סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

[שועל ספרות.]

פונט זה: הזוג כזו"צ.

פונט זה: הם, עוד עשר שנים.

 

[שועל ספרות.]

פרק א'

"הגידה לי את שאהבה נפשי" צלצל השעון מעורר ללא הרף.

"מה זה? מה השעה?" שאל מוישי תוך שהוא מנסה נואשות להדליק את מסכו של מה שהוא חשב לפלאפון, קרי השלט של המזגן.

"שמונה. צריך לקום, לא? מה אתה אומר?" ספק אמרה ספק שאלה חני.

"אין לי כח, אני גמור! באיזו שעה הלכנו לישון?" שאל כשעיניו עצומות וראשו קבור בכרית, מנסה להכחיש לעצמו את הבוקר.

"עשר בערב... ישנו עשר שעות".

'לא סתם היא בהנהלת חשבונות' חשב מוישי בגאווה "אויש, כלום זמן!"

"אז נקום?" הרטוריקה הרטורית כבר נשמעה קלות בקולה.

"תכיני קפה, אני קם!" פלט, תר אחר משקפיו שעמדו על השידה, תופס בידיו את המפתחות, אחר את הפנס (מה הוא עושה על השידה?), ורק אז- סוף סוף המשקפיים המיוחלות.

"שבע כפיות סוכר, חצי כפית קפה, נכון?"

"בול, תודה!"

לאחר חמש דקות.

יושבים על הספה.

"איזה כיף לשבת ככה ברוגע עם הקפה, אה?"

"בעזרת השם ככה, עד מאה ועשרים!"


גררררקקקררררר....... חרק השעון מעורר חריקה ראשונה.

"מה זה, אויש, נו, מה, איך כבר בוקר?" שאל, התאונן, מוישה.

"רבע לשבע! יאללה, חייבים לקום בטיל!" קפצה חני מהמיטה.

"אני קם". קפץ גם הוא מהמיטה, מתנגש בקצה. "מתי הלכנו לישון בתכל'ס?" שאל מרקד מכאב.

"מה זה הריקודים על הבוקר? הלכנו לישון בשתיים ורבע, אני התעוררתי שש פעמים לשלוימי, פעמיים לרובי, ופעם אחת לדבורי. אם אתה שואל ברוטו, ישנו חמש שעות. בנטו, אין לי מושג!"

'חבל שהיא עזבה את ההנהלת חשבונות' חשב מוישה באכזבה. "אני השלמתי אותך, ארבע פעמים לרובי, חמש לדבורי..."

"חייבים לעוף! יש שלוש דקות לקפה, תכין לשנינו?" קראה לעברו חני תוך שהיא רצה לכיוון חדר הילדים.

"היי, כמה קפה וכמה סוכר את שמה לי?" החרה אחריה מוישה.

"אתה רציני? שתיים קפה בלי סוכר. אל תשכח להכין גם לי!"

"מה להכין לך? אה, אה..."

אחרי שתי דקות:

"איזה כיף שיש לנו חצי דקה לשתות קפה ביח..."

"אמאאאאאאא?"

"אני רצה אליה, אתה תנקה את הקפה שנשפך לי מהבהלה..."

 

[שועל ספרות.]

כתה חידה של ממש עשיתם לי.

אם זה טוב, למה אין תגובות?

אם זה לא טוב, למה אין ביקורת בונה, ומה הם כל הלייקים?

 

[אבינועם גולדברג]

רעיון יפה. אפשר להמשיך אותו בעוד סוגי מצבים ולהראות הבדלי גילאים

 

[איש המילה הכתובה]

הקצב מצויין. השורות רצות בעין ומספרות את סיפור החיים הקולקטיבי של כולנו, מזוית המוריסטית קלילה ומיוחדת.
זה למה זה כל כך עובד, ונוגע בנו. וזה למה יש לזה פוטנציאל אדיר לסדרה המשכית ומתפתחת.
זה יכול ללכת לאלף ואחד מקומות. אני כבר סקרן.

בהצלחה!

 

[מתכנתת:)]

חמוד ממש! מעביר את האוירה בצורה המושלמת בשתי הסצנות
הערה קטנה - התיאור כזו"צ תקף לחודש הראשון בערך....
אחר כך כולם מתחילים לעבוד קשה, לנסוע לעבודה מחוץ לעיר וכו'...

 

[אבינועם גולדברג]

רעיון יפה. אפשר להמשיך אותו בעוד סוגי מצבים ולהראות הבדלי גילאים

איי, עכשיו אני רואה שזו בעצם סדרה בהמשכים, כמה דבילית נראית התגובה שלי...

 

[אימון- והנחייה בNLP]

וואו מכניס אותי לאוירה של ז"צ
בדיוק קראתי את הסיפור/פרק תוך כדי שתיית הקפה ופתאום,אאבבאא?
אל תדאגו לא נשפך לי הקפה, אני רק אלך לבדוק אם הוא עוד צורח, או שהסתדר לבד.

