אכתוב בקצרה את דעתי על הפרויקט.
לא באתי להתלונן על זה שהמארגנים דואגים לציבור שלהם,
רצוני ליידע את הציבור בהשלכות ובניראות של מקום מגורים ליטאי מלא צמצום וכבדות ליטאית אופיינית.
בכל המקומות שהנהיגו ועדת קבלה בשנים האחרונות,
התוצאה כוללת מקום עם צמצום נורא ונייעס מחריד,
מקום שאנשים יורדים לזרוק את הפח עם כובע וחליפה,
מקום שלא יקבלו לחיידר בן לאב עם 6 ס"מ שוליים בכובע, (מה לעשות שיש לו את השוליים הכי צרות יותר מכל ההורים.)
מקום שיודעים מתי קמת, היכן התפללת וכמה שעות למדת.
ובקיצור, מקום שלא מתאים לאנשים חפצי שלווה ושקט נפשי.
בתור בוגר של אחד הפרוייקטים שהתנהלו בדרך דומה אני יכול להעיד שאין אחד מבני כיתתי שחפץ לגור בעיר מגוריו,
כולם לא אהבו את המקום שבו גדלו, ומי שנשאר לגור בעיר זה רק מחמת אילוצים טכניים. (ואני מדבר על אחד הפרוייקטים המרכזיים שהיו לליטאים לפני 20-15 שנה).
ההצלחה הגדולה של בית שמש זה דווקא בגלל הגיוון ורק בגלל שיש מקום לכולם וכל תושב מרגיש בבית.
רוב הליטאים שאני מכיר לא אוהבים עיר שכולם אותו דבר.
במבט חסידי קצת קשה להבין את זה,
אבל תדברו עם עוד ליטאים ואולי הם יצליחו להסביר את דברי.
הסיבה שאחיסמך הצליחה למרות כן היא רק משום שהעיר ממוקמת במרכז ולכן הצליחו לשאוב לשם אליטות-ליטאיות למרות החסרונות המדוברים.
בניכוי מחירי הדירות, אנשים לא ישושו לרוץ לצפון על כל חסרונותיו וריחוקו ולקבל את כל החסרונות של ערי המרכז. בהצלחה ליזמים.
דומני שמיותר לענות על הטיעון מערד ופסגת זאב. אדם לא רוצה לגור במקום שירגיש בו עוף מוזר אבל אין לאף בן אדם שום בעיה לגור בבית שמש כי יש שם חסידים [ובעיני ליטאים רבים הדבר יהווה מעלה גדולה]. בדיוק לפני כמה חודשים קראתי עלון שראיין את הרב זילברמן רבה של נווה יעקב-פסגת זאב, והרב קובל שם על חסרון החסידים בשכונות אלו.
הנושאים החמים
