דרוש מידע צ'יטוס בסתם יום של חול

[ברוך ר]

מסכימה עם כל אלה שכתבו שאין סיבה לתגמל ילד שהחליט לעשות בושות ולא יקרה כלום אם הוא יבכה והכל
מסכימה אבל....
את החינוך תשמרו למקום שאתם הסובלים היחידים מהבכי ומהשלכות החינוך הנוכחי
אני כממתינה בתחנה כנוסעת באוטובוס כקונה בחנות לא אמורה לסבול את העובדה שעכשיו הילד שלכם החליט משהו ואתם החלטתם מכל הסיבות הטובות שבעולם לחנך אותו
אתם אמורים לדאוג לכך שהבכי לא יפריע לי לנוח באוטובוס במידה וזה הצורך (או כל תינוק אחר) או לשמוע בטלפון את המצרך החסר הספציפי
זוהי דעתי בענין ניתן לחלוק עליה כמובן....

אז אנחנו צריכים לחנך את הילדים לפי מה שנכון ואמת או לפי מה שנוח לך ???

 

[אמא ל..]

ממש לא מסכימה, האוטובוס הוא לא החדר שינה שלך.
ברור שצריך לנסות להרגיע, אבל באותו סגנון- למה שאני אוותר על עיקרון חינוכי בשביל שתוכלי לנוח?

100%
ואים זה נהג שהחליט להדליק רדיו או קבוצת בני נוער שצורחים בסוף האוטובוס
א"פ אי אפשר לבנות על שינה באוטובוס

 

[nhfk]

הילדים שלך מלאכים שא"פ לא בוכים מחוץ לבית נכון?
וילד שבוכה לא תמיד מרגיע אותו שתיה /ממתק /מוצץ וכ
אני פעם נסעתי באוטובוס עם תינוק שצרח כל הדרך נראה לך שהיה לי נעים ? לא
אבל כלום לא הרגיע אותו לא הנקה לו מוצץ לא שוקולד ולא חטיף ולא שירים
מה שהרגיע אותי היה ששתי נשים אמרו לי שוואו איזה קשה זה וגם להם זה קרה ...

היא כתבה באופן ספציפי שלתת לילד לבכות ולא לנסות להרגיע אותו באמצעים שונים הכוללים ממתקים באוטובוס או במקום שעלול להציק לסביבה זה לא פר

 

[nhfk]

100%
ואים זה נהג שהחליט להדליק רדיו או קבוצת בני נוער שצורחים בסוף האוטובוס
א"פ אי אפשר לבנות על שינה באוטובוס

אי אפשר לבנות אבל אפשר להתחשב.

אז אנחנו צריכים לחנך את הילדים לפי מה שנכון ואמת או לפי מה שנוח לך ???

לא
אנחנו צריכים לחנך את ילדינו תוך שימת לב לסביבה ולאנשים שסביבנו.
ולעשות בחירות מותאמות.

 

[אמא ל..]

בין אדם לחברו.
עולה אישה עייפה אחרי יום עבודה לאוטובוס
חוזרת הביתה לילדים עם מגרנה כי התינוק שלך צרח נסיעה שלמה
לא הוגן.

אף אחד לא הולך להרביץ לילד שלו כדי שאת לא תוכלי לישון ושאת תחזרי עם מגרנה

 

[nhfk]

אף אחד לא הולך להרביץ לילד שלו כדי שאת לא תוכלי לישון ושאת תחזרי עם מגרנה

אבל מישהו אחד שיוותר קצת על העיקרון החינוכי ויתן לילד משהו שבדכ הוא מעדיף לא לתת בשביל שאני אוכל לנוח ולא אחזור עם מגירנה - יקבל על זה שכר בשמיים.

 

[כבשה לבנה]

היא כתבה באופן ספציפי שלתת לילד לבכות ולא לנסות להרגיע אותו באמצעים שונים הכוללים ממתקים באוטובוס או במקום שעלול להציק לסביבה זה לא פר

הסברת אותי מעולה!!!

אבל כלום לא הרגיע אותו לא הנקה לו מוצץ לא שוקולד ולא חטיף ולא שירים

ניסית להרגיע זה משהו אחר
תנסי להזכר בתור בחורה( ואני לא) לא פוצץ אותך לראות אמא שהתינוק שלה בוכה באוטובוס בינעירוני והיא לא מנסה! (לא לא מצליחה-לא מנסה!!!) להרגיע אותו?
או שאת עם נכדים או שלא היה לך צורך לנסוע באוטובוסים
לא אמרתי לותר על עקרונות אמרתי שא"א לעמוד על עקרונות כאלה (שאתן החלטתן... לא הלכה או השקפה)על חשבון מישהו אחר

 

[nhfk]

וואו אנשים
בואו נעשה סדר
אם לא תביאו ממתקים ביום יום וכשילד בוכה תתנו לו נשיקה וחיבוק ולא האכלה רגשית זה מדהים ואני גם בדעה
אבל אם לעיתים נדירות בנסיעות ארוכות כן תביאו לילד חטיף כדי שיהיה רגוע וישחק בשקט ולא יעשה חור בראש לכל האנשים שסביבו סביר להניח שהחינוך שלו לא יהרס מזה ושהוא לא יפתח מזה אכילה רגשית
ולכן כתבתי - לשים לב ולהחליט בהתאם לסיטואציה. אבל מותר להתחשב באנשים שסביבכם.

 

[אמא ל..]

השרשור התחיל שאשה רשמה שהלכה ברחוב עם ילדה בוכה
ברחוב אין לא"א רשות לפנות לילד שלי ולהציע לו ממתק גם אם נראה לו שלא אכפת לי מהבכי
ואים זה מפריע לו הוא מתכבד לעבור לצד השני של הכביש
א"פ לא ראיתי משהו ישן ברחוב ומגרנה יכולה להיות גם מצפירות של רכבים
לגבי נסיעה באוטובוס -שזה מקום חנוק וקטן ואין לא"א איך לברוח משם (וגם לא לתינוק)(בפרט אם זה נסיעה בין עירונית שיוצא אוטובוס פעם בשעתיים אני תמיד מארגנת בתיק מוצץ רזרבי ד\שאם יאבד בקבוק שתיה וחטיף
וזה שתי דברים אחרים ילד שבוכה באוטובוס וילד שהחליט לבכות ברחוב

 

[nhfk]

וזה שתי דברים אחרים ילד שבוכה באוטובוס וילד שהחליט לבכות ברחוב

מסכימה

 

[כבשה לבנה]

השרשור התחיל שאשה רשמה שהלכה ברחוב עם ילדה בוכה

והתגלגל קצת הלאה....

ברחוב אין לא"א רשות לפנות לילד שלי ולהציע לו ממתק גם אם נראה לו שלא אכפת לי מהבכי

נכון... רחוב

א"פ לא ראיתי משהו ישן ברחוב ומגרנה יכולה להיות גם מצפירות של רכבים

נכון

לגבי נסיעה באוטובוס -שזה מקום חנוק וקטן ואין לא"א איך לברוח משם (וגם לא לתינוק)(בפרט אם זה נסיעה בין עירונית שיוצא אוטובוס פעם בשעתיים אני תמיד מארגנת בתיק מוצץ רזרבי ד\שאם יאבד בקבוק שתיה וחטיף

גם את מודה שבאוטובוס זה נושא אחר כמו שסכמת פה:

וזה שתי דברים אחרים ילד שבוכה באוטובוס וילד שהחליט לבכות ברחוב

בדיוק
מה שאני ו @nhfk כתבנו

 

[רבקהנ]

אני יודעת שאני חריגה בנוף ובמחשבה,
לילד שבוכה- אולי לא מגיע ממתק
זה מגיע לי, כאמא שרוצה ללכת עם הילדים שלה בכיף ברחוב, והם בוכים לפעמים מכל מיני סיבות
רוצה לגדל אותם בכיף, בחיוך ובנחת- בכי לא נותן לי אף אחד מהשלישיה הזו.
מלחיץ אותי, מלחיץ אותם שאני לחוצה
לא מצליחה להרגיע ולחייך לילד בוכה כשאני ברחוב עם האחים שלו, צריכה לעבור כביש ולדאוג שכולם איתי.
אז כן, הביסקויט, ופל, צ'יטוס שאני נותנת לילד בוכה, זה פרס בשבילי,
כדי שפעם הבאה- לא אשאר איתו בבית רק כי אין לי כח ללכת עם ילדים בוכיים ברחוב
מאז שהגעתי למסקנה הזו, אני יוצאת מלכתחילה להביא את הילדים מהגנים, עם איגלו בתיק, ביסקוויט או מה שלא יהיה למקרה שיבכו....

וכן, אם לא היה לי, והבת שלי היתה בוכה, הייתי מודה למי שהיה עוזר לי בעניין...

מסכימה איתך שהמצב יותר מלחיץ אותנו מאשר אותם. אצל ילדים בכי היא דרך לגיטימית להביע רגשות, אבל אותנו זה מתסכל ומלחיץ.
גם אני אמא שנלחצת מבכי ורק מתפללת שיפסיק.
אבל חשוב לי לומר בכל זאת שעדיף למצוא שיטה אחרת שתעבוד ולא לתת ממתקים.
ברגע שנותנים ממתקים, הם מדחיקים את הרגש ויוצרים התניה בין כאב רגשי לפיצוי פיזי.
אלו דברים שיכולים להוביל לאכילה רגשית ולהתמכרויות.
אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל התמכרות מתחילה מבריחה מהרגש אל משהו מרגיע, מספק, נעים, מתוק.

יכולה להציע את מה שאצלי עובד - שניה לעצור את העגלה, לשאול : "זה היה מאוד מאכזב שלא הלכנו לגינה? זה מכעיס שהוא עקף אותך? זה הפחיד אותך שאמא צעקה?" וזהו. לתת לילד לספר מה הוא מרגיש. אפשר להזדהות איתו, אפשר להציע חיבוק ונשיקה, אפשר לבקש סליחה, אפשר לעשות ביי ביי ולהיפרד מהמקום.

אני יודעת שזה נשמע קצת פחות מעשי ומהיר אבל גם את וגם הילד יוצאים בהרגשה טובה מאוד.

זה לא אומר שאי אפשר חטיפים בכלל. גם אני נותנת בבית הכנסת לילדה חטיף כדי שתהיה בשקט. אבל זה שונה. אם מציעים לילד משהו לאכול מראש כדי שיהיה עסוק ולא שזה מגיע כפיצוי אחרי שהוא כבר בוכה, זה לדעתי פחות בעייתי..

 

[אמא של :-)]

כשאני פותחת חטיף לילדי בגינה, אני תמיד שואלת אמהות מסביב אם אפשר לתת לילד/ה, וצוחקים עלי... מבחינתי זו חוצפה לתת לילד זכר ממתק בלי רשות אמו, גם אם היא שכנה שלי/ חבר מהחידר של הבן וכו. אמהות מעקמות עלי אף: מה את שואלת? תני מה שאת רוצה---

אז לתת לבת שנתיים בעגלה? ואוהוו! זה כבר שיא החוצפה!!!

[אגב, גם לכיוון ההפוך, פקחו עיניים סביבכן... תמיד יכול להיות ילד קטן עצוב שממש מקנא ב--- פלחי תפוח עץ היפים, אפשר גם במקרה כזה לשאול את האמא (מניסיון עם פרות שונים), יכול להיות שהיא תסרב: כשרות, אלרגיה, ארוחת ערב. רוב הסיכויים שהיא תאשר]

 

[Sara led]

התערבבו פה כמה נוסעים ביחד:
ממתק ביום חול
הרגעת ילד באמצעות ממתק או פרס
אישה שמציעה לילד ממתק בלי לתאם קודם עם האמא.
והסלט שנהיה פה מכל הנושאים מגוון.

ואם להתייחס לאלו שמרגיעים ילד עם ממתק
למה שהוא יהיה פראייר ולא יבכה כל פעם שיוצאים?
ילד שרואה שהאמא לא נבהלת מהבכי הלא מוצדק שלו, אין לו עניין להשתמש בנשק הזה יותר.

 

[ניק 130444]

מעניין אותי מה קורה אצל אחרים בעניין -

הלכתי היום ברחוב עם ילדונת בת שנתיים בעגלה - בוכה ומייללת.
פתאום ניגשה אליה אישה והציעה לה חבילת צ'יטוס,
אני ממש לא רציתי את זה, בגלל כל מיני סיבות - ואמרתי לה ש'תודה, אבל לא'.
היא הסתכלה עלי במין מבט מסוים והלכה.

מעניין אותי אם אני חריגה בנוף או שיש עוד אמהות שאומרות לא לאנשים טובים ברחוב...
(וסתם ככה, נראה לי שאני האמא והיא אמורה לשאול אותי לפני שהיא מציעה משהו לילדתי...)

אני תמיד שואלת קודם את האמא
אבל אני תמיד חושבת על אלרגיים
במבה זה ממתק פשוט אבל מי שמביא במבה לילד אלרגי יכול להיות רוצח

 

[בן של מלך!]

אם היה לי בתיק חטיף/ממתק הייתי עושה את אותו הדבר.

אז אני אבקש ממך להימנע מכך.
מכמה סיבות:
1. גילוי נאות אני אמא לילד אלרגי ומה שאת הנחמדה יכולה להציע מטוב לב (באמת) יכול להגמר אצלינו באסון.
2. אם את תציעי ואני כאמא אסרב/ לא ארשה לו לקחת (בגלל כשרות/אלרגיה/ מוגנות/ או סתם החלטה שלי) הסבירות שהבכי שלו יגבר היא הרבה יותר גבוהה ולא רק שלא הועלת אלא עשית פעולה הפוכה.
רוצה בכל זאת להקל?
יפה מצידך, באמת!
תגשי לאמא ותאמרי לה שייש לך משהו טעים ואת תשמחי לעזור לה להרגיע את הילדף למרות שאני בעד שתתנו לכל אמא להתמודד, הייתי מעדיפה שלא יגשו אלי, אבל גם אם כן- אלי!! ולא לילד!!
אה, ויש אצלי חטיפים ושטויות באמצע שבוע, הצ'יטוס הוא לא הסיבה, כי כמעט תמיד יש לי משהו בתיק...

 

[-רות-]

בלת"ק
אני מאוד לא אוהבת שמתערבים לי בחינוך!
לא שוכחת כמה התעצבנתי כשהייתי עם הילדה שלי במקום מסוים, והיא עשתה הפגנה - שכבה על הרצפה וצרחה
אוקי, לא נעים, אבל אני במקרים כאלו יודעת שכל טיפת צומי מזינה את ההתנהגות, התרחקתי במטר/מטר וחצי ממנה ומשם דיברתי איתה בטון רגוע ואיטי וביקשתי שתרגע ותעמוד
ואז משומקום מגיעה אישה, רוכנת עד לרצפה ושואלת את הילדה ברוך - מה קרה מתוקה? למה את בוכה?
סליחה? ביקשתי ממך עזרה בחינוך ילדים? למה את באה להחליף אותי מול הילדה שלי? אני לא אימא מספיק רכה לדעתך הלא-רלונטית?
לדעתי זו היתה גסות וחוסר טקט!
להבהיר - שניה אחרכך הגיע אישה אחרת, ניגשה אלי והציע לי לתת לילדה איזה פרס שהיה לה בתיק, הסכמתי בתודה, אני לא אימא רעה ואני לא אוהבת צרחות היסטריות
אבל תנו כבוד להיותי אימא טובה!

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

אני חושבת שגם אם חטיף יכול לעצור בכי למה צריך לתת?
כמו שכתבת הילדה לא צריכה פרס על הבכי ומותר לבכות אם מתעצבנים על משהו ולא חייב להשתיק את הבכי
נכון זה לא הכי נעים ללכת ברחוב עם ילדה בוכיה
אבל משום מה התרגלו בציבור שצריך להשתיק בכי של ילדים, אני לא הייתי מביאה גם פרס מהכל בשקל, למרות שתכלס אני מבינה את החוסר נעימות והקושי ללכת ברחוב עם ילדה צורחת וכל המבטים מסביב את מריגשה האמא הכי רעה ומזניחה אבל זה ממש לא נכון!! הכל בסדר ילדה יכולה לבכות קצת לא יקרה כלום, היא תלמד דחיית סיפוקים ועוד דברים חשובים בצורה הזאת
אני מצדיעה לך שלא הסכמת לקחת ממנה

ילד לא צריך פרס ע"כ שהוא החליט לעשות לאמא שלו בושות ברחוב

וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

יכולה להציע את מה שאצלי עובד - שניה לעצור את העגלה, לשאול : "זה היה מאוד מאכזב שלא הלכנו לגינה? זה מכעיס שהוא עקף אותך? זה הפחיד אותך שאמא צעקה?" וזהו. לתת לילד לספר מה הוא מרגיש. אפשר להזדהות איתו, אפשר להציע חיבוק ונשיקה, אפשר לבקש סליחה, אפשר לעשות ביי ביי ולהיפרד מהמקום.

אני יודעת שזה נשמע קצת פחות מעשי ומהיר אבל גם את וגם הילד יוצאים בהרגשה טובה מאוד.

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...

 

[Sara led]

התערבבו פה כמה נוסעים ביחד:

חחח לא מאמינה שהשגיאה המביכה הזו יצאה לי מהמקלדת

 

[-רות-]

וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...

עקרונית מסכימה איתך, צודקת
אבל כמו תמיד - הכל תלוי בעיתוי
פותחת האשכול למשל דיברה על ילדה בת שנתיים, זה גיל שבוכה גם בגלל רעב, צמא, עיפות או סתם חוסר מצברוח
לתת ממתק כשילד כזה בוכה - זו השתקה, לא הרגעה, ברוב המקרים הילד לא רצה ממתק אלא משהו אחר
אם ילד בן ארבע פלוס יבכה כי הוא רוצה ממתק - מאמינה שאעשה שיקול אחר, אולי אתן לו ואולי לא ובכל מקרה - זה גם גיל שקצת יותר קל לחנך לבקשה מילולית ולא בכי אוטומטי
בכל מקרה - אני מאמינה שהאימהות שנותנות ממתק בעת בכי - עושות את זה בעיקר מחוץ לבית. זו זכותן ואני לא מתערבת, באמת המקום העיקרי לחינוך בלתי מתפשר הוא - איך לא - הבית...
סביר להניח שגם כל אימא יודעת האם הילד שלה נרגע מהר יחסית או שכשהוא נכנס ל"שוונג" קשה לעצור אותו, והן מעדיפות לא להתעקש איתו ברחוב