התייעצות רעיון לארוחת בוקר לילד בגן עם אלרגים

[BIZZARC- עשירה]

כמו שכבר כתבתי, זה לא להמעיט אלא להשוות

אולי לא התכוונת להמעיט, אבל ההשוואה ממעיטה...

 

[ברוך ר]

אני פחות בתחום.
אבל ההגיון שלי אומר שגן עם 35 ילדים, בלתי אפשרי "לנקות את הסביבה" או "לתת לכמה ילדים מגבונים" וכו'.

הספיק לי לראות את הבן שלי עם פנים נפוחות, פריחה והקאה כשהוא מתחייב שהוא לא נגע במה שאסור לו. והוא לא תינוק. הוא מבין ויודע להתרחק. הוא נחשף כנראה לגרגר או פירור בלי ידיעה...

אנפילקסיס זה סכנת לחיים, לא חומרה, חד משמעית!!

אז אני לא עובד עם הגיון אלא עם מציאות. כמו שכתבתי הכל מנסיון אישי

 

[ברוך ר]

אולי לא התכוונת להמעיט, אבל ההשוואה ממעיטה...

ההשוואה לא ממעיטה, זה רק מסביר שזה קושי וזה קושי

 

[BIZZARC- עשירה]

ההשוואה לא ממעיטה, זה רק מסביר שזה קושי וזה קושי

עם בררנות יש לי נסיון של 6 שנים... לא מצליחה להבין את ההשוואה בין הקשיים הנ"ל.

 

[מה יש]

יש אלרגיות שאכן מסכנות חיים ברמה של הרחה של גרגר שהיה בחדר לפני שבוע.
מרבית האלרגיות הן לא כאלו
(במאמר מוסגר, אם זה המצב אני מרחמת על ההורים וחושבת שגם קצבה וסיעת זה לא מספיק. אם מישהו אכל משהו ברחוב? בחדר המתנה לרופא? אם ילד אכל משהו בדרך לגן ומגיע עם פרומון ריח עליו? ממש כלא חיים כאלו)
אבל רב האלרגיות לא כאלו!
זה קצת כמו להבדיל אוטיזם שהיום כל ילד שלישי מאובחן (או מבוגר..) הפרעות תקשורת זה רצף. לא הרי אוטיסט כילד שהגיל 11 גילו שיש לבעיה החברתית שלו שם. זה ממש לא אותו דבר גם אם לשתיהם קוראים אוטיזם.
או כמו להגיד ש'חולה' זה בהכרח אותו דבר. חולה יש וירוס של יומיים של חום ושיעולים, חולה סופני נוטה למות.
והנסיון לשים הכל באותה קטגוריה מגוחך.
וזה גם מייצר מצב של חוסר אמון.
אם בבית של הילד הזה אכן לא מכניסים שומשום הביתה- נתגבר גם אנחנו. אבל אם אצלו בבית אוכלים, ובגן- שיש מישהי שכל תפקידה לשבת ולהשגיח עליו ב7 עיניים בלתי אפשרי להכניס שומשום לילד שאוכל בשולחן אחר- זה מרגיש שבאמת בגלל שלאלרגיה יש שם ולמצוקה של שאר ההורים אין אבחנה אין שם- וזה מעצבן..

 

[המליונרית]

אז מה את רוצה שהילד הזה יעשה??
ישב בבית?
מותר לנו קצת להתאמץ כדי לתת לילד שלא אשם בקושי שה' נתן לו, סביבה בטוחה יותר.
המשפחה של הילד הזה חווה את הקושי פי כמה וכמה, אז אפשר להתחשב.

בכיתה של הבן שלי יש ילד שאלרגי לכל הנ"ל כמעט, וזו הזדמנות מצויינת בשבילי ללמד את הילדים שלי התחשבות באחר. הילד שלי מקפיד מאאאוד! (בן 5) וכמה פעמים שלחתי איתו בטעות לחמנייה שעליה יש שומשום והוא הלך להגיד לרב'ה שיש לו שומשום בלחם!!!

אני לא רוצה כלום רק מזדהה עם הקושי כי יש לי ילד בררן ואם היה בגן בכיתה כזו זו היתה התמודדות קשה

 

[הדר 310]

אני לא רוצה כלום רק מזדהה עם הקושי כי יש לי ילד בררן ואם היה בגן בכיתה כזו זו היתה התמודדות קשה

נכון זה באמת קשה.
אבל לא נראה לי בכלל הזוי שכיתה שלימה תסבול בגלל ילד אחד.

 

[עת רצון]

אני הייתי ילדה מאוד בררנית
נשארתי כזו עד היום, לצערי (27)
בתור ילדה הייתי אוכלת כל יום לחם וגבינה
לא היה מה לדבר על משהו אחר בלחם אפילו לא שוקולד
לא יודעת מה הייתי עושה אם היה בעיה של אלרגיה בכיתה.
להיות בררן זה קשה,
ולהיות אישה בררנית + איסטניסטית אחרי לידות זה קשה בטירוף
פתאום אין בעולם שום דבר שמסוגלים להכניס לפה
פתאום דברים שהתבססתי עליהם מגעילים אותי ואני לא נוגעת בהם (כמו למשל לחם עם גבינה, מהלידה השניה לא אכלתי)
ואני לא מאחלת לאף אחד
אבל להיות אלרגי זה פי כמה קשה. ומפחיד. אין מה להשוות.

 

[אמא של אפרת]

זה קצת כמו להבדיל אוטיזם שהיום כל ילד שלישי מאובחן (או מבוגר..) הפרעות תקשורת זה רצף. לא הרי אוטיסט כילד שהגיל 11 גילו שיש לבעיה החברתית שלו שם. זה ממש לא אותו דבר גם אם לשתיהם קוראים אוטיזם.

אף אחד לא מקבל אבחנה של אוטיזם על קושי חברתי בלבד.