עזרה גמילה לילד מיוחד בגיל צעיר

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבת שלי בת שנתיים, עם עיכוב התפתחותי. לא מדברת, נמוכה מאוד גם בהבנה וגם פיזית.
אני מתלבטת אם זה דווקא סיבה לגמול אותה עכשיו בסוג של אילוף, או לחכות ואז זה מגיע לעקשנות, פחד, חרדות והבנה שיכול להיות שתגיע רק בגיל 4 ואז כל השאר רק יחמיר....
בקיצור זה שאלה למנוסות בתחום החינוך מיוחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
גמילה לא יכולה להיות אילוף, ילד צריך להבין מה הוא מרגיש ומה הוא צריך לעשות.
אפשר לעשות היכרות עם האסלה, להסביר מה עושים ואיפה, לשבת פעם ביום על האסלה בשביל להתיידד איתה,
מומלץ לקנות ספר או משחק קטן שהוא רק בזמן השירותים, ככה היא תרצה ללכת לשם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
גמילה לא יכולה להיות אילוף, ילד צריך להבין מה הוא מרגיש ומה הוא צריך לעשות.
אפשר לעשות היכרות עם האסלה, להסביר מה עושים ואיפה, לשבת פעם ביום על האסלה בשביל להתיידד איתה,
מומלץ לקנות ספר או משחק קטן שהוא רק בזמן השירותים, ככה היא תרצה ללכת לשם.
עקרונית היא מאוד אוהבת את השרותים. מה היא עושה שם זה כבר שאלה אחרת.
הרבה פעמים היא מטפסת על המושב של אחותה שמשום מה היא עדיין משתמשת בו בבית. (כבר גדולה וגבוהה. מחוץ לבית היא כמובן לא משתמשת).
מרותקת איך המים יורדים.
זורקת טישו, ולא רק, לאסלה.
תמיד היא הולכת אחרי אחותה לשירותים למרות התנגדות נחרצת של הגדולה, ובעצם ברגע שאני או בעלי סוגרים את הדלת היא שם ודופקת.
כלומר היא כן יודעת מה זה שירותים.
איפה השרותים.
שרק גדולים הולכים אליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הבת שלי בת שנתיים, עם עיכוב התפתחותי. לא מדברת, נמוכה מאוד גם בהבנה וגם פיזית.
אני מתלבטת אם זה דווקא סיבה לגמול אותה עכשיו בסוג של אילוף, או לחכות ואז זה מגיע לעקשנות, פחד, חרדות והבנה שיכול להיות שתגיע רק בגיל 4 ואז כל השאר רק יחמיר....
בקיצור זה שאלה למנוסות בתחום החינוך מיוחד.
בעיקרון אפשר לגמול גם בגיל שמונה חודשים (מכירה אישית). זה דורש בעיקר סבלנות ופניות. לכן לדעתי אם ההורה צמוד לילד כל היום אז זה אפשרי ומומלץ לאלף.
אם היא במסגרת חינוכית רוב היום, לדעתי השאלה העיקרית פה היא מה הצוות החינוכי חושב על זה כי זה בעיקר יהיה עבודה שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עקרונית היא מאוד אוהבת את השרותים. מה היא עושה שם זה כבר שאלה אחרת.
הרבה פעמים היא מטפסת על המושב של אחותה שמשום מה היא עדיין משתמשת בו בבית. (כבר גדולה וגבוהה. מחוץ לבית היא כמובן לא משתמשת).
מרותקת איך המים יורדים.
זורקת טישו, ולא רק, לאסלה.
תמיד היא הולכת אחרי אחותה לשירותים למרות התנגדות נחרצת של הגדולה, ובעצם ברגע שאני או בעלי סוגרים את הדלת היא שם ודופקת.
כלומר היא כן יודעת מה זה שירותים.
איפה השרותים.
שרק גדולים הולכים אליו.
היא יודעת מה עושים שם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
גמילה לא יכולה להיות אילוף, ילד צריך להבין מה הוא מרגיש ומה הוא צריך לעשות.
אפשר לעשות היכרות עם האסלה, להסביר מה עושים ואיפה, לשבת פעם ביום על האסלה בשביל להתיידד איתה,
מומלץ לקנות ספר או משחק קטן שהוא רק בזמן השירותים, ככה היא תרצה ללכת לשם.
לא מדוייק.
יספרו לך הסבתות מתי גמלו.
אבל גם אם נניח לזה סיפרה לי ילידת ברית המועצות שמגיל 9 חודשים, מתחילים גמילה.
לא חושבת שילד בגיל 9 חודשים מבין מה עושים בשירותים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא מדוייק.
יספרו לך הסבתות מתי גמלו.
אבל גם אם נניח לזה סיפרה לי ילידת ברית המועצות שמגיל 9 חודשים, מתחילים גמילה.
לא חושבת שילד בגיל 9 חודשים מבין מה עושים בשירותים.
אז זה עצוב
ילדים הם לא בעלי חיים, ואם יהיו עוד קצת עם טיטול, אז מה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לא מדוייק.
יספרו לך הסבתות מתי גמלו.
אבל גם אם נניח לזה סיפרה לי ילידת ברית המועצות שמגיל 9 חודשים, מתחילים גמילה.
לא חושבת שילד בגיל 9 חודשים מבין מה עושים בשירותים.
לא צריך "הבנה" צריך חיבור לגוף וקשר בין פעולה למקום. התפיסה המודרנית שצריך בשלות פסיכולוגית זו תפיסה ממש חדשה ומיותרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לא צריך "הבנה" צריך חיבור לגוף וקשר בין פעולה למקום. התפיסה המודרנית שצריך בשלות פסיכולוגית זו תפיסה ממש חדשה ומיותרת.
מעניין שהרב וולבה גם סבר ככה, אולי יש תפיסות חדשות שהם לא מיותרות :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אז זה עצוב
ילדים הם לא בעלי חיים, ואם יהיו עוד קצת עם טיטול, אז מה?
בעבר לא היו טיטולים.
אבל בהנחה שהיו טיטולים, והיו מאמינים בגישה של בשלות.
לילדים מיוחדים הגישה שונה.
לפעמים אם מחכים עלולים להפסיד את הרכבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בעיקרון אפשר לגמול גם בגיל שמונה חודשים (מכירה אישית). זה דורש בעיקר סבלנות ופניות. לכן לדעתי אם ההורה צמוד לילד כל היום אז זה אפשרי ומומלץ לאלף.
אם היא במסגרת חינוכית רוב היום, לדעתי השאלה העיקרית פה היא מה הצוות החינוכי חושב על זה כי זה בעיקר יהיה עבודה שלו.
סליחה על הסטיה הקלה מהנושא.
את יכולה קצת להרחיב על זה?
אני גם שמעתי על ההזיה הזו, והיא לא ממש מגרה אותי.
אבל מעניין אותי לדעת איך זה אפשרי בכלללל
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
סליחה על הסטיה הקלה מהנושא.
את יכולה קצת להרחיב על זה?
אני גם שמעתי על ההזיה הזו, והיא לא ממש מגרה אותי.
אבל מעניין אותי לדעת איך זה אפשרי בכלללל
קוראים לזה שיטת הקשב תנסי לחפש מידע
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
סליחה על הסטיה הקלה מהנושא.
את יכולה קצת להרחיב על זה?
אני גם שמעתי על ההזיה הזו, והיא לא ממש מגרה אותי.
אבל מעניין אותי לדעת איך זה אפשרי בכלללל
את מתכוונת לגמילה בגיל צעיר? עד כמה שידוע לי רעיון הוא שההורה לומד לזהות סימנים מוקדמים אצל התינוק כשהוא צריך להתפנות, ולוקח אותו. זה אפשרי, מכירה מישהי שעשתה את זה. קוראים לזה שיטת הקשב, כמדומני.

ולפותחת האשכול היקרה- אולי כדאי לך לקרוא על השיטה, יכול להיות שזה יתאים. רק דורש זמינות ופניות של ההורים (והצוות במסגרת החינוכית).
הצלחה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בעבר לא היו טיטולים.
אבל בהנחה שהיו טיטולים, והיו מאמינים בגישה של בשלות.
לילדים מיוחדים הגישה שונה.
לפעמים אם מחכים עלולים להפסיד את הרכבת.
אני חיכיתי עם ילד מיוחד והיה מצוין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני חיכיתי עם ילד מיוחד והיה מצוין.
ב"ה.
נשמע, הגיוני לחלוטין.
אני בפירוש לא יכולה לומר שאני מבינה בגמילת ילדים מיוחדים. מכירה כמה מקרים אבל לא בשביל "להבין"
ברור לי שמה שמתאים לאחד לא מתאים לחברו, כלו' לגמרי אינדיווידואלי.
לדוג' יש ילדים מיוחדים שגיל 5 נחשב מוקדם לגמילה.
בהודעות שלי התייחסתי לטענה שא"א לאלף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ביקשו עזרה ממנוסות בחינוך מיוחד,
מי שלא מבין עדיף שלא יכתוב שטויות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
@הטעם המושלם אני חיכיתי עד 3. ב"ה בינתיים זה נראה שעובד טוב.
כמובן שתלוי מאד ברמת התפקוד וההבנה של כל ילד בעצמו,
אבל יצאתי מנקודת הנחה שלא באמת מדובר במשהו שדורש הרבה כישורים והבנה אלא הסתגלות לרצף פעולות שגרתי
והבנה בסיסית של סיבה ותוצאה. קיבלתי המון תמיכה במסגרת, אפשרו לי להביא אותה החל מהיום הראשון וכו'.
זה גם מאד משמעותי ומקל.
שנתיים זה מוקדם לטעמי אפי' להרבה ילדים רגילים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אצל ילדים מיוחדים
כדאי מאוד לעשות את זה בשילוב עם הגן או המעון
החשש שלך נכון יש ילדים מיוחדים שנגמלים מאוחר יותר.
להקדים את הגמילה לא ימנע את הקושי, ואולי הפוך
צינת גם הנמכה קוגניטיבית שכמובן תשפיע מאוד על הגמילה.

הרבה הרבה כוח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
קודם מזכירה שביקשתי רק מניסיון.
אבל את
היא יודעת מה עושים שם?
ראיתי שכן כתבת מניסיון ולכן אני מתפלאית על הקביעה שלא גומלים באילוף. ילדי פיגור גומלים רק באילוף. בהמשך אולי מגיעה ההבנה, אבל אם יחכו לה זה יגיע בגיל 10.
ולשאלתך- לא. אבל יש שיח על זה בבית. הגדולה כל הזמן אומרת- אני הולכת לשרותים, אבל X תינוקת. יש לה טיטול. כשהיא תגדל היא תלך גם לשרותים. (זה שיח גם לצניעות. היא קטנה ולובשת מכנסיים וגרביים- שאלת רב מה נעשה בגיל 3. בעיקר לעניין אורך שמלות.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #20

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אט אט אני מבינה שאני לא מיוחדת בכלל.
בכלל.
אומנם אני ייחודית כמו שכל אדם ייחודי, אך אין לי סגוליות.
אני לא מיוחדת.
איך אני יודעת את זה?
סימנים קטנים מכל מקום, הוכחות.
כמו למשל אנשים כמוני בדיוק בדיוק.
כמו למשל הבנה שאם אני מיוחדת - זו כפירה.
*
ההבנה הזו נושאת בתוכה משהו מדהים.
אמנם תמיד ידעתי שאני לא מיוחדת אבל היתה לי גם חשיבה גרנדיוזית. וגם מחשבה/חשש אולי כן, אולי חושבים שאני מיוחדת (כאילו חושבים עלי...)
אבל לא.
אנשים מדברים כמוני, חושבים כמוני, מתמודדים כמוני, יצאו לאור כמוני, עברו דרך כמוני.
אין בי משהו יותר.
מצד אחד זה רוגע נפשי להבין שאני לא מיוחדת. אני גם לא מיוחדת לשלילה. אני לא חריגה.
