שיתוף - לביקורת ילדה כזאת

[rrrrrrrrrrrrrr]

ילדה כזאת.
מרגיזה
מרתיחה,
משחיזה
מטיחה.
בועטת
יורקת,
מורטת
חורקת.

ילדה כזאת,
היא אבודה
יודעת שטועה.
היא לכודה
מורחקת, בודדה.
כושלת
מדחי אל דחי,
קשה לאיית
בכי.

ילדה כזאת,
מבקשת
לחזור,
מתעקשת
לבחור.
מתרגשת
לגעת,
חולשת
לדעת.

ילדה כזאת.
אולי צודקת,
אולי טועה
כשהיא צועקת
היא בעצם בוכה.

 

[הלוחשת לתווים]

וואו עוצמתי!
קצר וקולע.

ברוכה הבאה לקהילה, זה השיתוף הראשון שלך או שהיו עוד קודם?
ממש אהבתי, אם כבר העלית חומרים אשמח לקרוא אותם

 

[דודה]

זה פשוט וואו!
החריזה המושלמת
הפירוט בדוגמאות
וכמובן משפט המחץ בסוף.

זה השיתוף הראשון שלך או שהיו עוד קודם?

לא. היו לה כבר הרבה שיתופים מדהימים.
כדאי לך לחפש אותם.
הם שווים את המאמץ הזה.

 

[צביה ר.]

שיר יפה כל כך.
עוצמתי.
חריזה מדהימה.

(אם כבר החריזה כל כך מושלמת - רק ה"טועה" וה"בוכה" בסוף טיפה הפריעו לי, אבל זה לא פוגם ביופי של השיר)

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

וואו עוצמתי!
קצר וקולע.

ברוכה הבאה לקהילה, זה השיתוף הראשון שלך או שהיו עוד קודם?
ממש אהבתי, אם כבר העלית חומרים אשמח לקרוא אותם

תודה רבה! איזו קבלת פנים נעימה! (מסתבר שלעולם לא מאוחר מדי)

זה פשוט וואו!
החריזה המושלמת
הפירוט בדוגמאות
וכמובן משפט המחץ בסוף.


לא. היו לה כבר הרבה שיתופים מדהימים.
כדאי לך לחפש אותם.
הם שווים את המאמץ הזה.

וואו!
איזה פרגון! תודה רבה מאוד!

שיר יפה כל כך.
עוצמתי.
חריזה מדהימה.

(אם כבר החריזה כל כך מושלמת - רק ה"טועה" וה"בוכה" בסוף טיפה הפריעו לי, אבל זה לא פוגם ביופי של השיר)

תודה, ובפרט על ההערה!
באמת החרוז העובר בסוף השיר צורם, בעיני סוג של ביטוי למצב הזה, שבו בתחילה נאבקים במציאות, מנסים לייפות אותה, ה"מה יגידו" לוקח מקום רחב, ומתישהו מגיעה ההבנה שאלו החיים הפרטיים שלנו, זאת האמת הפרטית שבחר לנו הקב"ה. היא ראויה למקום כמות שהיא, בלי לדחוק אותה לשורה בתנאים מגבילים. החרוז הזה לא צורם, הוא צועק אמירה אישית שלא מתכתבת עם המציאות המרובעת שלנו... היום אני מצליחה גם לאהוב את שבירת המוסכמות הזאת.

אם כבר, לפעמים אני שואלת את עצמי כמה מהכוונות שאני כומסת בשירים, הקוראים קולטים בתוכם. בקריאה מהירה בסוף יום, בין לבין במשך היום... האם לדעתך הייתי צריכה לחרוז את השיר בסיומו ברמה זהה לשאר השיר? לוותר על הביטוי העמוק?

 

[אינדה]

לדעתי דווקא הבכי בסוף היה צריך להכתב. כי ילדה כזאת שמביעה את עצמה בעוצמה שכזאת, ולא יודעת להוציא דמעות. חייבת לצעוק במקום לבכות...
לי דווקא הפריע המשפט "מדחי אל דחי, קשה לאיית בכי", זה חרוז טוב. אבל לא הבנתי למה פתאום כותב השיר הצטרף לילדה. אומנם היא לא יודעת לבטא את עצמה טוב, אבל היא לא צריכה עזרה. היא מספיק חזקה!!! אולי המילה להביע במקום לאיית. הייתה עוזרת אבל אז החרוז קצת כבד. מה עוד שבכי זה רגש, קול. אין מה לאיית בו... אפשר גם: מדחי אל דחי לא מצליחה להוציא בכי.

ואם גם לכותבת השיר מפריע הבכי בסוף השיר. אפשר לשנות ובמקום כשהיא תועקת היא בעצם בוכה. לכתוב: מאחורי הצעקה מסתתרת ילדה בוכה.

