סיפור בהמשכים מאחורי סורג ובריח

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רוצה לכתוב כמה פרקים מתוך הסורגים, תיאור מבפנים, מקווה שתהנו.

פרק א'
פתיחה


"חבר'ה, להכנס לכיתות, נגמרה ההפסקה. היי צמח, כנס לכיתה, לא - אל תגיד לי שאכטה אחרונה, נגמרו המשחקים, עוד פעם אחת שאתה משחק איתי אתה חוטף דו"ח משמעת" גבי היה קשוח היום, כנראה קיבל איזה הערה מה'חלונות הגבוהים'

החבר'ה היו ברובם ממושמעים, נכנסו לכיתה בזמן, הקשביו להוראות, נעמדו כשנכנס המפקד, השתדלו לא לישון באמצע השיעור - ובמיוחד כשגבי היה מפטרל..
אבל תמיד יש את השתים שלוש בעייתיים שהיתה להם את המומחיות להדליק אותו

צמח היה אחד מהם.
"דיי גבי, הגזמת, אנחנו לא ברוסיה פה, אל תהיה נאצי" הוא לא השתכנע בקלות לוותר על השאכטה.

הרב רמי ניסה לתקן אותו שרוסיה ונאצים אף פעם לא היו זוג שכולו תכלת, אבל טוב נו, צמח לא תמיד ידע להבחין בין הרשעים, כולם בשבילו אותו דבר, קומוניסטים, גרמנים, אינקוויציה, הסוהרים, כל מי שנגדו נכנס תחת ההגדרה של "שונא ישראל".

גבי החליט להבליג, הוא יטפל בו פעם אחרת, בארבע עיניים, או יותר נכון בארבע ידיים כששתיים מהם פעילות והאחרות שבורות...
"חביבי, אין זמן לדיבורים מיותרים, יש עכשיו רב אורח מיוחד, יעשה לכם סדנא מעניינת, יהיו סיפורים, שיתופים ועוד הרבה דברים"

"סיפורים זה טוב" צמח הספיק עוד שאכטה "יאללה גביקו, סליחה אחי, אני נכנס"

גבי נעל את הדלת של החצר וחזר לכיתה לעשות ספירה מהירה.
הוא ניצל את ההזדמנות לעשות חידוד נהלים קצר, "רבותי, אני רוצה להזכיר לכם, מי שבא למדרשה זה עם כללים, אנחנו לא במועדון פה, מי שבא לשחק שישאר באגף, כאן לומדים. כבוד הרב, אם יש מישהו שמפריע תגיד לי ואני יטפל בו"

הרב פתח בדברים, "טוב ציבור יקר וקדוש, קוראים לי יצחק ואני רוצה יחד איתכם היום קצת להכיר את הקב"ה, להתקרב אליו, להידבק בדרכיו"
הוא ראה את הזיק בעיניים והחליט להמשיך, "אבל היום לא אני מדבר אלא אתם מדברים, אני באתי לשמוע, יאללה, מי הראשון, מי רוצה לספר לי איזה סיפור איפה הוא פגש את הריבונו של עולם"
היה קצת שקט, הם לא היו מוכנים, אחרי כמה שניות ליאור החליט לקפוץ למים "כבוד הרב יצחק, אני קוראים לי ליאור ואני רוצה לספר לכולם סיפור, ת'שמע, זה לא סיפור רגיל, זה באמת היה מזל פרטי מאלוקים, משהו מטורף"
הרב יצחק עודד אותו להתחיל "איך אמרת שקוראים לך? ליאור? אז מעולה, פתח פיך ויאירו דבריך"
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
פרק ב'
ליאור


ליאור היתה דמות מלחיצה במבט ראשוני..., היתה לו צלקת גדולה על הפרצוף, מה שמעיד שהוא כבר היה מעורב בכל מיני חתירות למגע.., אבל כשהוא פתח את הפה התברר שיש מאחורי הצלקת נשמה (אולי קצת מצולקת, אבל נשמה יהודית)

"אז ככה" פותח ליאור "אני רוצה לספר לכם על אחד המאסרים הקודמים שלי, אתם כבר יודעים שאני יש לי מקום קבוע בשב"ס... אהה אהה" הצחוק החלול שלו ליווה את הבדיחה ונתן לה נופך משמעותי....

