אפשר לעשות הרפיה חלקית.
לבנות תעדוף מה חובה לגמרי בהקשר של התנהלות בית ושלוות הנפש ואיזה דברים קצת יותר גמישים.
כמובן שהתעדוף הזה הוא אינדוודואלי מאד.
בעיני מה שבבחינת "אם אעזבני יום יומים אעזבך" מתועדף. כלומר הבלגן שצובר תאוצה ומכפיל את עצמו במידה ולא מסדרים חשוב יותר מדברים אחרים. (לדוג' סידור משחקים על פני שטיפת כלים)

ובהקשר הזה גם "שגרת סדר ונקיון" יכולה מאד לאזן
לקבוע מהם הדברים שחייבים להעשות:
1. ברמה יומיומית ובאיזה תדירות
2. ברמה דו שבועית (נניח ימים שלישי ושישי..)
3. ברמה שבועית
4. ברמה חודשית
5. מערב פסח לערב פסח
וכן הלאה...
ואפשר גם לקבוע לפי ימים: נניח אצלי הכביסה מחולקת לפי ימים בשבוע, וכל ההתארגנות סביבה היא לפי התדירות שנקבעה. יום א'-כביסה מסוג א' יום ב'-כביסה מסוג ב' וכן הלאה.. ואז כמות הבגדים תותאם לתדירות הכביסה, יום הגיהוץ והחלפת המצעים יותאם גם כן
גם ביום יום: כמו שיש שעה שמוקדשת למשחק, שעות מסוימות לארוחות, יהיה זמן מסודר לסדר וארגון

 

[בייבי גרו]

להבנתי זה בדיוק מה שהספר אמר, או לפחות התכוון.
שצריך ללמוד להציב גבולות, ושזו עבודת חיים.


אכן, ואת זה היא עושה במהלך הספר, גם אם לא תחת הטייטל של 'הנחיית הורים'...


ואגב, מעניין אותי אם אמהות בנות זמננו שיש להן מתבגרות, גם מרגישות שהתיאורים בספר חריגים.
כי מהיכרותי עם עשרות רבות של נערות בסביבה המורחבת - המתבגרות שם די קלאסיות לזמננו. ילדות טובות, חמודות, עוזרות, רוטנות, דרמטיות (תצוגת הגועל המוגזמת מהטינקו...), נעלמות לפעמים, ובתכלס לוקחות אחריות אבל לא תמיד בדיוק כמו שהאמא הייתה רוצה.

הספר העביר יפה מאד את המסר, בהומור ובאלגנטיות רבה.
הוצגה מציאות רווחת, בריאה, חיובית ומלאת חיות.
המתבגרות בספר חמודות להפליא, דבשיות ומחונכות (על גיל ההתבגרות - מישהו שמע פעם?)
(לטעמי חלוקת הגנטיקה במשפחה לא הוגנת: אב המשפחה השתלט על הזירה...)

 

[DvoraVidman]

\

להבנתי זה בדיוק מה שהספר אמר, או לפחות התכוון.
שצריך ללמוד להציב גבולות, ושזו עבודת חיים.

אני חושבת שאותה סבתא הרגישה שמה שבספר רואים כמציאות נורמלית, זו מציאות שאינה תקינה.
וכמו שאת אומרת כאן, בספר אכן מועברת התחושה שזו המציאות הנורמלית:

ואגב, מעניין אותי אם אמהות בנות זמננו שיש להן מתבגרות, גם מרגישות שהתיאורים בספר חריגים.
כי מהיכרותי עם עשרות רבות של נערות בסביבה המורחבת - המתבגרות שם די קלאסיות לזמננו. ילדות טובות, חמודות, עוזרות, רוטנות, דרמטיות (תצוגת הגועל המוגזמת מהטינקו...), נעלמות לפעמים, ובתכלס לוקחות אחריות אבל לא תמיד בדיוק כמו שהאמא הייתה רוצה.

אז היא מבקרת את הגישה הזו. כבת הדור הקודם.
זכותה.

 

[אופססס ;)]

אתן עושות לי יותר חשק לקרוא את הספר...
כמה שהמליצו לי עליו זה לא היה פרסומת טובה כמו האשכול הזה
@Ruti Kepler יש קישור לרכישה?

 

[~~~]

(לטעמי חלוקת הגנטיקה במשפחה לא הוגנת: אב המשפחה השתלט על הזירה...)

קורה במשפחות הכי טובות

את בוחרת איך לחלק את הגנטיקה לילדים שלך?

 

[חשבונאית]

ואגב, מעניין אותי אם אמהות בנות זמננו שיש להן מתבגרות, גם מרגישות שהתיאורים בספר חריגים.
כי מהיכרותי עם עשרות רבות של נערות בסביבה המורחבת - המתבגרות שם די קלאסיות לזמננו. ילדות טובות, חמודות, עוזרות, רוטנות, דרמטיות (תצוגת הגועל המוגזמת מהטינקו...), נעלמות לפעמים, ובתכלס לוקחות אחריות אבל לא תמיד בדיוק כמו שהאמא הייתה רוצה.

קראתי את הספר ונהניתי מכל רגע
למרות שאין לי מתבגרות עדיין הזדהיתי עם כל מילה
מהכרות שלי עם מתבגרות בנות דורינו התאורים בספר ממש תואמי מציאות!!

 

[אסתי3311]

ואגב, מעניין אותי אם אמהות בנות זמננו שיש להן מתבגרות, גם מרגישות שהתיאורים בספר חריגים.

לא אמא למתבגרות אבל מכירה כמה וכמה כאלו.
נראה לי הן מוקצנות כמו כל הסגנון הקומי של הספר, לא?

להבנתי זה בדיוק מה שהספר אמר, או לפחות התכוון.
שצריך ללמוד להציב גבולות, ושזו עבודת חיים.

להציב גבולות או על היכולת לשחרר/ להרפות
או אולי גם וגם...

 

[Ruti Kepler]

אני חושבת שאותה סבתא הרגישה שמה שבספר רואים כמציאות נורמלית, זו מציאות שאינה תקינה.
וכמו שאת אומרת כאן, בספר אכן מועברת התחושה שזו המציאות הנורמלית:

מבינה את דעת הסבתא, בדור שלי באמת לא היו דברים כאלו, ואני עוד לא סבתא

אבל למעשה, הבנות היום הרבה יותר עצמאיות, ספונטניות, יודעות לדאוג לעצמן, וצריכות ורוצות דברים בלי השוואה לפעם (כחלק מעוד כמה שינויים שהעולם עובר).
יש בזה דברים טובים, יש דברים פחות...
אז לקוראות המבוגרות שבינינו זה יכול באמת לצרום, אבל עדיין נראה לי שזה לא הספר, אלא המציאות שהוא משקף.

( @אסתי3311 , כמובן היו גם הקצנות למען הקומדיה. אתם רוצים ספר מצחיק, אתם לא רוצים ספר עצוב!)

אתן עושות לי יותר חשק לקרוא את הספר...
כמה שהמליצו לי עליו זה לא היה פרסומת טובה כמו האשכול הזה
@Ruti Kepler יש קישור לרכישה?

בחתימה שלי, קישור לרכישה באתר יפה נוף.

 

[-דינה-]

קראתי
זה לא אמא של הבאלגן, זה אמא של החוסר חינוך
הבעיה האחרונה שם בספר זה חינוך לקוי ובעייתי

נעלבתי בשביל צביה

בכלל לא ראיתי את זה כחוסר חינוך, משפחה נורמטיבית לחלוטין לדעתי
כל יום מסדרים, כל יום מתבלגן מחדש, זה ברור והגיוני.

נגיד הדוגמא על הבנות שלא מסכימות לרוקן את הטינקו כי הוא מגעיל אותן..
נו באמת... זה חריג, מוזר, מה הסיפור שלהן...

את לא חושבת שזה דוחה?
זה שווה לי בכל זאת, אבל כן, זה דוחה מאד בעיני.
גם לפנות את המסננת בכיור מגעיל אותי נורא

 

[-דינה-]

מבינה את דעת הסבתא, בדור שלי באמת לא היו דברים כאלו, ואני עוד לא סבתא

אבל למעשה, הבנות היום הרבה יותר עצמאיות, ספונטניות, יודעות לדאוג לעצמן, וצריכות ורוצות דברים בלי השוואה לפעם (כחלק מעוד כמה שינויים שהעולם עובר).
יש בזה דברים טובים, יש דברים פחות...
אז לקוראות המבוגרות שבינינו זה יכול באמת לצרום, אבל עדיין נראה לי שזה לא הספר, אלא המציאות שהוא משקף.

האמת אני בהתחלה קראתי את הספר מתוך מחשבה מוטעית שזה המשך של ילדה נוף
כלומר אני הבנתי שהפעם ידובר על אמא קש''ר.
בכל הפרקים הראשונים ממש הרגשתי התקוממות, מזה לקחת אמא נורמלית ואחראית ולהציג אותה כאילו היא קשר"ית ולא בנורמה.
ומזה לקחת בית נורמלי ולתת לנו לחשוב כאילו הוא מהפיכה, אז מה נרגיש כלפי עצמינו? שאנחנו לא תקינים?
חברה שלי שקראה גם היא אמרה לי שלא דובר פה על קש''ר אלא כן על בית סטנדרטי ואז נחה דעתי, שיניתי פאזה וקראתי אותו ממקום של סצינות משעשעות של בית נורמלי למתבגרות ועוד כמה בינוניים ונהניתי ממש.