פנאי חוקי מלחמה - חלק תשיעי למרגל להשכרה??

[זאב טונדורה]

מה שמפתיע אותי זה שיונה ספיר מחזירה את אייל אחרי שקופסת הגפרורים שלו נגמרה (סופית!) קצת יהיה קטישי למלא אותה מחדש וגם להתעלם מזה זה לא סגנון של יונה ספיר מעניין איך היא תתמודד עם האתגר

 

[מהנדסת]

אני בשוקקקקקקקקקק
ואווו חשבתי שלא תוציא

 

[ברסלבית148]

תודה @יונה ספיר !!!!

 

[עמרם ספרא שם בדוי]

מה שמפתיע אותי זה שיונה ספיר מחזירה את אייל אחרי שקופסת הגפרורים שלו נגמרה (סופית!) קצת יהיה קטישי למלא אותה מחדש וגם להתעלם מזה זה לא סגנון של יונה ספיר מעניין איך היא תתמודד עם האתגר

לך תדע אולי הפעם אייל יהיה רק דמות משנה, או שזה יהיה האתגר שלו להמציא את עצמו מחדש.

 

[נשמה בוערת]

שתול מסתיים בזה שאלי אומר לאייל שהוא הרג את המושבעים, וגם לא היה כתוב מה הוא עשה עם אבשלום בסוף
ובטווח אפס ובכל הספרים הבאים לא כתוב למה ואיך, אז אולי היא תחזור לקטע הזה.

 

[מס]

מה הפירוש חוקי מלחמה

 

[מס]

וזה על חרבות ברזל

 

[תמר לפידות]

וגם לא היה כתוב מה הוא עשה עם אבשלום בסוף
ובטווח אפס ובכל הספרים הבאים לא כתוב למה ואיך

בטח שהיה כתוב!
בטווח אפס אלי אמר לאייל שהוא עשה את זה דרך השבבים, עפ"י הוראת רה"מ ובסוף טווח אפס אייל מחזיר את אבשלום מידי 'אל אפה' לידי הממשלה הישראלית, והוא מוכנס לכלא.

 

[מהנדסת]

ואולי גם על עמיאל

 

[מ. ש]

