פנאי קרוב ככל שתרצי- רותי קפלר

[שמש שוקעת]

לא כזה אבל דומה
משפחה שהאמא מגיעה מבית מזרחי פשוט והאבא ממשפחה חסידית אריסטוקרטית (אולי אפילו בנשקים)

לחיות וחצי.
לדעתי סיגנון אחר לגמרי.

 

[פ. הלר]

לא כזה אבל דומה
משפחה שהאמא מגיעה מבית מזרחי פשוט והאבא ממשפחה חסידית אריסטוקרטית (אולי אפילו בנשקים)

לחיות וחצי, אפרת המרוקאית שהתחתנה עם מאיר החסיד.
אבל זה ממש לא הכיוון.
רואים שאת לא ממש זוכרת

 

[yudit10]

התיאור של שבת שבע ברכות די הזכיר לי את הסגנון
לא כל הסיפור

 

[בקיצור חרדי]

זה אמור לצאת בספר הפרקים האלה?

 

[NAN.]

אני מבינה את הכעס של גילה שרגילה ליותר עצמאות כאישיות ולדיבור בגובה העינייים עם ההורים במה שיקרא 'משפחה ישראלית חצופה' לדעת רבים מהאירופאים, אבל את הטון הביקורתי לבעלה - לא אהבתי.

לא באה להצדיק דיבור לא מכובד. אהל אם קראת את הקטע שבו לא היה לה שום סיי ומילה על שם הבת שלה, והיחס שהיא קיבלה אז... כבוד הוא הדדי, אי אפשר לכבד מישהו שלא מכבד אותך ברמה כזו.

 

[קצרה]

לא מדויק.

מוישה בחר את אישתו. אבל מה, הוא פשוט לא התעמק בבחירה הזאת
הנתונים שלה נצצו לו, ותפיסתו מראש על נשים הייתה מאד שטחית
(סוג של נשים למטבח ולפטפוטים בגינה ובלה בלה)
ואז כשהוא ראה שאח שלו ממש לא הסתכל על זה ככה, ובחר לו אישה שתתאים לו- זה קשה לו.
הוא מלכתחילה חשב שכל הנשים הן בסגנון של איידי.

ואולי כי משה ואיידי
הן דוגמה
של אנשים שבחרו בחירה שהתאימה להם לסגנון שלהם עצמם בגיל 20
לא העמיקו חשוב איך הם יהיו בגיל 40 ...

ואנחנו מתעצבים בחיים.
לפעמים זה קורה ביחד.
לפעמים אחד מבני הזוג מתעצב שונה
בגלל עבודה וחברים. בגלל הבדלי כישרון וסיגנון שפחות הפריעו בגיל 20.

וכאן נעצרים לשאול מה אנחנו עושים עם זה בגיל 40
בוחרים להשלים עם זה ולחיות ככה. לחיות בחצי.
בוחרים להתגרש - ככה עושים אצל החילונים כשזה קורה אצלם.
בוחרים לעבוד ולייצר את הזוגיות מחדש. עם מה שיש. ללמוד לאהוב אותו ולחיות איתו בשיתוף. שזה קשה ונוח יותר לברוח לאופציה א...

ולא . אני לא חושבת שזה קשור בהכרח לנישואי בוסר. או להעדר פגישות.
זו מציאות שקורית גם אצל חילונים--- והם כאמור בוחרים לרוב להתגרש ולמצוא מישהו אחר וזהו.
בעוד אצלינו ההעדפה היא לנסות לשמר. יש בית ילדים משפחה. הרבה מהמשותף. לא רבים או סובלים באופן מיוחד. - אז למה לפרק?!

 

[קצרה]

לא באה להצדיק דיבור לא מכובד. אהל אם קראת את הקטע שבו לא היה לה שום סיי ומילה על שם הבת שלה, והיחס שהיא קיבלה אז... כבוד הוא הדדי, אי אפשר לכבד מישהו שלא מכבד אותך ברמה כזו.

לא קראתי את הסיפור הזה ספיציפית

אבל יש לי שאלה. תחשבו עליה קצת.
מאוד הרבה פעמים שמעתי על נשים שאומרות בגלוי שהן בחרו לבת שלהן שם.
הבעל לא כל כך אהב או התחבר
אבל הן מאוד רצו וככה נהיה.

למה אנחנו מתייחסים מאוד בסלחנות לנשים שפחות או יותר לא נותנות לבעל סיי ומילה על שם הבת שלו
ומזדעזעים ממש כשזה מהצד ההפוך?!

 

[עוד משהי]

כי בהחלט האישה שילדה את התינוק יש לה זכות לקבוע את השם,
או לפחות להיות משפיעה בבחירת השם

 

[קופיUX]

אני מבינה את תחושותיכן לגבי הדו-שיח של השם לבת.
אבל אני הרגשתי שהוא קיבל את הרצון שלה כבדיחה מובנת מאילה מרוב שזה לא יתכן במשפחתם.
ומאידך היה עמוס ויגע כטבע הגברים לאחר לידה ותפעול בית שפשוט מיהר לתקתק עניינים.

אולי היא היתה צריכה להגיד לו שוב מילה או שתיים כדי להעלות את האבל שלה על השם שאוהבת ולא תקרא.

לעומת זאת

אישה שמקבלת תגובה שגודעת את דעתה כמו בסיפור של @dvory בהחלט לא הייתה מדברת כמו שגילה דיברה אל בעלה על רפי.

 

[NAN.]

זה לא על השם - זה הוא וכל המשפחה רואים בה שקופה ולא רואים בכלל את הרגשות שלה, אפילו לא שמים לב אליהם.
וזה מתברר משורה לשורה.
לגבי עצם בחירת השם - השם צריך להיות מקובל גם על האב וגם על האם. חד משמעית.

 

[קופיUX]

זה לא על השם - זה הוא וכל המשפחה רואים בה שקופה ולא רואים בכלל את הרגשות שלה, אפילו לא שמים לב אליהם.
וזה מתברר משורה לשורה.
לגבי עצם בחירת השם - השם צריך להיות מקובל גם על האב וגם על האם. חד משמעית.

אז על זה טענתי.
בסגנון משפחה אירופאית יש רגשות, על אש נמוכה,
אבל הדעה הקובעת בסוף, כמובן מאיליו היא של ההורים, גם בלי מילים.

אולי גם בסיפור של הפאה בחתונה - אולי החמות לא שמה לב לעקימת האף שלה משום שגילה דיברה לפאניות והפאניות הקשיבו לחמות. אולי בהמשך הסיפור משהו פה יתחדד יותר.

 

[אור צחצחות]

לא קראתי את הסיפור הזה ספיציפית

אבל יש לי שאלה. תחשבו עליה קצת.
מאוד הרבה פעמים שמעתי על נשים שאומרות בגלוי שהן בחרו לבת שלהן שם.
הבעל לא כל כך אהב או התחבר
אבל הן מאוד רצו וככה נהיה.

למה אנחנו מתייחסים מאוד בסלחנות לנשים שפחות או יותר לא נותנות לבעל סיי ומילה על שם הבת שלו
ומזדעזעים ממש כשזה מהצד ההפוך?!

לא מכירה זוג שבו האישה קובעת את השם ואפילו לא נותנת לבעלה להביע את דעתו
זה נכון שלרוב לאישה יותר אכפת מה יהיה השם ולכן הבעל נותן לה להחליט מרצונו וטוב ליבו
מה שתואר בסיפור היה יחס לא מכבד בכלל מצד הבעל. ממש לא ספר אותה בכלל.

 

[מאירה מהמרכז]

כי בהחלט האישה שילדה את התינוק יש לה זכות לקבוע את השם,

נשמע שלבעל אין חלק...

 

[טילון]

אני מבינה את תחושותיכן לגבי הדו-שיח של השם לבת.
אבל אני הרגשתי שהוא קיבל את הרצון שלה כבדיחה מובנת מאילה מרוב שזה לא יתכן במשפחתם.
ומאידך היה עמוס ויגע כטבע הגברים לאחר לידה ותפעול בית שפשוט מיהר לתקתק עניינים.

אולי היא היתה צריכה להגיד לו שוב מילה או שתיים כדי להעלות את האבל שלה על השם שאוהבת ולא תקרא.

לעומת זאת

אישה שמקבלת תגובה שגודעת את דעתה כמו בסיפור של @dvory בהחלט לא הייתה מדברת כמו שגילה דיברה אל בעלה על רפי.

גם אני חושבת שחלק גדול מהבעיה זה שאין מספיק תקשורת.
נכון שהיא אמרה שהיא רוצה רוני.
אבל הגיוני מאד שבמקרה של השם הוא לא חשב שהיא רצינית.
אדם שקורא לבת שלו פרל'ה, לרוב לא מסוגל לחשוב שמישהו מתכוון ברצינות לקרוא לבת שלו רוני.
וכנראה שאם היו מדברים כמו שצריך, לא היו בוחרים את השם הזה, כי גם האבא צריך לרצות את השם,
אבל כן היה מקום לרגש שלה.
ואולי היו מגיעים למשהו באמצע ששניהם מתחברים אליו.

יש ביניהם פערי מנטליות עצומים
הוא לא רואה את זה לבד (וחבל)
והיא לא מספיק מסבירה את הצד שלה (גם חבל).
מצד שני, אם הכל היה מושלם כבר בשלב הזה, על מה היה הסיפור?

 

[קצרה]

לא מכירה זוג שבו האישה קובעת את השם ואפילו לא נותנת לבעלה להביע את דעתו
זה נכון שלרוב לאישה יותר אכפת מה יהיה השם ולכן הבעל נותן לה להחליט מרצונו וטוב ליבו
מה שתואר בסיפור היה יחס לא מכבד בכלל מצד הבעל. ממש לא ספר אותה בכלל.

הרבה נשים מתארות . בעצמן. מצב שבו הן קבעו את השם פחות או יותר
כן נתנו לבעל להביע את דעתו . (שאם אני מבינה נכון כי לא קראתי את הסיפור גם האישה בסיפור אמרה לבעלה איזה שם היא הייתה רוצה---) החליטו בסוף מה שהן רוצות.
גם אם הבעל פחות אהב.
מן מקובלות כזו שהאישה בוחרת את השם/חייבת לאהוב אותו - והבעל דעתו פחות משנה.

למרבה המזל של הגברים שמורה להם זכות הווטו על השם מהסיבה שהם קוראים את השם בפועל

 

[מה יש]

כי בהחלט האישה שילדה את התינוק יש לה זכות לקבוע את השם,
או לפחות להיות משפיעה בבחירת השם

תסתכלי בתורה
בדרך כלל האמא בוחרת את השם.
(ותהר ותלד ותקרא את שמו. אני מניחה גם שזו הסיבה. מינימום של הכרה בזה שהאשה יותר נושאת בעול הילודה)

 

[אבואלה]

זה לא משנה למי הזכות, במחילה.
ככה מדברים בחיי הנישואין? זכויות וחובות? אמור להיות חויה משותפת לענ"ד.

 

[עוד משהי]

היו עוד סיטואציות שבהן בעלה לא מתייחס אליה ולא אכפת לו מההרגשה שלה בכלל
בחתונה של הגיס- הוא אומר לה שהיא סתם עושה בעיות ולא מרוצה משום דבר.
ככה שלא הבנתי מה נטפלתן כאן ליחס שלה אליו, זה ממש הפוך,
ואי אפשר לבוא בטענות אל בן אדם שמתייחסים אליו כשקוף.

 

[תפוח מלון]

שמתם לב לכן שהיא עדיין לא כתבה כמעט על הסיפור של איטי ,רק בטפטופים.

 

[טילון]

היו עוד סיטואציות שבהן בעלה לא מתייחס אליה ולא אכפת לו מההרגשה שלה בכלל
בחתונה של הגיס- הוא אומר לה שהיא סתם עושה בעיות ולא מרוצה משום דבר.
ככה שלא הבנתי מה נטפלתן כאן ליחס שלה אליו, זה ממש הפוך,
ואי אפשר לבוא בטענות אל בן אדם שמתייחסים אליו כשקוף.

הוא באמת לא מבין למה היא עושה בעיות
הוא גדל במשפחה שבה ההורים קובעים וזהו,
והילדים לומדים לא לעשות עניין גם אם הם לא לגמרי מרוצים.
והוא לא קולט כמה זה לא תקין.

יש לו הרבה מה ללמוד
אבל הוא לא רע.
לפחות לא ממה שקלטתי עד כה.

וגם לה יש מה ללמוד,
איך להביע את התחושות שלה, ולא רק להסתובב עם פרצוף חמוץ,
למרות שלגמרי יש לה סיבה להסתובב עם אחד כזה.

מתייחסים אליה כשקופה, וברור שזה לא תקין, אבל בינתיים לא ראיתי שהיא מנסה מספיק לדאוג לנוכחות שלה.
כלומר בצורה אפקטיבית, חוץ מלהתלונן.
(אלא אם בהמשך נראה יותר שהיא דווקא כן מנסה, ואז דעתי כנראה תשתנה)

נניח בסיפור עם השם, ברגע שהוא התעלם מהאפשרות שהיא העלתה,
(ואולי בצדק מבחינתו, כי הוא לא חשב שהיא רצינית)
היא לא הסבירה לו כמה חשוב לה להיות שותפה בבחירת השם.
היא פשוט אמרה איזה שם מבין שני השמות שהוא הציע היא לא רוצה לקרוא, וזהו.
ואז זה יושב עליה, ומוסיף עוד משקולת למה שכבר יושב עליה גם ככה.
ולא בטוח שלבעלה יש מושג מזה.