בעיקרון נכון, סימנתי 2 מילים שבהן התפקשש המעבר, בנוסף אני לא מסתדרת עם המשפט: המחשות התרוצצו בראשו.
במקרה זה הגיבור הוא דמות שקרוב ל95% מהציבור היו רוצים לחסל כשהיו רואים, לכן ההזדהות מאוד מאוד חשובה לסיפור (ויש שיגידו שלא, כי זה דמות מאוד לא חיובית...) בינתיים מי שקרא די הזדהה והתחבר לדמות. (קצת ספוילר: אח של מחבל ומחבל בפועל...)
נכון מאוד.
במעבר לא המחשבות עברו קיצוץ (אם כי אני יכול להבין את הבעייתיות ב"המחשבות התרוצצו בראשו", אפשר פשוט להוריד את זה וזה ישאר מצוין, כל עוד זה בפונט נטוי ובהקשר שברור שאלו המחשבות של הגיבור.)
מה שקרה במעבר הזה, הוא איבוד הקול האישי. זה יצא מרוחק יותר וזו אכן אחת המעלות המרכזיות של גוף ראשון על פני גוף שלישי.
נכון מאוד.
במעבר לא המחשבות עברו קיצוץ (אם כי אני יכול להבין את הבעייתיות ב"המחשבות התרוצצו בראשו", אפשר פשוט להוריד את זה וזה ישאר מצוין, כל עוד זה בפונט נטוי ובהקשר שברור שאלו המחשבות של הגיבור.)
מה שקרה במעבר הזה, הוא איבוד הקול האישי. זה יצא מרוחק יותר וזו אכן אחת המעלות המרכזיות של גוף ראשון על פני גוף שלישי.
הוא הנהן, חצי חיוך אירוני נתלה לו על פניו, זעק לו בעצם היותו: בגללך. אתה הוא זה שגורם לגעגועים האלה. אתה הלשנת על מוסא, האח המקסים שלי, והכרחת אותו להפוך לאדם הנמלט על חייו. כל הסבל שהמשפחה שלנו עוברת- בגללך.
התכוונתי למשפט הזה, לנסות להפוך אותו לגוף שלישי זה גם לא מסתדר וגם מדרדר אותו. אבל בכל מקרה בלי לדון לגופו של משפט, אני חושבת שהגעתי למשפט יותר ממצה- כאשר צריך הזדהות עם הגיבור (למשל כאשר זה גיבור פחות חיובי) חשוב שהסיפור יהיה בגוף ראשון.
התכוונתי למשפט הזה, לנסות להפוך אותו לגוף שלישי זה גם לא מסתדר וגם מדרדר אותו. אבל בכל מקרה בלי לדון לגופו של משפט, אני חושבת שהגעתי למשפט יותר ממצה- כאשר צריך הזדהות עם הגיבור (למשל כאשר זה גיבור פחות חיובי) חשוב שהסיפור יהיה בגוף ראשון.
צודקת. אחד הפלוסים של גוף ראשון הוא היחס בין ה'הוא' שמייצגים בגוף שלישי מוגבל לכל 'הוא' אחר וכמובן שאר נטיות הלשון של פעולות ושייכות. אפשר למנוע הרבה בלבול באמצעותו.
לגבי ההזדהות - היא עלולה להיות הרסנית אם הדמות נשארת לא חיובית עד הסוף. במקרים כאלה - דווקא עדיף שלישי.
עריכה: בעניין ההזדהות, התכוונתי במקרה ובו את תמיד מציגה את הראשון כראשון. אם יש מקרים שאת מציגה אותו כנסתר - אין בעיה, כי אז את מציגה מעיני אחרים למה ובמה הוא טועה.
סריקות במוקדי הנזק: מאחורי כל כותרת על נזק לרכוש עומדת עבודה קפדנית של שמאי. בתקופה שבה המדינה כולה עוסקת בשיקום, שמאות רכוש היא לא רק מקצוע - היא כלי חיוני להחזרת המשק לשגרה. בואו לרכוש מיומנות מקצועית ברמה הגבוהה ביותר במסלול המותאם במיוחד לבני תורה, ולהשתלב באחד התחומים הרווחיים והיציבים ביותר כיום.
שרי הממלכה נעמדו בשורה באולם הכינוסים מול כיסאו של המלך אזמרגד. שר הממשלה טוביאס בלוס פתח את הפגישה.
"התכנסו כאן היום לדון במצבו הבריאותי של המלך אזמרגד, והאם לממלכה כדאי להמשיך ולהמתין או למנות מיד מלך חדש עד אשר יתברר מצבו של המלך אזמרגד". שר הממשלה הראשי פתח את הדיון.
ההיסטוריה כמו חוזרת על עצמה, שר הממשלה טוביאס שיחזר בראשו את אירועי חלוקת הממלכה. גם המלך מלטאזר המנוח חלה בטרם עלה אזמרגד לשלטון, וגם אז התקבצו שרי הממשלה לבחור מנהיג. רק שבדיוק אז התחיל הנסיך ארטמיס את המלחמה שיצרה את הפילוג בין שתי הממלכות.
"אני חושב שכדאי למנות את הנסיך דנאתור למלך", אמר שר הכלכלה לסו אגאלון. כולם ידעו כי ביתו הבכורה מיועדת להינשא לנסיך הצעיר, ועל כן שיקול דעתו נוטה מטעמים אישיים.
"אני אינני חושב כמוך", אמר בהפתעה שר הממשלה טוביאס בלוס.
עיני הנוכחים בחדר התרחבו בהפתעה. לשמוע את השר טוביאס אומר שרצונו שהנסיך אינדה יהיה המלך, היה תמוה. הרי בכל הזדמנות שמצא לנכון, דרש טוביאס מהמלך אזמרגד לבטל את עוצרותו של הנסיך אינדה.
"מה?" שאל שר הצבא אנטוניו לאגריס, הוא פקח את עיניו בהשתהות. "אני חושב שלא שמעתי מה אמרת בזה הרגע?", שאל. הוא כמעט מעד על הקרקע מההלם שתקף אותו.
"שמע מצויין", אמר טוביאס ויישר את גבו. נעמד כמו טווס החוגג את גדולתו. "אם הכול יעבוד כמתוכנן, התוכנית שלי תצליח", לחש לשר הצבא שעמד לצידו.
ג'ראנת'ן דאמורה שר הממשלה הנגדי, ואבי חתן המלך. לא אהב את נושא השיחה עבורו התכנסו. "צריך לדון בשאלות העם", ניסה להעביר את נושא השיחה. "כל זמן שהמלך אינו איתנו עלינו לשמש לו כתחליף, ולדון בלעדיו על הנושאים אותם מבקשים העם. להקל על המיסים או להחליף מנהיגים רודנים".
שקט כבד נמתח באוויר, דבריו של שר הממשלה הנגדי הרתיחו כמה מהשרים, אולם כולם שמרו על ארשת פנים שלווה ונינוחה. אם היו אלה דבריו של שר הממשלה טוביאס, לא היו מתרתחים הראשים.
אבל כיוון ששר הממשלה הנגדי עתיד להיות מקושר אל המלך, דבריו אינם נשמעו בקרב השרים.
"אתה מציע שננהל את הדיונים ללא המלך?" נדהם טוביאס. "ואיך בדיוק אנחנו אמורים לחתום על החלטתנו בדיונים? על ידי איזו חותמת, של המלך?"
ג'ארנת'ן הבין כי אין דבריו נשמעים, ועל כן החליט לשתוק ולא לשתף פעולה עם מזימתו של שר הממשלה.
"אז כפי שכבר הבנו", החזיר שר הממשלה טוביאס את הדיון למקומו. "המלך אזמרד רוצה למנות את בנו בכורו הנסיך אינדה ליורש העצר" ראשיהם של כל השרים הנהנו בהקשבה.
"עד היום אנחנו התנגנו לדעתו של המלך, ואף חזרנו והתחננו לביטול ההחלטה. דעתנו הייתה כי הנסיך אינדה הינו נסיך רע לב וכי לא יהסס להמיט את שלטונו האכזרי על הממלכה. ואילו הנסיך דאנתור הוא מוכרח להיות המלך, שכן טוב ליבו הוכיח את עצמו פעמים רבות".
שר הממשלה הנגדי פתח את פיו כדי להתנגד, אך מיד עצר את עצמו. נראה היה שכולם גיבשו כבר את דעתם.
"כעת המלך אזמרגד נתון בחולי המפילו לתרדמת, ועלינו לממש את העוצרות עד אשר יחזור אלינו המלך אזמרגד", המשיך טוביאס את דבריו.
"ומה יעשה המלך כשישמע שמינינו את הנסיך אינדה למלך?" שאל שר הצבא אנטוניו לאגריס. "הרי לפי מה ששמענו מהסריסים המשרתים את המלך, הוא חושד בנסיך כי ניסה להורגו".
עיני כולם התרחבו בהפתעה. הנסיך אינדה בוגד!! האם חשב הנסיך להרוג את אביו בשביל להקדים את ימי שילטונו? האם שמע הנסיך כי השרים מבקשים להדיח אותו ממעמדו?
"אין זה יתכן", קרא שר הממשלה הנגדי בתוקף. "וכי יעלה על הדעת שהנסיך אינדה היה עושה דבר שכזה?" חלחלה תקפה אותו.
המולה נשמעה בחלל. השרים היו המומים מדי ולא הצליחו לשלוט על כשירותם. הוויכוחים רק עלו ועלו.
שר הממשלה טוביאס חייך לעצמו, בסיפוק. המידע עליו התוודע זה עתה, עזר לשמן את הצירים של תוכניתו הזדונית. הוא מחה כף ואחר צחק בקול.
למשמע צחוקו השתתקו כולם.
"אני עדיין חושב שהנסיך אינדה מוכרח להיות המלך שלנו". דבריו נשמעו כממתיקי סוד.
"אך מה נעשה עם המלך אזמרגד, אולי הוא לא יאהב את הרעיון?" שאל לסו אגאלון שר הכלכלה.
"הינך צודק", טוביאס בלוס הביט לתוך עיניו השחורות של שר הכלכלה. "אולם אל לנו לשכוח שהמלך אזמרגד בעצמו מינה את הנסיך יורש העצר לעוצר הממלכה. ואם נמנה כרגע את אחיו טוב הלב, המלך עלול לחשוב שיש בנינו בוגדים".
כל הראשים הנהנו בהסכמה, בין כולם נראה גם ראשו של שר הממשלה הנגדי ג'ראנת'ן מהנהן.
"אז נמנה את הנסיך?" שאל טוביאס והמתין לתשובתם של יתר חבריו השרים.
בחלק הזה השרים דנים בהמלכת היורש, ואינדה נמצא מחוץ לדלת מתווכח עם השומרים. השרים לא יודעים את זה, ואינדה לא שומע כלום עד שהוא נכנס.
הנסיך אינדה חייב להיכנס. אין לו ברירה. זה או הוא או הם. עליו למנוע את המזימה שעלולה להתרחש מאחורי הדלתות הסגורות.
הנסיך פנה לשומרי הכניסה. "פתחו את הדלת מיד!", דרש בקור רוח.
"מצטערים, הוד רוממותך," אמר הראשון מבין השומרים, "אין לך אישור להיכנס כרגע. אנא חזור לחדרך".
הנסיך אינדה התקרב לשומרים, עיניו מלאות באש של נחישות. "אפשרו לי להיכנס, או שתמצאו את עצמכם תלויים בכיכר העיר", איים בקול קר ומקפיא.
השומרים הביטו זה בזה בחשש. הם ידעו שגזירת נסיך אינה דבר להתעלם ממנו. באי רצון גלויה, הם פתחו את הדלת.
הנסיך אינדה צעד לאורך המסדרון המוביל אל רחבת האולם. כשנכנס, שמע את דבריו של שר הממשלה טוביאס בלוס. "אז נמנה את הנסיך?"
אימונים של שנים באו לטובתו. הנימוסים שלמד, השליטה העצמית שלו הייתה ברמה הכי גבוה שיש. "על איזה נסיך מדובר?" נכנס בממלכתיות, וגוון קולו עדין, כמו לא כעס וזעם דקות קודם לכן.
הנסיך הביט בהם בכעס עצור. "תזכרו שאני אמור להיות המלך של הממלכה הזאת בעתיד. נראה לי כי לא תרצו למצוא את עצמכם תלויים בכיכר העיר תפתחו מיד את הדלת", איים הנסיך ופניו נראו שלוות, אינן מסגירות כלל את שמתחולל בתוכו.
האיום עשה את שלו.
הנסיך צעד לאורך המסדרון המוביל אל רחבת האולם, כשנכנס שמע את דבריו של שר הממשלה טוביאס בלוס.
"אז נמנה את הנסיך יורש העצר?" שאל טוביאס את כל הנוכחים בחדר.
"היה לכם מחשבה אחרת?" התענין הנסיך ברכות. "חשבתם למנות מישהו אחר לעוצר הממלכה?" צחקק. עיניו מביטות בעיניו של שר הממשלה.
טוביאס בלוס לא איבד את כשירותו, הוא צמצם את עיניו וניסה להבין לאן הנסיך חותר ומה הוא מתכנן. הנסיך אינדה קלט זאת, והתעלם. "להיפך הוד נסיכותך, התכנסו כאן היום לדון במינויך".
"תסביר", ביקש הנסיך אינדה.
"התכנסו כדי להחליט האם להפעיל את העוצרות המוענקת לך, או להמתין עוד כמה ימים עד אשר נדע טוב יותר מה יעלה בגורל המלך אזמרגד". טוביאס בלוס רעד מעט.
כל השרים נשמו לרווחה.
"ומה החלטתם?" זלזול נשמע בקולו של הנסיך אינדה.
"זה בדיוק מה ששאלתי", טוביאס הביט בפניהם של חבריו. "אז מה אתם אומרים נמנה את הנסיך אינדה למלך זמני?" חיוך נמרח על פניו של טוביאס בשעה שאישרו כולם שהנסיך אינדה יממש את עוצרותו.
בסצנה הזאת, אינדה נכנס ובדיוק שומע את המשפט שהשר שואל האם למנות אותו, ומכאן המחשבות הן של הנסיך בלבד.
יש לי עוד דוגמא אבל עדיין לא העלתי את הסצנות לפרוג, אז נצטרך להמתין…
אבל בגדול זה כמו לקחת את סיפור כיפה אדומה ולספר אותו מחמש זוויות.
פעם אחת מזווית האמא של כיפה אדומה, איך היא שולחת את הילדה והיא דואגת לה, ואז מתקשרת לסבתא עונה לה הזאב, היא מתקשרת לצייד, ומקבלת ממנו הודעה שהבת שלה חייה.
ופעם מזווית ראייתה של כיפה אדומה. היא דואגת לסבתא. מבקשת מאמא להכין עבורה מצרכים, פוסעת ביער, פוגשת בזאב מסכן, משוחחים, מספרת לו שהיא בדרך לסבתא שלה החולה ונפרדת ממנו, מגיעה לסבתא, שואלת את השאלות הידועות, מגלה שמדובר בזאב, הוא טורף אותה חייה, ואז עוברים לספר על כיפה אדומה הרואה דרך עיני הזאב, איך היא מתפללת שהצייד יבין שהיא בתוך הזאב וכו׳.
ופעם מזווית הזאב: הוא משוטט ביער, רעב, עייף, פתאום רואה ילדה, המחשבות שלו עובדות במהירות, הוא רוצה לטרוף אותה. הוא ניגש אליה משוחח איתה מבין שיש לו אפשרות לשני ארוחות בציד אחד, נפרד ממנה, ממהר לבית של הסבתא, דופק על הדלת, מחכה את קולה של כיפה אדומה, טורף את הסבתא, מתחפש לסבתא הזקנה, שוכב במיטה, ממתין. כיפה אדומה מגיעה והוא עונה על השאלות כאילו הוא הסבתא, עד שנמאס לו והוא טורף אותה. הוא לא מצליח לזוז, עייף מרוב אוכל. מגיע צייד פותח לו את הבטן מכניס אבנים וכו׳.
ופעם מזווית ראייתו של הסבתא: היא חולה מתקשרת לאמא שומעת את כיפה אדומה מציעה להביא לה אוכל, היא דואגת איך כיפה אדומה תגיע לבד, יושבת בביתה ממתינה בחשש, מתפללת, פתאום דפיקה על הדלת היא שואלת מי שם, עונה לה כיפה אדומה בקול לא מוכר כל כך, הסבתא שואלת מה קרה לקולה, כיפה אדומה עונה שהיא צרודה, הסבתא פותחת הזאב טורף, ואז עוברים לספר על הסבתא הרואה את הסיטואציה דרך עיני הזאב, היא מתפללת שכיפה אדומה תברח, שתינצל, אבל אז היא פוגשת אותה בתוך הבטן של הזאב, שתיהן מתפללות, מגיע צייד, מוציא אותן מהבטן, הן מודות לו, וכו׳.
ופעם מזווית ראייתו של הצייד: הצייד רודף אחרי איילים, תופס שלושה, במפתיע הוא מקבל שיחת טלפון מוזרה מאישה שטוענת שזאב ענה לה במקום אימה. הוא יוצא לבדוק את הנושא. מגיע לבית האמא, מגלה זאב גדול שוכב על ערסל, רדום. הוא פותח לו את הבטן מגלה את כיפה אדומה והסבתא [שכאן היא האמא] מוציא אותן מכניס אבנים במקומן, תופר את הבטן, וכולם ממתינים לראות את הזאב מתעורר.
אפילוג:
סבתא עושה מסיבת הודיה בביתה, האמא, כיפה אדומה, והצייד מגיעים. הזאב עוד יושב בערסל ללא יכולת לזוז. וכולם שמחים ומאושרים מלבדו.
סוף.
זה הרעיון של גוף שלישי שמדמה גוף ראשון.
תמיד הסופר בוחר דמות ודרכה הוא מספר את העלילה. רק המחשבות, הרצונות, התחושות, של אותה דמות יופיעו בסצנה. אם היא מדברת עם פלוני אז מטון הדיבור או הגוון קול הוא יכול להסיק עליו מסקנות, אבל לא יתכן שיכתבו מחשבותיו של פלוני.
זה בדיוק הרעיון של גוף ראשון. רק שלא יהיה כתוב הלכתי לתומי ברחוב, אלא אלמוני הלך לתומו ברחוב. בסגנון גוף שלישי.
שרי הממלכה נעמדו בשורה באולם הכינוסים מול כיסאו של המלך אזמרגד. שר הממשלה טוביאס בלוס פתח את הפגישה.
"התכנסו כאן היום לדון במצבו הבריאותי של המלך אזמרגד, והאם לממלכה כדאי להמשיך ולהמתין או למנות מיד מלך חדש עד אשר יתברר מצבו של המלך אזמרגד". שר הממשלה הראשי פתח את הדיון.
ההיסטוריה כמו חוזרת על עצמה, שר הממשלה טוביאס שיחזר בראשו את אירועי חלוקת הממלכה. גם המלך מלטאזר המנוח חלה בטרם עלה אזמרגד לשלטון, וגם אז התקבצו שרי הממשלה לבחור מנהיג. רק שבדיוק אז התחיל הנסיך ארטמיס את המלחמה שיצרה את הפילוג בין שתי הממלכות.
"אני חושב שכדאי למנות את הנסיך דנאתור למלך", אמר שר הכלכלה לסו אגאלון. כולם ידעו כי ביתו הבכורה מיועדת להינשא לנסיך הצעיר, ועל כן שיקול דעתו נוטה מטעמים אישיים.
"אני אינני חושב כמוך", אמר בהפתעה שר הממשלה טוביאס בלוס.
עיני הנוכחים בחדר התרחבו בהפתעה. לשמוע את השר טוביאס אומר שרצונו שהנסיך אינדה יהיה המלך, היה תמוה. הרי בכל הזדמנות שמצא לנכון, דרש טוביאס מהמלך אזמרגד לבטל את עוצרותו של הנסיך אינדה.
"מה?" שאל שר הצבא אנטוניו לאגריס, הוא פקח את עיניו בהשתהות. "אני חושב שלא שמעתי מה אמרת בזה הרגע?", שאל. הוא כמעט מעד על הקרקע מההלם שתקף אותו.
"שמע מצויין", אמר טוביאס ויישר את גבו. נעמד כמו טווס החוגג את גדולתו. "אם הכול יעבוד כמתוכנן, התוכנית שלי תצליח", לחש לשר הצבא שעמד לצידו.
ג'ראנת'ן דאמורה שר הממשלה הנגדי, ואבי חתן המלך. לא אהב את נושא השיחה עבורו התכנסו. "צריך לדון בשאלות העם", ניסה להעביר את נושא השיחה. "כל זמן שהמלך אינו איתנו עלינו לשמש לו כתחליף, ולדון בלעדיו על הנושאים אותם מבקשים העם. להקל על המיסים או להחליף מנהיגים רודנים".
שקט כבד נמתח באוויר, דבריו של שר הממשלה הנגדי הרתיחו כמה מהשרים, אולם כולם שמרו על ארשת פנים שלווה ונינוחה. אם היו אלה דבריו של שר הממשלה טוביאס, לא היו מתרתחים הראשים.
אבל כיוון ששר הממשלה הנגדי עתיד להיות מקושר אל המלך, דבריו אינם נשמעו בקרב השרים.
"אתה מציע שננהל את הדיונים ללא המלך?" נדהם טוביאס. "ואיך בדיוק אנחנו אמורים לחתום על החלטתנו בדיונים? על ידי איזו חותמת, של המלך?"
ג'ארנת'ן הבין כי אין דבריו נשמעים, ועל כן החליט לשתוק ולא לשתף פעולה עם מזימתו של שר הממשלה.
"אז כפי שכבר הבנו", החזיר שר הממשלה טוביאס את הדיון למקומו. "המלך אזמרד רוצה למנות את בנו בכורו הנסיך אינדה ליורש העצר" ראשיהם של כל השרים הנהנו בהקשבה.
"עד היום אנחנו התנגנו לדעתו של המלך, ואף חזרנו והתחננו לביטול ההחלטה. דעתנו הייתה כי הנסיך אינדה הינו נסיך רע לב וכי לא יהסס להמיט את שלטונו האכזרי על הממלכה. ואילו הנסיך דאנתור הוא מוכרח להיות המלך, שכן טוב ליבו הוכיח את עצמו פעמים רבות".
שר הממשלה הנגדי פתח את פיו כדי להתנגד, אך מיד עצר את עצמו. נראה היה שכולם גיבשו כבר את דעתם.
"כעת המלך אזמרגד נתון בחולי המפילו לתרדמת, ועלינו לממש את העוצרות עד אשר יחזור אלינו המלך אזמרגד", המשיך טוביאס את דבריו.
"ומה יעשה המלך כשישמע שמינינו את הנסיך אינדה למלך?" שאל שר הצבא אנטוניו לאגריס. "הרי לפי מה ששמענו מהסריסים המשרתים את המלך, הוא חושד בנסיך כי ניסה להורגו".
עיני כולם התרחבו בהפתעה. הנסיך אינדה בוגד!! האם חשב הנסיך להרוג את אביו בשביל להקדים את ימי שילטונו? האם שמע הנסיך כי השרים מבקשים להדיח אותו ממעמדו?
"אין זה יתכן", קרא שר הממשלה הנגדי בתוקף. "וכי יעלה על הדעת שהנסיך אינדה היה עושה דבר שכזה?" חלחלה תקפה אותו.
המולה נשמעה בחלל. השרים היו המומים מדי ולא הצליחו לשלוט על כשירותם. הוויכוחים רק עלו ועלו.
שר הממשלה טוביאס חייך לעצמו, בסיפוק. המידע עליו התוודע זה עתה, עזר לשמן את הצירים של תוכניתו הזדונית. הוא מחה כף ואחר צחק בקול.
למשמע צחוקו השתתקו כולם.
"אני עדיין חושב שהנסיך אינדה מוכרח להיות המלך שלנו". דבריו נשמעו כממתיקי סוד.
"אך מה נעשה עם המלך אזמרגד, אולי הוא לא יאהב את הרעיון?" שאל לסו אגאלון שר הכלכלה.
"הינך צודק", טוביאס בלוס הביט לתוך עיניו השחורות של שר הכלכלה. "אולם אל לנו לשכוח שהמלך אזמרגד בעצמו מינה את הנסיך יורש העצר לעוצר הממלכה. ואם נמנה כרגע את אחיו טוב הלב, המלך עלול לחשוב שיש בנינו בוגדים".
כל הראשים הנהנו בהסכמה, בין כולם נראה גם ראשו של שר הממשלה הנגדי ג'ראנת'ן מהנהן.
"אז נמנה את הנסיך?" שאל טוביאס והמתין לתשובתם של יתר חבריו השרים.
בחלק הזה השרים דנים בהמלכת היורש, ואינדה נמצא מחוץ לדלת מתווכח עם השומרים. השרים לא יודעים את זה, ואינדה לא שומע כלום עד שהוא נכנס.
הנסיך אינדה חייב להיכנס. אין לו ברירה. זה או הוא או הם. עליו למנוע את המזימה שעלולה להתרחש מאחורי הדלתות הסגורות.
הנסיך פנה לשומרי הכניסה. "פתחו את הדלת מיד!", דרש בקור רוח.
"מצטערים, הוד רוממותך," אמר הראשון מבין השומרים, "אין לך אישור להיכנס כרגע. אנא חזור לחדרך".
הנסיך אינדה התקרב לשומרים, עיניו מלאות באש של נחישות. "אפשרו לי להיכנס, או שתמצאו את עצמכם תלויים בכיכר העיר", איים בקול קר ומקפיא.
השומרים הביטו זה בזה בחשש. הם ידעו שגזירת נסיך אינה דבר להתעלם ממנו. באי רצון גלויה, הם פתחו את הדלת.
הנסיך אינדה צעד לאורך המסדרון המוביל אל רחבת האולם. כשנכנס, שמע את דבריו של שר הממשלה טוביאס בלוס. "אז נמנה את הנסיך?"
אימונים של שנים באו לטובתו. הנימוסים שלמד, השליטה העצמית שלו הייתה ברמה הכי גבוה שיש. "על איזה נסיך מדובר?" נכנס בממלכתיות, וגוון קולו עדין, כמו לא כעס וזעם דקות קודם לכן.
הנסיך הביט בהם בכעס עצור. "תזכרו שאני אמור להיות המלך של הממלכה הזאת בעתיד. נראה לי כי לא תרצו למצוא את עצמכם תלויים בכיכר העיר תפתחו מיד את הדלת", איים הנסיך ופניו נראו שלוות, אינן מסגירות כלל את שמתחולל בתוכו.
האיום עשה את שלו.
הנסיך צעד לאורך המסדרון המוביל אל רחבת האולם, כשנכנס שמע את דבריו של שר הממשלה טוביאס בלוס.
"אז נמנה את הנסיך יורש העצר?" שאל טוביאס את כל הנוכחים בחדר.
"היה לכם מחשבה אחרת?" התענין הנסיך ברכות. "חשבתם למנות מישהו אחר לעוצר הממלכה?" צחקק. עיניו מביטות בעיניו של שר הממשלה.
טוביאס בלוס לא איבד את כשירותו, הוא צמצם את עיניו וניסה להבין לאן הנסיך חותר ומה הוא מתכנן. הנסיך אינדה קלט זאת, והתעלם. "להיפך הוד נסיכותך, התכנסו כאן היום לדון במינויך".
"תסביר", ביקש הנסיך אינדה.
"התכנסו כדי להחליט האם להפעיל את העוצרות המוענקת לך, או להמתין עוד כמה ימים עד אשר נדע טוב יותר מה יעלה בגורל המלך אזמרגד". טוביאס בלוס רעד מעט.
כל השרים נשמו לרווחה.
"ומה החלטתם?" זלזול נשמע בקולו של הנסיך אינדה.
"זה בדיוק מה ששאלתי", טוביאס הביט בפניהם של חבריו. "אז מה אתם אומרים נמנה את הנסיך אינדה למלך זמני?" חיוך נמרח על פניו של טוביאס בשעה שאישרו כולם שהנסיך אינדה יממש את עוצרותו.
בסצנה הזאת, אינדה נכנס ובדיוק שומע את המשפט שהשר שואל האם למנות אותו, ומכאן המחשבות הן של הנסיך בלבד.
יש לי עוד דוגמא אבל עדיין לא העלתי את הסצנות לפרוג, אז נצטרך להמתין…
אבל בגדול זה כמו לקחת את סיפור כיפה אדומה ולספר אותו מחמש זוויות.
פעם אחת מזווית האמא של כיפה אדומה, איך היא שולחת את הילדה והיא דואגת לה, ואז מתקשרת לסבתא עונה לה הזאב, היא מתקשרת לצייד, ומקבלת ממנו הודעה שהבת שלה חייה.
ופעם מזווית ראייתה של כיפה אדומה. היא דואגת לסבתא. מבקשת מאמא להכין עבורה מצרכים, פוסעת ביער, פוגשת בזאב מסכן, משוחחים, מספרת לו שהיא בדרך לסבתא שלה החולה ונפרדת ממנו, מגיעה לסבתא, שואלת את השאלות הידועות, מגלה שמדובר בזאב, הוא טורף אותה חייה, ואז עוברים לספר על כיפה אדומה הרואה דרך עיני הזאב, איך היא מתפללת שהצייד יבין שהיא בתוך הזאב וכו׳.
ופעם מזווית הזאב: הוא משוטט ביער, רעב, עייף, פתאום רואה ילדה, המחשבות שלו עובדות במהירות, הוא רוצה לטרוף אותה. הוא ניגש אליה משוחח איתה מבין שיש לו אפשרות לשני ארוחות בציד אחד, נפרד ממנה, ממהר לבית של הסבתא, דופק על הדלת, מחכה את קולה של כיפה אדומה, טורף את הסבתא, מתחפש לסבתא הזקנה, שוכב במיטה, ממתין. כיפה אדומה מגיעה והוא עונה על השאלות כאילו הוא הסבתא, עד שנמאס לו והוא טורף אותה. הוא לא מצליח לזוז, עייף מרוב אוכל. מגיע צייד פותח לו את הבטן מכניס אבנים וכו׳.
ופעם מזווית ראייתו של הסבתא: היא חולה מתקשרת לאמא שומעת את כיפה אדומה מציעה להביא לה אוכל, היא דואגת איך כיפה אדומה תגיע לבד, יושבת בביתה ממתינה בחשש, מתפללת, פתאום דפיקה על הדלת היא שואלת מי שם, עונה לה כיפה אדומה בקול לא מוכר כל כך, הסבתא שואלת מה קרה לקולה, כיפה אדומה עונה שהיא צרודה, הסבתא פותחת הזאב טורף, ואז עוברים לספר על הסבתא הרואה את הסיטואציה דרך עיני הזאב, היא מתפללת שכיפה אדומה תברח, שתינצל, אבל אז היא פוגשת אותה בתוך הבטן של הזאב, שתיהן מתפללות, מגיע צייד, מוציא אותן מהבטן, הן מודות לו, וכו׳.
ופעם מזווית ראייתו של הצייד: הצייד רודף אחרי איילים, תופס שלושה, במפתיע הוא מקבל שיחת טלפון מוזרה מאישה שטוענת שזאב ענה לה במקום אימה. הוא יוצא לבדוק את הנושא. מגיע לבית האמא, מגלה זאב גדול שוכב על ערסל, רדום. הוא פותח לו את הבטן מגלה את כיפה אדומה והסבתא [שכאן היא האמא] מוציא אותן מכניס אבנים במקומן, תופר את הבטן, וכולם ממתינים לראות את הזאב מתעורר.
אפילוג:
סבתא עושה מסיבת הודיה בביתה, האמא, כיפה אדומה, והצייד מגיעים. הזאב עוד יושב בערסל ללא יכולת לזוז. וכולם שמחים ומאושרים מלבדו.
סוף.
זה הרעיון של גוף שלישי שמדמה גוף ראשון.
תמיד הסופר בוחר דמות ודרכה הוא מספר את העלילה. רק המחשבות, הרצונות, התחושות, של אותה דמות יופיעו בסצנה. אם היא מדברת עם פלוני אז מטון הדיבור או הגוון קול הוא יכול להסיק עליו מסקנות, אבל לא יתכן שיכתבו מחשבותיו של פלוני.
זה בדיוק הרעיון של גוף ראשון. רק שלא יהיה כתוב הלכתי לתומי ברחוב, אלא אלמוני הלך לתומו ברחוב. בסגנון גוף שלישי.
זה הרעיון של גוף שלישי שמדמה גוף ראשון.
תמיד הסופר בוחר דמות ודרכה הוא מספר את העלילה. רק המחשבות, הרצונות, התחושות, של אותה דמות יופיעו בסצנה. אם היא מדברת עם פלוני אז מטון הדיבור או הגוון קול הוא יכול להסיק עליו מסקנות, אבל לא יתכן שיכתבו מחשבותיו של פלוני.
זה בדיוק הרעיון של גוף ראשון. רק שלא יהיה כתוב הלכתי לתומי ברחוב, אלא אלמוני הלך לתומו ברחוב. בסגנון גוף שלישי.
אם אני מבינה נכון את הכוונה, אז זה כמו הסיפור שמתפרסם פה בהמשכים- אשליה של @mic003 ?
שם הוא מתאר בגוף שלישי מדומה את מחשבותיו של אלישע. הבנתי את הכוונה?
לגבי ההזדהות - היא עלולה להיות הרסנית אם הדמות נשארת לא חיובית עד הסוף. במקרים כאלה - דווקא עדיף שלישי.
עריכה: בעניין ההזדהות, התכוונתי במקרה ובו את תמיד מציגה את הראשון כראשון. אם יש מקרים שאת מציגה אותו כנסתר - אין בעיה, כי אז את מציגה מעיני אחרים למה ובמה הוא טועה.
או שעושים את הדבר הכי יפה שאפשר לעשות בגוף ראשון: משתמשים ביתרון של מספר לא אמין.
כי גוף ראשון הוא אף פעם לא אמין, בן אדם מספר לנו מה עובר עליו מנקודת המבט שלו עצמו בלבד… שקרים קטנים וסאבטקסט אפור הם חלק אינטגרלי ומתבקש בכתיבה בגוף כזה.
בעיני זה עובד הכי טוב דווקא עם קשתות שליליות. (קשת התפכחות תהיה דוגמא טובה).
אני לא חושבת שחייב דמויות צד נוספות כדי להעביר את השקר בו מאמינה הדמות, ברור שזה קל יותר אבל קראתי כבר ספרים מעולים עם קשתות כאלו, שנכתבו בגוף ראשון של דמות אחת בלבד.
rhon.co.il
הנושאים החמים