 

[תמרוז]

אחד הטובים!
הייתי מורידה את

שנשפך לי מהבהלה..."

מכיוון שהוא יודע את זה שזה נשפך לה מהבהלה. ואת הקורא לא צריך להאכיל בכפית.
זו דעתי.

 

[מ. ש]

חמוד מאוד.,..
כותבת בתור זוצית

 

[שועל ספרות.]

ספוילר: תגובות לתגובותיכם מחממות הלב!

ספוילר: תגובות לתגובותיכם מחממות הלב!

רעיון יפה. אפשר להמשיך אותו בעוד סוגי מצבים ולהראות הבדלי גילאים

איי, עכשיו אני רואה שזו בעצם סדרה בהמשכים, כמה דבילית נראית התגובה שלי...

ממש לא דבילית! זה רק הוכיח לי את שחשבתי שזה רעיון המתאים לסדרה.
תודה רבה!

הקצב מצויין. השורות רצות בעין ומספרות את סיפור החיים הקולקטיבי של כולנו,

אכן, מי מהצד הראשון ומי מהצד השני...

מזוית המוריסטית קלילה ומיוחדת.

תודה רבה!

זה למה זה כל כך עובד, ונוגע בנו. וזה למה יש לזה פוטנציאל אדיר לסדרה המשכית ומתפתחת.
זה יכול ללכת לאלף ואחד מקומות. אני כבר סקרן.

בהצלחה!

אמן!

חמוד ממש! מעביר את האוירה בצורה המושלמת בשתי הסצנות

תודה רבה!

הערה קטנה - התיאור כזו"צ תקף לחודש הראשון בערך....
אחר כך כולם מתחילים לעבוד קשה, לנסוע לעבודה מחוץ לעיר וכו'...

נכון. לחלק מהזוגות.
אקח לתשומת ליבי לפרקים הבאים

וואו מכניס אותי לאוירה של ז"צ

תודה רבה!!

בדיוק קראתי את הסיפור/פרק תוך כדי שתיית הקפה ופתאום,אאבבאא?
אל תדאגו לא נשפך לי הקפה, אני רק אלך לבדוק אם הוא עוד צורח, או שהסתדר לבד.

חח

אחד הטובים!

תודה רבה!

הייתי מורידה את

מכיוון שהוא יודע את זה שזה נשפך לה מהבהלה. ואת הקורא לא צריך להאכיל בכפית.
זו דעתי.

נכון ביותר. לא אחזתי תוך כדי...
תודה רבה על ההערה!!

חמוד מאוד.,..
כותבת בתור זוצית

תודה רבה!

ובאופן כללי, תודה לכל המחמיאים, המבקרים והמדרגים!

 

[שועל ספרות.]

פרק 2

"אין, אנחנו חייבים לצאת לקניות" אמרה חני, תוך שהיא מיישרת את קצוותיה של חולצתו, לאחר סיום גיהוצה במשך רבע שעה.

"מה קרה, מה חסר?" הוא היה באמצע עיון בדברים הנשגבים הכתובים על גבה של קופסת הקורנפלקס.

"נגמרה העגבנייה, ולדעתי הארטיקים שוקולד על הסף..." הדרמה נשמעה בקולה.

"את לא רצינית, מיד לסופר!"

ובקנייה:

"מה אתה אומר, נביא גבינה מאתיים חמישים גרם?"

"נראה לי מוגזם לגמרי! מתי נגמור את זה? אין את החמישים גרם כמו בישיבות? הבאת שתי חמישיות ארטיקים?"

"כמובן שלא, בוא נביא יחד!"

"אוי ויי!"

"מה קרה?"

"תסתכלי, התלכלכתי כאן בקצה של השרוול בלבן ששפוך כאן..."

"אוי ואבוי! לפחות לא רואים כי זה בצבע לבן!"

"אויש! פדיחות!!"

"היי, מה זה מה ששמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, השוקלדים היקרים האלו שאת אוהבת..."


"אין, אנחנו חייבים לצאת לקניות!" אמרה חני, תוך שהיא מניחה על הקולב את החולצה הרביעית בתקווה שגם קמטיה התיישרו איכשהו מאליהם.

"מה קרה, מה חסר? ולמה צריך את שתינו?" אמר מוישה באמצע לסקור דף פרסומת של מכירת טיטולים ביתית במכירים מפתיעים. ('אפילו המחיר נספג!' אחלה קופירייטר יש להם...)

"נגמרו האבקות כביסה כך שאני צריכה אותך בסחיבות, ואני חייבת לראות את הדברים בחנות כדי לדעת מה חסר, פעם אחרונה מכל ארבעים המוצרים שאנחנו היינו צריכים חזרת עם בקבוקון קולה לפינוק, קופסת חומוס וצנצנת קפה שנגמרו לך, וממילא הדברים היחידים שזכרת שהיה חסר..." הכעס נשמע בקולה.

"אויש, נו, נלך יחד עם כל הילדים על הראש?!"

ובקנייה:

"מה אתה אומר, יספיקו לנו 2 זוגות של גבינה 850 גרם?"

"ליום וחצי! למה אין חבילות חמש קילו, כמו לעסקים? הבאת את האבקת כביסה?"

"לך תביא לבד, אני לא יכולה לסחוב".

"אוקיי. אויש, נו.. פיין, לא נורא..."

"מה קרה?"

"לא משהו רציני, רובי שפך על כל החליפה שלי את הלבן שנתתי לו..."

"זה נראה כאילו החליפה שלך לבנה עם כתמים שחורים, אתה נראה כמו פרה..."

"לה... לא נורא".

"היי, מה זה? מה שמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, הסקוצ'ים שרצית לכלים..."

 

[אבינועם גולדברג]

פרק 2

"אין, אנחנו חייבים לצאת לקניות" אמרה חני, תוך שהיא מיישרת את קצוותיה של חולצתו, לאחר סיום גיהוצה במשך רבע שעה.

הייתי כותב "תוך שהיא מיישרת על שולחן הגיהוץ את קצות חולצתו".
בצורה שכתבת אפשר לדמיין שהיא מיישרת את החולצה שהוא לבוש בה...

 

[רצתה]

טוב!!!!
אבל עדין נראה לי שגם אחרי 10 שנות נישואים עדין הפינוק זה שוקולד ולא סקוצ'ים

 

[Sara led]

וואו הפאנצ' הפעם היה חזק במיוחד.
ממש אהבתי את הסדרה הזו.

אבל עדין נראה לי שגם אחרי 10 שנות נישואים עדין הפינוק זה שוקולד ולא סקוצ'ים

זה לא במקום.
אבל אחרי 10 שנים פתאום דברים שעוזרים לך לתחזק את הבית גם מפנקים.

 

[מלכי סלמון]

אהבתי!

קמטיה התיישרו

יתיישרו

 

[אימון- והנחייה בNLP]

הקטע יפה מאוד מה,
שהכי אהבתי זה

הוא היה באמצע עיון בדברים הנשגבים הכתובים על גבה של קופסת הקורנפלקס.

מה היית בבית שלי בשנה ראשונה?
חשבתי שרק אני מטומטם.
טוב, לפחות אני יודע!(?) כמה סיבים תזונתיים יש בתירס.
וגם, כמה תירס צריך בשביל לבנות מגדל בגובה של מגדל אייפל, (10000000000 סתם מה נראה לך שאני יודע),

 

[מ. ש]

וואו איזה פאנץ'

 

[שועל ספרות.]

הייתי כותב "תוך שהיא מיישרת על שולחן הגיהוץ את קצות חולצתו".
בצורה שכתבת אפשר לדמיין שהיא מיישרת את החולצה שהוא לבוש בה...

צודק לגמרי! תודה רבה!!

טוב!!!!
אבל עדין נראה לי שגם אחרי 10 שנות נישואים עדין הפינוק זה שוקולד ולא סקוצ'ים

חח השאלה היא אם הרף יורד לכך שאפילו סקוצ'ים מפנקים כמו שנכתב על ידי

זה לא במקום.
אבל אחרי 10 שנים פתאום דברים שעוזרים לך לתחזק את הבית גם מפנקים.

וואו הפאנצ' הפעם היה חזק במיוחד.

ממש אהבתי את הסדרה הזו.

תודה רבה!!

אהבתי!

תודה רבה!!

יתיישרו

אופס.....

וואו איזה פאנץ'

תודה רבה!!

הקטע יפה מאוד מה,
שהכי אהבתי זה
מה היית בבית שלי בשנה ראשונה?
חשבתי שרק אני מטומטם.

חלילה. לפני שלומדים את החיים לפעמים משעמם, ממש לא טמטום!

טוב, לפחות אני יודע!(?) כמה סיבים תזונתיים יש בתירס.

ואפילו תועלת לחיים יש לך!

וגם, כמה תירס צריך בשביל לבנות מגדל בגובה של מגדל אייפל

לה... זה פשוט. רק שזה תלוי אם התירס חי, קלוי, פופקורן, פופקורן שרוף, גרעין פופקורן שלא התפצלח ונחרך וכו' וכו'

 

[רצתה]

מה היית בבית שלי בשנה ראשונה?
חשבתי שרק אני מטומטם.

אהממממ
לפני שהתחתנתי יצא לי לקרוא כל מיני סיבים תזונתיים ופרטים מוזרים של כל מיני דברים (אתה יודע מתי טרה הוקמה ואיפה? זה מאוד עזר לי לאינטליגנציה האישית שלי)
זה הצרה של האלו שמשעמם אותם רק לאכול, בלי לעשות משהו נוסף...