שיתוף - לביקורת אפקט גן עדן

  • הוסף לסימניות
  • #41
רק מה,
מי כתב את המילים של השיר הזה?

המסר לא באמת עובר נכון דרך המילים המצומצמות הללו.
הקטע הספציפי הזה מדבר על מיינדפולנס, ואינו קשור למסר הכללי של הסיפור.
הנושא הזה קרוב מאד ללבי ויש לי נטייה לתקוע אותו בהרבה מקומות גם כשהקשר רופף.
העניין החשוב של לחיות את הרגע הזה מתבטא גם בניק שלי "הווה פשוט", וכפי שהארכתי כאן
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
את שם המשפחה המקורי אני זוכר עוד מימי הטורים בקו ההלכה הספרדי.
על הקשר לשם הנוכחי עליתי אחרי שהתיישבתי בשבת מול 'זה כבר סיפור אחר' והתבוננתי בכריכה, כשלפתע זה הכה בי בבת אחת... את החיוך שעלה על פני באותו רגע אפילו המונה ליזה לא יכלה לעקוף :)
נחלקו הדעות במשפחה שלי, איזה מהספרים יותר טוב. אבל מבחינת הומור, נראה לי שבראשון יש יותר.
גם אני חושב כך. אבל למרות זאת, הספר נפלא בפני עצמו, בלי קשר כלל לכמות ההומור. (בכולופן, מי שרוצה לקרוא סיפור מצחיק, יכול לקרוא את 'יריית הפתיחה' שלדעתי, מבין הסיפורים שקראתי עד עכשיו, הוא הכי דומה בסגנון ל'ארוכה הדרך אל ההגה', אם כי יש בספר עוד הרבה סיפורים משעשעים ומצחיקים...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
את שם המשפחה המקורי אני זוכר עוד מימי הטורים בקו ההלכה הספרדי.
על הקשר לשם הנוכחי עליתי אחרי שהתיישבתי בשבת מול 'זה כבר סיפור אחר' והתבוננתי בכריכה, כשלפתע זה הכה בי בבת אחת... את החיוך שעלה על פני באותו רגע אפילו המונה ליזה לא יכלה לעקוף :)
סיקרנת :cautious:
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
היום קניתי.
ספר שמן. עבודה קשה לקרוא.
כריכה רכה צריך להחזיק בשתי ידיים אם לא רוצים לנחש לבד את קצות השורות.
או שבשלב מסוים אתה נכנע, פותח בכוח, שובר את השדרה, ומתחיל לסדר את הדפים שמתפזרים על הרצפה לפי מספרי עמודים.
אללי, מה סך הכל רציתי? לקרוא ספר עם כוס קפה בלי לחפש אחרי כל לגימה איפה אני אוחז...