מצד שני זה... המ... קצת מאתגר את הרגש.
כי עדיין קשה לי לשמוע אנשים שמדברים כמוני או חושבים כמוני או אפילו מחדשים לי.
תחושה של: הם כמוני לגמרי.
וזה קצת מאתגר להרגיש את זה כי זו תחושה והבנה/ הסקנת מסקנות שגם לאחרים קשה לשמוע אותי כמו שלי קשה לשמוע אותם (לא שהם בדיוק שומעים אותי).
ואז הבנה של: למה לי להתאמץ לדבר, להביע את עצמי, אם בכל זאת כולם חושבים כמוני וכולם כמוני.
ואם יש אנשים שזה מרגיז אותם שאני מתבטאת, כמו שאותי מרגיז לשמוע אנשים מתבטאים, אולי עדיף לא לכתוב וזהו.
*
אבל התשובה לכל זה היא - שאני בסדר.
זו הדרך שלי.
אולי אני לא מיוחדת אבל בלי קשר מותר לי ללכת בדרך שלי, אני לא צריכה למחוק את הדרך הזו. גם אם אנשים יתאכזבו.


שמעתי שכולנו הוויה,
צריך להגיע לשם-
להבנה שאנו הוויה ולא אגו.
הוויה זה אומר: אני נוכח כאן, אני הוויה טובה משדרת אהבה.
וכל השאר, כל בני האדם גם הם הוויה. אין כאן תחרות יש כאן מסע של כל אחד בדרך לעצמו האמיתי, האור שלו שרוצה להתגלות.


בעוד אגו זה יותר הסיבוך הזה סביב 'אני' ו'היא'.
כן, ככל שאדם יכיר בכך ויפעל בהבנה שהוא כלי מלא אור, שהוא הוויה טובה, הבעיות שלו יפתרו.
כי זו האמת, כל אדם יש לו שליחות ואין אף אחד מיוחד יותר.
לפעמים אני רואה אנשים לא מושלמים שמפרגנים לאנשים אחרים, שהם כן מאוד מוכשרים מוצלחים יותר מהם ואני קצת רוצה ללמוד: מה המהות של פרגון?
האמנם המפרגן כל כך מלא בעצמו ובטוח בעצמו שהוא מסוגל לפרגן?
למה אדם לא מסוגל לפרגן?
מה זה החסר הזה שגורם לאדם לחוש שהוא נאלץ להלחם על המקום שלו... האם יש אנשים שהמקום שלהם בעולם לא מובטח או שזה רק דמיון שהאדם יוצר לעצמו?
זה כנראה רק דמיון.
זו מלחמה על ריק.
כי יש לכל אחד מקום מבוסס, איתן, מלא ערך, מששת ימי בראשית.
הוא צריך לעמול עבור המקום הזה כי לעמל אדם יולד אבל המקום שלו קיים, מדויק ויציב.
ולחינם אדם מסתכל על הזולת כדי לחפש עוד קמצוץ של אושר, אישור, הכרה, כי הנפש לא תימלא.
והנשמה מלאה מעצם היותה והיא לא צריכה דבר.
*
אבל אנחנו כאן בעולם הזה, עולם מלא נסיונות, תחרותיות, קנאה, פחד, מוסר מול אינטרס, חוקי תורה מול הרצון האישי, אנחנו בעולם מקסים, וגם כל מה שיש בו שזה בין השאר גם צרות עין, קנאה ותחרות וכו' גם זה יכול להיות תועלתי כשאדם מודע לעצמו ומנסה למלא את המקומות החסרים שיש בו - באהבה עצמית.
כשאדם מוכן לקבל עצמו ולהתקדם במידותיו, מסגל סבלנות אורך רוח כובש את המידות הרעות.
אז הוא זוכה לאושר אמיתי.
לא צריך להיות מושלם, צריך להסכים שאני לא מושלם.
ולהתמלא בענווה בשפלות יחד עם הבנה שיש לי נקודות יחודיות רק לי והן נקודות האור שלי לעצמי ואולי גם לעולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה