אנשים רגישים מאוד.

מצב
הנושא נעול.
אדם רגיש מאד זו תכונה, תכונה מולדת.
אבל רגישות גבוהה יכולה להגרם גם בגלל דברים אחרים, כמו טראומה,
כפי שכתבת: רגישות גבוהה היא תכונה מולדת
והיא לא נגרמת בגלל דברים אחרים
אבל אם אדם רגיש עבר טראומה או קושי בילדות- זה משפיע עליו הרבה יותר מאשר אדם שאינו בעל רגישות גבוהה.
ז''א- רגישות גבוהה לא נגרמת ממשהו. משהו יכול לקרות בגלל הרגישות הגבוהה
 
אדם רגיש מאד זו תכונה, תכונה מולדת.
אבל רגישות גבוהה יכולה להגרם גם בגלל דברים אחרים, כמו טראומה,
כפי שכתבת: רגישות גבוהה היא תכונה מולדת
והיא לא נגרמת בגלל דברים אחרים
אבל אם אדם רגיש עבר טראומה או קושי בילדות- זה משפיע עליו הרבה יותר מאשר אדם שאינו בעל רגישות גבוהה.
ז''א- רגישות גבוהה לא נגרמת ממשהו. משהו יכול לקרות בגלל הרגישות הגבוהה
 
בלב"ר- בלי לקרוא בעיון רב,
אני חייבת לצידי אנשים רגישים, ועדיף מאוד.
איך אפשר להתרגש מסחלב ענוג, כשהסביבה מרימה גבה, משלבת ידיים בחוסר הבנה?
איך אפשר לבכות ממתח- כשהסביבה חסרת סבלנות, "זה ספר! ס-פ-ר!" ?
 
יואו! את כותבת אותי בול!
בלב"ר- בלי לקרוא בעיון רב,
אני חייבת לצידי אנשים רגישים, ועדיף מאוד.
איך אפשר להתרגש מסחלב ענוג, כשהסביבה מרימה גבה, משלבת ידיים בחוסר הבנה?
איך אפשר לבכות ממתח- כשהסביבה חסרת סבלנות, "זה ספר! ס-פ-ר!"
 
רגישות גבוהה יכולה להגרם גם בגלל דברים אחרים, כמו טראומה,
שאז הגוף נכנס לעוררות גבוהה והנפש מגיבה חזק יותר להרבה דברים, והדברים עוד ארוכים...
פוסט טראומה לא תהפוך אדם לאר"מ, זאת עוררות מסוג אחר, שניתנת לטיפול.
כשיש סיבה לחשוש שמדובר בפוסט טראומה, יש צורך באבחנה מבדלת.
 
מ
בלב"ר- בלי לקרוא בעיון רב,
אני חייבת לצידי אנשים רגישים, ועדיף מאוד.
איך אפשר להתרגש מסחלב ענוג, כשהסביבה מרימה גבה, משלבת ידיים בחוסר הבנה?
איך אפשר לבכות ממתח- כשהסביבה חסרת סבלנות, "זה ספר! ס-פ-ר!" ?
מכירה סביבי הרבה אנשים רגישים ברמה רגילה (שאגב גם לזה יש רצף על הסקאלה אין פה או שאתה רגיש 0 או 10) ובוכים מספרים, ומתפעלים ברמה מפרחים
לא הכל כ"כ שחור או לבן.
 
מ

מכירה סביבי הרבה אנשים רגישים ברמה רגילה (שאגב גם לזה יש רצף על הסקאלה אין פה או שאתה רגיש 0 או 10) ובוכים מספרים, ומתפעלים ברמה מפרחים
לא הכל כ"כ שחור או לבן.
אבל רגישים מאד הרבה יותר מתפעלים ומבינים- לא צריך להסביר להם את הדקויות- זו פשוט שפה כזאת שמבינים אותה בלי מילים.
 
מכירה סביבי הרבה אנשים רגישים ברמה רגילה (שאגב גם לזה יש רצף על הסקאלה אין פה או שאתה רגיש 0 או 10) ובוכים מספרים, ומתפעלים ברמה מפרחים
לא הכל כ"כ שחור או לבן.
כתבתי: אנשים רגישים, ועדיף מאוד....
את צודקת שהרבה נהנים מסחלב, ועדיין... יש איזשהו רובד יחודי לאנשים רגישים מאוד. בחוויה הסביבתית שלי, עכ"פ.
 
תודה על השיתוף,
מזדהה כמעט 100%, מדהים - אשמח לעוד שיתופים ממי שמזדהה
כיף לקרוא שגם את מרגישה ככה. חשבתי שרק אני מרגישה את זה...
ושהבנת שאת אר"מ זה עזר לך או להפך?
אני חייבת להבין כמה אני צריכה לתת לזה מקום, מה זה יתן לי בסוף.
כי לבינתים זה רק מגביל אותי (אני יודעת שיש כאלו שזה ההפך, אבל ככה אני מרגישה בכול אופן)
אשמח למענה, תודה
אף פעם לא חשבתי על זה, בעקרון אני מקבלת את זה ב"רגוע", בשוויון נפש מה שנקרא, כי זה נוח לי. נוח לי לפעול לפי מה שנוח לי, לעשות בלי להתחייב לאף אחד, לפעול בלי לשווב מה יאמרו וכו'. ככה נולדתי, שנים כולם מכירים אותי כך. ככה שאף פעם לא נתתי לזה מקום של מחשבה, גם לא אחרי שגיליתי..

מעניין לדעת במה זה מגביל אותך.
 
יש סיטואציות שגובות ממני הרבה כוחות נפש כמו ראיון עבודה, ביקור אצל רופא שאף פעם לא הייתי(מזדהים?).
ואני יכולה ממש להיות גמורה אח"כ ולא מסוגלת לעשות כלום.
אצלי זה בתור לקופת חולים או לרופא וכאלה (פחות רופא שנים), אני רק רוצה לסיים, לברוח, אני סוג של מפחדת מהתוצאות/ ממה יגיד הרופא וכו'...

ממש לאחרונה הייתי אצל רופאה והייתי ממש לחוצה ברמה שלא תפקדתי נורמלי כמה ימים, כשהגעתי היה עיכוב ארוך ונכנסתי כמעט שעה אחרי השעה שקבעתי בה..
כשנכנסתי מרוב לחץ התחלתי לבכות...

מזדהות?? בעקרון אני לא יודעת האם זה קשור (כי הביקור היה ביקור חשוב, לא סתם משהו רגיל ובאמת הייתי לחוצה...) אבל דיי הזדהיתי עם מה שכתבת אז החלטתי לשתף..
 
תרשי לי לשאול אותך,
אני לא מצליחה לקבל את הצורך הזה.
כי מה פתאום אני כאדם רגיל סטנדרטי (בריא בנפשו) צריכה לפרוש באמצע סעודת שבת בשביל להתאפס.
זה מרגיש לי שאני לא כמו כולם.. במובן לא החיובי
חיבת לציין שקיבלתי את הרגישות גבוהה בגיל הנערות (16 +-) וזה הגיע בקיצוניות ולאט לאט זה מתאזן..
(אולי בגלל זה קשה לי לקבל את המציאות הזאת)
זה מעניין באמת האם לפני כן לא הרגשת את זה וכו' כי זה באמת תכונה
ולכאורה אם לא קבלו את זה לפני כן, בד"כ מרגישים את הקושי קודם,
בקיצור, חושבת שיש מה לבדוק מה זה אצלך
בכל אופן מה שלי עזר לקבל את זה שאדם רגיל (בריא בנפשו) צריך לפרוש באמצע וכו'
זה שהבנתי שזה לא סתם צורך שיש לי
אלא שזה צורך שבא מתוך המעלה שלי - מתוך החוזקה
אתן לך דוג' הפעם שהכי הרגשתי את השינוי
זה היה כשהייתי בטיול (בתור נשואה) עם קבוצת נשים
בהלוך דברתי היה כיף, היינו באתר אחד, עוד יום שלם לפנינו
ואני עולה על האוטובוס ורוצה רק שקט להביט בנוף ברוגע, בכיף
פעם חשבתי שהרצון הזה , שלא מעניין אותי החברה- זה בעית תקשורת או משהו דומה...
ואז באותו פעם כשהבנתי שפשוט כולנו היינו באותו אתר
אבל אני חוויתי אותו לגמרי, חוויתי הנאה כמו שכל האחרות נראה לי צריכות יום שלם כדי לחוות
נשמתי את ההנאה, זה היה בשבילי מושלםםם!
בגלל שאני חוויתי לעומק, חוויתי עד כה (לדעתי) הנאה יותר אחרות, הרגשתי כל פיפס
אז ברור שעכשיו אני צריכה לנוח כמו שהן צריכות רק אחרי יום שלם- כי אותה כמות שלהן לוקח יום שלם
לי זה באתר אחד
וזה מה שעזר לי ההבנה שזה לא חסרון של התכונה אלא זה פשוט תוצאה ישירה
דווקא של המעלה! מתוך המעלה.
מקווה שהבנת. הכוונה שאם באותה פעם לא הייתי 'משתמשת' במעלה של התכונה
לא הייתי צריכה את המנוחה.
פשוט מלאתי את הכמות ג'יגות בכרטיס שלי יותר מהר- בכביכול אותה כמות
(אפשר לדון על זה... אבל ברעיון מתכוונת שזה לא שאני פשוט יכולה לספוג פחות
אלא סופגת אותה כמות יותר מהר- אולי זו ההגדרה!!
 
מעניין שלפי מה שקראתי פה - בעמוד הזה, מתבטא רק הצד הרגיש והנחמד של העניין, כי פעם קראתי על זה והיה כתוב שאנשים כאלה הרבה פעמים דווקא עצבנים ותוקפנים בגלל שהם מרגישים שאין מי שמבין אותם (מה שנכון), ואנשים אחרים לא יגדירו אותם כרגישים אלא בדיוק להפך.
אבל יכול להיות שזה בגלל ההבדל בין המוחצנים למופנמים, מה אומרים? (כי אם כן אני ממש מופנמת ;) ...)
 
מעניין שלפי מה שקראתי פה - בעמוד הזה, מתבטא רק הצד הרגיש והנחמד של העניין, כי פעם קראתי על זה והיה כתוב שאנשים כאלה הרבה פעמים דווקא עצבנים ותוקפנים בגלל שהם מרגישים שאין מי שמבין אותם (מה שנכון), ואנשים אחרים לא יגדירו אותם כרגישים אלא בדיוק להפך.
אבל יכול להיות שזה בגלל ההבדל בין המוחצנים למופנמים, מה אומרים? (כי אם כן אני ממש מופנמת ;) ...)
לא יודעת לגבי מה שכתבתם
אני כן יודעת להגיד שבמקרים רבים אני אכן לא אשתף מראש כדי למנוע את האכזבה אח"כ שלא מבינים אותי
נראה לי שאנחנו פשוט משלימים עם זה שאבוד לנו ואין לנו מה לחכות להבנה של הסביבה, כשמבינים את זה-לא מתעצבנים.
באופי שאני אני מאוד מוחצנת
אבל החיים גרמו לי הרבה פעמים להראות מופנמת
פעם ניסיתי להסביר לחברה למה אני לא משתפת אותה ברגשות שלי
היא ממש לא הצליחה להבין למה אני חושבת שהיא לא תבין....
 
פעם ניסיתי להסביר לחברה למה אני לא משתפת אותה ברגשות שלי
היא ממש לא הצליחה להבין למה אני חושבת שהיא לא תבין....
מדויק!!!
אני כל כך מזדהה עם הקטע הזה:
אני כן יודעת להגיד שבמקרים רבים אני אכן לא אשתף מראש כדי למנוע את האכזבה אח"כ שלא מבינים אותי.
זה בדיוק מה שגורם לי להראות בן אדם חסר רגש על אף שאני ממש לא כזו. כי ברגעים שאני כן משתפת ולא יורדים לסוף דעתי, הוא שאני מרגישה שלא מבינים מספיק, אני פשוט ננעלת.
ולצערי , זה קרה לי יותר מדי פעמים.
ועוד משהו שאני לא יודעת אם זה קשור לאנשים מרגישים מאוד, גם אתם מזהים בשניות חוסר כנות, או לפעמים 'דוגרים' מדי???
 
צריך קבוצת תמיכה...
עד לפני שנה הייתי בטוחה שאני היחידה ביקום שמצד אחד מרגישה כל כך ומצד שני כל כך קפואה.
ועכשיו אני מגלה שיש עוד כמה ששטים איתי באוניה...
 
בלתק חלקי
מדהים להזדהות ולהרגיש חלק , דבר ראשון אני חושבת שלהיות אר"מ זאת מתנה מיוחדת
שיש לה הרבה מעלות , אבל היא שברירית וצריך לדעת להכיר אותה ולשמור עליה.
אני אישית מרגישה שזה פוגש בכל תחום בחיים , והעניין הוא להכיר בזה ולנווט את הרגש נכון
אתחיל מזה שהרבה פעמים נראה בחוץ כשאנשים שכלתניים מאוד, וזה פוגש בעיקר בפגישה עם אנשים לא מוכרים,
שישי צורך לבדוק את השני ורק אז להיפתח וליצור שיח, מה שנקרא לבדוק את העומד מולי בחושים דקים ....
זה סוג האנשים שירגישו שקרה משהו עוד לפני שהבנו מה קרה.
נזהה תדרים דקים מאוד , מה שלאחרים יקח זמן לקלוט שהיה ואם בכלל...
בעצם אנחנו חיים בסוג עולם פנימי עשיר שחי בעומק ורגש , דבר שגורם להצפה , ומצד שני זה לא אופי זה הוויה !
מישהו שלא כזה, לא יבין לעולם מזה עומקים והשכבות הדקות האלו ,
וזה מה שגורם לנו להרגיש לבד ולהתבודד להסתגר ולא לשתף, כי הבנה אצלנו הוא עד הרמות הדקות של הנפש ולא רק הבנה שטחית , דבר שיוצר תסכול עמוק, כשהשני לא מבין כמו שאנחנו מצפים שיבין, יותר מכל אחד אחר.
מה שעזר לי בחלק הזה, זה להבין שלא תמיד השני מסוגל להבין אותי ולכן לא אשנה את הרצון להבנה אלא את הצפייה, וכך למנוע אכזבות חוזרות.
למצוא אנשים שכן מזדהים ותורמים לנו, כי באמת אין לנו את המסוגלות לצמצם את עצמנו כל הזמן לרמה שטחית . מהסיבה הפשוטה שזה לא אנחנו.
בסופו של דבר - הרגישות היא לא חולשה , היא כלי לדיוק פנימי ועשיר גם לנו וגם לסובבים אותנו,
אבל כלי חד צריך נרתיק שיגן עליו.
לא לשכוח להכיל את מי שאנחנו ולהשאיר נאמנים לעצמנו גם שהתגובות בסביבה פחות נעימות ומזלזלות , (הם לא באמת מזלזלים , פשוט לא מבנים)
לסיום אפשר להסביר לקרובים, יש בי רגישות שהיא מתנה אינך חייב להכיל אותה , כן חייב לכבד את זה שהיא קיימת
לדג' לבקש הקשבה ל-5 דק' הקרובות , מנסיון מאוד עוזר ומרגיע. בנוסף, לתת לעצמינו בלי לוותר כל יום כמה דק' שקט להקשיב למוזיקה, לכתוב . מאוד מרגיע הצפה.... ויוצר הקשבה עצמית גבוהה.
סליחה על האורך...
 
נכון !!!
הרוב לא כאלה, בהחלט לא קל!! אבל ניתן לחלק את הצפייה לכמה אנשים שכן מבינים.
וזה יענה לך על השאלה הראשונה,
לא, לא לקחתי משום מקום , כן הייתי בסדנת מודעות שעזר לי לחדד את הדברים עם עצמי, ודי חקרתי את הנושא ... מרוב תסכול וייאוש שקט וסודק...
והאמת שאני מחוברת הרבה זמן לפרוג , ואפפעם לא השארתי תגובה.
אבל כאן הרגשתי שיש לי מה לתרום בנושא ויכול להועיל למי שמזדהה.
 
תמשיכי לתרום. זה מעניין!!!
ונקווה שזה יעזור גם בחיים עצמם...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה