דוחות, הרכב לא על שמו, אין לו אפילו ביטוח. קיבל אולי כמה דוחות על חניה :) כשהוא לא היה במקום וניצל בנס.
אפשר גם דוחות ממצלמות מהירות, שנרשמו על בעל הרכב...
 
@Ayala10 ושאר העוקבים האדוקים אחרי הסיפור בהמשכים, אלי מורדי ושאר החבר'ה.... 💗 מעריכה על התזכורות כל פעם (:
התנתקתי לזמן קצת ארוך מהאתר, אבל בעז"ה בשבוע הבא אחרי ט' באב אני אחזור (: עם פרקים חדשים וכמה תפניות בעלילה.😱
אז מתנצלת על השקט עד עכשיו....
 
מורדי הצמיד את הסיגריה לפיו, שואף, משחרר עשן בצורת עיגולים לחלל האוויר. "על מה הפרצוף המבואס שלך?" הוא לכסן מבט אל דוד, חברו, מושיט לו את הסיגריה.

דוד נד בראשו לשלילה. "קיבלתי שלילת רישיון".

מורדי גלגל עיניים ונאנח עמוקות. "זה היה צפוי. אבל למה, מה קרה עכשיו?"

"עזוב אותך, שטויות של שוטרים מעצבנים". דוד התחרט על סירובו הקודם. הוא נטל את הסיגריה מידו של מורדי. "אבל יש לי בעיה".

"נו, מה?"

"קניתי רכב. לא משהו רציני, יד חמישית או משהו", הוא מחק ברגע את הקנאה והערכה שצצו בעיניו של מורדי. "ואני לא יכול לרשום אותו על שמי".

"בגלל השלילה".

"כן".

"אח שלך, אבא שלך, דוד שלך". מורדי עבר לתנוחת שכיבה על הספה עליה ישב עד עתה, "אין מישהו שאתה יכול לרשום את הרכב על שמו?"

דוד העווה את פניו. "הם לא יסכימו. חשבתי על אח ש'ך, אלי. הוא יסכים?"

"בוא'נה רעיון!" מורדי הרים את כף ידו פשוטה, דוד נתן לו כיף בחיוך מרוצה.

"אז מה אתה אומר, תשאל אותו?"

"דבר איתו אתה", מורדי מיהר להסיר אחריות. יודע שכאשר הדבר יתגלה על ידי אביו ואימו - הוא יהיה הקורבן הראשון. "אבל לדעתי אתה יכול להיות רגוע, הוא יסכים ברגע".

"תחייג אליו", דוד התרגש למראה הפתרון מתקרב, "אני אדבר איתו".

מורדי התרומם ממקומו, מניח את הנייד שלו בתוך כף ידו של דוד. "חייגתי".

דוד השתדל למתן את החיוך שעלה על פניו, מזכיר לעצמו שאף אחד לא הבטיח לו שאלי יסכים.

שלוש צלצולים. קול נשמע מעבר לקו. "הלו?"

"אהלן אלי, מה נשמע? זה דוד חבר של מורדי". הוא צוהל.

"כן, דוד". קולו של אלי תוהה מעט. "מה שלומך?"

"מעולה. תקשיב, אני צריך ממך עזרה, מצווה. מה אומר?"

"מה אתה צריך?"

"קניתי רכב, ואני רוצה לרשום אותו על השם שלך".

"למה?"

"סתם, קצת בעיות שלי, אתה יודע... לא משהו שאמור להטריד אותך", דוד התעודד ממורדי שזרק לכיוונו אגודל. "אז מה אתה אומר?"

"מה צריך לעשות בשביל זה?"

"משהו בקטנה, באתר של משרד הרישוי, תבוא אליי היום נעשה את זה...?" דוד נואש.

"זה לא נראה לי... איפה מורדי בכלל? אתה מהנייד שלו, לא?!

"כן. אבל על הרכב, זה בסדר, נכון?!" דוד דוחק בו, "תגיע היום?"

"אוקי". אלי אישר בסופו של דבר. "אני אבוא".

"מעולה". חיוך ניצחון עלה על פניו של דוד. הוא ניתק את השיחה. "הצלחנו".
 
בגלל שאני לא זוכרת את שמו המלא של אלי - שזכור לי שכתבתי כאן איפשהו - בפרק הזה הוא נקרא בשם: אלי, ולא בשמו המלא...
מחילה מראש ;)



שבע בבוקר, נקישות מהירות וחזקות על דלת הבית נכנסות אל המולת ההתארגנות ליום החדש.

בת השש רצה אל הדלת, פותחת אותה לרווחה ונרתעת אחורנית. עיניה פעורות בהתפעמות.

"שלום! בוקר טוב!" שוטר לבוש מדים כחולים מביט על הקטנה מלמעלה למטה, בולע חיוך. "אלי בבית?"

"כן". היא בחנה בסקרנות את זוג השוטרים, נעה מעט קדימה. "אבל הוא ישן".

"אז תעירי אותו". השוטר השני דורש, ומנופף בצו מעצר מול עיניה של הילדה - בחוסר יעילות משווע. רגע לאחר מכן, הגיעה האם לדלת, לבדוק מה מתרחש, ואפשרה לשוטר לצאת מהמבוכה אליה נכנס בלי מחשבה.

"שלום לכם", היא מחייכת קלות אל שני לבושי המדים, לחץ הבוקר דוחק בה.
במבט קצר היא שלחה את הקטנה אל תוך הבית, מחזירה את עיניה אל השוטרים, שאלה שוכנת בהן. "איך אני יכולה לעזור לכם?"

"יש לנו כאן צו מעצר לבן שלך, אלי". השוטר פורס את הצו מול עיניה המופתעות של האם. "ואנחנו ממהרים".

"אלי?" הגבות שלה מתקרבות אחת לשנייה, תוהה.
אם היו מוציאים צו מעצר למורדי – היא לא היתה מתפלאת כל כך. אבל אלי... מה הוא כבר עשה?
מה הוא יכול לעשות שיגרום לשני שוטרים להגיע אל הבית, כשצו מעצר בידם?? "מה הסיבה שיש נגדו צו מעצר?"

"נספר לו בתחנת המשטרה במה הוא מואשם". השוטר יורה את המילים במהירות, חסר סבלנות וקצר רוח. "הבת שלך אמרה שהוא בבית, ישן. אז... תעירו אותו ושיגיע איתנו".

"הוא כבר קם". הקטנה מצייצת מאחור, מעדכנת בשידור-חי.

מורדי הציץ על אלי המתארגן במהירות, חותם את פיו. אלי לא העיף לכיוונו מבט, לחוץ. תוך שלוש דקות הוא כבר ניצב בפתח הדלת, מול שני השוטרים.

"כן? מה קורה?"

"בוא איתנו". השוטרים לא התחשבו בילדים ובאם המביטים בתהלוכה המשולשת, מובילים את אלי אל הניידת שהמתינה בחוץ. כל אחד פוסע מצד אחר של הצעיר.

אלי לא אמר מילה. הוא נדחף אל הניידת כששפתיו חתומות ומוחו מלא במחשבות ותרחישים.
מנסה להבין מה בדיוק קרה ולמה באו לעצור אותו...
 
בגלל שאני לא זוכרת את שמו המלא של אלי - שזכור לי שכתבתי כאן איפשהו - בפרק הזה הוא נקרא בשם: אלי, ולא בשמו המלא...
מחילה מראש ;)



שבע בבוקר, נקישות מהירות וחזקות על דלת הבית נכנסות אל המולת ההתארגנות ליום החדש.

בת השש רצה אל הדלת, פותחת אותה לרווחה ונרתעת אחורנית. עיניה פעורות בהתפעמות.

"שלום! בוקר טוב!" שוטר לבוש מדים כחולים מביט על הקטנה מלמעלה למטה, בולע חיוך. "אלי בבית?"

"כן". היא בחנה בסקרנות את זוג השוטרים, נעה מעט קדימה. "אבל הוא ישן".

"אז תעירי אותו". השוטר השני דורש, ומנופף בצו מעצר מול עיניה של הילדה - בחוסר יעילות משווע. רגע לאחר מכן, הגיעה האם לדלת, לבדוק מה מתרחש, ואפשרה לשוטר לצאת מהמבוכה אליה נכנס בלי מחשבה.

"שלום לכם", היא מחייכת קלות אל שני לבושי המדים, לחץ הבוקר דוחק בה.
במבט קצר היא שלחה את הקטנה אל תוך הבית, מחזירה את עיניה אל השוטרים, שאלה שוכנת בהן. "איך אני יכולה לעזור לכם?"

"יש לנו כאן צו מעצר לבן שלך, אלי". השוטר פורס את הצו מול עיניה המופתעות של האם. "ואנחנו ממהרים".

"אלי?" הגבות שלה מתקרבות אחת לשנייה, תוהה.
אם היו מוציאים צו מעצר למורדי – היא לא היתה מתפלאת כל כך. אבל אלי... מה הוא כבר עשה?
מה הוא יכול לעשות שיגרום לשני שוטרים להגיע אל הבית, כשצו מעצר בידם?? "מה הסיבה שיש נגדו צו מעצר?"

"נספר לו בתחנת המשטרה במה הוא מואשם". השוטר יורה את המילים במהירות, חסר סבלנות וקצר רוח. "הבת שלך אמרה שהוא בבית, ישן. אז... תעירו אותו ושיגיע איתנו".

"הוא כבר קם". הקטנה מצייצת מאחור, מעדכנת בשידור-חי.

מורדי הציץ על אלי המתארגן במהירות, חותם את פיו. אלי לא העיף לכיוונו מבט, לחוץ. תוך שלוש דקות הוא כבר ניצב בפתח הדלת, מול שני השוטרים.

"כן? מה קורה?"

"בוא איתנו". השוטרים לא התחשבו בילדים ובאם המביטים בתהלוכה המשולשת, מובילים את אלי אל הניידת שהמתינה בחוץ. כל אחד פוסע מצד אחר של הצעיר.

אלי לא אמר מילה. הוא נדחף אל הניידת כששפתיו חתומות ומוחו מלא במחשבות ותרחישים.
מנסה להבין מה בדיוק קרה ולמה באו לעצור אותו...
איזה כיף שיש עוד פרק!
התגעגעתי.

האמת שאין לי מושג איזה אמוג'י לשים לך על הפרק הזה. כל הרגשות מתאימים.
תודה - נו, תמיד טוב לשים את האימוג'י הזה.
שכוייח - תודה שנזכרת וכתבת עוד פרק!
צוחק - בעיקר על ההקדמה שלך;)
עצוב - לא צריך להסביר, נו.
הלם - על מורדי הזה, שלא יצא להתווכח עם השוטרים. נו, הוא מפתיע כל פעם מחדש.
וכועס? גם על מורדי. הכניס את אח שלו לסיטואציה סיוטית.

קיצור, עוד לא החלטתי מה לבחור.
אולי הקטנטונת הזאת שהסגירה את אח שלה שישן בשעה הכל כך מאוחרת הזאת תעזור לי...
 
איזה כיף שיש עוד פרק!
התגעגעתי.
תודה!
שכוייח - תודה שנזכרת וכתבת עוד פרק!
באמת ראוי לשבח ;)
קיצור, עוד לא החלטתי מה לבחור.
אולי הקטנטונת הזאת שהסגירה את אח שלה שישן בשעה הכל כך מאוחרת הזאת תעזור לי...
מה שתבחרי יהיה טוב ;)
 
וואו
סוף סוף קיבלתי הרשאה ואני יכולה להגיב על הסיפור האהוב כל כך

ולהגיד שהסיפור הזה פשוט יפה!!!!!!!!!!
הכתיבה והשנינות שיש לכל אחת מהדמויות,
שאני פשוט מחכה כל פעם מחדש לפרק הבא.
תהיה בטוחה שאהיה מאלו שינדנדו לך לפרק חדש לעיתים קרובות.
פשוט אין מילים
 
נערך לאחרונה ב:
היי, @לוטם
בקשה קצת יוצאת דופן, אם לא מתאים לך כמובן זה בסדר גמור.

חברה שלי ואני רוצות לשייף את הכתיבה שלנו, והחלטנו ספציפית להתמקד בכתיבה על נוער מאתגר.
יש מצב לקבל את הסיפור שלך בקובץ אחד (PDF או קובץ וורד) כדי שיהיה לנו קל יותר להיעזר בו?

שנה טובה למורדי ואלי, מקווה שיילך להם טוב עם השנה החדשה הזו.
 
היי, @לוטם
בקשה קצת יוצאת דופן, אם לא מתאים לך כמובן זה בסדר גמור.

חברה שלי ואני רוצות לשייף את הכתיבה שלנו, והחלטנו ספציפית להתמקד בכתיבה על נוער מאתגר.
יש מצב לקבל את הסיפור שלך בקובץ אחד (PDF או קובץ וורד) כדי שיהיה לנו קל יותר להיעזר בו?
בשמחה הייתי מביאה לכן, אם רק היה לי קובץ כזה... 🫣
לרוב, אני כותבת את הפרקים כאן, ישר באתר ומעלה...

ובכל אופן, אם יש לך דרך אחרת איכשהו להעביר את הפרקים לוורד או PDF, אין לי בעיה שתעשו בהם שימוש.

גמר חתימה טובה!
שנה טובה למורדי ואלי, מקווה שיילך להם טוב עם השנה החדשה הזו.
תודה על האיחול, לא מבטיחה שהוא יתממש ;)
 

לרגל החג- פרק ארוך מהרגיל :)
בהנאה!




תחנת המשטרה קיבלה את פניו של אלי בחשדנות קרירה. לעומתו - את שני השוטרים שליוו אותו קיבלו מבטים עולצים ומסופקים של: הנה-הצלחנו-ללכוד-מחבל-מבוקש.

אלי גרר את רגליו ספק בחשש-ספק בסקרנות. הוא פסע בין שני השוטרים שהובילו אותו אל חדר קטן וצר, כיסא אפור אכלס אותו לאחר שניות ספורות.

'מזל שלא שמים עליי אזיקים'. הוא העיף מבט מהיר אל ידיו המשוחררות ולאחר מכן פנה לבחון בעניין את השוטר שהתיישב מולו.

לאחר חמש שניות של שתיקה, הוא נכנע. מואס בה. "למה אני נמצא כאן?"

"כי אתה עבריין". השוטר נשען לאחור ונקש בשיניו בסבלנות מעושה. למראה מבטו התוהה של אלי, הוא הוסיף: "בקשר לרכב שלך", אמר בטון מרוח, נותן לאלי את התחושה שברכב - שאין לו - נתפסו כמה גוויות במצב של ריקבון-מתקדם.

"אין לי רכב". הוא הבהיר, דבר ראשון.
מפלס המתח שלו ירד באחת. בטוח שכל החקירה הזו תתגלה בעוד שניות אחדות כלא קשורה אליו משום כיוון.

"לשקר אין רגליים, אמר מי שאמר", השוטר הסכים לעצמו להתפלסף. "העובדות מדברות בעד עצמן, חבל על המאמץ שלך להיתמם".

"אין לי ר-"

השוטר לא המתין להכחשה החוזרת של הצעיר שמולו. "אולי אתה לא יודע, אבל זו עבירה פלילית לנסוע ברכב בלי לוחית רישוי".

אלי כחכח בגרונו. על מצחו הצטיירו קווים ארוכים.
רכב. שלו. בלי לוחית רישוי. נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת. הוא שאף אוויר, מנסה להוריד שוב את הלחץ שהספיק לטפס. "אני יודע שזו עבירה פלילית. אבל אין לי שום רכב! בטח שלא רכב בלי לו-" אלי קטע את עצמו.
דוד.
חבר של מורדי.
איך הוא לא חשב על הכיוון הזה עד עכשיו?!


חיוך מתרברב עלה על פניו של השוטר, בטוח שההודאה כבר בידיו.

אלא שאלי לא התכוון לאפשר לחיוך הזה להיוותר על מקומו.
"אני יודע על מה אתה מדבר. סקופ: הרכב הזה לא שלי".

"מה זאת אומרת???" כפות ידיו של השוטר הונחו בחבטה על השולחן שהפריד בין החוקר-לנחקר. גבו נמתח כחתול המתכונן להסתער על עכבר חמקני. "יש רכב, והוא רשום על שמך! אל תנסה להתחמק, ילד!"

"אני לא מנ-"

השוטר שילב את ידיו מול אלי המכווץ. "אתה יודע מה העונש על רכב שעולה על הכביש בלי לוחית רישוי?"

"לא, ודווקא מעניין אותי לשמוע מה העונש על העבירה הזו", אלי בלע את רוקו יחד עם חוסר סבלנותו. "אבל קודם תשמע את מה שיש לי לומר!"

"שהרכב לא שלך, שמענו". גבו של השוטר חזר אחורה כקפיץ. אנחת כאב קלה נפלטה מפיו של השוטר מבלי משים. "כל בנאדם ינסה להתחמק בצורה כזאת. הבעיה שלך היא, שהרכב רשום על שמך - כך שההתחמקות לא יעילה".

"אני יודע שהרכב רשום על שמי, אני לא מתכחש לזה!" לחייו של אלי האדימו. "אבל הוא כן של חבר של אח שלי---"

עיניו של השוטר התעגלו לשמע המשפט הארוך, מרובה ה'של'.

אלי השתעל. "הרכב של חבר שלי". קיצר את השרשרת. "אני יכול להתקשר אליו עכשיו, הוא יגיע לכאן ויסדר מולכם את העניין".

"אני בטוח בכך".

"תן לי שיחה אחת אני מסדר את העניין". אלי עצם את עיניו לרגע ארוך. "זה רכב של חבר שלי שרשום על שמי".

"ולמה הוא רשום על שמך ולא על שמו של החבר ההוא?"

"את זה תשאל אותו". אלי משך כתף. על אף הבוץ העמוק בו חש שהוא נמצא כעת, לא היתה בו אף כוונה לסבך גם את דוד, חברו של מורדי, שסיבך אותו ללא התחשבות. "אני יכול להוציא שיחה?"

"בטח, אחי". השוטר משנה פאזה באחת, לא מתנגד לתפנית מעניינת שתגוון את שגרת יומו. הוא שלף את המכשיר שלו, "קח, תתקשר".

"תודה". אלי הריץ את אצבעותיו על המסך, מחייג אל מורדי.
עשרה צלצולים העבירו אותו אל התא הקולי. הוא נשך את שפתו.
הוא שכח את העובדה הזו למספר רגעים, אבל מורדי - כמובן, ישן בשעת לפנות בוקר בו...

"תנסה עוד פעם". השוטר נדיב.

רק לאחר דקות ארוכות מורדי ענה, קולו נמוך מעט. "כן?"

"זה אלי". קולו של אלי היה יבש. "תתקשר לחבר שלך, דוד. שיגיע לתחנת המשטרה כמה שיותר מהר".

"למה, מה קרה?" מורדי מתעורר לחיים. מתעניין.

"הרכב שלו בלי לוחית רישוי, או משהו כזה", לאלי לא היתה סבלנות להסביר את השתלשלות העניינים. בטח שלא למורדי. "תגיד לו שיגיע לכאן, וישחרר אותי סוף סוף".

"הוא ישחרר אותך?!"

"סבתא שלו. תתקשר אליו".

"מתקשר".

"תעשה את זה עכשיו". אלי הכיר את אחיו, ידע שהוא מסוגל לחזור לישון עכשיו ולהתקשר אל דוד רק מחר בבוקר. "ותגיד לו שיגיע מהר. אין לי את כל החיים לחכות לו".

***

במשך מחצית השעה עד שדוד הגיע אל התחנה, הספיק אלי להתיידד עם שני השוטרים שעצרו אותו, וגם עם שלושת השוטרים הנוספים שישבו מאחורי עמדות רשמיות למחצה.

"הנה הוא הגיע". אחד מהשוטרים הריע קלושות כשצעיר נכנס אל התחנה, מנסה לשווא למחות את זיעתו.

"אהלן אלי", דוד לא העיף מבט אל אלי. מבטו היה ממוקד בשוטרים. "בקשר לרכב שרשום על שמו - הוא שלי".

"ולמה הוא כתוב על שמו של חבר שלך?"

דוד הסמיק. "קיבלתי שלילה, ו..." הוא נתקע לרגע. "בכל אופן, הייתי צריך לרשום את הרכב על שם של מישהו אחר".

"הבנתי", השוטר לא התעניין בפרטים יותר מידי. "יש לך הוכחות על הקנייה של הרכב?"

"כן". דוד הוציא מכיסו צרור דפים.

"לך לעמדה". השוטר לא האריך בדברים. הוא עקב במבטו אחר דוד שהניח את המסמכים על אחת העמדות, השוטר שישב מאחוריה רכן אל המסמכים, בודק אותם.
"אז מה, אתם לא מתגייסים לצה"ל?!"

"לומדים תורה". אלי מלמל. מיוזע כהוגן מפתיחת החזית הנוספת.

"אבל חבר שלך לא לומד תורה". השוטר שחקר את אלי התערב בשיחה בחיוך זורח. עיניו חלפו על כל גובהו של דוד. כובע שמש, חולצה אפורה וג'ינס שחור. לא בדיוק נראה כמו מי שלומד תורה.

אלי שתק. דוד עיקל את שפתיו לחצי חיוך ומשך בכתפו.

"עזבו אתכם, לא צריך צבא". השוטר שבדק את המסמכים הרים את עיניו לרגע. "בואו תתגייסו אלינו, למשטרה כאן".

אלי פער עיניים, משתנק קלות.
דוד בלע צחקוק, מבין שעליו להוביל כעת את השיחה. "בעזרת השם נתגייס, אל תדאג". הוא פטר את השוטרים כולם. "אני באמצע תהליכים".

"וואלה". השוטר נטש את סוגיית התגייסותו של אלי, מתעניין בדוד. "לאן?"

"קרבי". דוד קיצר מחשש שיערכו לו בחינת פתע, חוזר אל הנושא לשמו הגיע הנה. "בכל אופן, מה עם האישורים?"

"הם בסדר, הרכב באמת שלך". השוטר הניח את המסמכים על הדלפק, כמעט משגר אותם אל דוד. "רק תזכרו להעביר את הבעלות בחזרה", הוא ניקב את אלי במבטו. "שלא תסתבך שוב לחינם. ו-יאללה, משוחררים".

"תודה". אלי נשם לרווחה.

"ואתה, דוד – תסדר את הלוחית רישוי כמה שיותר מהר. עוד לפני שתתגייס, אה?!"

דוד בלע צחוק. "כמובן, כמובן".

***

"אז מה הסיפור?" אלי המתין, בנדיבות, עשר שניות. מאפשר לדוד להתאושש מהחוויה.

"שכן מעצבן". דוד קילל ארוכות. רק כשנזכר שאלי נמצא לצידו, ולא מורדי, השתתק בבהלה, סמוק ונבוך.

"מה קשור השכן...?"

"חסמתי לו את החנייה, אז הוא הוריד לי את הלוחית רישוי והזמין משטרה".

אלי השתנק, ולא בפעם הראשונה לבוקר זה.
 
אהההה איזה בלגן!
אלי ישב שם כמו פראייר ודוד בינתיים ישן בשלווה...
ואיזה שכן מטורף!
בסוף הכל טוב וגם השוטרים התברגו טוב איתם. פרק שווה,
מחכה להמשך...
רק שאלה- צפויות לנו עוד הפתעות עם הרכב הזה?!?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה