דרוש מידע זיכרו או רגיל?

  • הוסף לסימניות
  • #1
אשמח לדעת לגבי חיידרים על שיטת זיכרו שמתחילים גמרא בכיתה ד' ה'
או למידה רגילה כמו דרכי יושר
מה ההבדל בין השיטות במה זה מתבטא
מה המעלות בכל אחד ומה החסרונות
מה מומלץ לילד חכם במיוחד או לילד רגיל
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
רובם תומכים בשיטה הרגילה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בקצרה- יש ילדים שזה יותר מתאים ויש כאלו שהשני.
אצל הילדים שלי ראיתי שלימוד המשניות שיעמם אותם. באיזה שלב הם הגיעו למצב שהיו צריכים את ה'אקשן' וההתפלספות של הגמרא שבזכרו לומדים בשלב יותר מאוחר
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לדעתי

א. זו לא שאלה שאמורים לשאול בפרוג - פחות המקום המתאים לדיונים כאלו
או בנוסח אחר זה שאלה לאבות לא לאמהות

ב. זו שאלה הלכתית השקפתית חינוכית שכל אחד אמור לשאול את רבו איך לנהוג בפועל

ג. לדון בכך - מתאים או בכולל ... או בפורום לתורה

ד. אני תומך בשיטת זכרו מכמה סיבות - אם מענין מישהו אכתבם
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מבין כל הדברים שצריך לברר על חיידר, הנושא הזה הוא הכי פחות חשוב.
תבררו על אוירה, סוגי משפחות, הצוות והיחס האישי. אלו דברים באמת חשובים.
זכרו או לא, קצת פחות חשוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
באופן אישי למדתי בזכרו ומאד ממליץ.
מניסיון שלי ושל חברי זה לא גורם שום חיסרון אח"כ בישיבות, למדנו בישיבות הכי טובות ומעולות
רוב הבחורים או האברכים שלמדו בחיידרים הרגילים לא יודעים דברים בסיסיים כמו סדר הבריאה, או מה הם עשרת הדיברות וכדו' [מתוך מבחן שעשינו להם ומדובר באברכים הכי טובים והכי למדנים]
ואגב יש על כך תשובה בשו"ת שבט הלוי חלק יא סימן רכו מצ"ב [וראה עוד בח"ג סימן קמד]
 

קבצים מצורפים

  • שבט הלוי חי''א סימן רכו.PDF
    KB 512.3 · צפיות: 38
  • פולמוס-החיידרים-1.pdf
    1 MB · צפיות: 49
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
יש מעלות ויש חסרונות, ממש מומלץ להתייעץ עם דמות חינוכית שמכירה את המשפחה ואת המוסד המדובר
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מנסיון של שני ילדים בקרבה ראשונה, שניהם מוכשרים.
אחד הצליח לעלות לישיבה קטנה רגילה ולעשות את המעבר ללמידה "רגילה"
השני לא הצליח, והיה צריך תמיכה יומיומית כל שנות היש"ק כדי להתמודד עם צורת הלמידה השונה. בישיבה גדולה כבר יישר קו.
שניהם לא זוכרים כלום מכל מה שידעו בע"פ עד כיתה ח', ולא שולחים את הילדים שלהם ללמוד בזכרו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
רובם תומכים בשיטה הרגילה
זה בגלל שעד לפני כמה עשרות שנים כולם היו בשיטה הרגילה, אז רובם נשארו במה שהיה פעם.
אם מהתחלה 2 השיטות היו עומדות להיצע, בלי השמרנות של לא לעזוב את המוכר והרגיל, אני ממש לא בטוחה שהשיטה הרגילה הייתה הכובשת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
בעלי רצה מאוד 'זכרו', הוא טען שהמבנה של הגמרא פחות מתאים לילד קטן.
הוא טען שמשנה זה הוראות ברורות שצריך להסביר, אבל גמרא זה שאלות וניתוחים, וזה נראה לא מתאים לנפש של ילד. [אני מקווה שדייקתי, יש לו עוד כמה טענות].
אבל אני מבינה שזה נושא ענק ונתון לחילוקי דעות, ויש לו הרבה מאוד היבטים, ונראה לי שפחות הגיוני לנסות לקבל על זה תשובה בפרוג.
אני חושבת שלנו הנשים אין באמת יכולת להסביר את הפלוסים והמינוסים, וסוג הגברים שיותר מתאימים להסביר כאלו דברים נמצאים בעיקר בפורומים יותר תורניים כמו פורום לתורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
היה צריך תמיכה יומיומית כל שנות היש"ק כדי להתמודד עם צורת הלמידה השונה. בישיבה גדולה כבר יישר קו.
שניהם לא זוכרים כלום מכל מה שידעו בע"פ עד כיתה ח', ולא שולחים את הילדים שלהם ללמוד בזכרו.
אחי סיפר לי ששמע את זה מראש ישיבה בעצמו,
שהתלמידים שהוא מקבל מזכרו עולים לישיבה סתומים....
מעניין לבדוק מה הילדים שלי זוכרים,
הם כבר לא בזכרו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אחי סיפר לי ששמע את זה מראש ישיבה בעצמו,
שהתלמידים שהוא מקבל מזכרו עולים לישיבה סתומים....
מעניין לבדוק מה הילדים שלי זוכרים,
הם כבר לא בזכרו...
לפני שנים רבות קרוב משפחה שלי התלבט בשאלה זו
ליתר דיוק בין השיטה הרגילה לשיטת קלצקין (זכרו שמדביקים את הפער עד ישי"ק)
הוא פנה להתייעץ עם רמ"י ליפקוביץ זצ"ל שהיה ראש ישי"ק
והוא ענה לו שהוא רואה הבדל גדול לטובה דווקא לטובת הבחורים שלמדו בשיטת זכרו, והמליץ מאד על השיטה!!

