עזרה נוסעים להורים לראש השנה? לא שוכחים את האחות הקטנה

[ככר השוק]

חייבת להוסיף על זה עוד משהו-

כשאני מוציאה ילד מהחדר, הוא לא צריך לחפש לעצמו מזרון ולא מקבל כרית מהשאריות של האורחים.
אני מארגנת לו מיטה מוצעת עם הכרית והשמיכה שלו, דואגת שיהיה לו כל מה שהוא צריך, בודקת שהרכב החדר החדש הגיעו להסכמות לגבי קירור/חימום ואם בחדר שלו שוכנו אורחים שלא נעים לו לבקש מהם- אני אכנס ואוציא לו מה שהוא שכח.
כשברור שההורים לוקחים אחריות ולא שולחים את הילד להסתדר איכשהו כי זה בעיה שלו- זה מתקבל אחרת.

 

[רק בשמחה תמיד]

חייבת להוסיף על זה עוד משהו-

כשאני מוציאה ילד מהחדר, הוא לא צריך לחפש לעצמו מזרון ולא מקבל כרית מהשאריות של האורחים.
אני מארגנת לו מיטה מוצעת עם הכרית והשמיכה שלו, דואגת שיהיה לו כל מה שהוא צריך, בודקת שהרכב החדר החדש הגיעו להסכמות לגבי קירור/חימום ואם בחדר שלו שוכנו אורחים שלא נעים לו לבקש מהם- אני אכנס ואוציא לו מה שהוא שכח.
כשברור שההורים לוקחים אחריות ולא שולחים את הילד להסתדר איכשהו כי זה בעיה שלו- זה מתקבל אחרת.

וואו
איזו אכפתיות!
מסכימה איתך לגבי כל מה שכתבת!
זה ממש מתבקש ולדעתי אם יש אכפתיות מההורים והם שמים לב שגם הקטנים מקבלים יחס וכבוד
הכל נראה ומרגיש אחרת!!!

 

[בת של הקב"ה!!!]

אישה נשואה סיפרה לי שהיא כועסת על אחיות שלה
היא הייתה מגיעה בצהרים לבית של ההורים שלה
והן עשו לה פרצופים על כך הן לא צריכות לשמור על הילדים- היא שומרת.
אז למה הן כועסות?
אמרתי לה שממחר אחיות שלה הולכות להגיע אליה הביתה בלי לעדכן
מתי שהן רוצות ולהתישב לה בבית
התגובה שלה: אני מברכת אותך שתביני את הנשואים בקרוב...

 

[טילון]

וואו
איזו אכפתיות!
מסכימה איתך לגבי כל מה שכתבת!
זה ממש מתבקש ולדעתי אם יש אכפתיות מההורים והם שמים לב שגם הקטנים מקבלים יחס וכבוד
הכל נראה ומרגיש אחרת!!!

מסכימה
כילדה אני ואחיותי פינינו המון את החדר, אבל גם אם היה ברור לכולם שזה תפקידנו,
היה ברור גם שלא "זורקים" אותנו לשום מקום.

כשהגענו לשלב שבו לפעמים היינו צריכות לישון בסלון והיו גיסים בבית,
אבא שלי דאג לארגן וילון על האיזור של הספה, והיה ברור שלאיזור הזה לא נכנסים עד שאנחנו קמות.
(ומדובר בשעות קימה של מתבגרות, כן?
כולל מנוחת צהריים)
(לא שאחיינים לא ניסו, אבל או שקיבלנו אותם בשמחה, או שההורים שלהם הבינו שזה הזמן לדאוג שיצאו משם)

וכשביקשתי שאחותי אחרי לידה תהיה בחדר של הבנים (שלא היו בבית באותה תקופה ביום יום) כדי לא לפנות את החדר לתקופה ארוכה,
אמא שלי הסבירה לי את המורכבות של החדרים,
והשאירה לי את הבחירה בין לפנות את החדר ולישון לבד בחדר אחר קטן, לבין לישון בחדר הגדול שלי עם האחיינית,
בידיעה שאם היא קמה בלילה אחותי לא תוכל לקום אליה, וגיסי וודאי לא יכנס לחדר שלי, כך שאני אצטרך לקום.

ובהמשך, כשאחים שלי היו רווקים מבוגרים,
אחד מהם כל הזמן אמר שהוא שמח לפנות את החדר העיקר שיבואו הנשואים,
ואח אחר לא אמר את זה, אז בתקופה שהוא היה רווק מבוגר ההורים שלי השתדלו מאד שלא יקרה מצב שאין לו חדר.

אז אני לא חושבת שאסור להזיז ילדים מהחדר שלהם
ולהורים יש זכות לארח גם אם ביום יום כל החדרים מאוכלסים,
אבל מאד חשוב שזה ייעשה בצורה שבה הילדים שבבית מרגישים שרואים אותם, ולא "זורקים" אותם, העיקר שהנשואים יבואו.
וכשזה מגיע בגישה מכבדת, לי לפחות לא היתה בעיה עם זה.
(ברור שלא תמיד ששתי לפנות את החדר. אבל מעולם לא הרגשתי שעושים לי עוול)

 

[nori]

שונה, כי היא תבוא על בסיס קבוע ולא על בסיס מקום פנוי....
זה לא יפנה חדר ולא ישנה את המצב, לא ישנה את הכח ולא את מה שעבר עליה.

אז את אומרת שאם את רוקה בת 32 או 26 צריך לדאג לך לתנאים הולמים על בסיס קבוע.
ואם את נשואה עם פיצקלך באותו גיל אז תתמודדי ולא חיבים לך כלום.
ואם את רוקה וגרה בבית את ודאי עיפה, אבל אם את רוקה וגרה עם עצמך זה גם לא ישנה את הכח ולא את מה שעבר עליך.
את צודקת ביחס שלך לרוקה. אבל את שופטת מאד לחומרה את המקבילה הנשואה שגם היא חסרת כח ועבר עליה משהו ורואה בבית ההורים עוגן לא על בסיס קבוע אלא מדי פעם.
(ולא אני לא מצדיקה התנהגויות כמו לצפות שישמרו על הילדים ואני חושבת שהיא צריה להוריד ולשטוף כלים וכו' וכו', אבל אמרו פה הרבה זה בעיקר היחס וההכלה לקשיים שלה ולצרכים שלה גם אם היא אשה נשואה בת 26 ולא ילדה בת 26)
אני היום בסטטוס לא מארחת ולא מתארחת כך שלא נוגע לי אישית, אבל מרגישה בדיון פה שעושים עוול לנשואות הצעירות ששבת בבית ההורים מדי פעם הן אויר לנשימה. זוכרת את הימים האלה. מה שאני לא זוכרת שסבלתי ברוקות מלפנות את החדר, לסיע עם האחינים ולשטוף הרי הרים של כלים. יש תקופות קשות ויש תקופות קשות יותר ובכל מקרה אני מתיחסת בפאן הטכני כי ברגשי תמיד ידעתי להעריך ולהודות ולהנות מהביחד.

נזכרת עכשיו שבלילות שבת אחותי הקטנה היתה אומרת אני אשטוף את הכלים רק תשבו ותדברו איתי.. וככה היה והזכרונות של כולנו נעימים מאד. רק תזכרו שזה לא מחזיק נצח.. נראה לי כולנו היינו שמחים לחזור קצת אחורה לשבת במטבח ולצחוק יחד גם עם זה כולל ערמות כלים בחבילה.

 

[בוגרת]

כרווקה מצאתי פתרון הולם שהיה נהדר לכל הצדדים
אבא שלי דיבר עם שכן גרפיקאי שהיה לו משרדון בקומת מחסנים והסכים בשמחה שאני אשן שם בשבתות.
כל שבת שהיו אורחים הכנסתי דברים רגישים לארון\לחדר של ההורים שלי
ארזתי תיק, מצעים, וירדתי עם המזרון שלי והדברים שאצטרך לשבת למשרד בחניון.
(היה לי בחדר מזרון עבה ויקר, שהיה מונח על המזרון הרגיל של המיטת נוער, ככה שנשאר מזרון גם אם לקחתי את שלי)
הנשואים קיבלו את החדר שלי שהיה נח וגדול, ידעו לא לפתוח ארונות ומגירות, אחותי קבוע חששה שהילדים שישנו גם בחדר כן יפתחו אז היא דאגה לקשור שרוך לידיות...
אני עליתי לבית רק לסעודות, וכמובן לערוך להגיש ולהדיח כלים לפני אחרי ותוך כדי,
בשאר הזמן הייתי במבצר משלי-עם שקט, בלי בלאגן של אחינים, עם שרותים נקי, ספר טוב, ופינוקים
כמובן שכשהתאים לי הייתי נשארת לשמור על אחינים, יוצאת לגינה וכו'
אבל כשרציתי היה לי מקום שקט משלי
וכולם נהנו
בטוחה שיש עוד המון פתרונות, רק צריך להגדיל ראש ולמצוא

 

[טילון]

אז את אומרת שאם את רוקה בת 32 או 26 צריך לדאג לך לתנאים הולמים על בסיס קבוע.
ואם את נשואה עם פיצקלך באותו גיל אז תתמודדי ולא חיבים לך כלום.
ואם את רוקה וגרה בבית את ודאי עיפה, אבל אם את רוקה וגרה עם עצמך זה גם לא ישנה את הכח ולא את מה שעבר עליך.
את צודקת ביחס שלך לרוקה. אבל את שופטת מאד לחומרה את המקבילה הנשואה שגם היא חסרת כח ועבר עליה משהו ורואה בבית ההורים עוגן לא על בסיס קבוע אלא מדי פעם.

אם את נשואה זה אומר שככל הנראה קיבלת מההורים את הוצאות החתונה, ובהרבה מקרים גם סיוע בשכר הדירה אם לא סיוע בקניית דירה.
כלומר קיבלת מההורים את הבית שלך.
והוא העוגן שלך, גם אם ההורים יכולים ושמחים לתמוך.
לרווקה לרוב אין בית אחר, וגם אם יש, אין עוגן אחר.

וחוץ מזה, בעיני חתונה היא גם התחייבות ללקיחת אחריות על החיים שלי מהיום והלאה.
כמובן שגם רווקה באותו הגיל יכולה לקחת אחריות, אבל כל עוד היא לא התחתנה היא לא מתחייבת בזה.

 

[nori]

אם את נשואה זה אומר שככל הנראה קיבלת מההורים את הוצאות החתונה, ובהרבה מקרים גם סיוע בשכר הדירה אם לא סיוע בקניית דירה.
כלומר קיבלת מההורים את הבית שלך.
והוא העוגן שלך, גם אם ההורים יכולים ושמחים לתמוך.
לרווקה לרוב אין בית אחר, וגם אם יש, אין עוגן אחר.

וחוץ מזה, בעיני חתונה היא גם התחייבות ללקיחת אחריות על החיים שלי מהיום והלאה.
כמובן שגם רווקה באותו הגיל יכולה לקחת אחריות, אבל כל עוד היא לא התחתנה היא לא מתחייבת בזה.

אם יש לך ילדים אז את בטח יכולה להבין שאנחנו רוצים לתת להם עוגן גם אם הוא לא כלכלי.
אם מתעסקים בחובות וזכויות את צודקת. ודוקא כן מותר להזכיר שאנחנו לא חיבים לילדים כלום גם מגיל 6.
אבל אם מדברים על מהי משפחה פה כבר אפשר לנהל פולמוס. מותר לי לשמוח שבית הורי היה ועדין עוגן גם אם המושג הזה משתנה במהלך החיים פושט ולובש צורה.
ומותר לי לרצות את זה הלאה לדור הבא, ואם יש אח אחד שאיכשהו לא ממש משתלב במארג אז צריך למצא לזה פתרון אבל לא לאבד עבור כולם ערכי משפחה, הענקה בין דורית ושמחת שבת וחג.

 

[טילון]

אם יש לך ילדים אז את בטח יכולה להבין שאנחנו רוצים לתת להם עוגן גם אם הוא לא כלכלי.
אם מתעסקים בחובות וזכויות את צודקת. ודוקא כן מותר להזכיר שאנחנו לא חיבים לילדים כלום גם מגיל 6.
אבל אם מדברים על מהי משפחה פה כבר אפשר לנהל פולמוס. מותר לי לשמוח שבית הורי היה ועדין עוגן גם אם המושג הזה משתנה במהלך החיים פושט ולובש צורה.
ומותר לי לרצות את זה הלאה לדור הבא, ואם יש אח אחד שאיכשהו לא ממש משתלב במארג אז צריך למצא לזה פתרון אבל לא לאבד עבור כולם ערכי משפחה, הענקה בין דורית ושמחת שבת וחג.

אני מאד רוצה לתת לילדים שלי עוגן
גם אחרי שיתחתנו ויעזבו את הבית.
אבל העוגן הזה לא חייב להיות בבית שלי. הוא יכול להיות גם מרחוק.

אני כמובן אשמח מאד לפתוח את להם את הבית כמה שאפשר,
ואני מאמינה שלרוב אפשר בגישה נכונה לאזן בין הצרכים של הנשואים לילדים שבבית
אבל במקרים שהאיזון לא אפשרי,
בעיני הבית שייך קודם כל לילדים שבבית.

תמיכה שהיא לא דרך השהות בבית זה כבר סיפור אחר, והיא מגיעה לכולם במידה שווה, או יותר נכון בהתאם לצרכים המשתנים.

 

[nori]

אני מאד רוצה לתת לילדים שלי עוגן
גם אחרי שיתחתנו ויעזבו את הבית.
אבל העוגן הזה לא חייב להיות בבית שלי. הוא יכול להיות גם מרחוק.

אני כמובן אשמח מאד לפתוח את להם את הבית כמה שאפשר,
ואני מאמינה שלרוב אפשר בגישה נכונה לאזן בין הצרכים של הנשואים לילדים שבבית
אבל במקרים שהאיזון לא אפשרי,
בעיני הבית שייך קודם כל לילדים שבבית.

תמיכה שהיא לא דרך השהות בבית זה כבר סיפור אחר, והיא מגיעה לכולם במידה שווה, או יותר נכון בהתאם לצרכים המשתנים.

אני מסכימה איתך לגבי הכל.
רק לגבי הקביעה מה זה איזון לא אפשרי.
אם באמת יש תנאים מאד מאד בעיתיים אז אני אסכים שהאיזון לא אפשרי.
אבל יש דברים שהם בעיני המתבונן ולא בטוח שאעדיף תמיד לצדד בעמדה של ילד שאינו נשוי שטוען שהתנאים לא מאפשרים. אם בעיניים שלי התנאים כן מאפשרים.
אבל באמת לא רוצה להכנס לפרטים ולא לפגוע באף אחד.

 

[BIZZARC- עשירה]

זה מאוד נחמד לצפות שיבינו את הצעירים שהעזרה וזה שהם מפנים את החדר היא לא מובנת וצריך להושיט יד,
ובאותה מידה לחשוב שהעזרה והעול של הגדולים מגיל קטן ועד הנישואים או עד בכלל היא כן מובנת מאליה, וכמובן שאם הם מגיעים ועוזרים זה מובן מאליו אבל אם הם לא עוזרים (אלא רק שומרים על הילדים שלהם) זה אטימות.

 

[רק בשמחה תמיד]

אז את אומרת שאם את רוקה בת 32 או 26 צריך לדאג לך לתנאים הולמים על בסיס קבוע.
ואם את נשואה עם פיצקלך באותו גיל אז תתמודדי ולא חיבים לך כלום.
ואם את רוקה וגרה בבית את ודאי עיפה, אבל אם את רוקה וגרה עם עצמך זה גם לא ישנה את הכח ולא את מה שעבר עליך.
את צודקת ביחס שלך לרוקה. אבל את שופטת מאד לחומרה את המקבילה הנשואה שגם היא חסרת כח ועבר עליה משהו ורואה בבית ההורים עוגן לא על בסיס קבוע אלא מדי פעם.
(ולא אני לא מצדיקה התנהגויות כמו לצפות שישמרו על הילדים ואני חושבת שהיא צריה להוריד ולשטוף כלים וכו' וכו', אבל אמרו פה הרבה זה בעיקר היחס וההכלה לקשיים שלה ולצרכים שלה גם אם היא אשה נשואה בת 26 ולא ילדה בת 26)
אני היום בסטטוס לא מארחת ולא מתארחת כך שלא נוגע לי אישית, אבל מרגישה בדיון פה שעושים עוול לנשואות הצעירות ששבת בבית ההורים מדי פעם הן אויר לנשימה. זוכרת את הימים האלה. מה שאני לא זוכרת שסבלתי ברוקות מלפנות את החדר, לסיע עם האחינים ולשטוף הרי הרים של כלים. יש תקופות קשות ויש תקופות קשות יותר ובכל מקרה אני מתיחסת בפאן הטכני כי ברגשי תמיד ידעתי להעריך ולהודות ולהנות מהביחד.

נזכרת עכשיו שבלילות שבת אחותי הקטנה היתה אומרת אני אשטוף את הכלים רק תשבו ותדברו איתי.. וככה היה והזכרונות של כולנו נעימים מאד. רק תזכרו שזה לא מחזיק נצח.. נראה לי כולנו היינו שמחים לחזור קצת אחורה לשבת במטבח ולצחוק יחד גם עם זה כולל ערמות כלים בחבילה.

כל כך נכון!!!
ההורות לא נגמרת כשמחתנים ילד
אז נכון שלנשואים יש בית משלהם אבל לפעמים יש להם קשיי התחלה או קשיים עם הילדים או אפילו עם הבן זוג (כן יש דבר כזה!) והם צריכים גם תמיכה ועזרה,
מי יעזור ויתמוך בהם אם לא ההורים?
אז לא מצדיקה ניצול
לא של הילדים שבבית, (להתעלק להם על החדר, לזרוק אליהם את הילדים וללכת לישון, לצפות מהם להגיש להוריד ולנקות) לא של ההורים(לבוא בכל זמן ועת, לא לסייע, לא להביא איתכם שום דבר או אוכל לסעודות לא להתחשב ברצונות ובבקשות ) ולא של הנשואים( ! כן שמעתי גם כזה מקרה שהנשואה עם בטן וכמה פיצקאלאך סביבה עומדת לשטוף הר של כלים וכולם בסלון מפטפטים וצוחקים...)
אבל כן לשים לב שנכון שלא חייבים להם כלום ושיגידו תודה אבל בסוף זה ההורים גם שלהם ואין להם עוד אבא ואמא,
לכל מקום במשפחה יש יתרונות וחסרונות, יש משפחות שבהם הבכור יותר עוזר ונושא בעול ויש כאלו שהקטן יותר הוא זה שנצרך יותר לשים לב ולסייע, אבל אני חושבת שעם עין טובה ושיח פתוח נוכל להתמודד עם כל דבר, מדובר על משפחה, לא אנשים זרים, לא אויבים......

 

[יוסייוסייוס]

רק תזכורת
אחים/אחיות זה נכס בחיים
כשצריכים בחיים עזרה [לפעמים צריכים ...]
אז הם מתגייסים.
אין תחליף לעזרה שאחים נותנים
מערכת יחסים חמה ומסייעת בין אחים/אחיות, יכולה להציל משפחה.
המערכת יחסים הארוכה ביותר שיש אדם היא עם אחיו
מי באמת יעזור לאדם בעת קושי אמיתי ?

משלי יז יז
בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד

מצודות דוד
אהבת הרעים היא בכל עת, בין ביום טובה בין בעת צרה. אבל אהבת האח אינה תמידה כל כך, ורק בבוא צרה על אחיו אז ישוב להשתדל בו כי עצמו ובשרו הוא, ואם כן הרי הוא כאלו האח נולד לתועלת וצרה.

 

[dafdefet]

אשכול מרתק....
ואגב אם כבר מדברים... בר"ה כל הזמן קפץ לי, הילד הקטן שבבית. במיוחד בנים כי בנות עוזרות ומקבלות צומי
וזה
הנכדים מקבלים את הצומי מההורים שלהם, שהם צעירים ויכולים לתת, וגם מהדודים וגם מהסבא סבתא שנהנים לראות את הנחת
הילד בבית שהוא טיפה יותר גדול מהנכדים מקבל צומי אולי מההורים וגם זה במינון כי הם כבר מבוגרים....
אבל תמיד דורשים ממנו לוותר על המשחק, לא לריב עם האחיינם כי הם קטנים ואתה גדול.... לא לשבת ליד אבא כי הנכדים רוצים את סבא וכל זה.
דיברתי מקודם עם אחי הקטן זה היה מבהיל פתאום מה ילד קטן מרגיש מול ערימות של נכדים......
אם אפשר בבקשה בבקשה להתייחס לקטנים שבבית להחמיא להם כשהם עוזרים עם הקטנים לפנק אותם מינימום כמו שמפנקים את הילדים שלכם........

נכון מאוד!!!

שימו לב לקטנים בבית

 

[ככר השוק]

זה מאוד נחמד לצפות שיבינו את הצעירים שהעזרה וזה שהם מפנים את החדר היא לא מובנת וצריך להושיט יד,
ובאותה מידה לחשוב שהעזרה והעול של הגדולים מגיל קטן ועד הנישואים או עד בכלל היא כן מובנת מאליה, וכמובן שאם הם מגיעים ועוזרים זה מובן מאליו אבל אם הם לא עוזרים (אלא רק שומרים על הילדים שלהם) זה אטימות.

לא מפתיע שהורים שחשבו שהילדים הגדולים הם תחליף משרתים ונועדו לעבוד כמובן מאליו, יחשבו גם שהקטנים נועדו לשרת את הגדולים כמובן מאליו.
אנשים פה מנסים לעצור את הגלגל ולא לקחת ילדים כמובן מאליו לא אם הם גדולים בבית ולא אם הם קטנים.
אם מתנהגים בצורה לא ראויה לקטנים, זה לא מכפר על התנהגות לא ראויה לגדולים.

 

[BIZZARC- עשירה]

אנשים פה מנסים לעצור את הגלגל ולא לקחת ילדים כמובן מאליו לא אם הם גדולים בבית ולא אם הם קטנים.

זה לא מה שמובן מההודעות כאן.

 

[טילון]

זה מאוד נחמד לצפות שיבינו את הצעירים שהעזרה וזה שהם מפנים את החדר היא לא מובנת וצריך להושיט יד,
ובאותה מידה לחשוב שהעזרה והעול של הגדולים מגיל קטן ועד הנישואים או עד בכלל היא כן מובנת מאליה, וכמובן שאם הם מגיעים ועוזרים זה מובן מאליו אבל אם הם לא עוזרים (אלא רק שומרים על הילדים שלהם) זה אטימות.

אם השמירה על הילדים היא כזאת שאי אפשר גם לעזור במקביל, ברור שזו לא אטימות.
ויש זמנים כאלו.
או זמנים שבהם האשה לא יכולה לעזור בלי קשר לשמירה על הילדים שלה.

אבל בזמנים אחרים, שבהם מספיק שאחד מבני הזוג יתעסק עם הילדים, בהחלט מצופה מהשני לתת יד כמו כל בני הבית במהלך הזמן שנמצאים אצל ההורים.
ואם הוא לא עושה את זה, זה בעיני חוסר רגישות לסביבה, בדיוק באותה מידה שאחד מבני הבית יתעלם מהעזרה שצריך להגיש.
רק שלנשואים לרוב לא יעירו ולרווקים כן.

 

[אלה2]

אני אמורה לתת להם חדר מותאם לילדים או שזה אמור להיות מותאם לי?
כי זה החדר שלי בכל אופן...
ואחכ מבקשים סליחה וכו
ואני סולחת בלי רצון, כי מה לעשות?! \
הם ילדים קטנים והם עושים שטויות לפעמים...

תודה על ההקשבה

צודקת לחלוטין
ודווקא לכן אנחנו מראש מבקשים להיות בחדרים היותר ריקים אצל ההורים-
אם יש רק מיטות עדיף
אנחנו לא צריכים לרדוף אחרי הילדים שלא יהרסו
ואם אין אופציה כזאת - מבקשים (כן כן! אנחנו!) לנעול את הארונות שהילדים לא יגעו
(בכל זאת...אם התינוק התעורר 15 דקות אחרי שנירדמתי כנראה שיקח זמן עד שהוא יעיר אותי...ולא יודעת מה הוא יעשה בינתיים)
מנעול, לידיעה, עולה 15 שח...ואזיקון 10 אגורות
גם אנחנו לא ששים לשקם נזקים אחרי הילדים, כשכבר מאוחר, וצריך עוד נסיעה, לקלח, לפרוק מזוודה, להכין דברים ליום המחר...

 

[אלה2]

2. אם אין נתונים פיזיים לאירוח- אז לא מארחים. ככה. אם אין לבנות ולבנים מקום מוגן ומכבד לישון, אם אין לילדים שבבית שמחת שבת וחג כי קבוע הם לא ישנים בחדר שלהם- ההורים צריכים לשבור את הראש ולהגיע לפתרון. לשכור מקום, להשיג יחידה, או לא לארח. כמו שהם לא יארחו במחיר של לפנות את החדר שלהם.

רוצה לנסות להסביר את זה להורים בני 60-70 שמספרים איך הם היו הולכים להורים שלהם וישנים 2-3 זוגות עם הילדים בחדר אחד?!?!?!?
תאמין לי תחסוך לי הרבה ויכוחים....

 

[ניק 136772]

אישה נשואה סיפרה לי שהיא כועסת על אחיות שלה
היא הייתה מגיעה בצהרים לבית של ההורים שלה
והן עשו לה פרצופים על כך הן לא צריכות לשמור על הילדים- היא שומרת.
אז למה הן כועסות?
אמרתי לה שממחר אחיות שלה הולכות להגיע אליה הביתה בלי לעדכן
מתי שהן רוצות ולהתישב לה בבית
התגובה שלה: אני מברכת אותך שתביני את הנשואים בקרוב...

טוב, די לעשות את האחיות נשים זרות שמנסות להשתלט על הבית!
להזכירך, אחרי ולפני הכל ההורים הם גם שלהן!! גם אם הן כבר נשואות!!
מותר לה להגיע בלי לעדכן מראש, במיוחד אם לא בנתה עליהן לבייביסטר בזמן השהות בבית ההורים
הנידון כאן באשכול הוא על שבתות וכו', לא על ביקור של אחה"צ!

*בלי להתעלם מהעובדה שהתגובה שלה מבחילה ממש!