הוא המשיך, "הייתי גם שמה נכנס מדי פעם למדרשה, היה שם רב חמוד, קראו לו נראה לי מוטי או משהו כזה, אולי נתי או מושי, מישהו תמים כזה, בטוח שכולנו חפים מפשע... אהה אהה" הצחוק הפך כבר לליווי קבוע "אבל היו לו שיעורים יפים דוקא, בקיצור יום אחד אני מוצא על הריצפה ליד החדר שקל, כן - פשוט שקל, נכון שזה דבר נדיר בבית סוהר אבל כנראה נפל לאיזה סוהר או מבקר אחר.
החלטתי לעשות מצוה ככה בקטנה, וואלה מתי יש לי הזמדנות ככה לתת צדקה מתוך הסורגים.
הלכתי לרב מוטי נתי, אמרתי לו 'תש'מע כבוד הרבה, יש לי פה שקל, קח אותו בחוץ שים אותו באיזה קופת צדקה'
הרב לקח את השקל ואני שכחתי מכל הענין, אחרי כמה שעות הסוהר נכנס לי לתא, אני זוכר זה היה ג'אמל, דוקא סוהר חביב, דרוזי, 'ליאור, בוא איתי, יש לך קריאה לקצין אג"מ' ואני וואלה, לא הבנתי מה רוצים ממני, 'אני? למה? אתה בטוח?'
'כן אחי, הכל טוב אני יודע מה אני אומר' אוקיי, התלוויתי אליו למטה וכאן התחילה מערכת שלמה של עצבים, וואלה תאמין לי כבוד הרב, יסורים חבל על הזמן, שמו אותי בהמתנות איזה שלוש שעות, ואני כולי בסרטים, מה עשיתי? אמרתי אולי החבר'ה תפרו לי איזה תיק אחרי הסכסוך שהיה בשישי בערב בבית כנסת, לא יודע, לא מצאתי שום דבר שמצדיק את הבלאגן החדש.

אחרי איזה שלוש וחצי שעות נכנס לי הקצין אג"מ ומתחיל לחקור אותי, מה רציתי, ומה האינטרס שלי, ואני באמת לא מבין מה הוא רצה, ואז הוא יוצא ונכנס הקמ"ן, זה מהמודיעין, מתיישב מולי ומתחיל לפתוח לי את כל המידע שיש עלי בשב"ס, אהה אההה, אפשר לעשות מזה מגילה, כמה ידע הוא דפק לי שם, הביא לי מריבות שהיו לי בכיתה ב'.
בקיצור ואז הוא הביא לי את ההנחתה, 'ליאור, ת'סתכל לי בעיניים, תגיד לי את האמת אבל רק את האמת, מה היתה מטרת השוחד?' ואני באמת כבר אכול מעייפות ועצבים 'סליחה כבודו, אין לי מושג על מה אתה מדבר, נפלתם עלי סתם ביום בהיר, חלאססס'
הוא לא ויתר לי 'ליאור, אני רואה שאתה לא מבין, אתה היום בבוקר הבאת לרב כסף שיוציא החוצה, נכון או לא נכון?'
תש'מע, כמעט תפסתי את הצחוק של החיים שלי, 'זה??? שוחד???? תגיד לי אתם רציניים??? מצאתי שקל, אתה שומע? ש-ק-ל, על זה עושים עסק????'
טוב, אני לא ישגע אותכם עם כל האזהרות והחקירות שנתנו לי שם, אבל בסוף הקצינת חינוך נתנה לי עוד צ'אנס', אמרתי לה מהיום כל שקל שאני מוצא אני מיד מביא לסוהר"

הרב יצחק היה מרותק, כמו כולם, אבל הוא לא הצליח להבין מה זה קשור לנושא "שמע ליאור, זה באמת סיפור מעניין ויש גם מה ללמוד ממנו, אבל דיברנו על מפגשים עם בורא עולם"

ליאור עשה עם היד תנועה שיש לו את כל הזמן בעולם "ררררגגגעע, כבודו, זה רק התחלה.. בוא תש'מע השגחה אחי, השגחה זה לא מילה"

"אני חוזר לאגף" הוא ממשיך בכל המרץ, "וכבר במדרגות אני שומע צעקות 'אאאך דייי תרגעע, תעזוב אותי' אמרתי לעצמי מעניין מה הולך פה..
אני מתקרב לתא שלי ואני רואה שהדלת פתוחה ויש צוות שלם בחוץ וכל החדר צעקות ורעש.
אתה מבין? מה התברר, כשהייתי למטה היה איזה בן חדר שלי שדפק איזה מילה לסוהר, והסוהר החליט על הכבוד שלו לקרוא לכל הימ"ז שיעשו סדר, והם הגיעו מורעבים, וואלה עם כל התיאבון, נכנסו לתא ושפוט פירקו את העצמות לכל מי שהיה בחדר, אחי, הם הוציאו שם חבר'ה עם שברים כמעט.

ואני פתאום תופס את הראש, וואו, איזה נס, אם הייתי פה בחדר עכשיו מי יודע מה היה עם היד שלי, למה לא סיפרתי לך כבוד הרב, היד שלי כולה ברזלים, טעות אחת והיא מתפרקת, אהה אהה אהה, עכשיו תאר לך שאני נמצא בחדר כשהימ"ז נכנסים, החבר'ה האלה קודם כל שוברים ורק אחרי זה בודקים מה הם שברו, תשמע, אלוקים שמר עלי, הוציא אותי עם פינצטה. חבר'ה יש אלוקים או אין אלוקים?"

ליאור סיים את הסיפור כשכולם פעורי פה, היה דממה עד שצמח קם, תפס את הידיים של ליאור והתחיל "השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב" וכל המשתתפים התחילו לשיר ולהתרגש, היה אש באולם.
"יישר כח ליאור" הרב יצחק תפח לו על השכם "היית עשר, זה באמת סיפור ששווה לפתוך איתו את הסדנא שלנו להכרת הקב"ה"
ליאור נשאר ליאור "כבוד הרב, תיזהר עם הטפיחה שהיד לא תתפרק אהה אהה אהה"
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זה... זה משהו אחר. אותנטי ומרתק!
למרות שהזדהות לא ממש מצאתי בתוכי. הבנאדם מרתיע גם דרך המסך, ואני כן חושבת שקריטי למצוא איזושהי נקודת חיבור לפחות לדמות... מעניין אם רק אני הרגשתי ככה.
הכתיבה אותנטית בצורה יוצאת דופן!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה... זה משהו אחר. אותנטי ומרתק!
למרות שהזדהות לא ממש מצאתי בתוכי. הבנאדם מרתיע גם דרך המסך, ואני כן חושבת שקריטי למצוא איזושהי נקודת חיבור לפחות לדמות... מעניין אם רק אני הרגשתי ככה.
הכתיבה אותנטית בצורה יוצאת דופן!
תודה רבה!!

לענין החיבור לוקח קצת זמן להתחבר, אבל אפשרי.... (ואולי לא כדאי... :) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
קצת מרגיש קייטנה.
בעיקר הפרק הראשון...

עכשיו יעוטו עליי ויסבירו לי באלף הסברים שאני לא יודעת מה הולך בכלא בארץ,
ושזו אכן קייטנה.

אז נחסוך לכם:
אני יודעת מה הולך בבתי הכלא בארץ,
וזו אכן קייטנה
אבל במסגרת של כלא.
ואת זה צריך יותר להרגיש כאן, לטעמי.
אם אתם רוצים להשביח ולהקפיץ את הסיפור.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
קצת מרגיש קייטנה.
בעיקר הפרק הראשון...

עכשיו יעוטו עליי ויסבירו לי באלף הסברים שאני לא יודעת מה הולך בכלא בארץ,
ושזו אכן קייטנה.

אז נחסוך לכם:
אני יודעת מה הולך בבתי הכלא בארץ,
וזו אכן קייטנה
אבל במסגרת של כלא.
ואת זה צריך יותר להרגיש כאן, לטעמי.
אם אתם רוצים להשביח ולהקפיץ את הסיפור.

בהצלחה!
מצטרפת.
אהבתי את הרעיון, עוד קצת השקעה בדקדוק ותחביר יכולים להשביח
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תודה רבה!!

לענין החיבור לוקח קצת זמן להתחבר, אבל אפשרי.... (ואולי לא כדאי... :) )
כן, קצת מלחיץ הטיפוסים האלה
נשאיר אותם בתקשורת מעבר למסך.

חשבתי הניקים כאן תמימים וישרים
מסתבר שיש פה באשכול מושג או שניים על כלא והקייטנות המופעלות בהן.
קייטנת ט' באב גם יש? .
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
פרק ב'
ליאור


ליאור היתה דמות מלחיצה במבט ראשוני..., היתה לו צלקת גדולה על הפרצוף, מה שמעיד שהוא כבר היה מעורב בכל מיני חתירות למגע.., אבל כשהוא פתח את הפה התברר שיש מאחורי הצלקת נשמה (אולי קצת מצולקת, אבל נשמה יהודית)

"אז ככה" פותח ליאור "אני רוצה לספר לכם על אחד המאסרים הקודמים שלי, אתם כבר יודעים שאני יש לי מקום קבוע בשב"ס... אהה אהה" הצחוק החלול שלו ליווה את הבדיחה ונתן לה נופך משמעותי....

הוא המשיך, "הייתי גם שמה נכנס מדי פעם למדרשה, היה שם רב חמוד, קראו לו נראה לי מוטי או משהו כזה, אולי נתי או מושי, מישהו תמים כזה, בטוח שכולנו חפים מפשע... אהה אהה" הצחוק הפך כבר לליווי קבוע "אבל היו לו שיעורים יפים דוקא, בקיצור יום אחד אני מוצא על הריצפה ליד החדר שקל, כן - פשוט שקל, נכון שזה דבר נדיר בבית סוהר אבל כנראה נפל לאיזה סוהר או מבקר אחר.
החלטתי לעשות מצוה ככה בקטנה, וואלה מתי יש לי הזמדנות ככה לתת צדקה מתוך הסורגים.
הלכתי לרב מוטי נתי, אמרתי לו 'תש'מע כבוד הרבה, יש לי פה שקל, קח אותו בחוץ שים אותו באיזה קופת צדקה'
הרב לקח את השקל ואני שכחתי מכל הענין, אחרי כמה שעות הסוהר נכנס לי לתא, אני זוכר זה היה ג'אמל, דוקא סוהר חביב, דרוזי, 'ליאור, בוא איתי, יש לך קריאה לקצין אג"מ' ואני וואלה, לא הבנתי מה רוצים ממני, 'אני? למה? אתה בטוח?'
'כן אחי, הכל טוב אני יודע מה אני אומר' אוקיי, התלוויתי אליו למטה וכאן התחילה מערכת שלמה של עצבים, וואלה תאמין לי כבוד הרב, יסורים חבל על הזמן, שמו אותי בהמתנות איזה שלוש שעות, ואני כולי בסרטים, מה עשיתי? אמרתי אולי החבר'ה תפרו לי איזה תיק אחרי הסכסוך שהיה בשישי בערב בבית כנסת, לא יודע, לא מצאתי שום דבר שמצדיק את הבלאגן החדש.