10
זיקים, 15:53
שלומים, 16:00
אביטל, בתם הקטנה של אייל ואפרת, קמה ממיטתה. היא עוברת בין אחיה כולם. "זהו! קום. ספיק שון! ספיק שון!"
שילה בן החמש מצטרף אליה כשהיא מגיע לאלישמע. הם מנענעים אותו יחד, תולשים ממנו את הכרית, מעיפים את השמיכה.
"דיייי!!!" אחיהם הגדול צועק בעיניים עצומות. "תנו לי קצת לישון…" הוא אומר בקול הכי ישנוני שקיים.
טליה, ששומעת מבעד לדלת חדרה את הרעש שנוצר בבית, מחליטה לצאת לסלון. ממילא היא לא ישנה כל שעות הצהרים. היא מניחה את הפאלפון שלה על השידה וקמה מהמיטה.
"שבת שלום", מקדמת אותה אפרת.
טליה מהנהנת.
"הכל בסדר?"
"כן, הכל בסדר".
אפרת מגחכת. "אני מבינה שכל סוכני המוסד הם אותו הדבר. אצל כולכם הכל בסדר".
טליה מוכרחה להבליח חיוך מבין שפתיה.
בום קוטע את השיחה הקצרה.
אפרת רצה אל חדר הילדים. "מה עשיתם?" היא שואלת כשהיא נכנסת לחדר ומגלה את תיק הלימודים של חגלת שפוך על הרצפה על כל תכולתו. חגלת, שזינקה גם היא מהספה בעקבות אמה, צועקת: "מי עשה את זה? שבת!"
אלישמע, מנומנם, מתרומם מהמיטה. "לפחות זה לא שלי…" הוא ממלמל. הוא לא מספיק לסיים את המשפט וכרית מוטחת על פניו. "היי!"
"זה מה שמגיע לך", אומרת לו חגלת.
"זה מה שמגיע לך", אלישמע מחקה את קולה.
"אני יודעת שהקול שלי יפה, אתה לא צריך להראות לי עד כמה הוא יפה", היא אומרת בהתנשאות ויוצאת מהחדר, לא לפני שהיא שולחת לאביטל מבט מצמית.
"אפרת", טליה תופסת אותה כשגם היא פונה לצאת חזרה לסלון. "אני יכולה להחליף איתך מילה?"
"בטח!"
הן מתיישבות על המיטה בחדר הממ"ד. "אפרת, נכון לא יצרת קשר עם אייל?"
"למה? את יצרת איתו קשר?" היא שואלת בחשד כבד.
"לא", היא ממהרת להגיד. "לכן שאלתי. אני לא רוצה להלחיץ אותך, אפרת, אבל נראה לי שמכל המשימות שבעלך יצא – זו המסוכנת ביותר".
אפרת קמה באחת. "אני משתגעת מדאגה. מה יש בדרום???"
"זוועה", פולטת טליה.
"אלי נפצע בכתף לפני שעה וחצי. בדיוק התקשרתי אליו כשזה קרה. הוא היה לבד. לא היה מי שישלוף את הקליע ויתפור אותו". אפרת בוהה בה בדממה. "התקשרתי לאורי והוא שלח מישהו שהיה באזור. אין לי מושג מה קרה מאז, ואני ממש דואגת – – -" את סוף המשפט לא שומעים כי הטלפון שלה פוצח בצלצול.
"אלי???" היא חוטפת אותו מהשידה.
"טליה, אני זקוק לעזרתך", הוא לוחש לה.
"מה קרה?" היא מחליפה מבטים חרדים עם אפרת.
"נכנסתי לבית וראיתי זוג הורים מתים על הרצפה. בתוך הארון יש ילדה קטנה. היא לא מוכנה לבוא איתי, רק עם אמא שלה. שמתה".
טליה מחווירה. "תן לי אותה".
אלי פותח שוב את הארון. "סביון", הוא מעיר אותה מבכיה, "אשתי רוצה לדבר איתך". היא מרימה עיניים גדולות, אדומות ורטובות. היא לוקחת את הטלפון בחשש מוסווה. "הלו?" היא פולטת.
ליבה של טליה מאיץ. היא לוחשת לאפרת את פרטי הסיפור. "מה אני אומרת לה?" היא מסמנת בשפתיה.
"תגרמי לה קודם להאמין לך ואחר כך תבקשי ממנה ללכת עם אלי". היא עונה לה באותה הדרך.
"סביון?" טליה אוחזת חזק בטלפון. "את שם מתוקה?"
שתיקה קצרה. "כן".
טליה שואפת אוויר. "אני אשתו של אלי, זה שנמצא לידך. קוראים לי טליה הדר ועכשיו אני נמצאת בישוב שלומים שהוא ממש בצפון", היא נושמת שוב. "הבוקר ביקשו מאלי שיגיע עד-עד-עד הדרום כדי לעזור לאנשים שנמצאים שם, ביניהם את. סביון מתוקה, אני הרשתי לו שילך רק כדי שהוא יעזור שם. אני לא רוצה שהוא יחזור הביתה ויגיד לי שהוא לא עזר לאף אחד. את מרשה לו לעזור לך?"
"כן, אבל אני רוצה את אמא שלי".
"היא רוצה את אמא שלה", טליה לוחשת לאפרת. ליבן נכמר. טליה משעינה את ראשה על הקיר. היא חוזרת לדבר אל הטלפון. "אני יודעת מתוקה, זה מה שכולם רוצים. אבל לא תמיד מה שרוצים אפשר לקבל, נכון? אמא בטח אמרה לך את זה פעם. אז עכשיו אמא לא יכולה להגיע אליך, לכן את תלכי עם אלי, טוב?"
שתיקה ארוכה. טליה שומעת מעבר לקו לחשושים קטנים. היא מנסה לנחש מה אלי אומר לילדה אבל היא כבר שומעת את סביון עונה לה: "טוב".



אני לא יודעת אם זה אמיתי שלחו לי את זה...
אולי זה הפרולוג...

בוודאות לא של יונה ספיר
התחלתי בעבר לכתוב את זה

סיפור בהמשכים - איל גלבוע~חרבות ברזל

נשיקה אחרונה לשילה, נשיקה למזוזה, מבט אחרון לאפרת, ו...שוב המבט הזה. "אפרת בניגוד להרבה פעמים אחרות, לא אני הבאתי את הסיפור הזה עלי" הוא נשען על המשקוף לרגע. "אז למה אתה מדבר בנימה מתנצלת כזו?" אפרת העבירה יד על עיניה הטרוטות "לך כבר עם ישראל צריך אותך" הוא פסע החוצה, סגר את הדלת מאחוריו...

www.prog.co.il

כל החובבים אשמח לשמוע האם זה קצת מתקרב לחיקוי של חיקוי של המקור...

 

[חני יחי המלך]

יאווו איזה כיףף
איך אני מקווה שהיא לא תהרוג את אייל או אלי

היא אמרה שבאחד מהראיונות שלה, שלאלי ואייל יש חסינות
אז מן הסתם שלא