הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
טור דעה: המגזר שלא נפגע - הפוליטיקאים ובעלי העיתונים
הציבור החרדי נחנק. משפחות אברכים קורסות תחת נטל הגזרות: ביטול סבסוד המעונות, חובת תשלומי ביטוח לאומי לבחורי ישיבות, צווי מעצר ועריקות שמרחפים מעל עשרות אלפים מבני התורה. בכל בית ובכל משפחה מורגשת המצוקה – הנשים העובדות, האברכים בכוללים, הבחורים בישיבות – כולם נפגעים כלכלית ונפשית. כולם.
ובזמן שההמון סובל, יש מגזר אחד במגזר החרדי שלא רק שלא נפגע – אלא משגשג: הפוליטיקאים והעיתונות החרדית. בעוד ההכנסות של משפחות נשחקות עד עפר, עיתוני המגזר חוגגים חגיגה של מודעות ממשלתיות, כאילו אין משבר. ההכפלה ואולי אף השלשה בכמות המודעות זועקת לשמים. מי דואג לכך? הרי הנציגות החרדית הכריזה קבל עם ועדה על פרישה מהממשלה. אז איך קורה שהברזים לא נסגרים – אלא ההיפך, נפתחים לרווחה ?
התחושה בציבור היא קשה: כולם מתייסרים, ורק בעלי העיתונים – אותם אנשים שחלקם משמשים גם כיועצים בכירים להנהגה – ממשיכים ליהנות מהשפע "מעטיני ממשלת השמד". במקום להיות שותפים לכאב ולזעקה, הם עוסקים השבוע – בציניות משוועת – בהגדלת תקציבי הפרסום לעיתוניהם.
הפער הזה צורם. כאשר אלפי בחורי ישיבות חיים תחת איום צווי מעצר, כאשר משפחות לא יודעות איך יעמדו בהוצאות החג, מצופה היה לפחות למראית עין לראות שותפות גורל גם מצדם. והרי נאמר: "והייתם נקיים מישראל" – איפה הנקיות, איפה האחריות?
הציבור עומד מן הצד ומשתומם לנוכח מנגנון מושחת, שממשיך לפעול כאילו אין מחר. העסקנים והעיתונים אינם עסוקים באמת בפתרון סוגיית הגיוס, אינם מציעים חזון או תכנית. הכול מתנקז לקומבינות, חליבה ופרסום. כך נראית הנהגה שאיבדה את אמון הציבור, וכך מתנהל מערך תקשורת שמעדיף את כיסו הפרטי על פני טובת הציבור שהוא מתיימר לשרת.
הגיע הזמן לנער את השולחן.
הציבור החרדי נחנק. משפחות אברכים קורסות תחת נטל הגזרות: ביטול סבסוד המעונות, חובת תשלומי ביטוח לאומי לבחורי ישיבות, צווי מעצר ועריקות שמרחפים מעל עשרות אלפים מבני התורה. בכל בית ובכל משפחה מורגשת המצוקה – הנשים העובדות, האברכים בכוללים, הבחורים בישיבות – כולם נפגעים כלכלית ונפשית. כולם.
ובזמן שההמון סובל, יש מגזר אחד במגזר החרדי שלא רק שלא נפגע – אלא משגשג: הפוליטיקאים והעיתונות החרדית. בעוד ההכנסות של משפחות נשחקות עד עפר, עיתוני המגזר חוגגים חגיגה של מודעות ממשלתיות, כאילו אין משבר. ההכפלה ואולי אף השלשה בכמות המודעות זועקת לשמים. מי דואג לכך? הרי הנציגות החרדית הכריזה קבל עם ועדה על פרישה מהממשלה. אז איך קורה שהברזים לא נסגרים – אלא ההיפך, נפתחים לרווחה ?
התחושה בציבור היא קשה: כולם מתייסרים, ורק בעלי העיתונים – אותם אנשים שחלקם משמשים גם כיועצים בכירים להנהגה – ממשיכים ליהנות מהשפע "מעטיני ממשלת השמד". במקום להיות שותפים לכאב ולזעקה, הם עוסקים השבוע – בציניות משוועת – בהגדלת תקציבי הפרסום לעיתוניהם.
הפער הזה צורם. כאשר אלפי בחורי ישיבות חיים תחת איום צווי מעצר, כאשר משפחות לא יודעות איך יעמדו בהוצאות החג, מצופה היה לפחות למראית עין לראות שותפות גורל גם מצדם. והרי נאמר: "והייתם נקיים מישראל" – איפה הנקיות, איפה האחריות?
הציבור עומד מן הצד ומשתומם לנוכח מנגנון מושחת, שממשיך לפעול כאילו אין מחר. העסקנים והעיתונים אינם עסוקים באמת בפתרון סוגיית הגיוס, אינם מציעים חזון או תכנית. הכול מתנקז לקומבינות, חליבה ופרסום. כך נראית הנהגה שאיבדה את אמון הציבור, וכך מתנהל מערך תקשורת שמעדיף את כיסו הפרטי על פני טובת הציבור שהוא מתיימר לשרת.
הגיע הזמן לנער את השולחן.
)