בכל אופן דלגתי אל הסיפור הראשון שאינני מכיר "החוטאים למטרה". סיפור אקשן מתחיל כמו סרט הוליוודי, אמנם החותמת של ישראל שיף ניכרת בירידה לפרטים, בתאורים, בדמויות.
רק התחלתי, זה סיפור מאד ארוך... נראה איך תתפתח העלילה, ואיפה ואיך יגיע הקטע הפילוסופי/פסיכולגי שמהווה בדרך כלל את הליבה בכל סיפור שלך.
בכל אופן עד כה נהנתי.
ואני הולך להמציא איזה טכניקה להחזיק את הספר פתוח, גומיות או מקלות כביסה, נראה כבר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
איזה כיף היה לקבל את הספר הזה במתנה!!!
אחרי שאמרתי לעצמי שאני אשמור אותו לחגים- ככה בבום, צלצולים עטיפה ומכתב הספר נחת אצלי.
עכשיו מה יהיה לי לחגים?
אבל היי- יש לי ספר לשבת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
היום קניתי.
איזה כיף היה לקבל את הספר הזה במתנה!!!
"כמה מרגש לשמוע שקניתם/קבלתם את הספר שלי. והקדשתם זמן לשמח אותי ולבשר זאת.
מקווה שהמילים שלי ימצאו את הדרך ללבכם. תודה רבה
🙏
היום קניתי.
ספר שמן. עבודה קשה לקרוא.
כריכה רכה צריך להחזיק בשתי ידיים אם לא רוצים לנחש לבד את קצות השורות.
או שבשלב מסוים אתה נכנע, פותח בכוח, שובר את השדרה, ומתחיל לסדר את הדפים שמתפזרים על הרצפה לפי מספרי עמודים.
אללי, מה סך הכל רציתי? לקרוא ספר עם כוס קפה בלי לחפש אחרי כל לגימה איפה אני אוחז...
ואני הולך להמציא איזה טכניקה להחזיק את הספר פתוח, גומיות או מקלות כביסה, נראה כבר...
😊
אתה יודע, אבינועם. יש לי שכן שתמיד - אבל תמיד - מלווים אותו שלשה דברים: סיגריה דלוקה, כוס קפה חמה, וטלפון פועל. בכל רגע נתון הוא מתעסק עם שלשתם. וכשאני חוזר הבייתה וחושב על זה, אני אומר לעצמי "רגע, איך הוא עושה את זה כשיש לו רק שתי ידיים? (הנחה שאני מתחיל להטיל בה ספק). וכל פעם אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה שנפגש אתבונן בטכניקה שלו, אבל תמיד שוכח לבדוק, זה כל כך טבעי שלא שמים לב. בקיצור אם לא חושבים יותר מדי - אפשר לבצע בידיים יותר משתי מטלות בוזמנית. זוהי עובדה קוואנטית שהפיזיקה לא יכולה עדיין להסביר. אבל כמו ב"אפקט הצופה", היא מתקיימת רק כשלא שמים אליה לב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
הקטע הספציפי הזה מדבר על מיינדפולנס, ואינו קשור למסר הכללי של הסיפור.
התכוונתי לשאול האם אכן קיים שיר עם מילים כאלו או שזה פרי המצאתכם כהמשך ישיר לעלילה?
העניין החשוב של לחיות את הרגע הזה מתבטא גם בניק שלי "הווה פשוט",
בעיקרון אם נתייחס למסר החשוב הזה, היה יותר מתאים לכם להיקרא "הווה ממושך".
הרי ההבדל הגדול בין שני סוגי ההווה הוא שלמרות שכל אחד מהם אכן מתרחש בהווה, הוא לא באמת מתרחש באותה נקודת זמן בדיוק.

ואם זה מעניין, אפשר להרחיב ולהסביר את זה כך:
הווה פשוט בא לתאר פעולות יומיומיות, הרגלים ועובדות שטחיות ויבשות (כל יום אני קורא ספר).
לעומתו הווה ממושך בא לתאר דווקא פעולות שקורות עכשיו, ברגע זה ממש (אני קורא ספר עכשיו).


ואם כך,
אדם שמשתדל ומנסה לחיות תמיד את הרגע העכשווי, מבלי להביט אל העבר או לנסות לנחש את העתיד...

זה לא פשוט. זה מאוד קשה.
ואולי לא סתם המילה present באנגלית קיבלה 2 פרשנויות שונות.
1. הווה.
2. מתנה.
סביר להניח כי רק מי שעבד על עצמו וקיבל את ה'מתנה' הזו, יכול לחיות את ההווה בצורה כל כך חזקה וחסרת דאגות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
התכוונתי לשאול האם אכן קיים שיר עם מילים כאלו או שזה פרי המצאתכם כהמשך ישיר לעלילה?
קיים שיר כזה, בלועזית. משהו ישן ישן.

בעיקרון אם נתייחס למסר החשוב הזה, היה יותר מתאים לכם להיקרא "הווה ממושך".
הרי ההבדל הגדול בין שני סוגי ההווה הוא שלמרות שכל אחד מהם אכן מתרחש בהווה, הוא לא באמת מתרחש באותה נקודת זמן בדיוק.
בקישור שהצעתי לך, כבר כתבתי שהווה ממושך יותר מתאים, אבל...
ואם זה מעניין, אפשר להרחיב ולהסביר את זה כך:
הווה פשוט בא לתאר פעולות יומיומיות, הרגלים ועובדות שטחיות ויבשות (כל יום אני קורא ספר).
לעומתו הווה ממושך בא לתאר דווקא פעולות שקורות עכשיו, ברגע זה ממש (אני קורא ספר עכשיו).


ואם כך,
אדם שמשתדל ומנסה לחיות תמיד את הרגע העכשווי, מבלי להביט אל העבר או לנסות לנחש את העתיד...

זה לא פשוט. זה מאוד קשה.
ואולי לא סתם המילה present באנגלית קיבלה 2 פרשנויות שונות.
1. הווה.
2. מתנה.
סביר להניח כי רק מי שעבד על עצמו וקיבל את ה'מתנה' הזו, יכול לחיות את ההווה בצורה כל כך חזקה וחסרת דאגות.
יפה
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
קודם כל, לא בסדר מצידי שנזכרתי להגיב על הוצאת ספרו של מוכשר הפורום רק עכשיו.
אבל איך אומרים העם? טוב מאוחר, מאף פעם לא...
ברכות ללא גבול @הווה פשוט על הוצאת הספר!
שאלה קטנטנה, הספר כבר נמכר גם בספרי אור החיים או אך אצל המו"ל 'יפה נוף'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
שאלה קטנטנה, הספר כבר נמכר גם בספרי אור החיים או אך אצל המו"ל 'יפה נוף'?
כן, ראיתי אותו באוה"ח בבני ברק. (אבל שם עולה יותר יקר כמדומני, כך שעדיף לקנות ביפה נוף...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
"כמה מרגש לשמוע שקניתם/קבלתם את הספר שלי. והקדשתם זמן לשמח אותי ולבשר זאת.
מקווה שהמילים שלי ימצאו את הדרך ללבכם. תודה רבה
🙏

😊
אתה יודע, אבינועם. יש לי שכן שתמיד - אבל תמיד - מלווים אותו שלשה דברים: סיגריה דלוקה, כוס קפה חמה, וטלפון פועל. בכל רגע נתון הוא מתעסק עם שלשתם. וכשאני חוזר הבייתה וחושב על זה, אני אומר לעצמי "רגע, איך הוא עושה את זה כשיש לו רק שתי ידיים? (הנחה שאני מתחיל להטיל בה ספק). וכל פעם אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה שנפגש אתבונן בטכניקה שלו, אבל תמיד שוכח לבדוק, זה כל כך טבעי שלא שמים לב. בקיצור אם לא חושבים יותר מדי - אפשר לבצע בידיים יותר משתי מטלות בוזמנית. זוהי עובדה קוואנטית שהפיזיקה לא יכולה עדיין להסביר. אבל כמו ב"אפקט הצופה", היא מתקיימת רק כשלא שמים אליה לב.
זה מרגיש לי כמו הרצאה של מייק
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
@הווה פשוט יש את הספר רק בב"ב? שאלתי בסניף של יפה נוף אצלנו בעיר, ואין להם אותו...😞
מוזר.
ראיתי אותו בכמה סניפים, וגם בסניפי אור החיים.
אולי אתם גרים בצפון/דרום הרחוקים ועדיין לא הגיע אליהם?
אם תגידו באיזה סניף מדובר, אוכל להתקשר לנזוף בהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
שפלה - רחובות, שאלתי בשתי חנויות אצלינו, אמרו שאין, וגם אין צפי מתי יגיע... זה בהחלט מוזר
באמת אשמח אם תוכלו לדבר שם עם מישהו, זה ממש חבל...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #57
שפלה - רחובות, שאלתי בשתי חנויות אצלינו, אמרו שאין, וגם אין צפי מתי יגיע... זה בהחלט מוזר
באמת אשמח אם תוכלו לדבר שם עם מישהו, זה ממש חבל...
יש סניף יפה נוף במנוחה ונחלה, מה החנות השנייה שהזכרת?
(אוסף נתונים לפני לפני שאני צועק עליהם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
נכון. במנוחה ונחלה אין.
יש עוד חנות שנקראת 'סיפור יהודי' לא של יפה נוף, חושבת שזה רשת נפרדת, גם להם אין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
הו, מישהו פה קרא את הספר.... 😊
נו, איך זה?
ספר שופע יצירתיות. לפעמים הייתי רוצה להיות יתוש בתוך המוח שלך, לראות את הגלגלים בפעולה.
וסתם כך: מאיפה לך כל הידע עולם המרשים הזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
ספר שופע יצירתיות. לפעמים הייתי רוצה להיות יתוש בתוך המוח שלך, לראות את הגלגלים בפעולה.
וסתם כך: מאיפה לך כל הידע עולם המרשים הזה?
רובו מהיתושים שכן הצליחו לחדור
את השאר אני ממציא
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

---

בבניין הישן שלנו קפץ אתמול לפתע החשמל.
כל הדירות הוחשכו בבת אחת, המזגנים השתתקו, גישושים נשמעו, דלתות החלו להפתח, וחדר המדרגות התמלא יצורים שחורים ומהוסים.
למה כשיש חושך כולם לוחשים? אולי כי כשחוש הראייה נעלם מתחדד חוש השמיעה וממילא אפשר להוריד ווליום. או שזה חשש מיסטי שכוחות אופל עלולים לגנוב לך את המילים. או שזו השלווה היורדת על האדם כשאיש לא רואהו ואינו דרוך לעסוק בפרזנטצייה עצמית מתישה ובלתי פוסקת, והרגיעה מנמיכה את הקול באופן טבעי.

אחד אחד יצאו שכנים שלא הכרתי כמעט, אלה שביום רגיל חולפים על פני בניע ראש בלבד. פתאום כולם התכנסו סביב ארון החשמל המפתוח, כמו שבט סביב מדורה, מדורה ללא אש.
"איפה הוועד?" ביקשו אנשים להסיר מעצמם אחריות. "איפה יוסי" קרא אב מבוהל לאשתו.
מישהו הציע לצלצל לאייזנפלד שמבין בחשמל, אחר אמר שזו תקלה אזורית, שלישי סיפר בדיחה כדי לשבור את השתיקה. צחוק קליל עבר בין הקומות. בתוך האפלה הרגשתי איך אנחנו, אנשים שהיו זרים כל כך למרות שחיים מטרים ספורים זה מזה - הופכים לרגע למשפחה גדולה.
שכן צעיר אחד ירד עם נר, והאור הרועד האיר פנים שלא שמתי לב אליהן מעולם.
לידי עמדה דמות שקטה והדיפה ריח חם ולא מוכר, עיניה נצצו בהבזק אור קטנטן שהוקרן מהנר המרוחק.
אשה זקנה אחת אמרה: "איזה יופי שכולם יצאו, אחרת מי היה יודע בכלל מי גר כאן”. וקולות של זוגות צעירים צחקקו.
פתאום נשמעה נביחה עזה בחושך!
התכווצתי, וגם זה שניצב לידי התנשם בפחד.
מישהי צרחה, וחלק מהשכנים נמלטו לקומת כניסה.
ואז אמר מישהו: ”לא יפה, יוסי, הפחדת את כולם, אל תעשה זאת שוב”.
ובתור תשובה נשמע קול של אזעקה.
”די יוסי, דיי”. הגביר הנוזף את קולו,
אבל כולם כבר נרגעו, ואחד צעק מלמעלה: ”תעשה שופר תעשה שופר!”

התקיעות היו מושלמות, רק התרועה יצאה קצת צולעת.
וכשהסתיים התשר"ת וההד עוד שוטט בחללים הגדולים של חדר המדרגות, מישהו צעק ”שתהיה שנה טובה”.
וקול אחר, במבטא ייקי, קרא: ”תחל שנה ואורותיה”.
ואני והדמות שלידי, פתאום מתוך דחף של קרבה אנושית נדירה, לחצנו ידיים.
לא הייתה זו לחיצת נימוס.
אלא לחיצה אמיתית, חמה, כזו שמבקש אדם זר כשהוא מרגיש פתאום פחות לבד.

למחרת בבוקר, כשעליתי במדרגות הבטתי בפני השכנים, לא ידעתי מי זה היה.
כל אחד מהדיירים נראה לי מועמד אפשרי.
חיפשתי בעיניים רמז, זיכרון, היסוס קטן. אבל לא מצאתי.

מאז אני רואה אנשים אחרת.
אחרת לגמרי.
כי כל אחד מהם יכול להיות אותו אדם שחיבק אותי בלחיצת יד באפלה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה