סיפור בהמשכים סודות מן החדר

[א-ירושלמית]

איזו התפתחות משמעותית!

אפרת לא איבדה את הפנימיות הנקיה והטהורה שלה. ככל שהיא בכת, יש לה עדיין נקודה עצמית פנימית עקשנית שנשארת שלה, ובשליטתה.

 

[אורייה]

לא יודעת למה משהו בפרק האחרון הרגיש לי מידי איטי כאילו לוקח לה מלא זמן לעלות ולהחליט ולחשוב. זה אמור להיות אינסטינקטים במצבים כאלה ללכת או להישאר, מתי היה לה זמן לחשוב את כל זה זה קצת פגם לי בקריאה, אבל זה להרגשתי יכול להיות שלאחרים זה הרגיש ממש טבעי.

 

[Yes it's me]

פרק מדהים!!
תפנית דרמטית מאד!, קראתי פעם ראשונה מהר בגלל ההיסטריה
ואח"כ שוב בנחת כדי להנות ולהתעמק בתאורים ובכתיבה, ממש מיוחד!
אפרת גילתה פה אומץ רב במעשה שלה, אני בטוחה שזה ישפיע עליה ממש...

לא יודעת למה משהו בפרק האחרון הרגיש לי מידי איטי כאילו לוקח לה מלא זמן לעלות ולהחליט ולחשוב. זה אמור להיות אינסטינקטים במצבים כאלה ללכת או להישאר, מתי היה לה זמן לחשוב את כל זה זה קצת פגם לי בקריאה, אבל זה להרגשתי יכול להיות שלאחרים זה הרגיש ממש טבעי.

הרבה אנשים שנמצאים בסיטואציות כאלה מתארים את הרגעים כנצח, ארוכים ומרוחים כמו סלואו מושן כזה..
אבל בפועל ברור שהכל קורה בתוך שניות בודדות,
כשאני קראתי את הפרק נכנסתי ממש לסיטואציה של הרגעים הארוכים שלא נגמרים, שהכל קורה כביכול לאט ושכל פסיעה תנועה או מחשבה מורגשת
לי זה הרגיש טבעי ולא הפריע לי בקריאה, להפך אם הקטע היה מתאר סטואציה שמתרחשת במהירות פחות היה מרגיש לי אמין

 

[הודיה לוי.]

איזו התפתחות משמעותית!

אפרת לא איבדה את הפנימיות הנקיה והטהורה שלה. ככל שהיא בכת, יש לה עדיין נקודה עצמית פנימית עקשנית שנשארת שלה, ובשליטתה.

בהחלט. רק אירוע חיצוני קיצוני כמו שריפה, פיגוע או כל מצב מסכן חיים - היה מסוגל להוציא החוצה את הפנימיות של אפרת, שהייתה רדומה במסגרת השגרתית של הכת.

לרוב, במצבים כאלה, אנשים מגלים בתוכם כוחות, ואומץ שלא הופיעו קודם. אצל אפרת הדברים הללו היו קיימים רק מושתקים ומושהים בשגרה היומיומית בפנימייה.

לא יודעת למה משהו בפרק האחרון הרגיש לי מידי איטי כאילו לוקח לה מלא זמן לעלות ולהחליט ולחשוב. זה אמור להיות אינסטינקטים במצבים כאלה ללכת או להישאר, מתי היה לה זמן לחשוב את כל זה זה קצת פגם לי בקריאה, אבל זה להרגשתי יכול להיות שלאחרים זה הרגיש ממש טבעי.

תודה על ההערה.

הרבה אנשים שנמצאים בסיטואציות כאלה מתארים את הרגעים כנצח, ארוכים ומרוחים כמו סלואו מושן כזה..
אבל בפועל ברור שהכל קורה בתוך שניות בודדות,
כשאני קראתי את הפרק נכנסתי ממש לסיטואציה של הרגעים הארוכים שלא נגמרים, שהכל קורה כביכול לאט ושכל פסיעה תנועה או מחשבה מורגשת

האמת כמו @Yes it's me כתבה יפה, גם אני שמעתי מאנשים שנמצאו בזירות כאלו, שהזמן ברגעים האלו מרגיש כמו נצח.

אבל אולי התכוונת לקטע הזה? הרגע הפנימי שלה לפני שעלתה לקומה השנייה? כי האמת שדי התלבטתי עליו אם הוא מדי ארוך.

עצרתי על שפת המדרגות, מביטה למעלה. הקומה העליונה הייתה עטופה בעשן סמיך. הוא זחל לאורך התקרה, כאילו מחפש למצוא דרך לגרום לי לעצור. צעקה צרודה חתכה את האוויר.

סובבתי את הראש לאחור, כולן שעטו לאותו הכיוון.

'את לא נורמלית!', צפה מולי דמותה המטושטשת של אמילי: ל - א. נ – ו – ר – מ – ל – י – ת.

לא היה לי יותר מדי זמן להתלבט אם לעלות או להישאר, אם הבית הייתה עלולה לצוץ בכל רגע ולמשוך אותי אל היציאה. הבטתי שוב לאחור וראיתי שאף אחד לא באמת שם לב אלי.

טוב, זה לא חדש במיוחד. תמיד הייתי הילדה השקופה. אבל באותן השניות חשבתי רק על דבר אחד: אם לא אצא מכאן, מה אני לוקחת איתי? איזה נערה אני משאירה מאחור?

אני לא נורמלית וזה כבר ידוע. אף פעם באמת לא הלכתי עם הזרם.

המוח כמעט נתן פקודה לרגליים לרוץ למעלה ואז שמעתי קול בתוכי צועק: 'אפרת שתי פסיעות אחורה! עכשיו!! עוד מעט מכבי אש יגיעו. זה התפקיד שלהם. לא שלך. רוצי עם כולן! מיד!'.

'ומה עם יש שם מישהי שזקוקה לי?', גרסתי את הקול ההוא. 'אני יודעת מה זה להישאר מאחור'.

הבטתי שוב מאחוריי וידעתי: הן עושות את הדבר הנכון. הן צודקות ואני טועה. הן החכמות ואני הטיפשה.

אני חסרת האחריות.

אבל אולי זה המסלול שלי בחיים: דרך אש ועשן. במים אני לא יודעת לשחות.

 

[אורייה]

אבל אולי התכוונת לקטע הזה? הרגע הפנימי שלה לפני שעלתה לקומה השנייה? כי האמת שדי התלבטתי עליו אם הוא מדי ארוך.

כן בעיקרון זה מידי הרבה מחשבות והתחבטויות לדעתי זה אמור להיות יותר קצר והחלטי כזה

 

[הלוחשת לתווים]

וווהיי איזה נחמד לגלות שהאשכול הזה נפתח שוב (בנטפרי..)
איזה התקדמות יפה בעלילה!!
תודה הודיה!!

 

[חן לבן]

לא יודעת למה משהו בפרק האחרון הרגיש לי מידי איטי כאילו לוקח לה מלא זמן לעלות ולהחליט ולחשוב. זה אמור להיות אינסטינקטים במצבים כאלה ללכת או להישאר, מתי היה לה זמן לחשוב את כל זה זה קצת פגם לי בקריאה, אבל זה להרגשתי יכול להיות שלאחרים זה הרגיש ממש טבעי.

לגמרי הרגיש לי ככה ואם אני כבר מגיבה @הודיה לוי. סיפור מקסים אני נהנית כל פעם מחדש לקרוא על אפרת
שמחתי לראות שה"עצמאות- מרדנות" חזרה אליה קצת ושבכללי ההיא הולכת לגלות שהיא יותר חזקה ממה שנראה לה

 

[הודיה לוי.]

וווהיי איזה נחמד לגלות שהאשכול הזה נפתח שוב (בנטפרי..)
איזה התקדמות יפה בעלילה!!
תודה הודיה!!

לגמרי הרגיש לי ככה ואם אני כבר מגיבה @הודיה לוי. סיפור מקסים אני נהנית כל פעם מחדש לקרוא על אפרת
שמחתי לראות שה"עצמאות- מרדנות" חזרה אליה קצת ושבכללי ההיא הולכת לגלות שהיא יותר חזקה ממה שנראה לה

תודה רבה.

שהאשכול הזה נפתח שוב (בנטפרי..)

חייבת לציין שהסיפור עם נטפרי הגיע עד חדשות AI. תראו חלק מהסקירה והאמת שהסקירה שלו לא בדיוק מדויקת אבל שיהיה: )

 

[הודיה לוי.]

מצטערת על העריכה. נטפרי סימן אותי כניקית בעייתית. (ומבטיחה שהפרק נקי לחלוטין).

 

[יראת שמימדיגע רעבצין]

אוף חסום בנטפרי

 

[הודיה לוי.]

אני יכולה להעלות צילומי מסך או לנסות להעלות רגיל ואז לצטט את ההודעה השאלה אם זה יעבוד.

 

[הודיה לוי.]

בס"ד

פרק מ"ה/ עולם שרוף ראיתי

 

[א-ירושלמית]

אופס. איזו התקדמות!
כואב, כואב, כואב.

 

[קשת החיים]

וואו!! איזו תפנית מעניינת. י כולה לקחת את זה לכמה כיוונים אפשריים.
מעניין אותי לדעת אם ההורים של אפרת עודכנו והאם הם יגיעו. לדעתי כדאי לכתוב על זה קצת.
פרק יפהפה, קצר מדי אמנם, היה שווה להאריך קצת.

 

[מה שניחשת]

למה בעצם לא העלית את הפרק הזה כהודעה כמו הפרקים הקודמים גם כן?

 

[הודיה לוי.]

למה בעצם לא העלית את הפרק הזה כהודעה כמו הפרקים הקודמים גם כן?

נטפרי חסם אז העליתי צילומי מסך.

 

[הודיה לוי.]

מעניין אותי לדעת אם ההורים של אפרת עודכנו והאם הם יגיעו. לדעתי כדאי לכתוב על זה קצת.

בעז"ה בהמשך. העדפתי לא להעמיס בפרק הזה יותר מדי פרטים, בעיקר שמדובר בפרק לא ארוך במיוחד. אבל בהמשך כמובן שאכתוב בעז"ה.

י כולה לקחת את זה לכמה כיוונים אפשריים.

ואם כבר כתבת, אז כן מעניין אותי לשמוע לאיזה כיוונים לקחתם את זה: מי לדעתכם הצית את הפנימייה ומה היה האינטרס שלו? והאם לאפרת יש קשר לכל זה?

 

[מ. ש]

@הודיה לוי.
קראתי את הסיפור בהתחלה בהתחלה כשכתבת שאת לא יודעת אם יהיה המשך...
אז כתבת שזה סיפור שאת מכירה באמת
זה עדיין כך? או שהבסיס היה אמיתי או הפרקים הראשונים ואח"כ כיד הדימיון?
בכל אופן, הכתיבה יפי מאוד זורמת ואמינה.

 

[ימים טובים יבואו]

בעז"ה בהמשך. העדפתי לא להעמיס בפרק הזה יותר מדי פרטים, בעיקר שמדובר בפרק לא ארוך במיוחד. אבל בהמשך כמובן שאכתוב בעז"ה.



ואם כבר כתבת, אז כן מעניין אותי לשמוע לאיזה כיוונים לקחתם את זה: מי לדעתכם הצית את הפנימייה ומה היה האינטרס שלו? והאם לאפרת יש קשר לכל זה?

זה ממש מסקרן. לדעתי מישהו מהפנימייה עצמה שמסובכת עם עצמה, או אחד/אחת מנפגעי הכת

 

[קשת החיים]

אני דווקא חושבת שהרב שם לב שאפרת קצת מרדנית מדי ולכן החליט להפליל אותה. עכשיו אם הבית מנסה להראות לכולם שהשריפה בגלל אפרת ושהיא גרמה את זה. זה יצור מצב בו לאפרת לא יהיו ברירות אלא להקשיב לרב. מה דעתכם?