אתגר והנמשל--- נספח לאתגר

[דודה]

לאתגר

 

[7שבע7]

@אינפרא - "גנבת" לי את המשל שחשבתי עליו!
(בימים האחרונים טבעתי מושגים חדשים: אם התינוקת מייבבת מתוך שינה אבל נרגעת אחר כך - זו רק התרעה. אם היא ממשיכה לבכות ודורשת שאבוא אליה - זו כבר ממש אזעקה...)

 

[צביה ר.]

@דודה איזה אתגר מקורי!
אהבתי מאד.

 

[אינפרא]

@אינפרא - "גנבת" לי את המשל שחשבתי עליו!

לכן שלחתי ראשונה מחשש מוצדק של גניבת רעיון .

 

[דודה]

@דודה איזה אתגר מקורי!
אהבתי מאד.

איזה כיף!
האמת, כששמעתי היום בבוקר דיבורים על הפסקת אש, אמרתי לעצמי שהאתגר הופך לבלתי רלוונטי.
אבל אז צחקתי על עצמי, שבוע וחצי כמו שעברנו לא נשכחים כל כך מהר...

 

[צביה ר.]

האמת, כששמעתי היום בבוקר דיבורים על הפסקת אש, אמרתי לעצמי שהאתגר הופך לבלתי רלוונטי.
אבל אז צחקתי על עצמי, שבוע וחצי כמו שעברנו לא נשכחים כל כך מהר...

זה נכון.
וחוצ'מזה שאיך שזה נראה כרגע כבר הספיקו להפר אותה...

 

[ימים טובים יבואו]

בום. טראח.
"כשנכנסימ אומרימ שלומ, ארי.."
"שלום" ארי לא מסתכל ימין ושמאל. זורק את הילקוט בכניסה לסלון, את הנעליים בקצה המסדרון, ונופל על הספה.
אני מתלבטת אם להעיר או להתעלם, וכבר מגיע הרסיס הבא..
דודי, שיושב לידו, זוכה למנה הגונה של מה שמתקרא "אלימות", היות והוא: נגע בהוד מעלתו - התקרב להוד מעלתו - נשם על הוד מעלתו, או משהו אחר..
נכון, אני יודעת שלארי יש הפרעה של ויסות חושי, אבל לפעמים כל כך קשה להבין את זה ולהתמודד עם זה..
"ארי," אני פונה בשקט. "אם לא נעימ לך, אולי תעבור לספה השנייה?" אני מציעה בקול הכי נעים שהצלחתי להפיק.
הוא פונה אל הספה השנייה באנחה של קשיש בן מאה.
אוקיי, עכשיו הצלחתי ליירט.
אני פונה אל המטבח.
לפתע את תוך סיר המרק שאני מבשלת נכנסת מין מטפחת כתומה מוזרה.
"ארי! מה זה?" יוצאת לי צעקה.
"אמא! זה לא אני! הוא התחיל! הוא הציק לי!!" ארי מילל.
"מה יהיה איתכם" יצא לי בטעות, משילוב של כעס - יאוש - חוסר אונים.
ארי הסתכל עליי בהלם.
"אמא, לא... אל תהיי כמו כל הרעים.." הוא התחנן.
תפסתי את עצמי, נבהלתי.
"מה מתוק, מי זה כל הרעים? מה הם עושים לך?"
"הם.. הם.. אומרים שאין לי תקווה. ומה יהיה עם היצור הזה, ומה יצא מכזה הי- פר- אקטיבי. אבל.. לא.." וכאן קולו נשבר, והוא התחיל לבכות.
ניגשתי אליו, ליטפתי אותו.
"לא, ארי שלי. זה יצא לי בטעות. כן, לפעמים גם אימהות אומרות שטויות. ואתה - ילד מקסים. ילד טוב. אני בטוחה שאתה תגדל ותהיה בן אדם מוצלח מאוד - מאוד" אמרתי, והסתכלתי לו בעיניים.
הוא הסתכל עליי, קצת בחוסר אמון, אבל אחרי זה יכולתי לראות שהוא נרגע, ובעיניים שלו היה משהו כמו.. תקווה.

כן, ההיפראקטיביות שלו לא תשתלט עליו. ארי הוא ילד טוב. יש לו כמה טילים שמפריעים לו בפנים, אבל ביחד אנחנו נצליח ליירט אותם.

העלתי, אשמח להערות \ הארות
(נ.ב. יש לי בעיה במקלדת עם ה'ם' ועכשיו גיליתי כמה מקומות ששכחתי לתקן.. יש דרך לתקן את זה עכשיו?