אותו קרוב משפחה שלח 2 ילדים ללמוד בחיידר בשיטה זו:
אחד ניתן לומר שדי שכח את החומר
השני שולט היום באופן מדהים בכל התנ"ך-שזה ברור שזה הודות לשיטה
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
יותר מאוחר אעלה בלי נדר מכתבים של רבים מגדולי ישראל בעד מה שמכונה כיום שיטת זכרו, ונגד השיטה שהשתרשה בארצות אשכנז במאות השנים האחרונות.
מהר"ל, הגר"א, נתיבות המשפט, ר' ירוחם ממיר, הסטייפלער, הרב שטיינמן, ועוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אציין בינתיים שאבא שלי שאל כמה מגדולי ישראל מהדור הקודם והורו לו לשלוח לזכרו, ולכן אני למדתי בזכרו (יחד עם כמה מנכדי וניני הרב שטיינמן, ר'חיים קנייבסקי ועוד כמה מתלמידי החזון איש...) וב"ה גם ילדי לומדים כיום בשיטה. בישיבה הקטנה ה'נחשבת' שבה למדתי היה ברור באופן מובהק שהרמה של אלו שלמדו בשיטת זכרו - גבוהה יותר מאלו שלמדו בשיטה הרגילה, גם בידיעות וגם בלמדנות (היו לנו מושגים רבים שהיו חדשים למי שלא למד משנה, אציין למשל הפה שאסר, חזקה, ועוד הרבה מושגים למדניים, וכמובן טומאה וטהרה וקדשים ששם בכלל הפער עצום).
ברור שלא כל אחד מצליח בחיידר וזה לא עניין של שיטה, ויתכן גם שחיידר מסוים יהיה פחות מוצלח מסיבות אחרות חוץ משיטת הלימוד.
אבל בכל מה שקשור לשיטת הלימוד - אין השוואה בכלל ולטובה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני לא מבין מה רוצים, ומה הם הטענות המוזרות על ילדים שחיפשו התפלספות הרי ברור שזה שטות לומר משפט כזה.
אני למדתי ב'זכרו' וב"ה אני יודע תנ"ך ומשניות ולא העיקר הידע שלזה תמיד אפשר להגיע, העניין הוא החינוך -על מה הילד גדל על שאיפו על רצון לגדול או להעביר את הזמן בדברים אחרים.
מה גם שאת הגמרא שלומדים בכיתה ד' לומדים ברמה יותר נמוכה מרמה של לימוד חומש.- מה נעשה עם העובדה שלכל זמן ועת.
עכבתי הרבה אחרי השיטה ואף היינו בקשר קבוצה מהחיידר בנושא הזה, ואני חייב לומר של 75 אחוז מהחיידר עולה בהמשך לישיבת פונובי'ז [שם לומדים בעיון] והחידוש הגדול שכולם ניו בעשירון העליון [כולם קבלו שידוכים טובים וחשובים] ילד ב'זכרו' הוא ילד תלמיד חכם.
מה גם שהשיטה בונה את הזיכרון ומחדדת את המוח מאוד אני רואה בזה הרבה פירות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה