שיתוף - לביקורת לעולם לא עוד - זה עכשיו

[חנה ש.]

ב"ה

שתיקת העולם תיזכר לדיראון עולם.

כמעט שנתיים עברו, והם עדיין שם.
נמקים בידיים אכזריות שאין כמותן.
העולם, העולם המתוקשר ביותר שידע האנושות, רואה, יודע ושותק.

מהי שתיקה?
זו לא היעדר קול, זו הבעת עמדה.
שתיקה היא תמיכה, ישירה או עקיפה, בחמאס.
שתיקה היא המילים שמצדיקות את הטקטיקות הרצחניות של חמאס.
שתיקה היא הצעות מדיניות שנראות "הומניטריות", אך בפועל מגוננות על הטרור.

אם חמאס משתמש באוכלוסייה האזרחית כדי להסתתר,
אם הוא משיג הישגים מתוך ההמון שבו הוא מתמוסס,
ואם העולם מאפשר זאת בשם הדאגה לאותה אוכלוסייה,
הרי שהעולם מאפשר לחמאס להמשיך ולהתעצם.

במילים אחרות, כל מי שלא שולל את הטקטיקה של חמאס,
כל מי שמגבה את עזה כאילו היא גוף נפרד מהארגון הרצחני ששולט בה,
מאכיל את חמאס.
מחזק את חמאס.
שומר עליו.
וגוזר על החטופים עוד יום ועוד לילה בשבי.

למה לא הצלחנו להחזיר את החטופים עד היום?
כי האכלנו את עזה, והאכלנו את חמאס.
כי דאגנו ל"רווחה ההומניטרית", במקום לדרוש צדק.
כי בחרנו ברחמים על האויב, במקום בחמלה כלפי הקורבנות.

הגיעה השעה לומר בקול ברור:
תרעיבו את תושבי עזה.
תנו לצעקה האמיתית לעלות מתוך הרחוב.
תנו להמון להבין שהמחיר של טקטיקת ההגנה על חמאס, הוא ההרס של עצמו.

אם חמאס יצא מתוכם, ואם הוא משתמש בהם, אז כשהוא נפגע, הוא פוגע בעמו.
זו לא אשמה של ישראל.
זו האחריות של חמאס.
ומי שמונע את הפגיעה הזו, בשם דאגה לתושבים,
שותף ביודעין לפשע.

פגיעה עצמית, כאשר הרע משתמש בזולת כמגן אנושי,
היא הדרך היחידה לפרק את המנגנון.
היא הדרך היחידה לעצור את השקר.
ומי שלא מפרק אותו, מחזק אותו.

הגיעה השעה להפוך את המשוואה.
לא עוד חיזוק לעזה כשהיא שותפה.
לא עוד דלק, לא עוד סיוע, לא עוד חמלה מזויפת.

הצדיקים המזויפים, שבוכים על רעבים בעזה,
הם אלה שמאכילים את המפלצת,
ומבעירים בלי משים את אש גיהנום החמאס,
והכול בשם "סיבה טובה" שחמאס עצמו ניסח להם.

* בשעות האחרונות הוצנחו 136 חבילות סיוע שכללו מזון לתושבי רצועת עזה על ידי שש מדינות שונות,
ביניהן בלגיה, אשר הצטרפה היום לראשונה למבצעי ההצנחה.

* בני ערובה לא מחזירים ברחמים,
אלא באגרסיביות.

סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל ה' כְּמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃
סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃
סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י ה' (איכה ג' סד, סה' סו')

מוצאי ט' אב תשפ"ה.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

סוגיה כואבת, שורפת.
מצטטת את עצמי, מאשכול שונה: "כל מילה בנוגע לחטופים שלנו נוגעת בי, עמוק."
יש לי המון בנושא, אבל... זה טור פוליטי, לא? למה נמצא תחת הכותרת שיתוף לביקורת?

 

[חנה ש.]

זה טור פוליטי, לא?

ממש לא!
זה טור על כאב של עם ישראל,

תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י ה'

וזה מתקשר לכאב האיום והנורא של תשעה באב.
זה בכי תמידי!
זה צעקה!
אני מאמינה שכל דבר שנכתב, שמתפרסם יש לו כוח,
מעצם הבאתו לידי ביטוי.
אז אני צועקת! וכבר צעקתי פה כמה פעמים למי ששם לב.