 

[אינפרא]

יש דרך לתקן את זה עכשיו?

תלחצי על 'דווח על תוכן שלילי' ובקשי לתקן.

 

[הדר 310]

בום. טראח.
"כשנכנסימ אומרימ שלומ, ארי.."
"שלום" ארי לא מסתכל ימין ושמאל. זורק את הילקוט בכניסה לסלון, את הנעליים בקצה המסדרון, ונופל על הספה.
אני מתלבטת אם להעיר או להתעלם, וכבר מגיע הרסיס הבא..
דודי, שיושב לידו, זוכה למנה הגונה של מה שמתקרא "אלימות", היות והוא: נגע בהוד מעלתו - התקרב להוד מעלתו - נשם על הוד מעלתו, או משהו אחר..
נכון, אני יודעת שלארי יש הפרעה של ויסות חושי, אבל לפעמים כל כך קשה להבין את זה ולהתמודד עם זה..
"ארי," אני פונה בשקט. "אם לא נעימ לך, אולי תעבור לספה השנייה?" אני מציעה בקול הכי נעים שהצלחתי להפיק.
הוא פונה אל הספה השנייה באנחה של קשיש בן מאה.
אוקיי, עכשיו הצלחתי ליירט.
אני פונה אל המטבח.
לפתע את תוך סיר המרק שאני מבשלת נכנסת מין מטפחת כתומה מוזרה.
"ארי! מה זה?" יוצאת לי צעקה.
"אמא! זה לא אני! הוא התחיל! הוא הציק לי!!" ארי מילל.
"מה יהיה איתכם" יצא לי בטעות, משילוב של כעס - יאוש - חוסר אונים.
ארי הסתכל עליי בהלם.
"אמא, לא... אל תהיי כמו כל הרעים.." הוא התחנן.
תפסתי את עצמי, נבהלתי.
"מה מתוק, מי זה כל הרעים? מה הם עושים לך?"
"הם.. הם.. אומרים שאין לי תקווה. ומה יהיה עם היצור הזה, ומה יצא מכזה הי- פר- אקטיבי. אבל.. לא.." וכאן קולו נשבר, והוא התחיל לבכות.
ניגשתי אליו, ליטפתי אותו.
"לא, ארי שלי. זה יצא לי בטעות. כן, לפעמים גם אימהות אומרות שטויות. ואתה - ילד מקסים. ילד טוב. אני בטוחה שאתה תגדל ותהיה בן אדם מוצלח מאוד - מאוד" אמרתי, והסתכלתי לו בעיניים.
הוא הסתכל עליי, קצת בחוסר אמון, אבל אחרי זה יכולתי לראות שהוא נרגע, ובעיניים שלו היה משהו כמו.. תקווה.

כן, ההיפראקטיביות שלו לא תשתלט עליו. ארי הוא ילד טוב. יש לו כמה טילים שמפריעים לו בפנים, אבל ביחד אנחנו נצליח ליירט אותם.

יאוו רק אחרי שכתבתי קראתי את שלך וקלטתי שהתחלנו ממש אותו דבר, סורי

 

[ימים טובים יבואו]

יאוו רק אחרי שכתבתי קראתי את שלך וקלטתי שהתחלנו ממש אותו דבר, סורי

הכל טוב

 

[ימים טובים יבואו]

תלחצי על 'דווח על תוכן שלילי' ובקשי לתקן.

תודה, תוקן

 

[מדינאית]

@דודה אתגר מקורי וסוחף. מאוד.
@אינפרא קטע שכתוב בצורה מרתקת שלא משאירה לאף אחד ברירה אלא לגחך ולהינות...
@7שבע7 בהתחלה הפסקה הארוכה הזאת היתה נראית לי תמימה למדי...ופתאום קלטתי כמה היא מתוחכמת...גאוני!!!
@ימים טובים יבואו הלכתם על המרגש- וזה לגמרי הצליח...
ו @הדר 310 החזרת אותי לימי הילדות המוגנים להם אי שמה ממלחמות מים בשירותים נעולים...
כיף פה בקיצר....

נ.ב אשמח להערות/הארות על הקטע שלי...האם הפיסוק מובן ונכון? זה ענין שממש חשוב לי בד"כ....

 

[הדר 310]

הידית זזה? היא זזה! הדלת נפתחת!!!
אזעקה. סירנות. צ'קלקות. בומים בלב. בקיצור מה לא.
אני מחביא את זה מהר. אם הוא יגלה את זה, יהיה פה פיצוצים.
אוהו פיצוצים.
"מה נשמע אבא! מתי הגעת? לא שמתי לב!"
חיוך מעושה, ידיים עסוקות לפתע למחסה ב...ב.. בלדפדף לעמוד הבא בספר! כן! איזה מזל ששמתי אותו לידי! זה נראה טבעי לגמרי!!תקשיבו, זה היה תרגיל הטעיה של נבחרת קומנדו...
"בסדר ברוך ה' צדיק" הוא עונה בקול של...איך נאמר בעדינות...
מינימום סוכן שב"כ שעולה על חפ"ק של חיזבאללה.
הוא לא נראה משוכנע. לא רוצה להגיד "חשדן", בא נלך עם "לא קנה את זה"...
"מה...איך אתה? איך היה בישיבה?"
יאללה, הפעלת אש למטרת הסוואה:
"ברוך ה'! למדנו על...והמשגיח החמיא לי על....ואפילו הספקתי..."
ברגעי הלחץ האלו, יוצא לי כל התחמושת. אני מצליח לירות לו סיפורים שלא ידעתי שקיימים לי במאגר.
העיקר להעביר נושא.
הפעם לא הייתי צריך להגיע לתכנית ב'- בלבול והסחה באמצעות גיבוב עובדות מופרכות למחצה. אם יש למישהו פתרון חילופי- נא לשלוח לי בוואטסאפ, בדיסקרטיות כמובן.
המו"מ הקשוח הזה על שיחה קולחת באילוץ נמשך כמה דקות, ואז סוף סוף, הדלת נסגרת.
-
אוף.
למה ככה?
למה?
אני שבוי.
שבוי במלתעותיו של אויב אכזר וממכר, אויב חלקלק ומתוחכם שמרחיק אותי מהכל- מהמשפחה, מהלימוד, מהאני האמיתי שלי, של מה שאני רוצה להיות.
הם לא יודעים עלי כלום. אני כמו איזה סוכן סמוי עם חיים כפולים שגורמים לכל האוהבים והדואגים שלי להיות כתמימים חסרי דעת.
אני מעודד את עצמי, משכנע את עצמי שהמקום המוגן היחיד באמת זה בית של תורה. נקי מהכל. שם אין מתקפות פתע של נסיונות כאלו.
אני מזכיר לעצמי שכל רגע של נפילה- זה פגיעה ישירה, עמוק בתוך הנשמה.
ויום יום אני נלחם.
ויום יום אני מפסיד.
ויום יום אני מנצח.
דקה לפה, דקה לשם, כל התגברות קטנה זה נצחון!
אבל תתפללו עלי. כי הניצחון יגיע רק שאני יחסל אותו, מה שנקרא- אתם יודעים- "ישבור לו תצורה", ורק כשאני ירתיע אותו מספיק מלנסות להתקרב אלי.
רק אז אני ידע, שאני לוחם אמיתי, לא עם תחמושת או קסדה, אלא עם חיוך "מאושר" אחד, וכמה דפי גמרא...

וואו אהבתי!
כמה פרטי מלחמה הצלחת להשחיל בטבעיות! אלופה!
ולגבי הפיסוק - מעולה בעיני.

 

[אוראל סולטן]

עכשיו ב"ה העליתי קטע לאתגר, אשמח לביקורת:

אתגר - והנמשל--- אתגר דו שבועי

---ושוב הושלכנו מעולם של כולל, עבודה ולימודים, וארוחת ערב, ומה צריך לקנות, ליקום מקביל של אזעקות, התראות, טילים, יירוטים, זירות נפילה, נפגעים, אך הרבה יותר מאלו- חסדי ה' וניסים עצומים. וכשחושבים על כך – אם חושבים – מי שמצליח לחשוב בתוך הכאוס הזה – מגלים שהמלחמה הזו היא רק משל. כתבו קטע בו...

www.prog.co.il

נ.ב: @סני אחרי שכתבתי את הקטע לאתגר, שמתי לב שהוא קצת דומה לקטע שלך. זה בסדר מצדך? (וכן מצד @דודה פותחת האתגר?)

 

[הבזק של שפיות]

חבל שהיא לא הודיעה לי כבר בראשון על התוכנית הזדונית, להתריע בשלישי זה כבר מאוחר מידי.

אהבתי את הכינוי "התוכנית הזדונית".
ובהחלט מסכים ששלושה ימים הם לא זמן סביר להיערכות שכזו

כשהבת שלך שואלת אם הקב"ה באמת שומע תפילות של ילדות בכיתה ב’.

הסיטואציה הזו נגעה בי יותר מהכל.

 

[הטעם המושלם]

העליתי עכשיו קטע בסגנון מאוד שונה מהסגנון הרגיל שלי, אשמח לתגובות, הארות והערות.

אין לי מרחב מוגן בבית הספר.
פשוט אין.
איך זה יכול להיות? בטח תשאלו, הרי בית הספר שלך חדש, הכל לפי התקנים.
תקנים? הצחקתם את הסבתא שלי, נוחה עדן.
הכל פרוץ.
חלונות אטומים? מאיפה הבאתם את המושג הארכאי הזה? חלונות פתוחים תדיר לעולם הרחב והגדול.

פרוזדורים וחדרי מדרגות פנימיים? אפילו הסבא של הסבא של המנהלת לא חלם בחלומו האחרון עלי אדמות על ההמצאה הגאונית הזאת. מרחבי למידה פתוחים בכל רחבי בית הספר.

בידוק בטחוני ובטיחותי בכניסה ויציאה?את השומר לא פיטרו. לא מינו מלכתחילה. כניסות ויציאות חופשיות ללא הגבלה או בידוק כלשהו.

כן. כזה הוא בית ספרי.

בית ספר חדיש ומשוכלל.

בית ספר מתקדם ועדכני.

בית ספר נאור ואינטליגנט.

בית ספר פתוח ומסוכן.

בית ספר פרוץ ומאפשר.

בית ספר ללא סינונים.

במשפט אחד- בית ספר באינטרנט הפרוץ.

בשתי מילים- מקום סכנה.

במילה אחת- תתרחקו.

בשבילי ובשביל עוד מאוד תלמידים שנפלו במלחמה הזאת- מאוחר מידי.

בשבילכם- אולי עדיין לא.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

ברוכים הנמצאים!
האם העלאת יצירות מוגבלת ליצירה אחת ללקוח לאורך תקופת המבצע?

 

[מימיי]

ברוכים הנמצאים!
האם העלאת יצירות מוגבלת ליצירה אחת ללקוח לאורך תקופת המבצע?

ברוכה הבאה!
ניתן להעלות קטע אחד, אם את רוצה לעלות עוד - בשביל זה יש את הנספח
אין כפל מבצעים.
ט.ל.ח.

 

[סני]

נ.ב: @סני אחרי שכתבתי את הקטע לאתגר, שמתי לב שהוא קצת דומה לקטע שלך. זה בסדר מצדך? (וכן מצד @דודה פותחת האתגר?)

דבר ראשון; יפה מאוד על השאלה וההתחשבות. מצידי וודאי שאין בעיה.
הבעיה שיכולה להיות - שהיא אינה בעיה אלא נתון - זה השיפוט ביחס ליצירה; שכמובן יצירה מקורית היא תמיד יותר טובה מיצירה של חיקוי. אבל כפי שכבר ציינת - רק אחרי הכתיבה שמת לב לזה, ואם כן יצירתך לא נופלת מאומה מזאת שלי, גם כלפי מקוריות הרעיון.
דבר שני; באמת שמתי לב אח"כ שהרבה מהיצירות בטאו שוב את האוקסימורון הזה של מרחב מוגן - כל אחת בדרכה היא. מעניין האם זה במודע או לא.

 

[אוראל סולטן]

דבר ראשון; יפה מאוד על השאלה וההתחשבות. מצידי וודאי שאין בעיה.
הבעיה שיכולה להיות - שהיא אינה בעיה אלא נתון - זה השיפוט ביחס ליצירה; שכמובן יצירה מקורית היא תמיד יותר טובה מיצירה של חיקוי. אבל כפי שכבר ציינת - רק אחרי הכתיבה שמת לב לזה, ואם כן יצירתך לא נופלת מאומה מזאת שלי, גם כלפי מקוריות הרעיון.
דבר שני; באמת שמתי לב אח"כ שהרבה מהיצירות בטאו שוב את האוקסימורון הזה של מרחב מוגן - כל אחת בדרכה היא. מעניין האם זה במודע או לא.

תודה רבה על הסרת החשש!!!

לגבי הקטע של המרחב המוגן, לכאורה אין הרבה אופציות למה לפרש אותו, כך שכל אלו שמנסים להיות מקוריים בסוף יוצאים אותו הדבר...