שיתוף - לביקורת רחלי ולייקי

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
זאת רחלי, בהחלט נעים להכיר
התארסה לא מזמן
הוא בן 19
יזרח נרו ויאיר
מכנים אותו יענקי
הוא בחור מעולה
הם מתאימים
כמו מטלית למשקף
לא משנה שבסוף זה הכסף
שבתכלס הכריע את הכף
היא סנדביץ
הוא בן זקונים
ואבא שלה הרגיש שאפשר
כשהראש ישיבה התקשר
הוא בכלל הרגיש מאושר
אז בקיצור
כמו שהבנתם
זה נשמע כמו מי מנוחה
יש רק משהו ממש קטן
שפוגע לרחלי בשמחה
זו לייקי
אחותה
מעליה בתור
והיא לצערנו, גרושה
סיפור עצוב
בלי אשמים
רק לפני חודש, טרי
ורחלי יודעת
שהיא היתה מוותרת
אם זה רק היה אפשרי
לא על יענקי חלילה
רק על התזמון והסדר
היא מתלבטת המון
אם לתלות תמונה בחדר
לייקי משדרת
פרגון ושמחה
אבל רחלי מרגישה
שזה לא
היא באמת ובתמים
תוהה לעצמה
מה לעשות ומה לא
אז היא לא משתפת
ומשתתקת מיד
כשלייקי מתקרבת למטבח
היא מראה אדישות
ו''בסדר, נחמד''
כשמכתב מהחתן נשלח

בסוף זאת לייקי
נשמה אמיתית
שפתחה לה תראש ות'לב
אמרה לה
שהיא טועה
כשהיא מתאמצת לא להתלהב
והכי כדאי היה
אם רחלי פשוט תוותר
תתן לה לשמוח בשבילה
ותהיה קרובה קצת יותר

רחלי, כבר אמרנו?
בחורה חכמה
היא תפסה ת'עניין די מהר
שלעשות טוב למישהו
זה הטוב - של המישהו האחר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
מדהים!
אהבתי את הכתיבה הקלילה, ואת המסר המובע היטב, אך לא בצורה מטיפה וישירה מדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו!!!!!!! והחריזה פשוט נדירה!!!!!! אפס חרוזים מאולצים! בקטעים סיפוריים כאלו!!!! זה נדיר!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 63
    • א
    שיתוף - לביקורת הירו אונדה 2025
  • אולטרא סגול //
    • ככה כנראה הרגיש הירו אונודה
    שבאו אנשים טובים ואמרו לו באכזריות
    זהו הירו
    המלחמה כבר נגמרה
    ואתה,
    נלחמת לחינם ברוח
    הם לא ידעו
    האנשים הטובים האלו
    שגם רוח לא תמיד הייתה לו
    כי לפעמים היה חם
    חם מאד מאד
    עד מוות
    ושהוא בכלל לא נלחם לחינם
    זה כמעט עלה לו במחיר חייו
    במחיר השפיות
    ולך תאמוד כמה היא שווה .

    ככה כנראה הרגיש הירו אונודה
    שהוא בחר לקבל את האמת שאמרו לו
    שזהו , המלחמה נגמרה
    ולא לפני שבוע ולא לפני שנה
    בטח היתה לו בגוף הרגשה נוראית
    שעוד לא מצאו לה שם בעולם של ריגושים
    בטח הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו
    שהוא הבין
    מה בעצם אומרים לו האנשים הטובים ההם
    שהוא המשיך להילחם עד טיפת דמו
    הכמעט אחרונה כמו חייל טוב יפן,
    מעניין מה הוא רצה לעשות עם עצמו
    בדרך חזרה הביתה כשהם שאלו אותו-
    למה המשכת להילחם
    למה אתה לא היית אתה
    ובכלל אתה לא יודע
    אבל כבר שנים לא קיימת מלחמה
    היא נשארה רק בראש שלך
    באמונה שלך
    ואתה יכול לפרוק את הנשק
    ואשכרה לבגוד
    לבגוד בכל מה שנלחמת בו עשרים ותשע שנה
    לבכות את כל מה שנלחמת בו עשרים ותשע שנה.



    מעניין אם ככה הרגיש הירו אונודה
    כמו שאני הרגשתי היום
    מאה שישים ימים של מלחמה ברוח
    בזמן שכבר מזמן רק שמש ריחפה
    השמש רק חייכה
    ואשכרה
    אני יכולה לבגוד
    ומותר לי לבכות
    את כל הימים האלה
    עכשיו.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, Avigail Amram, בחלל הריק ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    רעיון יפהפה! כתיבה אומנותית ומדויקת! והקטע בסוף- לא הבנתי את כולו, ובכל זאת- הרגשתי צמרמורת!
  • 144
    • ח
    שיתוף - לביקורת ציפי והאופנים....
  • .חיה פ //
    • מעשה באופנים

    לציפי עוד שניה יש יומולדת, היא מתרגשת, היא רוצה מתנה ליומולדת, בקשה מאבא. אבא. תקנה לי בבקשה אופניים!!!! אני רוצה!! א ו פ נ י ם. אבא מקשיב. אבא רשם. שמח. ציפי לא יודעת אבל הוא כבר הכין לה אופניים מזמן.... אבל ציפי,היא ילדה קטנה בינתיים, לא למדה עדיין לרכוב על אופניים, הוא ישמור לה את זה, כשתהיה בנויה עוד יותר. חזקה עוד יותר. תדע לרכוב עליהם... קודם שתדע ללכת לבד ורק אז אופניים. אז הוא לוחש לה את זה ושומר לה אותם, וציפי, לא קבלה אופניים בינתיים. אבל ציפי לא שומעת... ציפי רוצה אופנים.ועכשיו!!! אז היא מבקשת שוב. אבא, מתי נקנה לי אופנים? אני רןצה א ו פ נ י ם . ממש עוד מעט יש לה יומולדת. חשוב לה עד היומולדת לקבל אופנים. להרבה חברות שלי יש אופניים, אבא, אתה יודע? רק לי אין! אני גם רוצה! אני לא חווה את עצמי בצורה חיובית בלעדיהם, אתה יודע? אני פיזית מדכאת בי כוחות... אבא הקשיב. אבא שומע. הוא תמיד שומע את ציפי. והוא שמח. כי הרי יש לה אופניים. הוא הכין לה,הוא כבר קנה! בול למידה שלה. לא גדולים מידי. ולא קטנים מידי. אופניים שיתאימו בדיוק למידות של ציפי! זה אצלו. הוא רק מחכה שהיא תגדל טיפה, מה לא ברור? רק טיפה! אם היא תתנהג יפה, ותקשיב בקולו, גם כשמשהו לא מריח לה כל כך טוב, ומתחשק לה נורא לדחוף את דעותיה האישיות והתאוריות המוזרות שלה, והיא תרכין את הראש, אז הוא יקנה לה. אבל רק שתרגע. ועכשיו תרגע. כי הוא יודע מה הוא עושה!!! אז הוא לוחש לה, ציפי, מי אוהב אותך הכי בעולם? אבא שלך! מי יודע הכי טוב מכולם מה טוב לך? אבא! אז תנשמי, את תקבלי אופניים , אבל לא עכשיו.. .אבל ציפי לא שומעת. היא מתעלמת, אולי. אין לה אופניים, נקודה. היא לא רואה אופניים אז הוא לא אוהב אותה. הוא שכח אותה!! הוא פיזית שכח אותה!!!! ציפי רוצה אופניים ועכשיו! אז למה אבא לא קונה לה??? היא בוכה יותר חזק. אני רוצה אופניים. ובכלל לא אכפת לי כלום! וגם לא מה שטוב! אבא אתה מתעלם ממני??? ואבא רואה אותה. הוא מסתכל. והוא שמח, שוב. כי היא רוצה אופניים ויש לו אפניים מיוחדות בשבילה. איזה כיף שהיא רוצה אותם. אבל הוא גם בוכה. כי ציפי בוכה. והיא עצובה. והיא לא מבינה שהוא כבר הכין לה. מה לא ברור, ציפי!!! אז הוא בוכה איתה. חזק הוא בוכה. כי גם היא בוכה חזק. הרי מי שיודע להיות שמח מאוד, הוא לפעמים עצוב מאוד. הכל חזק אצל ציפי. עוד יום עובר. ואותו דבר... ציםי מסיקה מסקנה שאבא לא אוהב אותה. מה כבר ביקשתי, אופניים לדהור עליהם? היא עצובה. חבל. חבל שציפי לא מבינה, שהאופניים מתחבאות ממש לידה, אבל היא לא תקבל אותם שנייה לפני שהוא ירגיש שהיא מוכנה לרכוב עליהם. כי אבא אוהב אותך ציפי. הכי בעולם.
    ואבא חזק. ואבא גיבור. שום דבר לא שובר אותו. איזה כיף שאבא אף פעם לא נאנח.... ככה הוא לא נשבר מהדמעות שלה. וממשיך לעשות אתה מה שהכי טוב ל ה .
    וחבל. שלפעמים אנחנו כמו ציפי.... בוכים. או בורחים. ולא סומכים עליו מספיק...

    אז.... דבר ראשון אשמח לביקורת
    ודבר שני אשמח לדעת אם הייתי ברורה
    .
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: 1122קובי, ספרות בנשמה, חיפאית!!!! ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    קטע יפה וכל כך אמיתי! היה כדאי לקצר אותו קצת, יש בו מעט חזרתיות.
  • 138
    • R
    שיתוף - לביקורת חתונה בסטייל? האורחים ישלמו!
  • R.V.K.A //
    • המעטפה בדואר קרצה לה החוצה, והיא פתחה אותה בסקרנות מה.
    וואו. איזה יופי. סוף-סוף שירי מתחתנת.
    עיניה רצו בין השורות במהירות שיא, תרות אחר הנקודה החשובה ביותר עבורה. האולם.

    אאוצ'.

    היא נזכרת בחתונה של איילת לפני שנה, ומתכווצת.

    ---

    מוזיקת רקע שקטה ונעימה, החתן והכלה נכנסו בזה הרגע לחדר ייחוד. מנה ראשונה מוצעת אחר כבוד למוזמנים היקרים, בתפריט מנות עשירות ביותר. דג? סטייק? ההתלבטות קשה.

    "איזה אוכל טוב. וואו". תהילה לעסה סטייק עשוי היטב, הרוטב שלו מבריק על שפתיה. "זה אולם!"

    מיכל הנהנה במרץ, מתענגת אף היא על מנת גורמה. "כן, ממש. לא כמו האולם שאילה התחתנה בו. פשוט בושה להביא לשם אנשים. אוכל שלא הייתי מגישה לחתולים של השכנה המבוגרת שלי. שבוע כאבה לי הבטן". היא עיוותה את פניה בגועל, ולאביטל היושבת לצידה התחשק שיגביהו את המוזיקה השקטה ברקע. רק לא לשמוע את המשפטים הנוראיים האלה.

    "אהה". הפה של שירי עמוס גם הוא. "לגמרי. אגב, כמה שמתן לה? אני שמתי שלוש מאות וחמישים. המנה כאן היא מינימום מאתיים וחמישים שקל. אז שיהיה קצת עודף לחתן ולכלה".

    "אני שמתי לה שלוש מאות". ענתה מיכל. תהילה הצביעה על עצמה תוך כדי, לאות שאף היא נדבה את אותו הסכום. "המינימום זה לכסות את המנה. אי אפשר לבוא לחתונה, לאכול ולא לשלם. אנשים שילמו הרבה כסף, השקיעו באולם יקר בשביל האורחים. לפחות תכסה את מה שאתה אוכל".

    ואביטל?!

    אביטל ישבה בצד וסירבה למנה מהמלצרית בנימוס. לחברות היא הפטירה ש'כואבת לה הבטן ואין סיכוי שהיא מכניסה אפילו סיכה'. אם הן היו מתקרבות אליה קצת יותר היו שומעות את הקרקורים ברעש צורם.

    ולכלה? לכלה היא כתבה מכתב ארוך ויפה על חברוּת ארוכת שנים ועל ההתחלות שתמיד קשות אבל יפות, רקדה איתה במעגלים וגרמה לעיניה להבריק מאושר. היא תוהה לעצמה מה שימח את איילת יותר. היא, או הכסף של החברות שלצידה שכיסה את המנות.

    היא לא יודעת.

    היא רק יודעת שאם הייתה מביאה מאתיים וחמישים שקל למנה, זה היה גוזל מהמנות היומיומיות שלה ושל בעלה. בעלה ברוך השם אברך. המשכורת שלה מדוייקת כל כך, שלפעמים הם מגרדים בקושי את החודש.

    בדרך חזור הסתכלה אביטל על הרחוב החשוך דרך שמשת האוטובוס, משקף בדיוק את מצב רוחה הקודר. והגשם שהחל לטפטף בדיוק באותו רגע, כמו הזדהה עם הדמעות שנקוו בזוויות עיניה. ההחלטה שלה לאחר השיחה הצולבת בשולחן החתונה של איילת הייתה חד משמעית. לא לכל חתונה היא הולכת.

    ---

    "ראיתי את ההזמנה". יוסף נעץ מזלג בתפוח אדמה רותח, נושף עליו. "את הולכת, כן?"

    אביטל אכלה בדממה, עיניה נעוצות בנקודה נעלמת. "לא".

    יוסף הרגיש בשקט המוגזם מצידה של אשתו ועצר ממלאכתו, מניח את המזלג. הוא הסתכל עליה בתהייה, עיניו מצטמצמות. "למה? אני זוכר שהיית מדברת עליה מדי פעם. הייתן באותה כיתה, לא?"

    "נכון". יש דברים אחרים שחשובים לי יותר, יוסף.

    "אז למה?" מה יש לה?

    היא התיקה את מבטה המרוכז בנקודה הנעלמת והביטה בו באדישות מעושה. "ראית באיזה אולם החתונה?" סתם, אגב. לא הכי חשוב בעולם.

    יוסף הסתכל על המקרר, ההזמנה תולה בו בססגוניות מזויפת. שם האולם נכתב למטה, מרצד באותיות גאוותניות. "אהה. הספקתי לשכוח. אבל אני לא מבין אותך". הוא הסב אליה מבטו חזרה. "למה את חושבת שאת צריכה לממן לה את המנה? היא החליטה להתחתן שם. זה אומר שאת צריכה לשים מעטפה של שלוש מאות שקל?"

    "יוסף, ככה זה". עוד פעם אותו ויכוח חסר תועלת שלא מוביל לשום מקום. החֶברה שלה שונה משלו. מה היא אשמה?!

    "מי החליט?" הוא מרגיש שהזעם מתחיל לפעפע בו. "אנשי השופוני? שלא יזמינו אנשים פשוטים כמונו לאירועים שלהם, וככה גם לא יצפו למשהו שלא ביכולתינו. חכם יותר, לא?" כמה שזה מכעיס אותו. אצלו בחבר'ה, אף אחד לא ציפה ממנו למעטפה שמנה. הדבר היחיד שנדרש ממנו הוא לרקוד במעגלים מסחררים ולפזר חיוכים לשמחתו של החתן.

    אביטל מסכימה. בהחלט. אבל מה אפשר לעשות שהמציאות העגומה היא ששירי תפגע אם היא לא תגיע? כך או כך - המצב לא מלבב.

    "שירי תיפגע אם אני לא אבוא". היא אומרת את מחשבותיה בקול. "זה מה שיושב עליי. אותי היא ממש שמחה בחתונה".

    "אם אחד הקריטריונים של לשמח כלה תלוי בכמה שמים לה במעטפה". הוא עוצר לרגע, נושם עמוק. "אז חבל שיש כאלה חברות באמת".

    חבל באמת.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: פיוז'ן, שירת הכוכבים, שמואל! ועוד 22 משתמשים25 //
    0 תגובות
  • 267
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת מטפטף
  • צביה ר. //
    • צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות.
    מי אכל כל כך הרבה?
    ומי אמור להדיח את כל אלה?
    נו באמת, מי.
    נאנחת. קמה אל הכיור, מתחילה לסבן. לאט.
    קצף נערם על אצבעותיה, בועות מתפוצצות בשקט, שקופות. מים קרים מידי.
    חמש צלחות מאחוריה. ליתר דיוק - מעליה, במייבש הכלים. מערבבות דמעותיהן בדמעותיה.
    סוגרת ברז, נאנחת שוב. הוא מתעקש להמשיך לטפטף. עקשן כמו אלי. קר כמוהו.
    מפנה לו גב, הולכת לסלון, מתיישבת על ספה, מוחצת ז'קט. אלי זרק אותו כאן כשחזר לפנות בוקר מאנשהו.
    כבר לא שואלת מהו אנשהו. היכן הוא אנשהו. יודעת - אלי לא יענה.
    רחש הטפטוף מהמטבח נעים לה, במפתיע. מונוטוני, שקט. משתלב עם החוץ המטפטף מבעד לחלון. רקע אידיאלי למחשבות שמתפללות את עצמן בראש שלה. לא מפסיקות לייחל.

    פרצוף סתור מציץ מהפרוזדור, מחשבות עוצרות תפילתן. אלי.
    "בוקר טוב, מותק. מה נשמע?". פרוטוקול הוא דבר חשוב.
    המהום צפוי עונה לה. מוסיף עצמו לפרוטוקול.
    "שאני אכין לך משהו לאכול?"
    המהום.
    "חביתה?"
    "כן, תודה".
    פרצוף סתור חוזר לחדר, ביצה מרחשת במחבת, מחשבות שבות לתפילתן.
    הר צלחות מנופף לה מהכיור, מזכיר את קיומו. ברז עקשן עודו מטפטף. היא מתעלמת משניהם.
    מגש מקבל אליו בשתיקה לחמניה טריה, ירקות פרוסים, חביתה, שוקו חם.
    פסיעותיה שקטות, נקישותיה אף הן, וכך גם ההמהום שעונה לה מתוך החדר.
    "בבקשה, מותק. כדאי שתאכל עכשיו, לפני שהחביתה תתקרר".
    היא פונה אל הדלת, לא ממתינה להמהום. הוא אכן בושש. במקומו מגיע: "תודה, אמא. אין עלייך בעולם".
    נשימתה יוצאת להפסקה. הצער העביר אותה על דעתה, אין לה שום הסבר אחר לדמיונות שפוקדים אותה.
    מסתובבת. פרצוף סתור מבזיק אליה חצי חיוך בפה גדוש חביתה.
    כששבה נשימה לסדרה היא רק אומרת: " אני אוהבת אותך, אלי".

    צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות. פחות חמש.
    ברז עקשן מטפטף דמעות של אושר.
    ז'קט זרוק על הספה. חזר לפנות בוקר מאנשהו. למי אכפת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מחוברת לעצמי, רו"ח מתמחה, נאו ממש ועוד 29 משתמשים32 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    בגלל שאני מכירה מישהו דומה זה לא קרה שם אבל לאחרונה נראה שיכל לקרות...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה