דרוש מידע האם לשלוח תמונות של הילדים לראש השנה להורים? באם יש זוגות שלא נפקדו עדיין?

[yehudit!]

לדעתי גם אם לכולם יש ילדים הקטולוגים המשפחתיים הם עוד טריגר להשוואות ולעורר קנאה

 

[מרים.ו]

לדעתי גם אם לכולם יש ילדים הקטולוגים המשפחתיים הם עוד טריגר להשוואות ולעורר קנאה

למה??
מה מעורר קנאה?
אצלנו כולם מביאים וזה דוקא מאד מעניין אותי ואת כל האחים שלי לראות את התמונות אחד של השני.

 

[mommy&more]

בתור ממתינה.
צאו מהסרט,
אף אחד לא רוצה לאמץ את הילדים שלכם.
תנו לאהוב את האחיינים.
תנו להתרגש מהם כמו כשהיינו רווקים.
תנו לאהוב אותם אהבת דוד-אחיין.
תפסיקו להיזהר לידינו ולהזכיר כל הזמן את זה שאין לנו ילדים ולכן נגזר עלינו להיות מרוחקים ומנודים מהאחיינים.
תתחילו לחשוב מה יעשה נעים למי שמולכם--- למי שמחכה ותנו להם להיות שותפים.
תפסיקו לחשוב על עצמכם ומה יהיה לכם לא נעים. ואוי. איזה בושות. מה אני יגיד לו. ושלא יהיה עין הרע
תתחילו להיות קצת עם טקט.
ואני אדגיש שוב,
וסורי על העצבים.
אבל: כולם מפרגנים לכם על הילדים שלכם- האחיינים שלנו. רק תנו לנו לאהוב אותם.
וכן: אנחנו כואבים. גם פיזית וגם רגשית. ויש לנו מדי פעם אכזבות. וציפיות. ונפילות. זה לא קשור למה שיש או אין לכם.
וכן. אני הולכת ברחוב והשם ישמור רואה ילדים. וזה בסדר.

אז כן.
תביאו אלבום ענק להורים עם תמונות של הילדים.
וגם מגנט שיתפוס את כל המקרר.
אה, ותשלחו גם לדודים האוהבים את התמונות של האחיינים.
ותשתפו אותם. גם בתהליך הגידול.
ואתם יכולים גם להתייעץ איתם.
גם להם יש ידע בילדים.

ותשוויצו להם באחיינים המדהימים שלהם.
ותבקשו מהם לשמור על הילדים שלכם אם הם בעניין.
ותהפכו אותם לדודים הכי שווים שיש.
שהילדים הכי יהיו חולים עליהם.

וכן, אני הראשונה שיודעת על כל בשורה טובה,
כי הכי כיף לשתף את מי שמתרגש,
וכיף להתרגש ברוגע ובנחת בלי שיחשבו שאני יקנא.
כי אני לא.

פשוט לפעמים קשה עם אלו שמוציאים אותי מחוץ לסיטואציה.
ואז אני מרגישה בחוץ,
אז זה מקשה עלי.
וגורם לי שכבר די, ה' , תביא לי כבר משלי.

חייבת לציין שככה מתנהגים אצלנו במשפחה,
והאחיינים הכי רבים לבוא אלינו.
וזה כיף.
לכולם.
כן, גם לגיסה שקורסת אחרי 5 לידות רצופות שנה אחרי שנה.
וגם לנו.
ובזמנים קשים במיוחד ששוב טיפול נכשל,
יש במה להתנחם,
יש אחיין מתוק לקחת לשבת
ולחבק אותו מתוך הדמעות.
ולתת אהבה ואימהות.
כמו כשהייתי בחורה רווקה.

מצטערת על התגובה החריפה.
מאחלת לכם שתהיו תמיד מאלו שנעים לידם,
ולא מאלו שגורמים לחוסר נעימות.

איתך....

 

[מיכל הולנד]

אשמח לשמוע את דעתכם.
במשפחה אצלנו יש זוגות שעדיין ממתינים!
כעת יש מהמשפחות במשפחה כאלה שכן שולחים תמונות שנה טובה של הילדים וכו'
ובדרך כלל שולחים את זה עם מגנט, וההורים שמים את זה על המקרר.
השאלה, שמצד שני יש את הרגישות של אלו שממתינים, ומצד אחד רוצים לעשות נחת רוח ושמחה להורים.
מה הכי כדאי לעשות?

אנחנו החלטנו לשלוח.
כי הסבא/סבתא לא צריכים להפסיד גם את הנכדים שאין, וגם תמונות של מי שיש.
הסבתא שם כל היום במטבח, והזוג מגיח מידי פעם.

בתור ממתינה.
צאו מהסרט,
אף אחד לא רוצה לאמץ את הילדים שלכם.
תנו לאהוב את האחיינים.
תנו להתרגש מהם כמו כשהיינו רווקים.
תנו לאהוב אותם אהבת דוד-אחיין.
תפסיקו להיזהר לידינו ולהזכיר כל הזמן את זה שאין לנו ילדים ולכן נגזר עלינו להיות מרוחקים ומנודים מהאחיינים.
תתחילו לחשוב מה יעשה נעים למי שמולכם--- למי שמחכה ותנו להם להיות שותפים.
תפסיקו לחשוב על עצמכם ומה יהיה לכם לא נעים. ואוי. איזה בושות. מה אני יגיד לו. ושלא יהיה עין הרע
תתחילו להיות קצת עם טקט.
ואני אדגיש שוב,
וסורי על העצבים.
אבל: כולם מפרגנים לכם על הילדים שלכם- האחיינים שלנו. רק תנו לנו לאהוב אותם.
וכן: אנחנו כואבים. גם פיזית וגם רגשית. ויש לנו מדי פעם אכזבות. וציפיות. ונפילות. זה לא קשור למה שיש או אין לכם.
וכן. אני הולכת ברחוב והשם ישמור רואה ילדים. וזה בסדר.

אז כן.
תביאו אלבום ענק להורים עם תמונות של הילדים.
וגם מגנט שיתפוס את כל המקרר.
אה, ותשלחו גם לדודים האוהבים את התמונות של האחיינים.
ותשתפו אותם. גם בתהליך הגידול.
ואתם יכולים גם להתייעץ איתם.
גם להם יש ידע בילדים.

ותשוויצו להם באחיינים המדהימים שלהם.
ותבקשו מהם לשמור על הילדים שלכם אם הם בעניין.
ותהפכו אותם לדודים הכי שווים שיש.
שהילדים הכי יהיו חולים עליהם.

וכן, אני הראשונה שיודעת על כל בשורה טובה,
כי הכי כיף לשתף את מי שמתרגש,
וכיף להתרגש ברוגע ובנחת בלי שיחשבו שאני יקנא.
כי אני לא.

פשוט לפעמים קשה עם אלו שמוציאים אותי מחוץ לסיטואציה.
ואז אני מרגישה בחוץ,
אז זה מקשה עלי.
וגורם לי שכבר די, ה' , תביא לי כבר משלי.

חייבת לציין שככה מתנהגים אצלנו במשפחה,
והאחיינים הכי רבים לבוא אלינו.
וזה כיף.
לכולם.
כן, גם לגיסה שקורסת אחרי 5 לידות רצופות שנה אחרי שנה.
וגם לנו.
ובזמנים קשים במיוחד ששוב טיפול נכשל,
יש במה להתנחם,
יש אחיין מתוק לקחת לשבת
ולחבק אותו מתוך הדמעות.
ולתת אהבה ואימהות.
כמו כשהייתי בחורה רווקה.

מצטערת על התגובה החריפה.
מאחלת לכם שתהיו תמיד מאלו שנעים לידם,
ולא מאלו שגורמים לחוסר נעימות.

אם יורשה לי,
תעשי גלילה קטנה בפרוג ותמצאי כמה תגובות חריפות אנשים קיבלו על שאלה חסרת טקט שנשאלה בטעות או על סיפור לא במקום.
כ"כ הרבה חוקים של "אל תעיזו" ו"זה הכי גרוע" גרמו וגורמים לאנשים ללכת על שברי קליפות ביצים.

הקוטביות בין התגובות, שנובעות מאישיות שונה וכנראה עוד כמה מרכיבים, גורמים לאנשים לתהות, להתחבט , ולרצות לעשות את הכי טוב.

 

[GITARIST]

אשמח לשמוע את דעתכם.
במשפחה אצלנו יש זוגות שעדיין ממתינים!
כעת יש מהמשפחות במשפחה כאלה שכן שולחים תמונות שנה טובה של הילדים וכו'
ובדרך כלל שולחים את זה עם מגנט, וההורים שמים את זה על המקרר.
השאלה, שמצד שני יש את הרגישות של אלו שממתינים, ומצד אחד רוצים לעשות נחת רוח ושמחה להורים.
מה הכי כדאי לעשות?

זה תלוי אם המשפחה חיה ב"השוואות" או שלא ..

 

[בובה בובה]

צריך לדעת גם שלא כל הזוגות הממתינים הם העתקבק
יש כאלו שכמו שכתבו כאן רוצים יחס רגיל ונפגעים אם מתייחסים אליהם באופן שונה
ויש כאלו שתמונה משפחתית יפה גורמת להם לצביטה בלב ואם אין תמונות חדשות כל חג זה עובר יותר בקלות.
סביר להניח גם שזה תלוי בסגנון המשפחה, אם תמונות זה מאסט בכל חג אז בולט יותר כשאין, אם כל אחד הישר בעיניו יעשה זה פחות בולט.

 

[ח.ג.ג'.]

זה תלוי אם המשפחה חיה ב"השוואות" או שלא ..

אני לא חושבת שנכון או הוגן לקטלג את הצביטה בלב שיש לממתינים כ"חיים בהשוואות".

 

[הישועה בפתח]

אשמח לתת גם את הצד השני.
אני ממתינה כמה שנים.
וכלפי חוץ אנחנו הזוג הכי "זורם" וקליל ושמח במשפחה, ותמיד אין בעיה להראות את האחיינים שנולדים ב"ה כמו פופקורן
ואני יושבת איתם שעות בסעודות שבת וכו

אבל - -
כל שנה, כשאני רואה איך אמא שלי מתלהבת מהתמונות של שנה טובה על המקרר, וכל שנה נוספות ב"ה עוד כמה,
עולות לי דמעות בעינים.

אני לא רוצה את הילדים האלו, של אחרים. כמו שכתבה פה מישהי, וזה לא ענין של עין הרע וכו
אבל זה בהחלט צובט. ומדגיש מה שאין בצורה חד משמעית.


פותחת האשכול - הלואי ולכל עם ישראל היה עשירית מהרגישות שלך.
ולזאת שכתבה שחיכתה ולא רצתה שיעשו מזה עסק וכו - אני איתך, גם אני לא אוהבת שמשתתקים כשאני באה ונהיה מביך, כי אוייייי דיברו על בחילות (וזאת בורות שאין כמוה כי בטיפולי פוריות יש תופעות לוואי לעיתים של בחילות קשות, או מליון דברים אחרים שלא עלה בדעתכם, וכן, יש לי מה להגיד גם על לידות, גידול ילדים וכד'. מה הבעיה?)
אבל עדין - למרות הכל -
התמונות האלו על המקרר בשבילי הן משהו אחר

 

[GITARIST]

אני לא חושבת שנכון או הוגן לקטלג את הצביטה בלב שיש לממתינים כ"חיים בהשוואות".

ואולי תסתכלי על זה גם בכיוון השני
שאלה שיש להם ילדים חיים בהשוואות
זה יכול להיות על כסף וכגון
השואות זה לאו דווקא בילדים.

לא מדברת כמובן על פותחת האשכול.
גילוי נאות: אני לא חפה מפשע

 

[גיטושית]

זה הכל תלוי בסגנון של הנפשות הפועלות.
אם זה דבר רגיל במשפחה , למה לא להביא מגנטים?
אבל אני כן חושבת שלא צריך לעשות מזה עניין שלם
סביב התמונות המשגעות!!!!!!!!!!!!!!! של , ושל.....
צריך להיות עם רגישות.

 

[SHIRI COHEN PHOTO]

נקודה למחשבה:
יכול להיות שבהרבה מקרים זה מתאים ובסדר לשלוח תמונות,
אבל תחשבו על מצב שבו זוג שהתחתן ראשון עדיין ללא ילדים, ואילו זוג שהתחתן אחריהם כבר עם ילדים.
במצב כזה, אני בטוחה שזה עלול להיות יותר כואב עבור הזוג ''הבכור'', מאשר במצב שבו במשפחה יש כבר כמה זוגות נשואים וכמה נכדים שהיו עוד לפני שהזוג התחתן.
בעיני מילת המפתח היא רגישות, לא כל מה שפוגע בזוג אחד יכול לפגוע באחר ולהיפך.

 

[GITARIST]

לא כל מה שפוגע בזוג אחד יכול לפגוע באחר ולהיפך.

יפהה

 

[book]

הלוואי והייתן כותבות שמות והייתי יכולה לפחות להרגיש שאני מתפללת עליכן (ועושה משהו למענכן...)
בעילום השמות, אברך כל אחת ואחת מכן, הקב"ה יחיש לכן ישועה בשנה הזו. ותזכו בע"ה לשמחה גדולה ואמיתית.
תהא שנת פרו ורבו...

 

[יעקב ארץ-צבי]

הלוואי והייתן כותבות שמות והייתי יכולה לפחות להרגיש שאני מתפללת עליכן (ועושה משהו למענכן...)
בעילום השמות, אברך כל אחת ואחת מכן, הקב"ה יחיש לכן ישועה בשנה הזו. ותזכו בע"ה לשמחה גדולה ואמיתית.
תהא שנת פרו ורבו...

תמשיכו להתפלל על כולם.
ואין תפילה שבה ריקם.

 

[שמח-לעזור]

בתור ממתינה.
צאו מהסרט,
אף אחד לא רוצה לאמץ את הילדים שלכם.
תנו לאהוב את האחיינים.
תנו להתרגש מהם כמו כשהיינו רווקים.
תנו לאהוב אותם אהבת דוד-אחיין.
תפסיקו להיזהר לידינו ולהזכיר כל הזמן את זה שאין לנו ילדים ולכן נגזר עלינו להיות מרוחקים ומנודים מהאחיינים.
תתחילו לחשוב מה יעשה נעים למי שמולכם--- למי שמחכה ותנו להם להיות שותפים.
תפסיקו לחשוב על עצמכם ומה יהיה לכם לא נעים. ואוי. איזה בושות. מה אני יגיד לו. ושלא יהיה עין הרע
תתחילו להיות קצת עם טקט.
ואני אדגיש שוב,
וסורי על העצבים.
אבל: כולם מפרגנים לכם על הילדים שלכם- האחיינים שלנו. רק תנו לנו לאהוב אותם.
וכן: אנחנו כואבים. גם פיזית וגם רגשית. ויש לנו מדי פעם אכזבות. וציפיות. ונפילות. זה לא קשור למה שיש או אין לכם.
וכן. אני הולכת ברחוב והשם ישמור רואה ילדים. וזה בסדר.

אז כן.
תביאו אלבום ענק להורים עם תמונות של הילדים.
וגם מגנט שיתפוס את כל המקרר.
אה, ותשלחו גם לדודים האוהבים את התמונות של האחיינים.
ותשתפו אותם. גם בתהליך הגידול.
ואתם יכולים גם להתייעץ איתם.
גם להם יש ידע בילדים.

ותשוויצו להם באחיינים המדהימים שלהם.
ותבקשו מהם לשמור על הילדים שלכם אם הם בעניין.
ותהפכו אותם לדודים הכי שווים שיש.
שהילדים הכי יהיו חולים עליהם.

וכן, אני הראשונה שיודעת על כל בשורה טובה,
כי הכי כיף לשתף את מי שמתרגש,
וכיף להתרגש ברוגע ובנחת בלי שיחשבו שאני יקנא.
כי אני לא.

פשוט לפעמים קשה עם אלו שמוציאים אותי מחוץ לסיטואציה.
ואז אני מרגישה בחוץ,
אז זה מקשה עלי.
וגורם לי שכבר די, ה' , תביא לי כבר משלי.

חייבת לציין שככה מתנהגים אצלנו במשפחה,
והאחיינים הכי רבים לבוא אלינו.
וזה כיף.
לכולם.
כן, גם לגיסה שקורסת אחרי 5 לידות רצופות שנה אחרי שנה.
וגם לנו.
ובזמנים קשים במיוחד ששוב טיפול נכשל,
יש במה להתנחם,
יש אחיין מתוק לקחת לשבת
ולחבק אותו מתוך הדמעות.
ולתת אהבה ואימהות.
כמו כשהייתי בחורה רווקה.

מצטערת על התגובה החריפה.
מאחלת לכם שתהיו תמיד מאלו שנעים לידם,
ולא מאלו שגורמים לחוסר נעימות.

כל מילה

לא מבין למה אנשים חושבים שיעזור לי אם גם להם לא יהיה
אנחנו בתחרות, וזה אומר שניצחתם?
זה הוכחה שהם יותר טובים?
למה שאני לא יפרגן לכל החברים והמשפחה שיהיה הכי בקלות שאפשר

כמובן שלא להשוויץ, שזה בכל עניין לא מועיל
(במה משוויצים בעצם? זה ״הצלחה״ שלהם באיזשהו אופן?)

 

[ניק 96021]

יש אנשים שמה שהם יעשו זה יפגע כי הם פשוט כאלו - כי הם חושבים רק על עצמם....
הם יביאו מגנט ויהדהדו "אנחנו מוצלחים, יש לנו ילדים יפים ומתוקים- הצלחנו- אין לנו בעיה"
הם לא יביאו מגנט וירגישו צדיקי עולם על ההתחשבות הרבה (וכמובן יספרו לכולם למה הם לא מביאים וכו')

ויש אנשים שמה שיעשו לא יפגע כי הם חושבים על אחרים, לא על עצמם
הם יחליטו ביניהם אם להביא או לא להביא תמונה בלי לספר על ההתלבטויות שלהם, הם גם לא ירגישו צדיקים נסתרים וסובלים..

 

[לירז קנימח]

יש הבדל בין להסתיר לבין להתעסק רק בזה.
אם יש בת חלשה לימודית, אני לא מצפה שחברות יסתירו ממנה את הציונים, אבל לא יתעסקו בעיקר בזה לידה.
בטוחה שגם ליד רווקות / גרושות משתדלים לא לדבר כל הזמן על הבעל.
ילדים מטבע הדברים זה נושא שנשים מדברות עליו 99% מהזמן.
ככה שלמשהי שמחכה, זה קשה להיות כל הזמן מחוץ לעניינים.
אז לא חושבת שצריך לא לדבר, אבל כן לשים לב במצב כזה לא לדבר רק על זה...
להביא מגנטים של שנה טובה, לדעתי לא בעיה, אבל לא שזה נושא השיחה כל הסעודה..

מסכימה מאוד!
זה לא דווקא קשור לילדים אלא לכל נושא אחר שיש מישהו שהוא לא קשור אליו וחופרים עליו ואז לאותו אחד אין יותר מידי מה להגיב כל הסעודה והוא מרגיש מחוץ לתמונה.
קורה שנכנסים לנושא ולא לכולם יש מה לומר וזה בסדר. אבל לא שזה יהיה רק זה כל הזמן וסביב זה.
לדוגמא אני בן אדם שאוהב להקשיב ולא חייבת לדבר על כל נושא שעולה גם אם אני לא מבינה בו רק כי צריך לדבר.
אבל היו הרבה סיטואציות בחיים שלי שהייתי יושבת בסעודת מצווה או מתאחרת שבת וכל הדיבור היה סביב ילדים/גנים/מטפלות/מה לתת להם/היריון/לידה וכו'... ולא הצלחתי למצוא שיחה משותפת עם כמה שניסיתי מידי פעם לתת עצות ולהתעניין (למרות שזה היה קצר מאוד כי אם לי אין יותר מידי ניסיון אז ישר כזה מהנהנים ועוברים לדבר עם מי שיש לו את הניסיון..) ואפילו העזתי מידי פעם להעלות נושא אחר שכשל שוב ושוב כי זה לא עניין אף אחד כי יש משהו יותר מהותי בחיים לדבר עליו אז שוב השיח חזר לילדים/גנים/מטפלות וכו' וכו' ואז כבר התייאשתי וחיכיתי שהשבת תגמר וכמובן שישנתי שנ"צ הכי ארוך שאפשר.

 

[לירז קנימח]

אני רוצה להוסיף לכותבת האשכול - יש לך רגישות מדהימה לזולת!
ה' חנן אותך במתנה נפלאה והיא לא מובנת מאליה ויש לך כוונה טהורה.
התגובות השונות פה של כולן גם אם חלקן פחות נעימות - קחי בחשבון שכל אחד מגיב מהניסיון שלו ומהחוויה האישית שלו, וכמובן - מהרגש שלו.
ולכן אין נכון ולא נכון בסיטואציה כזאת אלא כל מקרה לגופו.
וה' יתן לך עצה נכונה איך לנהוג.
אשרייך!

 

[שון שון]

אני מכירה מקרוב משפחה, שיש שם את ''הזוג המגניב''
שקונים בגדים במליון כסף בתחילת עונה לארבעת ילדיהם המפונפנים
ומביאים צלמת מקצועית רק בשביל הצילומים לראש השנה
ומדפיסים את זה על מגנט איכותי ענק שתופס חצי מקרר

ואני יודעת שלאחת הגיסות זה שורף בלב, שאין לה שקל, והילדים שלה לא חתיכיים
כמו הילדים של ההיא, והבגדים רק ירושות
ורק לכן היא לא מביאה תמונות בראש השנה, היא לא רוצה את ההשוואה הרדודה הזו כל השנה על המקרר

והיא לא מצליחה לשמוח בחלקה שהיא רואה איך כל האחיות הרווקות רוצות לקחת רק
את האלבומים של ''ההיא'' לכיתה

לדעתי זה גם מאוד עצוב

 

[שני66901]

בתור ממתינה.
צאו מהסרט,
אף אחד לא רוצה לאמץ את הילדים שלכם.
תנו לאהוב את האחיינים.
תנו להתרגש מהם כמו כשהיינו רווקים.
תנו לאהוב אותם אהבת דוד-אחיין.
תפסיקו להיזהר לידינו ולהזכיר כל הזמן את זה שאין לנו ילדים ולכן נגזר עלינו להיות מרוחקים ומנודים מהאחיינים.
תתחילו לחשוב מה יעשה נעים למי שמולכם--- למי שמחכה ותנו להם להיות שותפים.
תפסיקו לחשוב על עצמכם ומה יהיה לכם לא נעים. ואוי. איזה בושות. מה אני יגיד לו. ושלא יהיה עין הרע
תתחילו להיות קצת עם טקט.
ואני אדגיש שוב,
וסורי על העצבים.
אבל: כולם מפרגנים לכם על הילדים שלכם- האחיינים שלנו. רק תנו לנו לאהוב אותם.
וכן: אנחנו כואבים. גם פיזית וגם רגשית. ויש לנו מדי פעם אכזבות. וציפיות. ונפילות. זה לא קשור למה שיש או אין לכם.
וכן. אני הולכת ברחוב והשם ישמור רואה ילדים. וזה בסדר.

אז כן.
תביאו אלבום ענק להורים עם תמונות של הילדים.
וגם מגנט שיתפוס את כל המקרר.
אה, ותשלחו גם לדודים האוהבים את התמונות של האחיינים.
ותשתפו אותם. גם בתהליך הגידול.
ואתם יכולים גם להתייעץ איתם.
גם להם יש ידע בילדים.

ותשוויצו להם באחיינים המדהימים שלהם.
ותבקשו מהם לשמור על הילדים שלכם אם הם בעניין.
ותהפכו אותם לדודים הכי שווים שיש.
שהילדים הכי יהיו חולים עליהם.

וכן, אני הראשונה שיודעת על כל בשורה טובה,
כי הכי כיף לשתף את מי שמתרגש,
וכיף להתרגש ברוגע ובנחת בלי שיחשבו שאני יקנא.
כי אני לא.

פשוט לפעמים קשה עם אלו שמוציאים אותי מחוץ לסיטואציה.
ואז אני מרגישה בחוץ,
אז זה מקשה עלי.
וגורם לי שכבר די, ה' , תביא לי כבר משלי.

חייבת לציין שככה מתנהגים אצלנו במשפחה,
והאחיינים הכי רבים לבוא אלינו.
וזה כיף.
לכולם.
כן, גם לגיסה שקורסת אחרי 5 לידות רצופות שנה אחרי שנה.
וגם לנו.
ובזמנים קשים במיוחד ששוב טיפול נכשל,
יש במה להתנחם,
יש אחיין מתוק לקחת לשבת
ולחבק אותו מתוך הדמעות.
ולתת אהבה ואימהות.
כמו כשהייתי בחורה רווקה.

מצטערת על התגובה החריפה.
מאחלת לכם שתהיו תמיד מאלו שנעים לידם,
ולא מאלו שגורמים לחוסר נעימות.

כל מילה

ומוסיפה שחברה בכתה לי אחרי מפגש עם חברות טובות שלה, על למה הם התעלמו מהילדים (אחת אחרי לידה ואחת ממש לפני)
היא לא רוצה שזה יהיה הנושא היחיד, אבל לכולם יש או כמעט, אז למה לא לדבר?

ולמה יש אנשים שלא מבינים שהשקט לפעמים הכי כואב???