פנאי חוקי מלחמה - חלק תשיעי למרגל להשכרה??

[ברוך ר]

כמו קופסא ברוחב הספר שאמור לצאת - כדי שאחרי שיצא החלק העשירי - יהיה מקום בשבילו בתוך המארז (שנקנה גם אותו, כי לא יהיה יפה רק 9 ספרים בקופסא של 10..)

איך 10 אם היום יש 8 ? ועם הספר החדש יהיה 9 ?

 

[פרפר ירוק]

ספר תשיעי
אולי עשור שנים - שאז התחילה הסדרה?

 

[שוב שכחתי למה נכנסתי]

איך 10 אם היום יש 8 ? ועם הספר החדש יהיה 9 ?

צודק.
המייל בלבל אותי כי היא ספרה שם עד 10

ספר תשיעי
אולי עשור שנים - שאז התחילה הסדרה?
צפה בקובץ המצורף 2100289

זו הכוונה. נכון!

 

[ברוך ר]

 

[וופל אגוזים]

בלי רצון לפגוע במי שכתב/ה אבל לא נראה ממש הכתיבה של יונה ספיר, גם לא מתקרב.
ובכלל... כל הנושא של המריבות כמו שמופיע פה במורחב - יותר מתאים לכמה ניקים נחמדים בקהילת כתיבה - היא לא כ"כ מרחיבה על המריבות של הילדים.
אה.. ויש שגיאת כתיב - לא מעיד הרבה אבל גם אם זה שלה - ודאי לא עבר הגהה מסודרת..

מסכימה.
בנוסף - לא חושבת שהיא תשלב את אלי ואייל במלחמה.
א - זה מידי עכשווי. אי אפשר לקחת גיבורים דומיננטים ולהכניס אותם לתוך המלחמה כאילו הם הצילו את המדינה.
ב- זו קפיצה גדולה מידי, הספר הקודם נגמר בתשע''ח.
ג - גם אם זו הכתיבה של יונה לפני עריכה (מה שלא נראה לי..), זה עדיין בוסרי מידי מידי מידי.

אז מי שכתב את זה בהחלט יכול לכתוב פאנפיק נחמד. חבל שאין שם קרדיט.

 

[!TILUSH]

היי
אפשר להבין אם יש המשך ומה זה אומר ספר דמה???

 

[ניק 148806]

המשך למה? לספר התשיעי? לא יודעת אולי וספר דמה הכווונה למקום לספר שייצא אבל לא יודעת

 

[וופל אגוזים]

היי
אפשר להבין אם יש המשך ומה זה אומר ספר דמה???

יש המשך, לפי מה שנאמר.
יהיה חלק תשיעי.
אבל לפני שהוא יצא -
יוצא מארז עם כריכות מחודשות לכל הספרים, שבתוכו יהיה ספר דמה (קופסה כנראה) שיראה כמו 'חוקי מלחמה', הספר התשיעי בסדרה.

אגב,
יש בכלל ביקוש לחלק תשיעי?
הסדרה די הסתיימה, לא?
זה קצת לעלות את השחקנים שמיצו את עצמם שוב לבמה..

 

[תהילה ויעל]

אגב,
יש בכלל ביקוש לחלק תשיעי?
הסדרה די הסתיימה, לא?
זה קצת לעלות את השחקנים שמיצו את עצמם שוב לבמה..

בטח שיש ביקוש!!
אחרת היא לא היתה מוציאה...
וסוף סוף שיוצא עוד ספר...

 

[מיכל 3]

10
זיקים, 15:53
שלומים, 16:00
אביטל, בתם הקטנה של אייל ואפרת, קמה ממיטתה. היא עוברת בין אחיה כולם. "זהו! קום. ספיק שון! ספיק שון!"
שילה בן החמש מצטרף אליה כשהיא מגיע לאלישמע. הם מנענעים אותו יחד, תולשים ממנו את הכרית, מעיפים את השמיכה.
"דיייי!!!" אחיהם הגדול צועק בעיניים עצומות. "תנו לי קצת לישון…" הוא אומר בקול הכי ישנוני שקיים.
טליה, ששומעת מבעד לדלת חדרה את הרעש שנוצר בבית, מחליטה לצאת לסלון. ממילא היא לא ישנה כל שעות הצהרים. היא מניחה את הפאלפון שלה על השידה וקמה מהמיטה.
"שבת שלום", מקדמת אותה אפרת.
טליה מהנהנת.
"הכל בסדר?"
"כן, הכל בסדר".
אפרת מגחכת. "אני מבינה שכל סוכני המוסד הם אותו הדבר. אצל כולכם הכל בסדר".
טליה מוכרחה להבליח חיוך מבין שפתיה.
בום קוטע את השיחה הקצרה.
אפרת רצה אל חדר הילדים. "מה עשיתם?" היא שואלת כשהיא נכנסת לחדר ומגלה את תיק הלימודים של חגלת שפוך על הרצפה על כל תכולתו. חגלת, שזינקה גם היא מהספה בעקבות אמה, צועקת: "מי עשה את זה? שבת!"
אלישמע, מנומנם, מתרומם מהמיטה. "לפחות זה לא שלי…" הוא ממלמל. הוא לא מספיק לסיים את המשפט וכרית מוטחת על פניו. "היי!"
"זה מה שמגיע לך", אומרת לו חגלת.
"זה מה שמגיע לך", אלישמע מחקה את קולה.
"אני יודעת שהקול שלי יפה, אתה לא צריך להראות לי עד כמה הוא יפה", היא אומרת בהתנשאות ויוצאת מהחדר, לא לפני שהיא שולחת לאביטל מבט מצמית.
"אפרת", טליה תופסת אותה כשגם היא פונה לצאת חזרה לסלון. "אני יכולה להחליף איתך מילה?"
"בטח!"
הן מתיישבות על המיטה בחדר הממ"ד. "אפרת, נכון לא יצרת קשר עם אייל?"
"למה? את יצרת איתו קשר?" היא שואלת בחשד כבד.
"לא", היא ממהרת להגיד. "לכן שאלתי. אני לא רוצה להלחיץ אותך, אפרת, אבל נראה לי שמכל המשימות שבעלך יצא – זו המסוכנת ביותר".
אפרת קמה באחת. "אני משתגעת מדאגה. מה יש בדרום???"
"זוועה", פולטת טליה.
"אלי נפצע בכתף לפני שעה וחצי. בדיוק התקשרתי אליו כשזה קרה. הוא היה לבד. לא היה מי שישלוף את הקליע ויתפור אותו". אפרת בוהה בה בדממה. "התקשרתי לאורי והוא שלח מישהו שהיה באזור. אין לי מושג מה קרה מאז, ואני ממש דואגת – – -" את סוף המשפט לא שומעים כי הטלפון שלה פוצח בצלצול.
"אלי???" היא חוטפת אותו מהשידה.
"טליה, אני זקוק לעזרתך", הוא לוחש לה.
"מה קרה?" היא מחליפה מבטים חרדים עם אפרת.
"נכנסתי לבית וראיתי זוג הורים מתים על הרצפה. בתוך הארון יש ילדה קטנה. היא לא מוכנה לבוא איתי, רק עם אמא שלה. שמתה".
טליה מחווירה. "תן לי אותה".
אלי פותח שוב את הארון. "סביון", הוא מעיר אותה מבכיה, "אשתי רוצה לדבר איתך". היא מרימה עיניים גדולות, אדומות ורטובות. היא לוקחת את הטלפון בחשש מוסווה. "הלו?" היא פולטת.
ליבה של טליה מאיץ. היא לוחשת לאפרת את פרטי הסיפור. "מה אני אומרת לה?" היא מסמנת בשפתיה.
"תגרמי לה קודם להאמין לך ואחר כך תבקשי ממנה ללכת עם אלי". היא עונה לה באותה הדרך.
"סביון?" טליה אוחזת חזק בטלפון. "את שם מתוקה?"
שתיקה קצרה. "כן".
טליה שואפת אוויר. "אני אשתו של אלי, זה שנמצא לידך. קוראים לי טליה הדר ועכשיו אני נמצאת בישוב שלומים שהוא ממש בצפון", היא נושמת שוב. "הבוקר ביקשו מאלי שיגיע עד-עד-עד הדרום כדי לעזור לאנשים שנמצאים שם, ביניהם את. סביון מתוקה, אני הרשתי לו שילך רק כדי שהוא יעזור שם. אני לא רוצה שהוא יחזור הביתה ויגיד לי שהוא לא עזר לאף אחד. את מרשה לו לעזור לך?"
"כן, אבל אני רוצה את אמא שלי".
"היא רוצה את אמא שלה", טליה לוחשת לאפרת. ליבן נכמר. טליה משעינה את ראשה על הקיר. היא חוזרת לדבר אל הטלפון. "אני יודעת מתוקה, זה מה שכולם רוצים. אבל לא תמיד מה שרוצים אפשר לקבל, נכון? אמא בטח אמרה לך את זה פעם. אז עכשיו אמא לא יכולה להגיע אליך, לכן את תלכי עם אלי, טוב?"
שתיקה ארוכה. טליה שומעת מעבר לקו לחשושים קטנים. היא מנסה לנחש מה אלי אומר לילדה אבל היא כבר שומעת את סביון עונה לה: "טוב".



אני לא יודעת אם זה אמיתי שלחו לי את זה...
אולי זה הפרולוג...

אמאלה מטורף
קראתי כמה פעמים
ואווו

 

[ט. ל. ח.]

יהיה אפשרי לקנות רק את חוקי מלחמה בלי את כל המארז נכון?

למה לא? הוא ייצא כספר רגיל.

הספרים בעיצוב החדש זמינים באור החיים (לפחות לפי האתר של אור החיים ) גם בבודדים וגם בסדרה שאגב נמכרת שם טיפה יותר זול מיונה ספיר עצמה 493 שח במקום 499 אצל יונה ספיר https://www.sifreiorhachaim.co.il/product-category/יונה-ספיר/

 

[עמרם ספרא שם בדוי]

499 אצל יונה ספיר

כולל משלוח? אם כן זה מובן.

 

[שמש שוקעת]

זיקים, 15:53
שלומים, 16:00
אביטל, בתם הקטנה של אייל ואפרת, קמה ממיטתה. היא עוברת בין אחיה כולם. "זהו! קום. ספיק שון! ספיק שון!"
שילה בן החמש מצטרף אליה כשהיא מגיע לאלישמע. הם מנענעים אותו יחד, תולשים ממנו את הכרית, מעיפים את השמיכה.
"דיייי!!!" אחיהם הגדול צועק בעיניים עצומות. "תנו לי קצת לישון…" הוא אומר בקול הכי ישנוני שקיים.
טליה, ששומעת מבעד לדלת חדרה את הרעש שנוצר בבית, מחליטה לצאת לסלון. ממילא היא לא ישנה כל שעות הצהרים. היא מניחה את הפאלפון שלה על השידה וקמה מהמיטה.
"שבת שלום", מקדמת אותה אפרת.
טליה מהנהנת.
"הכל בסדר?"
"כן, הכל בסדר".
אפרת מגחכת. "אני מבינה שכל סוכני המוסד הם אותו הדבר. אצל כולכם הכל בסדר".
טליה מוכרחה להבליח חיוך מבין שפתיה.
בום קוטע את השיחה הקצרה.
אפרת רצה אל חדר הילדים. "מה עשיתם?" היא שואלת כשהיא נכנסת לחדר ומגלה את תיק הלימודים של חגלת שפוך על הרצפה על כל תכולתו. חגלת, שזינקה גם היא מהספה בעקבות אמה, צועקת: "מי עשה את זה? שבת!"
אלישמע, מנומנם, מתרומם מהמיטה. "לפחות זה לא שלי…" הוא ממלמל. הוא לא מספיק לסיים את המשפט וכרית מוטחת על פניו. "היי!"
"זה מה שמגיע לך", אומרת לו חגלת.
"זה מה שמגיע לך", אלישמע מחקה את קולה.
"אני יודעת שהקול שלי יפה, אתה לא צריך להראות לי עד כמה הוא יפה", היא אומרת בהתנשאות ויוצאת מהחדר, לא לפני שהיא שולחת לאביטל מבט מצמית.
"אפרת", טליה תופסת אותה כשגם היא פונה לצאת חזרה לסלון. "אני יכולה להחליף איתך מילה?"
"בטח!"
הן מתיישבות על המיטה בחדר הממ"ד. "אפרת, נכון לא יצרת קשר עם אייל?"
"למה? את יצרת איתו קשר?" היא שואלת בחשד כבד.
"לא", היא ממהרת להגיד. "לכן שאלתי. אני לא רוצה להלחיץ אותך, אפרת, אבל נראה לי שמכל המשימות שבעלך יצא – זו המסוכנת ביותר".
אפרת קמה באחת. "אני משתגעת מדאגה. מה יש בדרום???"
"זוועה", פולטת טליה.
"אלי נפצע בכתף לפני שעה וחצי. בדיוק התקשרתי אליו כשזה קרה. הוא היה לבד. לא היה מי שישלוף את הקליע ויתפור אותו". אפרת בוהה בה בדממה. "התקשרתי לאורי והוא שלח מישהו שהיה באזור. אין לי מושג מה קרה מאז, ואני ממש דואגת – – -" את סוף המשפט לא שומעים כי הטלפון שלה פוצח בצלצול.
"אלי???" היא חוטפת אותו מהשידה.
"טליה, אני זקוק לעזרתך", הוא לוחש לה.
"מה קרה?" היא מחליפה מבטים חרדים עם אפרת.
"נכנסתי לבית וראיתי זוג הורים מתים על הרצפה. בתוך הארון יש ילדה קטנה. היא לא מוכנה לבוא איתי, רק עם אמא שלה. שמתה".
טליה מחווירה. "תן לי אותה".
אלי פותח שוב את הארון. "סביון", הוא מעיר אותה מבכיה, "אשתי רוצה לדבר איתך". היא מרימה עיניים גדולות, אדומות ורטובות. היא לוקחת את הטלפון בחשש מוסווה. "הלו?" היא פולטת.
ליבה של טליה מאיץ. היא לוחשת לאפרת את פרטי הסיפור. "מה אני אומרת לה?" היא מסמנת בשפתיה.
"תגרמי לה קודם להאמין לך ואחר כך תבקשי ממנה ללכת עם אלי". היא עונה לה באותה הדרך.
"סביון?" טליה אוחזת חזק בטלפון. "את שם מתוקה?"
שתיקה קצרה. "כן".
טליה שואפת אוויר. "אני אשתו של אלי, זה שנמצא לידך. קוראים לי טליה הדר ועכשיו אני נמצאת בישוב שלומים שהוא ממש בצפון", היא נושמת שוב. "הבוקר ביקשו מאלי שיגיע עד-עד-עד הדרום כדי לעזור לאנשים שנמצאים שם, ביניהם את. סביון מתוקה, אני הרשתי לו שילך רק כדי שהוא יעזור שם. אני לא רוצה שהוא יחזור הביתה ויגיד לי שהוא לא עזר לאף אחד. את מרשה לו לעזור לך?"
"כן, אבל אני רוצה את אמא שלי".
"היא רוצה את אמא שלה", טליה לוחשת לאפרת. ליבן נכמר. טליה משעינה את ראשה על הקיר. היא חוזרת לדבר אל הטלפון. "אני יודעת מתוקה, זה מה שכולם רוצים. אבל לא תמיד מה שרוצים אפשר לקבל, נכון? אמא בטח אמרה לך את זה פעם. אז עכשיו אמא לא יכולה להגיע אליך, לכן את תלכי עם אלי, טוב?"
שתיקה ארוכה. טליה שומעת מעבר לקו לחשושים קטנים. היא מנסה לנחש מה אלי אומר לילדה אבל היא כבר שומעת את סביון עונה לה: "טוב".



אני לא יודעת אם זה אמיתי שלחו לי את זה...
אולי זה הפרולוג...

זה נראה פנפייק.
זה לא ממש הסגנון של יונה ספיר.

יש המשך, לפי מה שנאמר.
יהיה חלק תשיעי.
אבל לפני שהוא יצא -
יוצא מארז עם כריכות מחודשות לכל הספרים, שבתוכו יהיה ספר דמה (קופסה כנראה) שיראה כמו 'חוקי מלחמה', הספר התשיעי בסדרה.

אגב,
יש בכלל ביקוש לחלק תשיעי?
הסדרה די הסתיימה, לא?
זה קצת לעלות את השחקנים שמיצו את עצמם שוב לבמה..

ברור!!!
אין לך מושג כמה אני חיכיתי, ואני בטוחה שאני לא היחידה.

 

[!TILUSH]

ברור שחיכנווווו!
אבל מעניין מה הקטע להוציא עכשיו את הסדרה החדשה, מבחינה עסקית יותר שווה לה לגמור את הספר התשיעי ואז למכור אותו רק ביחד עם כל הסדרה אחרי כמה חודישם אולי להוציא בודדים...

 

[רחלי מטאור]

אבל מעניין מה הקטע להוציא עכשיו את הסדרה החדשה, מבחינה עסקית יותר שווה לה לגמור את הספר התשיעי ואז למכור אותו רק ביחד עם כל הסדרה אחרי כמה חודישם אולי להוציא בודדים...

אולי בשביל להחזיר את הסדרה למודעות הציבורית היא מוציאה את זה כך.
ןאז שהספר יצא, כל מי שקנה את הסדרה, ירוץ לקנות אותו.

 

[שוקי כהן]

אני מחכה לקרוא את זה כבר,

 

[הלוחשת לתווים]

10
זיקים, 15:53
שלומים, 16:00
אביטל, בתם הקטנה של אייל ואפרת, קמה ממיטתה. היא עוברת בין אחיה כולם. "זהו! קום. ספיק שון! ספיק שון!"
שילה בן החמש מצטרף אליה כשהיא מגיע לאלישמע. הם מנענעים אותו יחד, תולשים ממנו את הכרית, מעיפים את השמיכה.
"דיייי!!!" אחיהם הגדול צועק בעיניים עצומות. "תנו לי קצת לישון…" הוא אומר בקול הכי ישנוני שקיים.
טליה, ששומעת מבעד לדלת חדרה את הרעש שנוצר בבית, מחליטה לצאת לסלון. ממילא היא לא ישנה כל שעות הצהרים. היא מניחה את הפאלפון שלה על השידה וקמה מהמיטה.
"שבת שלום", מקדמת אותה אפרת.
טליה מהנהנת.
"הכל בסדר?"
"כן, הכל בסדר".
אפרת מגחכת. "אני מבינה שכל סוכני המוסד הם אותו הדבר. אצל כולכם הכל בסדר".
טליה מוכרחה להבליח חיוך מבין שפתיה.
בום קוטע את השיחה הקצרה.
אפרת רצה אל חדר הילדים. "מה עשיתם?" היא שואלת כשהיא נכנסת לחדר ומגלה את תיק הלימודים של חגלת שפוך על הרצפה על כל תכולתו. חגלת, שזינקה גם היא מהספה בעקבות אמה, צועקת: "מי עשה את זה? שבת!"
אלישמע, מנומנם, מתרומם מהמיטה. "לפחות זה לא שלי…" הוא ממלמל. הוא לא מספיק לסיים את המשפט וכרית מוטחת על פניו. "היי!"
"זה מה שמגיע לך", אומרת לו חגלת.
"זה מה שמגיע לך", אלישמע מחקה את קולה.
"אני יודעת שהקול שלי יפה, אתה לא צריך להראות לי עד כמה הוא יפה", היא אומרת בהתנשאות ויוצאת מהחדר, לא לפני שהיא שולחת לאביטל מבט מצמית.
"אפרת", טליה תופסת אותה כשגם היא פונה לצאת חזרה לסלון. "אני יכולה להחליף איתך מילה?"
"בטח!"
הן מתיישבות על המיטה בחדר הממ"ד. "אפרת, נכון לא יצרת קשר עם אייל?"
"למה? את יצרת איתו קשר?" היא שואלת בחשד כבד.
"לא", היא ממהרת להגיד. "לכן שאלתי. אני לא רוצה להלחיץ אותך, אפרת, אבל נראה לי שמכל המשימות שבעלך יצא – זו המסוכנת ביותר".
אפרת קמה באחת. "אני משתגעת מדאגה. מה יש בדרום???"
"זוועה", פולטת טליה.
"אלי נפצע בכתף לפני שעה וחצי. בדיוק התקשרתי אליו כשזה קרה. הוא היה לבד. לא היה מי שישלוף את הקליע ויתפור אותו". אפרת בוהה בה בדממה. "התקשרתי לאורי והוא שלח מישהו שהיה באזור. אין לי מושג מה קרה מאז, ואני ממש דואגת – – -" את סוף המשפט לא שומעים כי הטלפון שלה פוצח בצלצול.
"אלי???" היא חוטפת אותו מהשידה.
"טליה, אני זקוק לעזרתך", הוא לוחש לה.
"מה קרה?" היא מחליפה מבטים חרדים עם אפרת.
"נכנסתי לבית וראיתי זוג הורים מתים על הרצפה. בתוך הארון יש ילדה קטנה. היא לא מוכנה לבוא איתי, רק עם אמא שלה. שמתה".
טליה מחווירה. "תן לי אותה".
אלי פותח שוב את הארון. "סביון", הוא מעיר אותה מבכיה, "אשתי רוצה לדבר איתך". היא מרימה עיניים גדולות, אדומות ורטובות. היא לוקחת את הטלפון בחשש מוסווה. "הלו?" היא פולטת.
ליבה של טליה מאיץ. היא לוחשת לאפרת את פרטי הסיפור. "מה אני אומרת לה?" היא מסמנת בשפתיה.
"תגרמי לה קודם להאמין לך ואחר כך תבקשי ממנה ללכת עם אלי". היא עונה לה באותה הדרך.
"סביון?" טליה אוחזת חזק בטלפון. "את שם מתוקה?"
שתיקה קצרה. "כן".
טליה שואפת אוויר. "אני אשתו של אלי, זה שנמצא לידך. קוראים לי טליה הדר ועכשיו אני נמצאת בישוב שלומים שהוא ממש בצפון", היא נושמת שוב. "הבוקר ביקשו מאלי שיגיע עד-עד-עד הדרום כדי לעזור לאנשים שנמצאים שם, ביניהם את. סביון מתוקה, אני הרשתי לו שילך רק כדי שהוא יעזור שם. אני לא רוצה שהוא יחזור הביתה ויגיד לי שהוא לא עזר לאף אחד. את מרשה לו לעזור לך?"
"כן, אבל אני רוצה את אמא שלי".
"היא רוצה את אמא שלה", טליה לוחשת לאפרת. ליבן נכמר. טליה משעינה את ראשה על הקיר. היא חוזרת לדבר אל הטלפון. "אני יודעת מתוקה, זה מה שכולם רוצים. אבל לא תמיד מה שרוצים אפשר לקבל, נכון? אמא בטח אמרה לך את זה פעם. אז עכשיו אמא לא יכולה להגיע אליך, לכן את תלכי עם אלי, טוב?"
שתיקה ארוכה. טליה שומעת מעבר לקו לחשושים קטנים. היא מנסה לנחש מה אלי אומר לילדה אבל היא כבר שומעת את סביון עונה לה: "טוב".

חברה שלי כתבה את זה והיא ביקשה ממני לכתוב פה בשמה:

היי, אני כתבתי את הפרק שפרסמו פה.
חשוב לי להעמיד את הטעות הזו במקום - זה לא הפרולוג של הספר התשיעי!
זהו סתם פרק 10 בפאנפיק שאני כותבת.
(הפאנפיק מתפרסם באתר שותפות בדרך)

 

[מימיי]

הספרים בעיצוב החדש זמינים באור החיים (לפחות לפי האתר של אור החיים ) גם בבודדים וגם בסדרה שאגב נמכרת שם טיפה יותר זול מיונה ספיר עצמה 493 שח במקום 499 אצל יונה ספיר https://www.sifreiorhachaim.co.il/product-category/יונה-ספיר/

ראיתי היום באחד הסניפים של אור החיים את כל המארז.

לא מבינה מה הרעיון של המארז הזה ומי יקנה אותו חוץ מאיזה סבא עשיר מאמריקה שבא לבקר את הנכדים.

ועוד יותר לא מבינה למה מביאים ספר דמה בתוך המארז (היקר גם ככה) ועל הספר האמיתי שיצא בעוד שנה - שנתיים, יצטרכו לשלם שוב.

 

[ט. ל. ח.]

ראיתי היום באחד הסניפים של אור החיים את כל המארז.

לא מבינה מה הרעיון של המארז הזה ומי יקנה אותו חוץ מאיזה סבא עשיר מאמריקה שבא לבקר את הנכדים.

ועוד יותר לא מבינה למה מביאים ספר דמה בתוך המארז (היקר גם ככה) ועל הספר האמיתי שיצא בעוד שנה - שנתיים, יצטרכו לשלם שוב.

היא מניחה (הנחה נכונה לדעתי ולדעת עוד כמה אוהדים של הסדרה שאמרו לי) שמי שאוהב את הספרים ואין לו אותם או את חלקם ישקיע סכום ששווה לעלות כחמש ספרים בודדים שלה ויקנה את כל הסדרה מעוצבת כיחידה אחת אני אישית מתכוון לקנות וחושב שזה סביר לגמרי ,
יש משהו במה שאמרת על הספר האחרון שזה קצת מעצבן לשלם עליו עוד אח"כ אבל מצד שני זה די הגיוני שאם היא מוציאה כעת את הסדרה ועוד לא את הספר -שמי שירצה אותו בעתיד יקנה אותו
כי אם הוא כבר היה בתוך הסדרה (במקרה שהיא הייתה מוציאה אותו עכשיו ) היית משלמת יותר על ה9 כרכים במקום המחיר הנוכחי של 8
כך לענ"ד

 

[חגית מינס]

10
זיקים, 15:53
שלומים, 16:00
אביטל, בתם הקטנה של אייל ואפרת, קמה ממיטתה. היא עוברת בין אחיה כולם. "זהו! קום. ספיק שון! ספיק שון!"
שילה בן החמש מצטרף אליה כשהיא מגיע לאלישמע. הם מנענעים אותו יחד, תולשים ממנו את הכרית, מעיפים את השמיכה.
"דיייי!!!" אחיהם הגדול צועק בעיניים עצומות. "תנו לי קצת לישון…" הוא אומר בקול הכי ישנוני שקיים.
טליה, ששומעת מבעד לדלת חדרה את הרעש שנוצר בבית, מחליטה לצאת לסלון. ממילא היא לא ישנה כל שעות הצהרים. היא מניחה את הפאלפון שלה על השידה וקמה מהמיטה.
"שבת שלום", מקדמת אותה אפרת.
טליה מהנהנת.
"הכל בסדר?"
"כן, הכל בסדר".
אפרת מגחכת. "אני מבינה שכל סוכני המוסד הם אותו הדבר. אצל כולכם הכל בסדר".
טליה מוכרחה להבליח חיוך מבין שפתיה.
בום קוטע את השיחה הקצרה.
אפרת רצה אל חדר הילדים. "מה עשיתם?" היא שואלת כשהיא נכנסת לחדר ומגלה את תיק הלימודים של חגלת שפוך על הרצפה על כל תכולתו. חגלת, שזינקה גם היא מהספה בעקבות אמה, צועקת: "מי עשה את זה? שבת!"
אלישמע, מנומנם, מתרומם מהמיטה. "לפחות זה לא שלי…" הוא ממלמל. הוא לא מספיק לסיים את המשפט וכרית מוטחת על פניו. "היי!"
"זה מה שמגיע לך", אומרת לו חגלת.
"זה מה שמגיע לך", אלישמע מחקה את קולה.
"אני יודעת שהקול שלי יפה, אתה לא צריך להראות לי עד כמה הוא יפה", היא אומרת בהתנשאות ויוצאת מהחדר, לא לפני שהיא שולחת לאביטל מבט מצמית.
"אפרת", טליה תופסת אותה כשגם היא פונה לצאת חזרה לסלון. "אני יכולה להחליף איתך מילה?"
"בטח!"
הן מתיישבות על המיטה בחדר הממ"ד. "אפרת, נכון לא יצרת קשר עם אייל?"
"למה? את יצרת איתו קשר?" היא שואלת בחשד כבד.
"לא", היא ממהרת להגיד. "לכן שאלתי. אני לא רוצה להלחיץ אותך, אפרת, אבל נראה לי שמכל המשימות שבעלך יצא – זו המסוכנת ביותר".
אפרת קמה באחת. "אני משתגעת מדאגה. מה יש בדרום???"
"זוועה", פולטת טליה.
"אלי נפצע בכתף לפני שעה וחצי. בדיוק התקשרתי אליו כשזה קרה. הוא היה לבד. לא היה מי שישלוף את הקליע ויתפור אותו". אפרת בוהה בה בדממה. "התקשרתי לאורי והוא שלח מישהו שהיה באזור. אין לי מושג מה קרה מאז, ואני ממש דואגת – – -" את סוף המשפט לא שומעים כי הטלפון שלה פוצח בצלצול.
"אלי???" היא חוטפת אותו מהשידה.
"טליה, אני זקוק לעזרתך", הוא לוחש לה.
"מה קרה?" היא מחליפה מבטים חרדים עם אפרת.
"נכנסתי לבית וראיתי זוג הורים מתים על הרצפה. בתוך הארון יש ילדה קטנה. היא לא מוכנה לבוא איתי, רק עם אמא שלה. שמתה".
טליה מחווירה. "תן לי אותה".
אלי פותח שוב את הארון. "סביון", הוא מעיר אותה מבכיה, "אשתי רוצה לדבר איתך". היא מרימה עיניים גדולות, אדומות ורטובות. היא לוקחת את הטלפון בחשש מוסווה. "הלו?" היא פולטת.
ליבה של טליה מאיץ. היא לוחשת לאפרת את פרטי הסיפור. "מה אני אומרת לה?" היא מסמנת בשפתיה.
"תגרמי לה קודם להאמין לך ואחר כך תבקשי ממנה ללכת עם אלי". היא עונה לה באותה הדרך.
"סביון?" טליה אוחזת חזק בטלפון. "את שם מתוקה?"
שתיקה קצרה. "כן".
טליה שואפת אוויר. "אני אשתו של אלי, זה שנמצא לידך. קוראים לי טליה הדר ועכשיו אני נמצאת בישוב שלומים שהוא ממש בצפון", היא נושמת שוב. "הבוקר ביקשו מאלי שיגיע עד-עד-עד הדרום כדי לעזור לאנשים שנמצאים שם, ביניהם את. סביון מתוקה, אני הרשתי לו שילך רק כדי שהוא יעזור שם. אני לא רוצה שהוא יחזור הביתה ויגיד לי שהוא לא עזר לאף אחד. את מרשה לו לעזור לך?"
"כן, אבל אני רוצה את אמא שלי".
"היא רוצה את אמא שלה", טליה לוחשת לאפרת. ליבן נכמר. טליה משעינה את ראשה על הקיר. היא חוזרת לדבר אל הטלפון. "אני יודעת מתוקה, זה מה שכולם רוצים. אבל לא תמיד מה שרוצים אפשר לקבל, נכון? אמא בטח אמרה לך את זה פעם. אז עכשיו אמא לא יכולה להגיע אליך, לכן את תלכי עם אלי, טוב?"
שתיקה ארוכה. טליה שומעת מעבר לקו לחשושים קטנים. היא מנסה לנחש מה אלי אומר לילדה אבל היא כבר שומעת את סביון עונה לה: "טוב".



אני לא יודעת אם זה אמיתי שלחו לי את זה...
אולי זה הפרולוג...

שאלתי את יונה ספיר היא אמרה שעדיין אין (זה לא נכון..)