חרבות ברזל
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #1
הייתי שם אתמול
כמו כולם כמובן הלכתי לשם,
אבל כשהלכתי הלכתי מלא אמביציה וזעם,
זעם על שנתיים של רדיפות,
שנתיים של רדיפות ונגישות בלתי פוסקות,
שנתיים בהם רודפים משפילים ודורסים אותנו,
שנתיים בהם כל המיצר לישראל נעשה ראש,
הלכתי לשם
בשביל להראות להם,
שיבינו מי אנחנו,
שיראו שלא כדאי להתעסק איתנו,
שזה רק הפרומו למה שיקרה אילו...
הגעתי לשם
תזזית הייתה באוויר, אנשים נעו זעו,
כן רכבת לא רכבת, והזעם גבר,
שלטים הונפו קריאות פה ושם נשמעו,
והנה התחילה העצרת
ובמקום נאומים חוצבי להבות אש,
על רוע המעללים ורשעות המעוללים,
התחילו תהילים,
שני פרקים בבכי חרישי מהלב נקרעים,
ולאחריו עוד פרקים רבים,
סליחות, תחנונים,
תקיעות שופר, אל מלא רחמים,
ה' ה' וקריאה לריבון העולמים,
רחם עלינו חוס עלינו,
ואט אט הזעם שכח,
שלטים הורדו,
אמביציות שתקו,
ויחד כולם לבוראם קוראים,
אשכנזים ספרדים,
ליטאים וחסידים,
אבינו מלכינו ואדון הסליחות זועקים,
ואז הכתה בי ההבנה
לא למחאה נועדה התכנסות שכזו,
רודפי התורה לא שווים קידוש שם שכזה,
אלא בשבילנו הסער הזה,
שומה עלינו בתשובה לחזור,
לקרוא לאלוקינו רחם חוס בטל,
הוא הגוזר והוא המבטל,
רודפינו אפילו לא כמקל,
כאילו אינם,
אנחנו ואלוקינו,
בזה מתחיל ומסתיים העולם,
שמע ישראל,
ה' מלך ה' מלך,
אנא ה' הושיעה נא,
אנא ה' הצליחה נא,
וכולם לביתם פונים,
כמו אחר נעילה ביום הכיפורים,
רוח טהרה ירדה ממרומים,
במקום צעקות וקריאות,
תפילות ודמעות,
כך אנו יהודים,
מזה דורי דורים,
מאמינים כי ממלכינו שלנו הכל משתלשל
ובמקום לזעום על המקל,
לפניו עלינו להתפלל,
וכשזו ההכרה,
שמלבדו אין עושה טוב ורע,
ממילא גם אין גזירה,
רק חילול שם שבתורה את עולמו ברא,
אחים טועים בשדות זרים רועים,
בעוצם ידי עדיין מאמינים,
וכתשובה אין צרוך במחאה,
כוחנו ועוצם ידינו לא יעשה לנו את החיל הזה,
אלא רק חיזוק באמונה ותפילה,
אמונה שחיים אין לנו ללא לימוד התורה,
ושללא תורה גם לא תהיה אמונה,
ותפילה על אחינו הטועים,
ילמדו בינה,
ותקיץ גלות השכינה.
כמו כולם כמובן הלכתי לשם,
אבל כשהלכתי הלכתי מלא אמביציה וזעם,
זעם על שנתיים של רדיפות,
שנתיים של רדיפות ונגישות בלתי פוסקות,
שנתיים בהם רודפים משפילים ודורסים אותנו,
שנתיים בהם כל המיצר לישראל נעשה ראש,
הלכתי לשם
בשביל להראות להם,
שיבינו מי אנחנו,
שיראו שלא כדאי להתעסק איתנו,
שזה רק הפרומו למה שיקרה אילו...
הגעתי לשם
תזזית הייתה באוויר, אנשים נעו זעו,
כן רכבת לא רכבת, והזעם גבר,
שלטים הונפו קריאות פה ושם נשמעו,
והנה התחילה העצרת
ובמקום נאומים חוצבי להבות אש,
על רוע המעללים ורשעות המעוללים,
התחילו תהילים,
שני פרקים בבכי חרישי מהלב נקרעים,
ולאחריו עוד פרקים רבים,
סליחות, תחנונים,
תקיעות שופר, אל מלא רחמים,
ה' ה' וקריאה לריבון העולמים,
רחם עלינו חוס עלינו,
ואט אט הזעם שכח,
שלטים הורדו,
אמביציות שתקו,
ויחד כולם לבוראם קוראים,
אשכנזים ספרדים,
ליטאים וחסידים,
אבינו מלכינו ואדון הסליחות זועקים,
ואז הכתה בי ההבנה
לא למחאה נועדה התכנסות שכזו,
רודפי התורה לא שווים קידוש שם שכזה,
אלא בשבילנו הסער הזה,
שומה עלינו בתשובה לחזור,
לקרוא לאלוקינו רחם חוס בטל,
הוא הגוזר והוא המבטל,
רודפינו אפילו לא כמקל,
כאילו אינם,
אנחנו ואלוקינו,
בזה מתחיל ומסתיים העולם,
שמע ישראל,
ה' מלך ה' מלך,
אנא ה' הושיעה נא,
אנא ה' הצליחה נא,
וכולם לביתם פונים,
כמו אחר נעילה ביום הכיפורים,
רוח טהרה ירדה ממרומים,
במקום צעקות וקריאות,
תפילות ודמעות,
כך אנו יהודים,
מזה דורי דורים,
מאמינים כי ממלכינו שלנו הכל משתלשל
ובמקום לזעום על המקל,
לפניו עלינו להתפלל,
וכשזו ההכרה,
שמלבדו אין עושה טוב ורע,
ממילא גם אין גזירה,
רק חילול שם שבתורה את עולמו ברא,
אחים טועים בשדות זרים רועים,
בעוצם ידי עדיין מאמינים,
וכתשובה אין צרוך במחאה,
כוחנו ועוצם ידינו לא יעשה לנו את החיל הזה,
אלא רק חיזוק באמונה ותפילה,
אמונה שחיים אין לנו ללא לימוד התורה,
ושללא תורה גם לא תהיה אמונה,
ותפילה על אחינו הטועים,
ילמדו בינה,
ותקיץ גלות השכינה.
הנושאים החמים