בגדול אני אהבתי, ממש!!!

 

[צביה ר.]

בעיני סוג של ביטוי למצב הזה, שבו בתחילה נאבקים במציאות, מנסים לייפות אותה, ה"מה יגידו" לוקח מקום רחב, ומתישהו מגיעה ההבנה שאלו החיים הפרטיים שלנו, זאת האמת הפרטית שבחר לנו הקב"ה. היא ראויה למקום כמות שהיא, בלי לדחוק אותה לשורה בתנאים מגבילים. החרוז הזה לא צורם, הוא צועק אמירה אישית שלא מתכתבת עם המציאות המרובעת שלנו... היום אני מצליחה גם לאהוב את שבירת המוסכמות הזאת.

יפה! אהבתי מאד את העומק הזה שאת מוצאת בסיום הלא לגמרי מלוטש.
אמירה אישית ומיוחדת.

לפעמים אני שואלת את עצמי כמה מהכוונות שאני כומסת בשירים, הקוראים קולטים בתוכם. בקריאה מהירה בסוף יום, בין לבין במשך היום... האם לדעתך הייתי צריכה לחרוז את השיר בסיומו ברמה זהה לשאר השיר? לוותר על הביטוי העמוק?

האמת, כקוראת לא הצלחתי לזהות את כל הנ"ל, ובאופן כללי - חושבת שהקוראים אף פעם לא יכולים לרדת עד לסוף דעתה של הכותבת. אבל אם כל אחד מהם קלט משהו, קיבל משהו, הרגיש משהו, אפילו קטן - זה שווה.
ואולי קורא/ת אחר/ת כן קלטו מה שלא קלטתי אני.
כך שלא בטוחה שהיה כדאי לך לוותר על הביטוי העמוק למען ליטוש מושלם.

 

[תילה.]

@rrrrrrrrrrrrrr ימוכשרת שאת.
אין כמוך, את אלופה כל כך.
מדהים מדהים.
מרגש אותי שביקשו לפרסם את השיר שלך,
תמשיכי.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

לדעתי דווקא הבכי בסוף היה צריך להכתב. כי ילדה כזאת שמביעה את עצמה בעוצמה שכזאת, ולא יודעת להוציא דמעות. חייבת לצעוק במקום לבכות...
לי דווקא הפריע המשפט "מדחי אל דחי, קשה לאיית בכי", זה חרוז טוב. אבל לא הבנתי למה פתאום כותב השיר הצטרף לילדה. אומנם היא לא יודעת לבטא את עצמה טוב, אבל היא לא צריכה עזרה. היא מספיק חזקה!!! אולי המילה להביע במקום לאיית. הייתה עוזרת אבל אז החרוז קצת כבד. מה עוד שבכי זה רגש, קול. אין מה לאיית בו... אפשר גם: מדחי אל דחי לא מצליחה להוציא בכי.

תודה רבה על התגובה המושקעת! בקשר ל"קשה לאיית בכי": האמת שאני התכוונתי לקושי שלי לשכתב את הבכי שלה, כנראה שאכן כשלתי והייתי צריכה לנסח אחרת...

ואם גם לכותבת השיר מפריע הבכי בסוף השיר. אפשר לשנות ובמקום כשהיא תועקת היא בעצם בוכה. לכתוב: מאחורי הצעקה מסתתרת ילדה בוכה.

הצעה יפה!

בגדול אני אהבתי, ממש!!!

שוב תודה... ב"ה!

יפה! אהבתי מאד את העומק הזה שאת מוצאת בסיום הלא לגמרי מלוטש.
אמירה אישית ומיוחדת.

האמת, כקוראת לא הצלחתי לזהות את כל הנ"ל, ובאופן כללי - חושבת שהקוראים אף פעם לא יכולים לרדת עד לסוף דעתה של הכותבת. אבל אם כל אחד מהם קלט משהו, קיבל משהו, הרגיש משהו, אפילו קטן - זה שווה.
ואולי קורא/ת אחר/ת כן קלטו מה שלא קלטתי אני.
כך שלא בטוחה שהיה כדאי לך לוותר על הביטוי העמוק למען ליטוש מושלם.

וואו, התגובה הזו ראויה ליותר מ"תודה רבה" גנרי, זה ללא ספק אחד היסודות לכותבים. אחשוב על זה לעומק!

@rrrrrrrrrrrrrr ימוכשרת שאת.
אין כמוך, את אלופה כל כך.
מדהים מדהים.
מרגש אותי שביקשו לפרסם את השיר שלך,
תמשיכי.

תודה רבה מאוד, ונא לא להחמיא יותר מדי,
סיעתא דשמיא מרגשת ומופלאה.