התייעצות איך את מסתדרת עם נושא הכעס

[אסתר חייה]

האם גם לכם קורה שיש לכם נסיון רציני בנושא הכעס ???
ואיך אתם מתמודדות עם זה
אשמח לטיפים

 

[אסתר חייה]

קשה להיות היחידה עם הנסיון הקשה הזה

 

[יהושע הלוי ה]

לנשום עמוק או לצאת להתאוורר
זה תלוי גם מה מכעיס אותי אם זה על משהו או על מישהו
בקיצור הנושא ארוך מאד

 

[קופיUX]

לכעוס אפשר ומותר.
השאלה מה קורה לאחר מכן, איך זה מתבטא אצלך.
ממה את רוצה להימנע?

 

[-רות-]

אני לא יכולה לומר שאני מצליחה לעבוד על מידת הכעס
עיקר העבודה שלי מתבטאת בלקצר את הזמן שזה לוקח

חוץ מזה - לבדוק האם יש זמנים מועדים/אנשים מסוימים שגורמים לכעס
ואז כן אפשר לעבוד על הסיבות שגורמות לזה

ועוד עצה חשובה שעוזרת לי המון -
להתחזק באמונה וביטחון, מה שמוריד את עוצמת הכעס למינימום כמעט

 

[אמא מאושרת!]

עוקבת גם בעיקר כעס על הילדים איך אפשר לטפל?

 

[-רות-]

עוקבת גם בעיקר כעס על הילדים איך אפשר לטפל?

אאוץ', שאלת השאלות...

אני גיליתי שכמות הכעסים שלי על הילדים יורדת פלאים כשאני ישנה טוב בלילה
מענין אם יש לזה מקורות בסיפרי מוסר

 

[אמא מאושרת!]

חזק!

 

[אריה לייביש]

האם גם לכם קורה שיש לכם נסיון רציני בנושא הכעס ???
ואיך אתם מתמודדות עם זה
אשמח לטיפים

שמע, נושא מורכב.
אני חושב שלכולנו יש רגעים כאלה, זה חלק מהחוויה האנושית, לא?
לפעמים עוזר לקחת נשימה עמוקה ולספור עד 10, לפעמים פשוט צריך להתרחק מהסיטואציה לכמה רגעים.
אין פתרון קסם אחד, כל אחד ומה שעובד לו.

 

[ניק 137393]

האם גם לכם קורה שיש לכם נסיון רציני בנושא הכעס ???
ואיך אתם מתמודדות עם זה
אשמח לטיפים

נושא בהחלט מורכב ותלוי בהתאמה אישית
אבל דבר ראשון לבדוק כיצד זה מפריע
אם ההפרעה היא בהתפרצות שבאה כתוצאה מהכעס, אז טיפ פשוט:
לספור (בפה, לא מספיק במחשבה) עד 10 ולאחר מכן לשחרר את כ----ל הקיטור החוצה בלי מצפון, זה מוציא את הפאנץ'-ליין של הכעס, וגם הידיעה מראש שלאחר מכן אפשר להתפרץ כמה שרוצים עובדת פסיכולוגית על המוח ש'יסכים' לספור עד 10, אם לא תהיה 'הסכמה' שאחרי זה 'נתפוצץ מכעס', אז המוח לא יסכים לתרגיל והספירה עד 10 רק תגביר את ההתפרצות כמו הכלל הידוע שככל שמותחים את הגומי כך החץ נורה חזק יותר לאחר השחרור.
אם ההפרעה מתבטאת בעיקר בכעס המחלחל פנימה והורס את הנפש, כאן מתאים יותר הכיוון של חיזוק באמונה
אבל זו עבודה לאורך זמן.
טיפ מעשי קצר זה יותר משהו בכיוון של "למה שאוכל לעצמי את הלב ואשלם את המחיר אם ההוא הרגיז אותי, לא עדיף שהוא יאכל את הלב?", סוג של להכווין את ההרגשה החוצה, כי אחרת היא מוכוונת פנימה אוטומטית.

 

[BIZZARC- עשירה]

עוקבת גם בעיקר כעס על הילדים איך אפשר לטפל?

1. לבדוק האם יש זמנים מועדים לכעס ומה הטריגרים לכעס, לפעמים זה פשוט עניין של עייפות ורעב.
2. הרבה פעמים זה הרגשה בתת מודע שהילדים עושים 'דווקא' ומערערים על האישיות שלי כבן אדם/המעמד שלי כאמא/אבא.
3. שמעתי גם על אימהות צעירות שהרגישו שהילדים לקחו להן את החופשיות ואז היה תמיד 'כעס שקט' כי ברור שרצינו את הילדים והם שווים יותר מהכל, וכל טריגר קטן מול הילדים הקפיץ אותן.

** אם הכעס זה משהו שלא מוכר לאישה, יש גלולות שעלולות לגרום לזה ואם היא לוקחת אז כדאי לבדוק אופציה חילופית.

 

[שומע בקול ד']

קרדיט: @רץ כצב מכאן


אני מרתיחה מים בקומקום

נושמת עמוק

עמוק

מנסה להיאחז בשקט השברירי

שימשיך

שימשיך

שימש



"א מ א"

הקריאה מצלצלת באוזני

במנגינה הידועה



די!!!

משהו בי פוקע

אני רוצה כבר שקט

שקט!

שקט!!



אני נושכת שפתיים

בכוח

ומשהו מריר מתפוצץ לו בלב



"מה עכשיו?"

אני כבר פחות נחמדה מתחילת הערב



הוא (שוב) רעב

היא מפחדת

ובת השמונה

נזכרת משהו דחוף

שצריכה לעשות עכשיו

עכשיו

אחרת המורה תצעק עליה מחר



"היא לא תצעק, אני אכתוב לך פתק"

אני מתוסכלת

בלשון עדינה



מתנהל משא ומתן קשוח (מצדי)

ועיקש (מצידה)

התוצאות ידועות

מראש

והיא חומקת החוצה בלאט



"אני גם רוצה לצאת!"

והוא גם

המרירות בליבי עולה על גדותיה

והתוצאות ידועות

מראש

כמו משחק מכור



כל ערב זה ככה

כול ערב

כול פעם זה בצורה אחרת

לפעמים הקיטור פורץ החוצה בעוצמה

ולפעמים אני שומרת הכול בתוכי



בסוף האירוע

גם אם הוא עבר בהצלחה

תמיד אני מוצאת את עצמי זרוקה על הספה

עייפה

מרוקנת

וכמובן

מרגישה אימא רעה

רעה



יום אחד בעיצומו של יום

סיפרתי להם על הלל הזקן

לא הסיפור עם השלג

על איך שניסו להכעיס אותו



כמה פעמים שמעתי את הסיפור הזה?

הרבה



פתאום קלטתי אותו

בעומק

השם האיר את עיני

וכמו אלפי ברקים הבזיקו לי בראש

פתאום תפסתי



השם מנסה אותי

אף אחד לא מתכוון באמת לעצבן אותי

בטח לא הילדים החמודים

(בטח לא בשביל כסף...)



אבל זה ניסיון

לא ליום אחד

כמו להלל בסיפור



כול יום

כול יום



אין מזה פרסום

רק השם יתברך ואני בסיפור

והסבלנות שלי

שמשתוקקת להיוולד

כול יום

מחדש



כך נהייתי ביום בהיר אחד תלמידה של הלל

קראתי עליו עוד

התעמקתי בדמותו

והתפללתי הרבה ללכת בדרכיו





נהיה שקט

אני מקווה שזה (סוף סוף) סופי

אחרי הרבה הלליות שהכנסתי הערב

סבלנות

סבלנות



אני מתחילה לקפל כביסה

השקט בחדר הילדים נשמר

משהו בי מתרפה



אני כל כך באמצע

פתאום



"א מ א!!"

(מי כאן הלל? מי כאן הלל?)



משהו ישן ונרגן פורץ בסערה

זה כבר מוגזם!



אני נזכרת שוב בהלל

הוא גם היה באמצע

באמצע

נזכרת בסבלנות שרוצה להיוולד

בניסיון



"אני לא מצליחה להירדם"

(מדוע רגליהם של האפריקנים רחבות?)



די

נמאס

כול הערב היא שגעה אותי

שתשכב קצת בשקט עד שתירדם



הלל הזקן כמו קורץ לי בתודעתי

סבלנות

סבלנות



רגע ליפני שהר הגעש גולש

אני מעלה על פני חיוך רחב

הללי כזה

ואומרת מבפנים בקול חביב ומכבד

"שאלה יפה שאלת בתי"



היא בוחנת אותי במבט נדהם

ואני נועצת בה מבט כנה

סבלן

המבט שבדמיון שלי הלל הביט בטרדן שהפריע לו

באמצע



שנינו מתגלגלות מצחוק

היא

מבינה שמשהו בכללי המשחק השתנה לטובה

ואני

משהו עמוק של סבלנות נולד בי

מחדש

וזה טוב כל כך ונקי

אישי עם השם




שעת ההשכבה נשארה שעת ההשכבה

עם הקושי שלה

אני לא הלל הזקן

עדיין מתפרקת לפעמים

אבל זה כבר משהו אחר

לגמרי




הסבלנות לא נשארה בתחום השכבת הילדים

אט אט היא התחילה ללכת איתי לכול מקום

כול היום



התור במכולת

בבנק

היחס שלי לעצמי

למשפחה

אני נינוחה יותר

פנויה יותר

סבלנית



היום אחרי שעת ההשכבה

גם אם אני לא גומרת עליה את ההלל...



אני נכנסת לחדר הילדים

עוברת בין המיטות

מיטיבה השמיכות

מחייכת חיוך פשוט

ולוחשת לעצמי עמוק ללב

(לא כמו אותו טרדן במעשה שהכניס אור לחיי:

"אם הלל אתה שלא ירבו כמותך בישראל")

שירבו כמותך בישראל

 

[-רות-]

** אם הכעס זה משהו שלא מוכר לאישה, יש גלולות שעלולות לגרום לזה ואם היא לוקחת אז כדאי לבדוק אופציה חילופית.

אכן, דגש חשוב
ויש גם תקופות מסוימות שעלולות לגרום למפלס הרגשות לעלות ולהתערער
עצם ההבנה הזאם יכולה בעצמה להוריד מיסורי המצפון, ולהצליח למצוא הרגעה...

 

[אחת שחושבת.]

לא מסתדרת אם הכעס
אבל ברעיון לי לפעמים עוזר שאני חושבת ואומרת לעצמי שזה לא יעזור לי הכעס וזה רק יכול להרוס

 

[חנה ש.]

דבר ראשון: מודעות
אני כועס עכשיו.
דבר שני: לעצור, לנשום עמוק, ללכת, לנסות לתת לעצמך כמה שיותר זמן לפני תגובה.
דבר שלישי: מאוחר יותר לנסות להבין מה קרה, מה גרם לכעס, האם זהו דבר שחוזר על עצמו,
איך אפשר להתנהל אחרת בפעם הבאה, האם יש מחשבה מרגיעה ביחס לסיטואציה.
דבר רביעי: אחרי שמבינים חושבים: מה בפעם הבאה נעשה אחרת כדי שזה לא יקרה שוב.
והנה המעגל: מודעות - עצירה - מחשבה - התייחסות בעתיד.
אחת המחשבות שעוזרות לכעס היא ענווה, כשאת שמה את עצמך בצד יותר קל לך לקבל את מה שקורה.

 

[אנד & דינו]

לכעוס אפשר ומותר.
השאלה מה קורה לאחר מכן, איך זה מתבטא אצלך.
ממה את רוצה להימנע?

לכעוס - אסור!!
מכיוון שאנחנו בני אדם קורה לנו לפעמים שאנו מוצאים את עצמינו כועסים.
וכמו יהודים טובים מוטל עלינו לחפש דרכים שיעזרו לנו בעתיד להיות יותר סבלניים ופחות לכעוס.
סבלנות זה לא רק לא להתפרץ על אנשים -
סבלנות זה גם ובעיקר לא להרגיש את הכעס. אפילו לא בלב.

ולעניין השאלה של פותחת האשכול:
מניסיון עזר לי מאד בחיים להתרגל לעצור לשניה וחצי של מחשבה לפני כל תגובה.
אבל ממש כל תגובה. אפילו בשיחה רגועה עם חברה.
הכנסתי לעצמי מאד חזק למודעות שמחשבה לפני תגובה הי הכרחית ומונעת הרבה מאד בעיות.
זה אולי נשמע קצת לא פרקטי אבל תנסי לתרגל את זה. זה מדהים.

ראיתי בזה שינוי גדול בחיים שלי.
אני הרבה פחות מתחרטת על דברים שאמרתי.
הרבה פחות מתפרצת.
ואוטומטית הרבה פחות כועסת גם בלב. כי העצירה הזאת לשניה מאפסת את המחשבה ונותנת מרווח להירגע.
וגם שמתי לב שאוטומטית אנשים מקבלים יותר בתשומת לב מה שנאמר אם הוא נאמר אחרי שתיקה של אפילו שניה של מחשבה. וכל שיחה ככה היא הרבה יותר אפקטיביות.
בהצלחה!

 

[רייזי 36]

יש נטיה בהתפרצות של כעס, להתקיף את מושא הכעס בדברים שקשורים ולא קשורים
וזה מגיע מחסימה שיש לכועס מלבטא את הכעס עצמו
אם אומרים לילד, או לכל מי שמכעיס
אני כועס/ת מאד, זה מכעיס אותי, ולבטא את הכעס כמו שהוא אבל בלי תוספות
זה מקל מאד, ומונע עלבונות מיותרים
הנקודה העיקרית, במקום לדבר על המכעיס ועל המעשים שלו (ושל אבות אבותיו)
לדבר על מה שמרגיש/ה הכועס/ת

 

[קופיUX]

לכעוס - אסור!!
מכיוון שאנחנו בני אדם קורה לנו לפעמים שאנו מוצאים את עצמינו כועסים.
וכמו יהודים טובים מוטל עלינו לחפש דרכים שיעזרו לנו בעתיד להיות יותר סבלניים ופחות לכעוס.
סבלנות זה לא רק לא להתפרץ על אנשים -
סבלנות זה גם ובעיקר לא להרגיש את הכעס. אפילו לא בלב.

ולעניין השאלה של פותחת האשכול:
מניסיון עזר לי מאד בחיים להתרגל לעצור לשניה וחצי של מחשבה לפני כל תגובה.
אבל ממש כל תגובה. אפילו בשיחה רגועה עם חברה.
הכנסתי לעצמי מאד חזק למודעות שמחשבה לפני תגובה הי הכרחית ומונעת הרבה מאד בעיות.
זה אולי נשמע קצת לא פרקטי אבל תנסי לתרגל את זה. זה מדהים.

ראיתי בזה שינוי גדול בחיים שלי.
אני הרבה פחות מתחרטת על דברים שאמרתי.
הרבה פחות מתפרצת.
ואוטומטית הרבה פחות כועסת גם בלב. כי העצירה הזאת לשניה מאפסת את המחשבה ונותנת מרווח להירגע.
וגם שמתי לב שאוטומטית אנשים מקבלים יותר בתשומת לב מה שנאמר אם הוא נאמר אחרי שתיקה של אפילו שניה של מחשבה. וכל שיחה ככה היא הרבה יותר אפקטיביות.
בהצלחה!

מקור בבקשה.

 

[אנד & דינו]

מקור בבקשה.

מקור למה??

 

[אנד & דינו]

האריז"ל אומר שעל כל כעס שבלב צריך להתענות 150 תעניות.
בנו של הרב דב קוק סיפר פעם ששאל את אביו
"איפה כתוב בתורה לא לכעוס, אם זה כ"כ נורא למה לא כתוב לא תכעס???"
ענה לו אביו ר' דב קוק
"ועוד איך זה כתוב, זה כתוב בדיברה הראשונה של עשרת הדיברות, מי שמאמין שאנוכי השם אלוקיך - הכל מאת ה' לא כועס. - כי כעס = חוסר אמונה."
זה מה שאני זוכרת ככה בע"פ.
וזה בודאי כתוב בעוד מקומות אני אשתדל להביא מקור מדויק יותר לדברי בהמשך.