אחרי איזה שלוש וחצי שעות נכנס לי הקצין אג"מ ומתחיל לחקור אותי, מה רציתי, ומה האינטרס שלי, ואני באמת לא מבין מה הוא רצה, ואז הוא יוצא ונכנס הקמ"ן, זה מהמודיעין, מתיישב מולי ומתחיל לפתוח לי את כל המידע שיש עלי בשב"ס, אהה אההה, אפשר לעשות מזה מגילה, כמה ידע הוא דפק לי שם, הביא לי מריבות שהיו לי בכיתה ב'.
בקיצור ואז הוא הביא לי את ההנחתה, 'ליאור, ת'סתכל לי בעיניים, תגיד לי את האמת אבל רק את האמת, מה היתה מטרת השוחד?' ואני באמת כבר אכול מעייפות ועצבים 'סליחה כבודו, אין לי מושג על מה אתה מדבר, נפלתם עלי סתם ביום בהיר, חלאססס'
הוא לא ויתר לי 'ליאור, אני רואה שאתה לא מבין, אתה היום בבוקר הבאת לרב כסף שיוציא החוצה, נכון או לא נכון?'
תש'מע, כמעט תפסתי את הצחוק של החיים שלי, 'זה??? שוחד???? תגיד לי אתם רציניים??? מצאתי שקל, אתה שומע? ש-ק-ל, על זה עושים עסק????'
טוב, אני לא ישגע אותכם עם כל האזהרות והחקירות שנתנו לי שם, אבל בסוף הקצינת חינוך נתנה לי עוד צ'אנס', אמרתי לה מהיום כל שקל שאני מוצא אני מיד מביא לסוהר"

הרב יצחק היה מרותק, כמו כולם, אבל הוא לא הצליח להבין מה זה קשור לנושא "שמע ליאור, זה באמת סיפור מעניין ויש גם מה ללמוד ממנו, אבל דיברנו על מפגשים עם בורא עולם"

ליאור עשה עם היד תנועה שיש לו את כל הזמן בעולם "ררררגגגעע, כבודו, זה רק התחלה.. בוא תש'מע השגחה אחי, השגחה זה לא מילה"

"אני חוזר לאגף" הוא ממשיך בכל המרץ, "וכבר במדרגות אני שומע צעקות 'אאאך דייי תרגעע, תעזוב אותי' אמרתי לעצמי מעניין מה הולך פה..
אני מתקרב לתא שלי ואני רואה שהדלת פתוחה ויש צוות שלם בחוץ וכל החדר צעקות ורעש.
אתה מבין? מה התברר, כשהייתי למטה היה איזה בן חדר שלי שדפק איזה מילה לסוהר, והסוהר החליט על הכבוד שלו לקרוא לכל הימ"ז שיעשו סדר, והם הגיעו מורעבים, וואלה עם כל התיאבון, נכנסו לתא ושפוט פירקו את העצמות לכל מי שהיה בחדר, אחי, הם הוציאו שם חבר'ה עם שברים כמעט.

ואני פתאום תופס את הראש, וואו, איזה נס, אם הייתי פה בחדר עכשיו מי יודע מה היה עם היד שלי, למה לא סיפרתי לך כבוד הרב, היד שלי כולה ברזלים, טעות אחת והיא מתפרקת, אהה אהה אהה, עכשיו תאר לך שאני נמצא בחדר כשהימ"ז נכנסים, החבר'ה האלה קודם כל שוברים ורק אחרי זה בודקים מה הם שברו, תשמע, אלוקים שמר עלי, הוציא אותי עם פינצטה. חבר'ה יש אלוקים או אין אלוקים?"

