סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[קוראים לי #C]

חחחח מה פתאום הנעל עם הקשקושים בצבעי שחור צהוב

ביתר ירושלים ??

מה יש לך הוא מרגיש מיליון דולר עם הנעל הזאת(המזעזעת )

אולי הוא התאים אותה לכתום של הכובע

 

[לוטם]

14:02

"אמא!" מורדי נחת בבית בקול רעש, כרגיל.
על גבו היה תלוי תיק ענק שנזרק ממנו אל הרצפה - שהרגע עבר עליה סמרטוט נקי - ברגע שכף רגלו דרכה בתוך הבית.

"אני צריך לקנות עדשות!" הוא מכריז. "הן נגמרו לי שבוע שעבר".

"שלום, מורדי". אמא שלו סימנה לו למצוא מקום אחר לתיק, ומהר. "בינתיים אתה עם משקפיים, לא?!"

"כן". מורדי שלח אליה מבט זועם מבעד לזגוגיות המשקפיים. "אבל אני צריך להיום עדשות. אפילו יומיות". הקול שלו פוקד, לחוץ מעט. "אני צריך שתתקשרי לאופטיקה, תבדקי אם יש להם עדשות במספר שלי".

אמא שלו נאנחה חרישית תוך כדי שחייגה את המספר של האופטיקה. "בוא נראה מה הם אומרים".

14:30

"אופטיקה שלום".
"שלום, אני מחכה כבר חצי שעה על הקו", היא חסרת סבלנות מפני שמורדי מקפץ סביבה כבר חצי שעה, חסר סבלנות גם הוא.

"כן. יש לנו כאן עומס".

"אוקי. אני רוצה להזמין לבן שלי עדשות".

"אין בעיה". היא מתקתקת על מקלדת המחשב שלה. התקתוקים מגיעים עד לאוזניו של מורדי. "הן יגיעו שבוע הבא".

"אמא!!!" מורדי נזעק. "אני צריך אותן להיום!"

"הוא צריך אותן להיום". היא מעבירה את המסר. "יש סיכוי?"

""לא. יש לנו מחסור כרגע בעדשות. אנחנו צריכים להזמין מחו"ל".

"אוקי. תודה". אמא מנתקת כתגובה לתנועות ידיו הנואשות של מורדי.

"אין עדשות". מורדי נאנח עמוקות. הוא יצטרך למצוא פתרון אחר.

20:48

מורדי הציץ אל תוך החדר. כשהבחין שהוא אינו ריק, פסע פנימה בתקווה. "אלי".

"ממממ?"

"יש לך עדשות בשבילי?"

זוג עיניים פגועות-למחצה התרומם לכיוונו של מורדי. "מה דעתך על: 'ברוך הבא, אלי אחי היקר?!' 'התגעגעתי אליך?!' אפילו, סתם, 'שלום?!'"

"אני צריך עדשות".

"יש לי בארון".

מורדי ניגש, חתום שפתיים, אל הארון, נוטל ממנו זוג עדשות, ממלמל תודה ונעלם.

עשר דקות לאחר מכן, הוא חזר.

לרגליו היו נעלי הצבא המפורסמות שלו, הוא לבש מכנסיים בדוגמה צבאית - אך בצבע כחול, ובידיו היו שתי חולצות. אחת לבנה בדוגמת גולגולות אדומות, והשניה כחולה בתוספת כיתובים ירוקים.

"איזה חולצה יותר יפה?"

אלי הרים את עיניו מהספר שקרא, בוחן את אחיו בחצי חיוך. "הכחולה".

"אוקי". מורדי הנהן, לובש את הלבנה. "יש לך רב-קו?"

החיוך של אלי התרחב. "לא". הוא אמר, אדיש. ממש לא מתכוון לתת את הרב-קו שלו למורדי - הידוע בכישרונו הגדול לאבד את הכרטיסים הירוקים והנחוצים האלו.

"נו, אלי".

"אין לי. מצטער".

"אז איך בדיוק חזרת לבית מהישיבה לפני חצי שעה?!" מורדי עיקם את אפו. "אני צריך לצאת".

"לאן?"

"לאזור המרכז".

אלי הותיר את מבטו תקוע על מורדי.

מורדי נע על מקומו באי נוחות. "מסיבת טבע".

אלי החזיר את עיניו אל הספר. "אין לי רב קו. לא מצטער".

 

[Ayala10]

לרגליו היו נעלי הצבא המפורסמות שלו, הוא לבש מכנסיים בדוגמה צבאית - אך בצבע כחול, ובידיו היו שתי חולצות. אחת לבנה בדוגמת גולגולות אדומות, והשניה כחולה בתוספת כיתובים ירוקים.

וואי וואייי, איזה סטייל??!!

מורדי נע על מקומו באי נוחות. "מסיבת טבע".

אלי החזיר את עיניו אל הספר. "אין לי רב קו. לא מצטער".

איזה נונשלנטיות... חחח
אהבתי!

 

[הלוחשת לתווים]

אלי הרים את עיניו מהספר שקרא, בוחן את אחיו בחצי חיוך. "הכחולה".

"אוקי". מורדי הנהן, לובש את הלבנה. "יש לך רב-קו?"

אלי החזיר את עיניו אל הספר. "אין לי רב קו. לא מצטער".

חולה עליהם...

 

[hadassah m]

מורדי נע על מקומו באי נוחות. "מסיבת טבע".

כמה צחקתיייי יואוווו

וואי וואייי, איזה סטייל??!!

מה את יודעת הבחור משתכלל
כל פעם עולה רמה למעלה בסטייל של הביגוד

 

[קוראים לי #C]

וואי וואייי, איזה סטייל??!!

מה את יודעת הבחור משתכלל
כל פעם עולה רמה למעלה בסטייל של הביגוד

דווקא ממש אהבתי את השילוב של הצבעים ,
הבחור מוציא את כל התשוקות שלו החוצה, בלי רחמים
אפילו שזה נשמע שהוא נראה ליצן.......

ומסיבת טבע????? לא היה לך משהו קצת פחות עם רגשות רק פליז שהוא חזר משם בחיים

 

[לוטם]

דווקא ממש אהבתי את השילוב של הצבעים ,
הבחור מוציא את כל התשוקות שלו החוצה, בלי רחמים
אפילו שזה נשמע שהוא נראה ליצן.......

רק תדמיינו אותו עם הבגדים האלה, וקוקו (או פזור) מלא תלתלים....
מהמם, לא?!

 

[Ayala10]

ומסיבת טבע????? לא היה לך משהו קצת פחות עם רגשות רק פליז שהוא חזר משם בחיים

הוא עדיין לא טס לאומן...
בטוח הוא יחזור בחיים

או שהוא כבר וויתר על זה...
ל @לוטם הפתרונים (או יותר נכון לה'...)

 

[קוראים לי #C]

רק תדמיינו אותו עם הבגדים האלה, וקוקו (או פזור) מלא תלתלים....
מהמם, לא?!

אני בעד,
תבני את הדמות עד הסוף
כל הפריקים האלה בסוף מוצאים דרך לחזור

 

[לוטם]

"מורדי, מחר קריאת מגילה מוקדם", אבא של מורדי מוצא אותו סוף סוף ספון בחדר, עסוק בנייד. כבר חיפש אותו בכל מקום אפשרי - אחרי הכל פורים היום, אבל בחדרו, הוא אינו ציפה לראות אותו. מינימום בגינה, שותה עם כמה חברים. "אני אעיר אותך מוקדם, שתשמע את הקריאה, בסדר?!"

"אם יהיה לי כוח". מורדי לא התאמץ להשלות את אביו. אם יהיה לו כוח - הוא יקום לשמוע קריאת מגילה, אם לא - לא נורא.

"יהיה לך". אבא שלו מנסה לחייך, ליצור אווירה חיובית. "בכל אופן", הוא כחכח, מנסה לסגת מהחדר ומהסיטואציה בלי ליצור מהומות. "שיהיה לך לילה טוב".

"לילה טוב".

***​

08:00

"מורדי!!"

"מורדי, קום!"

"בוקר!"

"מאוחר, מורדי! קום! אתה מפסיד קריאת מגילה!"

כל קריאה שכזו, מאביו או מאימו, גרמו למורדי להתחפר עוד יותר בתוך המיטה.
הוא עייף, ולא מתכוון לקום עכשיו, כל כך מוקדם, בשביל לשמוע קריאת מגילה. שיסלחו לו כולם.
וגם אם לא - לא קרה כלום.

***
​

13:09

"בוקר טוב!" מורדי מפציע מהחדר שלו בפרצוף-כרית-מופתע. הוא אינו ציפה לפגוש על-הבוקר את כל משפחתו המורחבת, שמשום-מה החליטו לחגוג את חג הפורים דווקא אצלם בבית.

"מורדי! איזה יופי לראות אותך!" אחד מדודיו קרא אחריו כשהלך לשטוף את פניו.
מורדי לא התאמץ לענות לו, מזהה לפי טון הדיבור את מחשבותיו של הדוד.

איך ההורים שלו מסתדרים עם יצור כזה בבית.

זה מה שהוא חושב עליו. שיחשוב.

מורדי חזר לחדרו, מתלבש במהירות. חולצה שחורה-ורודה, מכסי ג'ינס ונעליים לבנות.
הוא היסס לרגע ואז שלף כובע לבן והניח על רעמת תלתליו, מקווה שלא יהיה לו חם מידי.

צליל של הודעה נכנסת נשמע מכיסו. הוא קרא את ההודעה וחייך לעצמו.
לאחר דקה קלה הוא עמד ליד אלי, טופח על כתפו.

"מה?" אלי הביט בו במבט מבוסם-מעט. "פורים שמח!"

"פורים שמח, פורים שמח". מורדי מלמל באי-נחת. "שמע, אלי. דוד בר שלח לי הודעה עכשיו. הם אצל דודה עדי, אתה בא?!"

אלי העווה את פניו. "נו, באמת, מורדי. מה אני אעשה שם? עם הפרחחים האלו?"

"יאללה אלי, בלי שטויות. שם לפחות יהיה מעניין, לא יבש כמו כאן". מורדי התיז, לא מתייחס לשירי הפורים שנשמעו בבית, לבחורי הישיבות ובני המשפחה שרקדו בסלון.

אלי קימט את מצחו, חושב לרגע.

מורדי לא נתן לו את השהות להבין שמשהו כאן לא תקין. "יאללה בוא. אני נוהג".

***
​

20:37

"מורדי! אלי!" אמא שלהם מופתעת למראה שני בניה הנכנסים לבית. "איפה הייתם עד עכשיו?"

"סליחה". אלי מלמל, מורדי, לעומתו, לא התנצל.

"אצל דודה עדי. בר הגיע לבקר, אז קפצנו". הוא עונה, מנסה להתחמק ממבטיה הנוקבים של אימו.

"אני לא מאמינה!" היא מנענעת בראשה בכעס. "אתם רציניים? כל משפחה כאן, אצלנו בבית, שמחים, שרים, רוקדים, אומרים דברי תורה, ורק שני הבנים שלי לא נמצאים בפורים בבית?? ההתנהגות הזו נראית לכם הגיונית? שני בחורי ישיבה שהולכים לבקר דודים חילונים? לשבת עם אנשים חילוניים לגמרי ביום פורים? יום גדול כל כך? איתם הייתם כל היום?" היא המומה. כועסת. לא מאמינה.

הרי היא ניסתה להתקשר אליהם לאורך כל היום, והם - לא הגיבו. אם חשבה-קיוותה שהם נמצאים בבתים של חברים, או מתרימים, או כל דבר אחר - הרי שעכשיו היא המומה לשמוע היכן היו השניים במשך כל הפורים.

"אני לא בחור ישיבה". מורדי העווה את פיו ותיקן את אימו. "אני לא נראה כמו בחור ישיבה, אמא. יש לי קעקועים, אני אוכל מה שבא לי, אני עושה מה שבא לי, אין לי כיפה ובאמת שאני לא רוצה לפרט לך". הוא מגלגל את עיניו. "אבל תשכחי מזה שפעם הייתי בחור ישיבה, בסדר?!"

 

[Ayala10]

@לוטם
מורדי הזה פשוט הורס!!!!!!

אין הגדרה אחרת...

 

[לוטם]

@לוטם
מורדי הזה פשוט הורס!!!!!!

אין הגדרה אחרת...

תודה! כיף לקבל תגובות אחרי פרק

לגבי מורדי - הגדרת אותו מעולה

 

[לוטם]

"אני יוצא". אלי הכניס את הרב-קו לכיס חולצתו, שולף את החליפה מהכיסא עליו היתה זרוקה.

מורדי נע בעמדתו הקבועה על הכורסה מול הדלת. "לאן?" בירר בטון פטרוני, עיניו התרוממו מהנייד אל אחיו.

"קצת קניות", אלי ידע שבמילים אלו הוא מסתכן, אך המשיך. "אתה יודע, אני חוזר לישיבה מחר. צריך לקנות כמה דברים..."

"טוב". מורדי לא הגיב כמצופה ממנו. "תהנה".

"תודה. אמא?!"

"אני באה". היא הגיעה, מתקרבת אל אלי, מביאה לו שלושה שטרות. "תקנה את כל מה שאתה צריך", הזהירה אותו. "אתה נוסע עכשיו לישיבה, וחוזר רק בשבועות. זה הרבה זמן!"

"תודה", אלי נד בראשו ותחב את השטרות לכיסו, משכן אותם יחד עם הרב-קו. "אנ-"

"הופה הופה הופה!" מורדי זינק ממקומו וקטע את דבריו של אלי.

אם עד עכשיו הוא הצליח רק לשבת ולפזול אליהם מעם המסך, כעת, כשזה הגיע לכסף, הוא קופץ. וכשמדובר בשטרות כחולים - הוא גם מזנק.

"אני גם צריך כסף". הוא הודיע, נעמד מול האם. "אני צריך לקנות בגדים. אין לי כלום לקיץ. למה אתם תמיד מביאים רק לאלי?" הזדעף.

"יש לך מספיק בגדים, מורדי". היא הפטירה לעברו, מחייכת תוך כדי אל אלי, מנופפת לו לשלום. "נסיעה טובה. ו-" היא חזרה אל מורדי, "אני לא חושבת שאני צריכה להביא לך כסף לקנות בגדים".

"נו, בבקשה. אני חייב כסף!!"

"לך תעבוד". היא אדישה, לא מתרגשת מתחנוניו של בנה.

"אבל אף אחד לא צריך עובד!" הוא מתעצבן.

"אמרתי לך כבר. אנשים צריכים דווקא בחורים שעובדים! באמת. לא בחור עצלן שיישב להם בלי לעשות כלום ויקבל סתם משכורת".

מורדי נאנח עמוקות.

רחמיה של אימו התעוררו מעט. "תתקשר עכשיו לחנות ההיא שעבדת בה פעם, תגיד להם שאתה חוזר. תקבל על עצמך לעבוד כמו בנאדם בלי להתבטל". הציעה.

"אני לא יכול".

"למה?"

מורדי תקע את פניו בנייד. "כי אני עזבתי שם!" שניה לפני שפיטרו אותו.

"לא נורא". היא זיהתה את מבוכתו של מורדי בקלות. "תגיד לו שאתה רוצה לחזור עכשיו".

"אין מצב. עדיף כבר לעשות את מה שאלי אמר".

היא נדרכת, עיניה הצטמצמו. "מה אלי אמר?"

"לקבל על עצמי ברכת המזון". מורדי כחכח. "סגולה לפרנסה".

 

[לוטם]

אחרי הפסקה ארוכה--- עלה פרק.
המשך יבוא (:

 

[מימיי]

"אני יוצא". אלי הכניס את הרב-קו לכיס חולצתו, שולף את החליפה מהכיסא עליו היתה זרוקה.

מורדי נע בעמדתו הקבועה על הכורסה מול הדלת. "לאן?" בירר בטון פטרוני, עיניו התרוממו מהנייד אל אחיו.

"קצת קניות", אלי ידע שבמילים אלו הוא מסתכן, אך המשיך. "אתה יודע, אני חוזר לישיבה מחר. צריך לקנות כמה דברים..."

"טוב". מורדי לא הגיב כמצופה ממנו. "תהנה".

"תודה. אמא?!"

"אני באה". היא הגיעה, מתקרבת אל אלי, מביאה לו שלושה שטרות. "תקנה את כל מה שאתה צריך", הזהירה אותו. "אתה נוסע עכשיו לישיבה, וחוזר רק בשבועות. זה הרבה זמן!"

"תודה", אלי נד בראשו ותחב את השטרות לכיסו, משכן אותם יחד עם הרב-קו. "אנ-"

"הופה הופה הופה!" מורדי זינק ממקומו וקטע את דבריו של אלי.

אם עד עכשיו הוא הצליח רק לשבת ולפזול אליהם מעם המסך, כעת, כשזה הגיע לכסף, הוא קופץ. וכשמדובר בשטרות כחולים - הוא גם מזנק.

"אני גם צריך כסף". הוא הודיע, נעמד מול האם. "אני צריך לקנות בגדים. אין לי כלום לקיץ. למה אתם תמיד מביאים רק לאלי?" הזדעף.

"יש לך מספיק בגדים, מורדי". היא הפטירה לעברו, מחייכת תוך כדי אל אלי, מנופפת לו לשלום. "נסיעה טובה. ו-" היא חזרה אל מורדי, "אני לא חושבת שאני צריכה להביא לך כסף לקנות בגדים".

"נו, בבקשה. אני חייב כסף!!"

"לך תעבוד". היא אדישה, לא מתרגשת מתחנוניו של בנה.

"אבל אף אחד לא צריך עובד!" הוא מתעצבן.

"אמרתי לך כבר. אנשים צריכים דווקא בחורים שעובדים! באמת. לא בחור עצלן שיישב להם בלי לעשות כלום ויקבל סתם משכורת".

מורדי נאנח עמוקות.

רחמיה של אימו התעוררו מעט. "תתקשר עכשיו לחנות ההיא שעבדת בה פעם, תגיד להם שאתה חוזר. תקבל על עצמך לעבוד כמו בנאדם בלי להתבטל". הציעה.

"אני לא יכול".

"למה?"

מורדי תקע את פניו בנייד. "כי אני עזבתי שם!" שניה לפני שפיטרו אותו.

"לא נורא". היא זיהתה את מבוכתו של מורדי בקלות. "תגיד לו שאתה רוצה לחזור עכשיו".

"אין מצב. עדיף כבר לעשות את מה שאלי אמר".

היא נדרכת, עיניה הצטמצמו. "מה אלי אמר?"

"לקבל על עצמי ברכת המזון". מורדי כחכח. "סגולה לפרנסה".

ישש!
התגעגעתי אל הצמד הזה.
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך, את מחייה את הדמויות באופן מיוחד.

מחכה כבר לפרק הבא!
ברחמים, שיבוא בקרוב

 

[hadassah m]

כל פרק משמח וואי
כיף לחייך ככה

 

[ST.R]

הוא משתדרג מפעם לפעם..
לא תקין הבחור!
מחכה כבר לתקנה שלו, מקווה שתבוא..

 

[לוטם]

ישש!
התגעגעתי אל הצמד הזה.
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך, את מחייה את הדמויות באופן מיוחד.

תודה רבה! כיף לשמוע (:

מחכה כבר לפרק הבא!
ברחמים, שיבוא בקרוב

בעז"ה. הוא כבר מוכן.
כנראה אעלה אותו באזור שבוע הבא.

כל פרק משמח וואי
כיף לחייך ככה

ממש תודה!
שמחה לשמוע שהכתיבה שלי משמחת וגורמת לחיוך

הוא משתדרג מפעם לפעם..
לא תקין הבחור!
מחכה כבר לתקנה שלו, מקווה שתבוא..

האמת, גם אני (:


@Ayala10

 

[Ayala10]

@לוטם רק עכשיו קראתי (אפילו שקיבלתי הודעה למייל, פשוט הייתי עסוקה מאוד).
בקיצור, כל מה שרציתי לכתוב כבר כתבו במקומי...

אז רק אכתוב שאני מחכה לפרק הבא...

אגב, סיפור חמוד.
ביום שלישי בצהריים דיברתי עם חברה, לא יודעת איך הגענו לדבר על סיפורים בהמשכים בפרוג.
ואז אמרתי לה על הסיפור שלך. וגם הוספתי שהרבה זמן לא העלת פרק ושכבר לא נעים לי לתזכר אותך...
בסופו של דבר את העלת אבל אני לא הספקתי לקרוא...

@Ayala10

תודה על התיוג
רק שמשום מה לא קיבלתי את זה...
אולי בגלל שאחרי שערכת את ההודעה תייגת אותי?

 

[לוטם]

@לוטם רק עכשיו קראתי (אפילו שקיבלתי הודעה למייל, פשוט הייתי עסוקה מאוד).
בקיצור, כל מה שרציתי לכתוב כבר כתבו במקומי...

אז רק אכתוב שאני מחכה לפרק הבא...

אגב, סיפור חמוד.
ביום שלישי בצהריים דיברתי עם חברה, לא יודעת איך הגענו לדבר על סיפורים בהמשכים בפרוג.
ואז אמרתי לה על הסיפור שלך. וגם הוספתי שהרבה זמן לא העלת פרק ושכבר לא נעים לי לתזכר אותך...
בסופו של דבר את העלת אבל אני לא הספקתי לקרוא...

כיף לשמוע שמחכים לפרקים (: ואין לי בעיה שתתזכרי אותי, להפך, זה מעודד אותי לכתוב גם בזמנים עמוסים יותר..
אבל בסוף יצא טוב

תודה על התיוג
רק שמשום מה לא קיבלתי את זה...
אולי בגלל שאחרי שערכת את ההודעה תייגת אותי?

מוזר, אבל יכול להיות, פחות מבינה בזה...