ביקורת ספרות ממלכה במבחן - סדרת ביקורות מלאה - מאיסתרק ועד הרגע שלאחר פדהאל

[מהללו]

אז צר לי לאכזב...

בטח תשמחי לדעת שגם מיה חושבת כמוך.

בכל אופן, תמיד אפשר לטעון שהוא עשה זאת בתת-מודע

אני לא מאמינה!
זה בדיוק, אבל בדיוק מה שרציתי לכתוב.
מבחינתי זה שכן בתת מודע של אחד מהם : )

@Sparrow Bird וואו פירקת לי אותם אחד אחד. תודה!

 

[ת.עקבי]

בטח תשמחי לדעת שגם מיה חושבת כמוך.

שאלת אותה? חחח
לגבי השמחה - לא. פשוט היה כ"כ ברור לי שאם היא לא ניצלה את התשובה שלו להגיד משהו בסגנון: 'וגם חובה לחבר ישן', אז היא לא התכוונה למילוי ההבטחה.

 

[Sparrow Bird]

יש סיכוי לביקורת על הפאנפיק?

לא בטוחה, אבל אפשר לתת לי קישור לפחות שאוכל להנות ממנו ?

 

[ת.עקבי]

לא בטוחה, אבל אפשר לתת לי קישור לפחות שאוכל להנות ממנו ?

פאנפיק ממלכה במבחן - משולש ברמודה

 

[Sparrow Bird]

פאנפיק ממלכה במבחן - משולש ברמודה

טוב, ברור שלא התאפקתי והתחלתי לקרוא
ואז קלטתי שאני לא רוצה לעצור...
נראה מבטיח ביותר ועוד אונמר ואולה

@משולש ברמודה שכוייח !

 

[קשת החיים]

טוב, ברור שלא התאפקתי והתחלתי לקרוא
ואז קלטתי שאני לא רוצה לעצור...
נראה מבטיח ביותר ועוד אונמר ואולה

@משולש ברמודה שכוייח !

איך לא קראת עד עכשיו? הפאנפיק שלה עשה לי ממש חוויה מתקנת!

 

[מהללו]

אז מה הסוד שהסדרה הזו כל כך הצליחה?
את אף אחד זה לא מעניין לנסות להבין ולחקור את זה???
מעניין...

 

[Sparrow Bird]

בתגובה לבקשת @מהללו מנסה להציג כאן נקודות חוזק בסדרת ממלכה במבחן.

מרגיש לי מאוד יומרני להציג מניפסט חפרני בנוסח "נקודות חוזק של סופרת על פי חוות דעתי האישית בלה בלה".

אז כדי שכולנו נרגיש בנוח, והרגליים שלנו לא יגרדו בנוסח "של נעליך מעל רגליך, כי הספר שעליו אתה דורך אדמת כוזר הוא" – נגדיר את זה כ"מה אני מעריכה ורוצה ללמוד לעשות כמו מיה קינן בעבודתה על סדרת ממלכה במבחן".

השפה והכתיבה​

מיה קינן מצטיינת בתחום הזה ביחס לעצמה ובעיקר ביחס לסופרים אחרים במגזר החרדי. היא יודעת לשחק במשלבים לפי הצרכים של העלילה והדמויות. היא מביאה אוצר מילים עשיר, שפה עשירה, מלאה בניואנסים, משחקי דו־משמעות, סרקזם והומור חד ויבש (יבש זו מחמאה, בעיניי לפחות).

זה אומר שהיא היחידה שיודעת לכתוב כל כך יפה?

ממש לא. מה שהופך אותה למיוחדת, עם חתימה אישית מאוד בולטת שישר מזהים שהיא זו שכתבה את הספר, הוא היכולת הנדירה להלך לאורך סדרה שלמה על גבול דק מאוד: מצד אחד, שפה עשירה ומורכבת; ומצד שני, שמירה הדוקה על גובה העיניים מול הקורא – גם במקרה שהוא עצמו אינו מתחזק אוצר מילים איכותי ורחב ומשלב תחבירי מורכב כמו בספרים שלה.

היא משתמשת במשחקי מילים, אבל לא מצטעצעת עד שהקורא מאבד את הפוקוס באמצע הפסקה. היא לא משחקת במנייריזם מילולי ולא מרגישה מנותקת; היא לא מנהלת דיאלוג עם עצמה תוך כדי הכתיבה, אלא אך ורק – ותמיד – מול הקורא.
הנקודה האחרונה היא יתרון שמשמר את העניין של הקורא בשיא לאורך כל הקריאה, אבל גם חיסרון כשזה מגיע למצבים שבהם נדרשת יותר מודעות עצמית בכתיבה.

המקצב​

מיה קינן יודעת לנגן על הטקסט, ודרכו – על הקוראים. היא שומרת על קצב פנימי בכל יצירה בפני עצמה ולאורך כל היצירה. ברצותה – מאטה, ברצותה – מאיצה, ברצותה – מעלה קצב וחותכת בחדות כדי להשאיר הרגשה של תהום פעורה, וברצותה – בונה הדרגתיות של קצב הולך ועולה עד לנקודת שיא ושבירה. המקצב של היצירות שלה ממכר ושומר על העניין של הקורא באופן רציף לאורך כל היצירה. וכן, גם לאורך הסדרה.

לא רק שהספרים שלה בנויים כמו יצירה מוזיקלית – הדיאלוגים, אפילו הקצרים מביניהם, בנויים כך גם כן. לשירותה היא מגייסת, במקום כלי נגינה ומנצח – פיסוק, קיטועים, שורות מחץ בסופי דיאלוג, ומשחקי כפל משמעות.

כל דיאלוג שלה אפשר לא רק לקרוא – אלא גם לשמוע. גם אם היא לא תעתיר על הטקסט תארי-פועל, הקורא יכול להרגיש אותם בעצמו. לבדו יוכל לשמוע אם שלוואן מדבר בזעף, אלרון בציניות וחצי חיוך זדוני, או שאולה מתאפק לא לגלגל עיניים – למרות שהוא מדבר בנימוס נוקשה וצבאי.

האקספוזיציה​

אם יש משהו שמיה קינן מצטיינת בו בכל אחד מהספרים שלה – גם מחוץ לסדרת ממלכה במבחן – זה היכולת שלה לבנות אקספוזיציה עתירה בפרטים עד להתפקע, שלא משעממת אפילו דקה, ומתנהלת לה באלגנטיות לגמרי במקביל לעלילה, מבלי להפריע. את העולם שהיא יוצרת בספריה היא חושפת לקורא בטפטוף הדרגתי ומצטבר – לא עומס מידע, אלא בהקשרים, בין השורות, מאחורי המבטים, בסופי שיחות. היא פשוט בונה שכבות – לא של וופל, של עוגת נפוליאון – וכל ביס: תענוג.

צורת הבנייה שלה של אקספוזיציה לאורך הסדרה, כשהיא לא מנדבת את כל המידע בתחילתה אלא בונה את כוזר ואת העולם שסביבה לאט לאט, מראה את מערכת היחסים שהיא מנהלת מול קוראיה. היא סומכת עליהם שיתמסרו, יבנו את התמונה לעצמם בסבלנות. זו התייחסות שלא רק מכבדת את הקורא, אלא גם מאפשרת לו לקחת חלק בבנייה, ולפיכך – להתמסר רגשית עוד יותר ליצירה ולהתלהב ממנה.

היחס לקוראים​

ובהמשך לנקודה הקודמת – מיה קינן סומכת על הקוראים שלה. היא מרשה לעצמה להתעסק בספר אחד בפרטים זערוריים מספר שקדם לו. היא מנהלת בין הספרים ובתוכם מרחב חופשי שבו היא לא מספקת אקספוזיציה מחדש עבור דמויות.

היא יוצאת תמיד מנקודת הנחה שהקוראים שלה איתה עד סוף הדרך, רואים כל פרט, לא מחמיצים כלום. גם בסדרה שיש לה קוראים רבים, מקובל שכשפותחים ספר חדש – ישנו שלב שבו מציבים את הכלים מחדש על לוח השחמט. לא אצלה. אין הרגשה של "רגע, נוחתים, נשיר 'הבאנו שלום עליכם' ואז נתארגן על התיק־יד". לא. היא פותחת כל ספר בסדרה כאילו הרגע הקורא סיים לקרוא את הקודם.

ולא כי היא לא יודעת מה היא עושה – לפעמים היא סומכת יותר מדי, ובעיניי זה לגמרי מתחבר לנושא המודעות בחלקי הסדרה המתקדמים יותר. הנפילה הזו מתרחשת באופן בולט שניכר כבר בטקסט, בעיקר בספר האחרון.

דמויות המשנה​

היא אלופה בבניית דמויות משנה – בדגש על דמויות מראה שמציפות לדמות הראשית את הקונפליקטים שלה, עבור הקורא את המאפיינים שלה, ועבור הדמות והקורא את הבחירות שלה. חלק מדמויות המשנה שלה מתהדרות בפרופיל פסיכולוגי שעולה אפילו על הדמויות הראשיות. אני מתירה לעצמי לנחש שדמויות המשנה פשוט נהנות מחופש פעולה נרחב יותר – יש להן מסרים פחות נשגבים להעביר, אם בכלל, והרבה יותר זמן לעשות צחוקים. שלוואן, אולה ובסטיאן מקאן הם דמויות מעולות מהסוג הזה – דמויות שעושות חשק שיכתבו עליהן פאנפיקשן, ולו רק בגלל שהן כאלה אמתיות.

______________________________________________

מקווה שכל זה עונה קצת על השאלה מה עשה את הסדרה הזו, ואת הכתיבה של מיה, לכל כך מושכת עבור קוראים.
לא התיימרתי לכסות הכל, אלא את מה שעלה לי בשלוף.


גילוי נאות: הטקסט נכתב ע"י כותבת השורות (איזה משפט מצחיק) ועבר עריכה דקדוקית, פיסוק ומיקוף עפ"י כללי האקדמיה ללשון עברית, באמצעות בינה מלאכותית.

 

[קשת החיים]

אז מה הסוד שהסדרה הזו כל כך הצליחה?
את אף אחד זה לא מעניין לנסות להבין ולחקור את זה???
מעניין...

אה זה מאוד פשוט:
ממלכה עלומה בארץ מסתורית עם עבר שלא ברור אם היה או לא היה.
תעלומה מסתורית בארץ המסתורית, תככים, נסיך שלא מבין את מקומו, חטיפה...
יש כאן את כל המרכיבים של סיפור מתח מושך עם רקע הסטורי מסקרן.
ואז כמובן, ממשיכים לספר השני בסדרה והשלישי והרביעי, כי על אף כל האכזבות והביקורות, כולנו סקרנים עד העצם לדעת איך ייפתר המשבר.
תוך כדי, נישואים מעניינים, מערכות יחסים מורכבות שמקבלות מענה, נסיך שמורד באביו ואשה צעירה מדי שנישאת בעל כורחה ומגלה כוחות נפש שלא ידעה שהיו בה.
אין ספק שהספר בכללותו וכל הסיפורים שם מעניינים ומרתקים, והראיה שנכתבו על זה כמה פאנפייקים כאן בפרוג. כי לכולנו יש חשק ורצון וסקרנות לדעת מה יקרה הלאה, האם אלרון יתחתן? מי ימלוך אחרי איסתרק? מה יקרה עם הזוג הכושל רבקה ותובאל? ומה לגבי טור ואונמר ומשפחותיהן? אני בטוחה שאם מיה תכתוב ספר המשך לממלכה במבחן כולם ירוצו לקנות.

 

[Sparrow Bird]

אה זה מאוד פשוט:
ממלכה עלומה בארץ מסתורית עם עבר שלא ברור אם היה או לא היה.
תעלומה מסתורית בארץ המסתורית, תככים, נסיך שלא מבין את מקומו, חטיפה...
יש כאן את כל המרכיבים של סיפור מתח מושך עם רקע הסטורי מסקרן.

לכאורה מיה קינן משחזרת את הנוסחה הזו, בשינויים קלים, ב"עגור הברונזה"
גם אם איסתרק היה ספר עומד בפני עצמו, בלי ספרי המשך, הוא עולה על "עגור ברונזה" עשרות מונים.
הקסם, בעיניי, מתרחש אצלה מעבר לסיפורי האבירים והנסיכים (שהם מושכים בפני עצמם ולו רק בשל החידוש, לזמנה).

 

[ת.עקבי]

אז מה הסוד שהסדרה הזו כל כך הצליחה?
את אף אחד זה לא מעניין לנסות להבין ולחקור את זה???
מעניין...

א. הכתיבה - של מיה. ייחודית, אומנותית ומלאת זוויות ואקספוזיציה.
ב. הניחוח - מלוכה. לא ספרים שרווחים בציבור. במיוחד לא בשנים הראשונות (איסתרק - מהללאל)
ג. המסר - כן, אנחנו יהודים ואם כבר 'לבזבז' את הזמן, אז לפחות לצאת איתו עם מסר טוב לחיים.
ד. העומס - עומס משובח. ספר אחד, מגוון חזיתות. כל חזית - לוחמת את שלה. (חוץ מפדהאל, שם מסננת משי הייתה מועילה לספר, לדעתי).
ה. השנים - אם עוגת שכבות מפוארת מצריכה יותר זמן עבודה ואפייה, אז הסדרה בחנה היטב את סבלנות הקוראים. ובינתיים? שילקקו שפתיים בהעלאת דמיונות, ולא בהכרח שהתוצאה תצדיק את הציפייה (יוזבד ופדהאל. אהמממ). ובגובה העיניים - לא יודעת מה היה קורה אילו הספרים יצאו שנה אחר שנה. ומסתבר גם שלעולם לא נדע

אישית, מרבית ספריה של מיה קינן נוטים אל המקורי ולא מצוי. לא תמצאו בין ספריה מתח מרגלים או הווי מוכר (לא בשל השנים האחרונות, בכל אופן). קלישאות? לא אצלה. וזה מה שהכי כיף, לדעתי - לקחת ספר בידיעה שהוא הולך להפתיע, וגם באירועים המשעממים ביותר - תימצא זווית איכותית ושוות קריאה. כוזר עלתה על כולם, וגם את פדהאל, שבלבל אותי עם כמות הדמויות המתזזות בעלילה - אני מדרגת גבוה בהרבה מעל ספרים של כותבים אחרים.

נותר רק לחכות שמיה תפתיע בעלילה נוספת (למבוגרים, בבקשה). בע"ה בקרוב.

 

[ת.עקבי]

לכאורה מיה קינן משחזרת את הנוסחה הזו, בשינויים קלים, ב"עגור הברונזה"
גם אם איסתרק היה ספר עומד בפני עצמו, בלי ספרי המשך, הוא עולה על "עגור ברונזה" עשרות מונים.
הקסם, בעיניי, מתרחש אצלה מעבר לסיפורי האבירים והנסיכים (שהם מושכים בפני עצמם ולו רק בשל החידוש, לזמנה).

נכון. אם כי עגור הברונזה פספס את המקום שלו. רבע ראשון ארוך, מסקרן וקוצר נשימה. השאר - מהר, מהר לתפור את הספר. אגב, יש לך אולי ביקורת עליו?
עוד נקודה לתוספת למעלה: הבמה. תקנו אותי אם אני טועה - אבל פרסום בהמשכים עושה רע למיה. וחבל לנו.

 

[קשת החיים]

לכאורה מיה קינן משחזרת את הנוסחה הזו, בשינויים קלים, ב"עגור הברונזה"
גם אם איסתרק היה ספר עומד בפני עצמו, בלי ספרי המשך, הוא עולה על "עגור ברונזה" עשרות מונים.
הקסם, בעיניי, מתרחש אצלה מעבר לסיפורי האבירים והנסיכים (שהם מושכים בפני עצמם ולו רק בשל החידוש, לזמנה).

את עגור הברונזה קראתי בהמשכים בזרקור, אם אינני טועה. לא זכור לי שזה הותיר עלי כזה רושם כמו איסתרק.
אבל כמו שכתבה למעלה @ת.עקבי העובדה שאיסתרק הופיע לפני הרבה שנים בזמן שעדיין לא היו ספרים כאלה, הפך אותו בין השאר לספר מוצלח ואהוב. אני מאמינה שאילו היתה מוציאה את הספר היום, הוא היה פחות מצליח. למרות שהוא עדיין ספר מאוד מוצלח בפני עצמו.

 

[ת.עקבי]

את עגור הברונזה קראתי בהמשכים בזרקור, אם אינני טועה. לא זכור לי שזה הותיר עלי כזה רושם כמו איסתרק.
אבל כמו שכתבה למעלה @ת.עקבי העובדה שאיסתרק הופיע לפני הרבה שנים בזמן שעדיין לא היו ספרים כאלה, הפך אותו בין השאר לספר מוצלח ואהוב. אני מאמינה שאילו היתה מוציאה את הספר היום, הוא היה פחות מצליח. למרות שהוא עדיין ספר מאוד מוצלח בפני עצמו.

לא בהכרח. ספרי ממלכות אמנם נכתבו לפניה, אבל יועדו עד אז לילדים או לחילופין סופרו כאליגוריות מוכרות יותר. זו לא רק העובדה שהיא הייתה חלוצה בתחום, אלא גם האופן בו היא מעבירה אותו. יש עוד ספרי ממלכות בימינו, ויש סיבה למה הן פחות מוכרות או מדוברות.
מה שכן - מעניין לשאול את מי שקרא את כל הסדרה ברצף, פריווילגיה של צעירים , מה דעתו עליה. מישהו בקהל?

 

[Sparrow Bird]

נכון. אם כי עגור הברונזה פספס את המקום שלו. רבע ראשון ארוך, מסקרן וקוצר נשימה. השאר - מהר, מהר לתפור את הספר. אגב, יש לך אולי ביקורת עליו?

לא. לא נראה לי שאכתוב גם.... קראתי אותו פעם אחת ממזמן ולא חושבת שאחזור לקרוא בו.

עוד נקודה לתוספת למעלה: הבמה. תקנו אותי אם אני טועה - אבל פרסום בהמשכים עושה רע למיה. וחבל לנו.

זו נקודה שיש שיסכימו עליה, כולל אותי, אבל היא לא שייכת לנקודות לעיל, כי הן נקודות חוזק

 

[מהללו]

וואו! עם כל הכבוד, ויש כבוד- הכי נהניתי לקרוא את זה.
ועכשיו תורי. בניגוד אלייך, מעלה בנקודות קצרות ותמציתיות:

• מסר- לעיתים הוא נכתב בשורה אחת, לפעמים בכמה. לעיתים הוא יושב, לפעמים הוא מקפץ. אבל כמעט תמיד הוא קריא, מגוון ובד"כ עובר חלק בגרון. גאונות!
• משלב שפתי- כתיבה ברמה של כמה דציבלים מעל הממוצע. אליפות!
• פלפל ומלח- שנינות הורסת והומוריסטיות כובשת. כל מילה- מיותרת!
• פסיכולוגיה- המון המון המון מהלכים פסיכולוגיים מדהימים. אפילו כישורי חברה לא מעטים אפשר לנכס בקריאה חוזרת. זה כיף לקרוא את זה. זה מחכים. זה מעניין. זה מעורר. התענגות!
• ויזואליות מהפנטת- אין סיכוי שבמהלך הקריאה לא "ראיתם" את מה שקראתם. נדירות!
• הבנת דבר מתוך דבר- ישנם משפטים שונים המרמזים על סיטואציות או מעשים שהתרחשו לפני. בין אם הם נכתבו במפורש ובין אם הם לא הוזכרו כלל. בינתיות!

ואיך את אומרת לפעמים, יאללה בלאגן? אז הנה- יאללה בלאגן : )
כהמשך לנקודה האחרונה-

לשם מה היה צריך גאלן לצוד ארבעה שועלים מלכותיים?
מהיכן הגיע ההשראה לאליהו להסתתר ביער?
מי אחראי על חטיפתה של רנה, ומדוע?
האם יש מי שדאג להצית אש קודם תחרויות הסוסים בחגיגות עול המצוות?
האם יש קשר משפחתי בין ישי לבין רניל?


אזהרה!
כמובן שתמיד תמיד תוכלו להאשים אותי בדמיון פורה ומשגשג.

מה שכן - מעניין לשאול את מי שקרא את כל הסדרה ברצף, פריווילגיה של צעירים , מה דעתו עליה. מישהו בקהל?

אני : ) (לפני שנה וחצי הכרתי).
מסתבר שה' יודע את מי לא לנסות

 

[ת.עקבי]

ואיך את אומרת לפעמים, יאללה בלאגן? אז הנה- יאללה בלאגן : )
כהמשך לנקודה האחרונה-

לשם מה היה צריך גאלן לצוד ארבעה שועלים מלכותיים?
מהיכן הגיע ההשראה לאליהו להסתתר ביער?
מי אחראי על חטיפתה של רנה, ומדוע?
האם יש מי שדאג להצית אש קודם תחרויות הסוסים בחגיגות עול המצוות?
האם יש קשר משפחתי בין ישי לבין רניל?


אזהרה!
כמובן שתמיד תמיד תוכלו להאשים אותי בדמיון פורה ומשגשג.

הסכמת, אז אני מאשימה. חוץ מהרביעית שאלות פרועות אחת-אחת
הראשונה - חשבתי לרגע לקשר לשועלים שנשלחו בשדות, אבל זה היה לפני שהוא ביקש לצוד אותם, אז...
השנייה - השראה היא לא משהו שאפשר לתפוס. יכול להיות טבאל זקאל עצמו. יכול להיות המקום שבו שכנעו אותו למרוד ויכול להיות סתם חוסר מזל.
הרביעית - אפשר לתלות בכוח עליון, אפשר לתלות בטעות אנוש, בזדון ואפילו בשועלים האלה, של גאלן.
קיצר, סיקרנת.

 

[אינפרא]

מה שכן - מעניין לשאול את מי שקרא את כל הסדרה ברצף, פריווילגיה של צעירים , מה דעתו עליה. מישהו בקהל

קראתי את כל הסדרה ברצף, ולפני כשנתיים סדרה זו הייתה נשמעת לי זרה לחלוטין.
מצד שני אני חושבת לעצמי שבהחלט המתנה מועטה בין ספר לספר לא הייתה מזיקה, ואף נותנת זמן למחשבה ועיכול.

לשם מה היה צריך גאלן לצוד ארבעה שועלים מלכותיים?
מהיכן הגיע ההשראה לאליהו להסתתר ביער?
מי אחראי על חטיפתה של רנה, ומדוע?
האם יש מי שדאג להצית אש קודם תחרויות הסוסים בחגיגות עול המצוות?
האם יש קשר משפחתי בין ישי לבין רניל?

1. -------- (אין רעיון באמתחתי).
2. אז איפה? בכפר כולם מכירים את כולם, בעיר מסוכן עקב החיילים והקרבות, מה עוד נשאר?
3. הקאוורים. כבוד, יכולת, זריעת מהומה והריסת התשתית הבטחונית.
4. לא נראתה לי כהצתה מכוונת.
5. יש?

 

[מהללו]

יכול להיות שצבע הפרווה של שועלים "מלכותיים" הוא לבן ושחור?

השנייה - השראה היא לא משהו שאפשר לתפוס. יכול להיות טבאל זקאל עצמו. יכול להיות המקום שבו שכנעו אותו למרוד ויכול להיות סתם חוסר מזל.

ויכול להיות שטרם המרידה הוא שוחח עם חבר שביקש ממנו לקחת אותו לשם...

לגבי השאלה השלישית- הניסוח לא היה מדוייק. מי היה חפץ בעצם חטיפתה של רנה?
לגבי השאלה הרביעית- מאוד מאוד מעניין אם תסכימו איתי. עמוד 854-855 בספר מהללאל.
לגבי קשר בין רניל לישי- זכור לי שדודו וישי נשאו שם משפחה זהה.

מתזכרת שניתן להאשים.

 

[ת.עקבי]

יכול להיות שצבע הפרווה של שועלים "מלכותיים" הוא לבן ושחור?

אהממ. לא, אבל צוין שהמתמתחים (לא זוכרת את שמם) היו צובעים את הפרווה, לא? בכל אופן, נדמה לי שמצאו ברישומים את הקונים של הגלימה. כך שהיא לא הייתה הום-מייד.

ויכול להיות שטרם המרידה הוא שוחח עם חבר שביקש ממנו לקחת אותו לשם...

אה דניאל? נייס. לא שזוכרת את הסיטואציה.

לגבי השאלה השלישית- הניסוח לא היה מדוייק. מי היה חפץ בעצם חטיפתה של רנה?

יוסף דיאלידאן. כל מה שאפשר לתלות ברשע - נתלה

לגבי השאלה הרביעית- מאוד מאוד מעניין אם תסכימו איתי. עמוד 854-855 בספר מהללאל.

להסכים עם מה? גם אני חשדתי, אבל אין הוכחות. והעמודים שהבאת לא מציינים משהו מיוחד, רוצה לדייק או שהתכוונת לאמצע עמוד 854, שם מוזכר מסובב הסיבות כולן?

לגבי קשר בין רניל לישי- זכור לי שדודו וישי נשאו שם משפחה זהה.

כל עוד לא הבאת מראה מקומות...