ליאור סיים את הסיפור כשכולם פעורי פה, היה דממה עד שצמח קם, תפס את הידיים של ליאור והתחיל "השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב" וכל המשתתפים התחילו לשיר ולהתרגש, היה אש באולם.
"יישר כח ליאור" הרב יצחק תפח לו על השכם "היית עשר, זה באמת סיפור ששווה לפתוך איתו את הסדנא שלנו להכרת הקב"ה"
ליאור נשאר ליאור "כבוד הרב, תיזהר עם הטפיחה שהיד לא תתפרק אהה אהה אהה"
הסיפור נהדר, הכתיבה מצוינת.
עוד קצת השקעה בדקדוק ותחביר יכולים להשביח
כמדומני שטעויות הדקדוק הן במקור, לא מדובר על טיפוסים עם עברית מהוקצעת....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
קצת מרגיש קייטנה.
בעיקר הפרק הראשון...

עכשיו יעוטו עליי ויסבירו לי באלף הסברים שאני לא יודעת מה הולך בכלא בארץ,
ושזו אכן קייטנה.

אז נחסוך לכם:
אני יודעת מה הולך בבתי הכלא בארץ,
וזו אכן קייטנה
אבל במסגרת של כלא.
ואת זה צריך יותר להרגיש כאן, לטעמי.
אם אתם רוצים להשביח ולהקפיץ את הסיפור.

בהצלחה!
מה זאת אומרת קייטנה?
אשמח להסבר...
ואגב, אני לא יודע מה רמת ההיכרות שלכם עם התחום, עכ"פ התיאור שנכתב הוא בפנים...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #12
תודה!!!
השקעה בתחביר ובדקדוק על אף שזה מצטט את ליאור וחביריו?
שהסלנגים יהיו "מתוחברים" מבחינת פסוקים, ציטוטים וכד'....
למרות שעברתי על זה שוב ולא בלט לי איזה משו חריג במיוחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
השקעה בתחביר ובדקדוק על אף שזה מצטט את ליאור וחביריו?
השקעה בתחביר ובדקדוק מינס להשתמש בפסיקים ונקודות לפי הכללים היבשים ביותר בהקפדה מרובעת, גם כשהציטוט הוא של הערס הכי ערס שאתה מכיר. כן. אחרת זה פשוט לא קריא, לא משנה כמה יפה אתה כותב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים
תעתועי הזמן פרק ט"ו

פרק טו



"כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד!" נשמעה קריאה משונה שהגיעה לאוזניה של איילת. כעת התחזק קולו של הקורא ונשמע היטב בכל שטח הכיכר המרכזית של הכפר. "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד".

"מה זה?" השתוממה איילת.

"הסנהדרין דן את זמרי לסקילה". הסבירה יעל. היא התרגלה להסביר לאיילת כלילדה קטנה כל מאורע קטן או גדול. זה כבר לא היה סוד שאיילת משונה. כל ההתרחשויות הקורות מסביב חדשות ומוזרות לה. אך הפעם הכרוז היה חריג.

"מוזר". אמרה יעל כמו לעצמה.

"את אומרת מוזר?" התפלאה איילת. "חשבתי שלך התופעה מוכרת".

"דעי שסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית".

"במה הוא פשע?"

"אינני מכירה אותו ואת מעשיו".

"אבל אם בית דין גזר עליו מיתה, מדוע שליחי בית הדין צריכים שילמדו עליו זכות?"

"וכי קל בעינייך הדבר, לגזור מיתה וליטול חיים? אינך מבינה שהסנהדרין מדירים שינה מעיניהם, שוקלים וחוקרים ודנים אך ורק על פי שני עדים וחוקרים אותם בחדרים נפרדים כדי להוציא דברים ברורים עם הוכחות?"

"לא קורה שהם הורגים חף מפשע?"

"אם היית מעט יותר מבינה, לא היית שואלת".

"אני רוצה להבין".

"מדובר באדם שהתרו בו פעמיים, וחזר על פשעו, ולאחר שהעידו שני עדים כשרים, שופטים אותו שבעים ואחד צדיקים, שהם חברי הסנהדרין המסולאים מפז".

"כל שבעים ואחד הצדיקים?"

"כל חברי הסנהדרין חייבים לדעת שבעים שפות על בוריין, שפת החיות וחוכמת הטבע, חוכמת הצמחים וגרמי השמיים עד היסוד, ואפילו חוכמת הכישוף".

איילת עמדה מוקסמת ומשתוממת. "מה, עד כדי כך?"

"אם תחסר להם אחת מהחוכמות שהזכרתי, לא יתקבלו לסנהדרין. ולא רק זה, אלא שהם חייבים להיות ענווים, צנועים ובורחים מהכבוד".

"האומנם?"

"ועם כל זה הם אינם ממהרים להוציא את דינם אלא מוציאים כרוז שיבואו ללמד זכות. אם תוך פרק זמן מסוים אף לא אחד מגיע - מוציאים את משפטם".

"מדוע אמרת שגם לך זה מוזר?"

"כי המלכות השלטת ביהודה רוצה למלוך לבדה ולהסיר מירושלים את נזרה ותפארתה, לכן ביטלה את הסנהדרין. נשארה רק סנהדרין קטנה, כמו שיש בכל פלך ופלך, ויושבים בה רק עשרים ושלושה דיינים".

"נו, וזה לא מספיק?"

"בית דין של עשרים ושלושה לא דן בדיני נפשות. יכול להיות שזה מקרה מיוחד שהתכנסו לכבודו שבעים ואחד לצורך העניין".

איילת הביטה ביעל והרהרה בכל מה ששמעה זה עתה. שאלות רבות צצו במוחה. הם שוחחו ליד תנור הפחמים.

היא הביטה לעבר בית הריחיים והרהרה. לפתע שאלה את יעל.

"שמתי לב שלא טחנת חיטים בשבוע האחרון".

דוק של עצב נסוך על פניה של יעל. היא צעדה קרוב לאיילת והיססה מעט מה לענות. "מצטערת איילת, ניסיתי להסתיר מפנייך את מצבנו. השלטון גרם לעניות". יעל הסיטה את ראשה. "פשוט, יהיה קשה לנו לפרנס אותך". דמעות זלגו והרטיבו את לחייה. "לא נשארו לי חיטים היום לכן אין לי צורך להתעכב בבית הריחיים. אם היינו זוכים, כמו דורו של רבי שמעון בן שטח, היו החיטים גדלות כקליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. היינו אוכלים לשובע רק מגשמים שירדו בלילות שבת".

איילת נזכרה שמנות האוכל בימים האחרונים ניתנו במשורה, עם זה התקשתה לעכל את פירוש הדברים.

"אם כך אינני רוצה להכביד עלייך. אמצא לי מקום אחר".

"האמיני לי שרציתי להיטיב עימך. הצעתי לך חתנים טובים אבל סירבת. ענית לי שאינך מן הפרושים ולא מתאים לך". יעל ניגבה את פניה. "אם היית שייכת למחננו, הייתי שולחת אותך לידידתי בעלת חסד שפותחת את ביתה לנזקקים, אבל היא לוחמת נגד הצדוקים".

"אינני נזקקת". נעלבה איילת.

"אשלח אותך לבית תמחוי שהתקינו חכמי ירושלים ולאחר מכן תשובי ללון בביתי".

"אחזור לארוז את חפציי ואלך לחברתי, אינני מעוניינת להכביד. אולי עכשיו הזמן להיענות להפצרותיה של יוליאנה".

"יוליאנה?"

"יוליאנה הציעה לי שאשרת בארמון לצידה. בעצם אטפל בעולליה של מרים המלכה".

"אדאג מאוד אם תיעני להצעתה. מדוע שתכניסי ראשך למקום סכנה?"

"הרבה יותר קשה לי לאכול לחם חסד, ואפילו יותר ממנו: להתכבד בסעודה שאינה מספיקה לבעליה".

"אולי תיסעי לרומא. יש לי הרגשה ששם תמצאי את משפחתך".

"אינני מבינה, כל הזמן שמרת עליי שלא אתיידד עם נוכריות ועכשיו לא אכפת לך אם אסע לרומא?"

"כל זמן שהיה לי ספק שאולי את יהודייה, עשיתי את חובתי. ניסיתי למנוע ממך לחבור לתרבות ההלניסטית. תרבות היופי החיצוני שמפילה כל כך הרבה חללים מבני עמנו. ראי כמה מתי מספר נשארנו, מעט סולת מפסולת. לכל יהודי שנשאר ביהדותו, יש תפקיד להאיר את העולם".

"את מטילה ספק ביהדותי?"

"לא ראיתי שאת שונה מכל העמים היושבים בתוכנו".

"אבל יש סוגים אחרים של יהודים".

"די איילת, עייפתי. מכיוון שנקשרתי אלייך אני רוצה בטובתך. סעי לרומא, שם המצב טוב יותר, תוכלי לשקם את חייך. אולי אפילו להינשא. נשארו לי כמה סלעים-כסף לתת לך לנסיעה, יש לך כישורים רבים. היום את יודעת היטב לטחון, לכבס, לבשל, לדאוג לצאן ולבקר. בכל מקום ישמחו להעסיק אותך".

איילת הלכה לצידה במבט מושפל ובחוסר אונים. תהיה קשה עליה הפרדה. היא כל כך אוהבת את יעל האמיתית והישרה שהיטיבה עימה.

"רומא היא ארץ עשירה, תהיה לך פרנסה בשפע. אתן לך איגרת עם המלצות".

יעל שלחה את ידה והניחה על כתפה השחוחה של איילת. "הביטי אליי, שמעי להצעתי ואל תוציאי מפיך לעולם את המשפט 'חזרתי אחורה אלפיים שנה'. הבטיחי לי זאת!"

"אשתדל"

"עוד משהו, לעולם אל תינשאי לחייל!"

שתיקה כבדה עמדה באוויר והעיקה על נשימתה, סטירת הלחי של אי האימון ביהדותה פצעה את נפשה. רגע ארוך עמדה בדממה, ונאלמה בלשונה. יעל חשה ברגישותה כי זה הזמן להשאיר את איילת לבדה. יעל נכנסה ממהרת לראות במה תוכל להאכיל את בני ביתה. איילת הניחה לדמעותיה להרטיב את לחייה. היא התאמצה לא לרחם על עצמה, דבר שכל כך שנוא עליה. היא מיהרה להעסיק עצמה באריזת כל חפציה ולא שמה לב שיעל עומדת בפתח החדר בעיניים מצועפות.

"אצרף אותך לידידתי היוצאת מחר לדרך צפונה. היא תשגיח עלייך".

"אני כבר מספיק בוגרת להגן על עצמי". פנתה לאחור כדי להסתיר את עיניה שהאדימו והתלחלחו בדמעות. אחרי הכול כרגע היא חסרת בית. רגליה נשאו אותה לברוח מהר לאן שלא יהיה.

היא סיימה לארוז את מיטלטליה. נשאר עוד לה לקחת את הפנס; מהיחידים שהזכיר לה את ביתה.

עיניה תרו סביב לראות אם יש מי שמביט במעשיה. אף אחד לא היה בבית מלבד יעל שהתעסקה בקדחתנות בלהכין טרף במעט שעוד נשאר. היא מיהרה למדרגות, הביטה לתקרה, גילתה את הלבנה המשוחררת, הסיטה אותה חרש והושיטה ידה לפנס.

להפתעתה הרבה לא היה גבול: הוא איננו. נעלם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה