התייעצות יום כיפור עם ילדים-איך שורדים את זה?

[Sara led]

ולא חינכתי.

אין חינוך אמיתי ונספג יותר מזה!

לא צעקתי, לא הערתי, לא כעסתי, דיברתי בנחת, החלפתי טיטולים בשמחה

התפללתי במילותי בלי הפוגה, סיפרתי לילדים ממראות השמיים וחזרנו על כל מה שהם למדו, הודינו וביקשנו עוד.

 

[כובע הנזיר]

לקרוא לאבא שמטפל בילדים שלו פמיניזם, נו נו.

בגלל שאת לא חשודה בעיני כקשת הבנה בכלל אני לא בטוחה איך להבין את התגובה שלך.

מזל שיש בעלים שחושבים אחרת ממך.

אכן מזל, ובכללם הבעל האישי שלי. חשוב לו מאוד שאהיה שותפה לתפילות (במידה מסויימת יותר מאשר לי) ואכן בכל השנים, לא משנה כמה קטנים היו לי, הגעתי לחלק נכבד מהתפילות לבית הכנסת. לא היתה אפילו שנה אחת שלא.
אבל,
אני לא ביקשתי ולא אבקש מבעלי להתפלל מוקדם כדי שבזמן ההפסקה במקום לנוח הוא ישמור על החבורה העליזה כדי שאני אוכל לצאת להתפלל(שעל זה דובר). זו בעיני חוסר הבנה של התפקיד והמעמד.
יכול להיות שאני מדברת ממקום שבע מדי. יתכן.

 

[DvoraVidman]

ואכן בכל השנים, לא משנה כמה קטנים היו לי, הגעתי לחלק נכבד מהתפילות לבית הכנסת. לא היתה אפילו שנה אחת שלא.

אהה.

יכול להיות שאני מדברת ממקום שבע מדי. יתכן.

אוקיי.

 

[כובע הנזיר]

אהה.

אוקיי.

לא יודעת מה המטרה שלך ועל מה הציניות, חידה בעיני.
בתחילת ההודעה הראשונה שלי פרטתי איך בדיוק אני מבלה את היום בתפילות בביהכ. המידע הזה היה גלוי לכל ואת בחרת להתעלם ממנו.
מאחלת לך שנה טובה מאוד ומלאה הודעות שימצאו חן בעיניך

 

[מקצה הארץ-:)]

רחמים.
בחיים לא הייתי מגדירה שמירה על ילדים שלי כסיוט . אפשר להגיד שזה קשה ומתיש. לא סיוט ולא מעצבן.

יתכן והיתה קצת היסחפות ודרמטיות בתיאור, אבל:
א. אין צורך לדקדק בכל מילה ומילה.
אני לא רש"י או איזה פרשן ראשון..
ב. שלא תדעו עם מה משפחות מתמודדות..
הכותל (לאו דוקא המערבי) סופג הרבה דמעות של הורים מתוסכלים שמתמודדים עם גדולים (המתמודדים בעצמם) ועם קטנים וקטנטנים (ולפעמים גם רצופים).

לצערי או לשמחתי, אצל רבים אני נחשב ככותל שאפשר לשפוך אצלו את הלב והרבה צרות ודמעות מתנקזות אלי, וכנראה משם נבע התיאור המעורר רחמים.

שנה טובה ברוכה ומאירת פנים בנחת לכלל ישראל!

 

[רק בשמחה תמיד]

בלת"ק
לי עוזר סדר יום שאני מסדרת לעצמי בראש מה אני הולכת לעשות
לילה: קצת משחקים, ואח"כ לילה טוב ואני מתפללת כל נדרי ומעריב (רבות מחשבות, השנה הייתה לנו אזעקה בליל יוה"כ כמה דקות אחרי שנרדמו הילדים, משכתי מהר את שניהם לממ"ד והם התעוררו נרדמו רק בשעה 1:00 בלילה)
בוקר: קמים שותים שוקו, אוכלים עוגה,
משחקים משחק חדש ואני מתפללת שחרית
בסביבות 12 אני מביאה להם לאכול טשולנט שהכנתי במיוחד ליוה"כ ושמתי על הפלטה הם אוכלים וככה הם רגועים ושבעים, קצת מסתכלים בחלון, קצת רבים, משחקים שוב, מסתכלים בספרים (אני לא מספרת סיפורים בצום זה קשה לי מידי) שרים יחד שירים מרגשים, לומדים מהתיקייה שלהם את הנלמד, תוך כדי אני מנסה לתפוס מוסף ומנחה.
יותר מאוחר הם מקבלים שקית ממתקים ענקית המכילה ממתקים מעניינים שבמשך השנה לא מוצאים את מקומם אצלי בארון... מתעסקים עם זה בערך שעה ואני מתפללת נעילה והשלמות
הכי חשוב זה להיות איתם ולזכור שזה מה שמצופה ממני היום, נכון שנראה יותר נחשב לעמוד בבית הכנסת ולהתפלל ולדמוע, אבל זה לא השלב...
אותי אישית מעודד הסיפור לא זוכרת מי סיפר אותו אולי מהעלון של ר' מיילך בידרמן?
מלך הפקיד מטפלת על ילדיו שתשמור, תטפל ותהיה איתם,
כך הוא היה רגוע ובטוח שהם מוגנים וטוב להם..
יום אחד בזמן שבאו המון אזרחים לבקש מהמלך בקשות ולהודות לו, הוא רואה את המטפלת בין האנשים...
הוא צועק לה- מה את עושה פה בכלל????? את צריכה עכשיו להיות עם הנסיכים!
אולי לא דייקתי אבל זה המסר- מה את עושה פה? התפקיד שלך כרגע הוא אחר! וחשוב! ואהוב! תמלאי אותו בשמחה!

 

[DvoraVidman]

לא יודעת מה המטרה שלך ועל מה הציניות, חידה בעיני.
בתחילת ההודעה הראשונה שלי פרטתי איך בדיוק אני מבלה את היום בתפילות בביהכ. המידע הזה היה גלוי לכל ואת בחרת להתעלם ממנו.
מאחלת לך שנה טובה מאוד ומלאה הודעות שימצאו חן בעיניך

שום ציניות.
הבנתי את דברייך.
הנהנתי.
תודה על ההסבר, וזה הכל.

 

[ככר השוק]

בגלל שאת לא חשודה בעיני כקשת הבנה בכלל אני לא בטוחה איך להבין את התגובה שלך.

אכן מזל, ובכללם הבעל האישי שלי. חשוב לו מאוד שאהיה שותפה לתפילות (במידה מסויימת יותר מאשר לי) ואכן בכל השנים, לא משנה כמה קטנים היו לי, הגעתי לחלק נכבד מהתפילות לבית הכנסת. לא היתה אפילו שנה אחת שלא.
אבל,
אני לא ביקשתי ולא אבקש מבעלי להתפלל מוקדם כדי שבזמן ההפסקה במקום לנוח הוא ישמור על החבורה העליזה כדי שאני אוכל לצאת להתפלל(שעל זה דובר). זו בעיני חוסר הבנה של התפקיד והמעמד.
יכול להיות שאני מדברת ממקום שבע מדי. יתכן.

אז את כן נהגת ככה (וגם אני) וזה בסדר, אבל אצל אחרות זה פמיניזם חרדי פסול? לפי מה את מחלקת?

 

[המליונרית]

בגלל שאת לא חשודה בעיני כקשת הבנה בכלל אני לא בטוחה איך להבין את התגובה שלך.

אכן מזל, ובכללם הבעל האישי שלי. חשוב לו מאוד שאהיה שותפה לתפילות (במידה מסויימת יותר מאשר לי) ואכן בכל השנים, לא משנה כמה קטנים היו לי, הגעתי לחלק נכבד מהתפילות לבית הכנסת. לא היתה אפילו שנה אחת שלא.
אבל,
אני לא ביקשתי ולא אבקש מבעלי להתפלל מוקדם כדי שבזמן ההפסקה במקום לנוח הוא ישמור על החבורה העליזה כדי שאני אוכל לצאת להתפלל(שעל זה דובר). זו בעיני חוסר הבנה של התפקיד והמעמד.
יכול להיות שאני מדברת ממקום שבע מדי. יתכן.

למה חוסר הבנה? אולי לך יש חוסר הבנה מה זה תפילה ודמעה של אמא יהודיה
נראה לך בעלי לא רוצה את התפילות שלי? הוא מעדיף לא לנוח כדי שאני אתפלל (כל שבת בעלי רוצה להתחיל את הסעודה יותר מאוחר עד שמסיימת את התפילה)
שנינו רוצים שנה טובה ומאמינים בתפילות. בבית כנסת אני מצליחה יותר להתפלל
למה מנוחה שלו יותר חשובה מתפילה שלי? רק לשמור על הילדים כדי שאצא לחוג העמלות זה בסדר? ולתת לי חוויה רוחנית לכל השנה הוא לא מסוגל?

אולי פמניזם זה טיפוח ה"נכות" של הבעל שחס וחלילה לא יעשה כלום
(בעלי אברך יום שלם+ שישי ,מוצש חגים וכו)

 

[הים הגדול]

לגבי ממתקים , קניתי רולר כזה שהילדים ללקקו מתחילת היום ועד סופו

כך כשהם עם הלשון בחוץ הם מרעישים פחות

 

[תותים בלבן]

(בעלי אברך יום שלם+ שישי ,מוצש חגים וכו)

ולכן את @המליונרית !

 

[-רות-]

לא יודעת, אולי זה לא פופולארי...
לא הצלחתי להתקרב למחזור השנה.
ראיתי אותו בזוית העין אבל

בכל זמן שלא פישרתי במריבות, או צעקנו ביחד אבינו מלכינו (אני, וכולם אמרו אמן) חילקנו ממתקים ואוכל וממתקים ואוכל ורעב לי צמא לי מליון משחקים מפוזרים שחלק חדשים תינוק יונק שהשתדל להזכיר את עצמו בלי הפוגה ואמא עייפה לארבעה צוציקים שכולם רוצים עכשיו, מיד, הכל... קמים בעלות השחר ב"ה ולא ישנים צהריים (חלקם) והתארגנתי מראש יפה, ואין לי עזרה למעט הבכורה בת החמש וחצי...
מה עשיתי בנעילה השנה?
סיפרתי רצף ספרים של אמא של לאהלה... והאכלתי כפית כפית מאותה צלחת. מי שיש לה בעיה יכולה למכור לי קצת מהזכויות שלה.
בדיוק כמו שכל השנה אנחנו מתחלקים - בעלי בכולל ואני בבית. גם היום הזה תקף, הכי תקף. לא הוצאתי אותו מבית הכנסת גם ברגעים מורכבים... וצמנו. הוא התפלל בשביל שנינו.
מה כן? לא צעקתי, לא הערתי, לא כעסתי, דיברתי בנחת, החלפתי טיטולים בשמחה ולא חינכתי.
התפללתי במילותי בלי הפוגה, סיפרתי לילדים ממראות השמיים וחזרנו על כל מה שהם למדו, הודינו וביקשנו עוד.



אבל זה מרגש לשמוע איך אתן מנסות 'לתפוס תפילות'. אתן מעוררות השראה.

ארבעה כשהגדולה העוזרת היא בת חמש וחצי?
כמה זכויות, כמה...
וצמת, ולא חינכת, צעקת, הערת, כעסת?
וואו, לאן בכף יכנסו זכיות של אחרות? הוא כבר עולה על גדותיו...

כן, ככה צריכה להיות ההסתכלות שלנו על עצמינו!
הייתי אומרת את זה גם לאמא שנשארה בבית עם ילד אחד בן שנתים, אצלך זה פשוט יותר קל להבין את זה...

 

[מולטי ויטמין]

אני אמא לארבעה שהבכורה בת שש.
כל שנה יום כיפור היה בשבילי מורט עצבים כשכל הבית מתהפך לנגד עיני ואין לי כח לפתוח מחזור
השנה ביום כיפור גיליתי את הסוד איך להעסיק את הילדים ולהצליח לצום ואפילו להתפלל
והסוד הוא: יום גינות!!
אבל כל היום!!
בליל החג יצאנו לגינה, הילדים שיחקו להנאתם ואני התפללתי ואפילו אמרתי תהילים
בחג בבוקר יצאנו לגינה אחרת ומוצלת עם ארוחת בוקר- לחם עם שוקולד וסוכריות
ישבתי על הספסל ברוגע, הם היו עסוקים ואני התפללתי.
אה, וכמובן הזהרתי אותם שהיום אין נדנדות, אין לי כוח לנדנד ילדים.
ואחרי כמה שעות חזרנו הביתה מרוטים ומרוצים, הלכנו לישון אני והקטנים, הגדולים יותר שיחקו בשקט, תחת האיום שמי שיפריע לאמא לישון לא יקבל פקעלה שחולק אחרי השינה.
תכלס מרחתי את עניין הפקעלה עד שעה לפני סוף הצום כדי שבסוף הקשה הם יהיו עסוקים...
אז הלכנו לגינה נוספת גם אחרי השינה ושם אכלו ארוחת צהריים ואחר כך את הפקעלה המובטח. ואני התפללתי בינתיים מנחה ונעילה.
חזרנו הביתה חצי שעה לפני סיום הצום והם רצו למיטות (בלי מקלחות) ואנחנו שברנו את הצום בשקט, בבית מסודר ונקי.
לא מאמינה שזכיתי לכזה רוגע ביום כיפור ואפילו להתפלל!

 

[ללי אנגל]

אני עם כמה קטנים שכבתי כל הצום חצי מעולפת במיטה בלי סיפורים בלי תפילות
רק להעביר את הצום ובעלי היה עם הילדים
וקוראת תגובות של נשים צדקניות שהלכו להתפלל לקחו את הילדים לגינות שיחקו הפרידו בין מריבות אשריכם! מאיפה הכוח???
אני רוצה לאסוף טיפים לשנה הבאה

 

[חילזון]

אני עם כמה קטנים שכבתי כל הצום חצי מעולפת במיטה בלי סיפורים בלי תפילות
רק להעביר את הצום ובעלי היה עם הילדים
וקוראת תגובות של נשים צדקניות שהלכו להתפלל לקחו את הילדים לגינות שיחקו הפרידו בין מריבות אשריכם! מאיפה הכוח???
אני רוצה לאסוף טיפים לשנה הבאה

כל אחת והכוחות שלה.
הטיפ הוא קודם כל להרגיש טוב.
כל השאר יחכה ליום אחר..

 

[**Moko**]

אני עם כמה קטנים שכבתי כל הצום חצי מעולפת במיטה בלי סיפורים בלי תפילות
רק להעביר את הצום ובעלי היה עם הילדים
וקוראת תגובות של נשים צדקניות שהלכו להתפלל לקחו את הילדים לגינות שיחקו הפרידו בין מריבות אשריכם! מאיפה הכוח???
אני רוצה לאסוף טיפים לשנה הבאה

אולי אצלך זה יותר עניין של הכנה לקראת הצום, כי להעסיק את הילדים תמיד אפשר

 

[**Moko**]

ממש מפעים לקרוא פה על התעצומות הנפשיות של כל אחת, זה מזריק את המשמעות האמיתית לתפקיד שנקרא "אמא" .. זה כל כך נכון, ולפעמים קל לשכוח, שיש לנו תפקיד מיוחד שאין לכל אחד, ושווה להזכיר פה את הציטוט שהעלתה ניקית אחת בעמודים הראשונים של האשכול-זה נותן המון כוח! אז תודה לכולן ושיתקבלו התפילות

 

[חיה4]

אני עם כמה קטנים שכבתי כל הצום חצי מעולפת במיטה בלי סיפורים בלי תפילות
רק להעביר את הצום ובעלי היה עם הילדים
וקוראת תגובות של נשים צדקניות שהלכו להתפלל לקחו את הילדים לגינות שיחקו הפרידו בין מריבות אשריכם! מאיפה הכוח???
אני רוצה לאסוף טיפים לשנה הבאה

אם את חצי מעולפת חלילה לך מלפזול על גינות או תפילות או להתאמץ עם הילדים.
זה ענין גופני לגמרי. לא יעזרו טיפים.
יש כאלה שצמות קל ויש כאלה שקשה וזה רצון ה'.

 

[עולם קטן]

אני עם כמה קטנים שכבתי כל הצום חצי מעולפת במיטה בלי סיפורים בלי תפילות
רק להעביר את הצום ובעלי היה עם הילדים
וקוראת תגובות של נשים צדקניות שהלכו להתפלל לקחו את הילדים לגינות שיחקו הפרידו בין מריבות אשריכם! מאיפה הכוח???
אני רוצה לאסוף טיפים לשנה הבאה

יש כאלו שצמות קשה. אין מה לעשות עם זה.
הטיפ שלי לנסות לקראת הצום הבא לאכול טוב כמה ימים לפני הצום אוכל מזין עם פחמימות מורכבות והמון חלבונים וירקות, וכמובן להמנע מאוכל מתועש ואולטרה מעובד וכמובן לשתות המוןןןן מים. עוזר מאד. שווה לנסות.

 

[DvoraVidman]

אני עם כמה קטנים שכבתי כל הצום חצי מעולפת במיטה בלי סיפורים בלי תפילות
רק להעביר את הצום ובעלי היה עם הילדים
וקוראת תגובות של נשים צדקניות שהלכו להתפלל לקחו את הילדים לגינות שיחקו הפרידו בין מריבות אשריכם! מאיפה הכוח???
אני רוצה לאסוף טיפים לשנה הבאה

טיפים לא משנים מהותית.
יש בסיס שהוא הנטייה הפיזית של האדם, איך הוא עובר צומות.