לשון הרמב"ם (תעניות פ"א הלכות ב-ג):
וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ עָלֶיהָ וְיָרִיעוּ יֵדְעוּ הַכּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶן כַּכָּתוּב (ירמיה ה-כה) 'עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ' וְגוֹ'. וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם. אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְתוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כו-כז) 'וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי' (ויקרא כו-כח) 'וְהָלַכְתִּי גַּם אֲנִי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי'. כְּלוֹמַר כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהִיא קֶרִי אוֹסִיף לָכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי:
והאלשיך (פרשת בהעלותך) כתב:
רבותינו ז"ל (ספרי בהעלותך לט) פירשו, הצר הצורר אתכם על כל מיני צרות, כמפורש גם בהרמב"ם ז"ל הלכות תעניות (פ"א ה"א). וראוי לדעת למה ייחס הדבר אל הצר ולא אל הצרה, ויוכללו כל מיני צרות. וכן להתיך כל תיבות הכתוב, יאמר, כי מוסר והדרכה אמיתית לכל מבקש את ה' על כל צרה שלא תבא וכו'.
כי הנה דרך אנשים מעוטי ההשכלה, שבבא עליהם רעה יתפללו אל ה', ויאמרו לפניו יתברך, הצילנו נא כי מושיע אין בלתך, וכיוצא בדברים אלו. ולא יעתרו, והוא, כי אדרבא ירעו וישחיתו את עצמם בזה. כי על ידי כן יבוקר פנקסם, ויתעוררו אשמותם לקטרג עלימו אז יותר.
אך לא זו הדרך ישכון אור, כי אם תחלה יאמרו ללבבם לא חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא. ואין זה כי אם שמוגגנו ביד עונינו.
כי בכל עון בראנו משחית, והמשחיתים ההם הם המכים ומצרים אותנו. וכל עוד שאין אנו ממרקים אותם לא נוכל מלט מהם, כי הלא יתאזרו לקטרג יותר ותכפל הרעה.
לכן הדרך האמתי הוא להתיש כחם ולהעבירם מלפניו יתברך. והוא כי נשוב מעונותינו ונתודה עליהם בלב נשבר ונדכה, ואז יסירם ה' מלפניו.
כמאמר ספר הזוהר (עי' זוהר פרשת בא אות קפג קפד), ופרשת פנחס אות שנה על פסוק גם ה' העביר חטאתך וכו'. כי על ידי אומרו דוד חטאתי, העביר ה' את המשחית המקטרג עליו אשר נברא בחטאו מלפניו יתברך, ויותש כחו:
ואז ישים פניו לבקש מלפניו יתברך על צרתו. כי יאמר ידעתי ה' כי עונותי הטו אלה, אך הנני שב מהם ומתודה ובוכה עליהם וה' סלחה. ואחר הסליחה, הקשיבה לקול תפלתי על צרתי. ואז, כי תזכר לפניו יתברך, לא תהיה זכירתך שם רק לטובה. כי נמנע כל משחית אשר בראת בעונותיך ויותש כחו.
וזה יאמר פה, כי תבאו מלחמה בארצכם להלחם תחלה על הצר, הוא המשחית הצורר אתכם, כד"א ותמוגנו ביד עונינו (ישעיה סד ו). כי תחלה תלחם עמו ותכניעהו, על ידי תשובה ווידוי וצום ובכי. אז כאשר והרעותם וכו' ונזכרתם לפני ה' לא תהיה ההזכרה סיבה לעורר המקטרגים ולבקר הפנקס, כי אם שעל ידה ונושעתם וכו':
הנושאים החמים
