התייעצות שאלה להורים

[אופססס ;)]

אתה מגזים.
להסביר לילד מה המשמעות של מוות לא אמור לגרום לו לסיוטים.
(יש גיל שבמילא הילד מגלה את המשמעות של מוות ויתכנו חרדות שיפחד שימות או שההורים שלו ימותו, לדעתי דווקא אם לא דיברו איתו ברור החרדות יתעצמו).
בדורות הקודמים כל ילד ידע בדיוק מה זה מוות, כיום עוטפים אותם בצמר גפן.
אגב לפני כמה שבועות היה אסון ילדה נהרגב מבית ספר שאני מכיר משם כמה משפחות, ופסיכולוג תורני הורה להורים לספר לילדות (כיתה א או ב) בדיוק שהילדה מתה, שקברו אותה, ובשום אופן לא לומר שהיא בשמים או משהו כזה כדי לא לפצוע את נפש הילדות!
אני הסברתי ככה לילדים שלי גם בקשר לאמא שלי ע"ה שנפטרה, זה דווקא גורם הרבה פחות נזק מלטייח ולעטוף בצמר גפן.
ילדים לא שבריריים כמו שלהורים ולאמהות בפרט יש נטיה לדמיין.
המטרה בהסברים הברורים היא כדי להגן על הילד שיכיר את החיים האמיתיים, וברגע שמסבירים בצורה טבעית והגיונית זה לא גורם לפחדים מיותרים.
זה נכון שכדאי לומר לילד ש'ילד שעשה ככה מת' ולא לומר בלשון נוכח 'אם תעשה ככה תמות'. מעבר לזה כל השאר נשמע שאין לכם הרבה ניסיון עם ילדים, במחילה.
המטרה במה שכתבתי היא לא לגרום לילד פחדים, אלא שיבין טכנית מה קורה לילד כזה, ילדים לפעמים לא מבינים בכלל מה יכול לקרות להם.
מנסיון עם לפחות 5 ילדים שלי ועוד ילדים אחרים במשפחה - זה לא גורם לשום סיוטים, בטווח הרחוק אולי להפך.

אני גם חושבת ככה. בעלי עבד בחברה קדישא ככה שהעניין הזה מוכר לילדים שלי היטב..
ואחרי כל זה-
מי שמפחד להגיד לילד שלו שהוא יכול למות יכול 'לאיים' במכה חזקה כואבת/ בית חולים וכו'.
הרבה פעמים ילדים מפחדים יותר מכאב מאשר ממוות שהוא פחות מוחשי להם.

 

[-רות-]

אתה מגזים.
להסביר לילד מה המשמעות של מוות לא אמור לגרום לו לסיוטים.
(יש גיל שבמילא הילד מגלה את המשמעות של מוות ויתכנו חרדות שיפחד שימות או שההורים שלו ימותו, לדעתי דווקא אם לא דיברו איתו ברור החרדות יתעצמו).
בדורות הקודמים כל ילד ידע בדיוק מה זה מוות, כיום עוטפים אותם בצמר גפן.
אגב לפני כמה שבועות היה אסון ילדה נהרגב מבית ספר שאני מכיר משם כמה משפחות, ופסיכולוג תורני הורה להורים לספר לילדות (כיתה א או ב) בדיוק שהילדה מתה, שקברו אותה, ובשום אופן לא לומר שהיא בשמים או משהו כזה כדי לא לפצוע את נפש הילדות!
אני הסברתי ככה לילדים שלי גם בקשר לאמא שלי ע"ה שנפטרה, זה דווקא גורם הרבה פחות נזק מלטייח ולעטוף בצמר גפן.
ילדים לא שבריריים כמו שלהורים ולאמהות בפרט יש נטיה לדמיין.
המטרה בהסברים הברורים היא כדי להגן על הילד שיכיר את החיים האמיתיים, וברגע שמסבירים בצורה טבעית והגיונית זה לא גורם לפחדים מיותרים.
זה נכון שכדאי לומר לילד ש'ילד שעשה ככה מת' ולא לומר בלשון נוכח 'אם תעשה ככה תמות'. מעבר לזה כל השאר נשמע שאין לכם הרבה ניסיון עם ילדים, במחילה.
המטרה במה שכתבתי היא לא לגרום לילד פחדים, אלא שיבין טכנית מה קורה לילד כזה, ילדים לפעמים לא מבינים בכלל מה יכול לקרות להם.
מנסיון עם לפחות 5 ילדים שלי ועוד ילדים אחרים במשפחה - זה לא גורם לשום סיוטים, בטווח הרחוק אולי להפך.

זה נכון מאוד, באמת לא צריך לטייח, בוודאי לא מקרים שהילד פגש ומכיר כמו התאונה שהזכרתם או פטירה של בן משפחה.
אבל קודם כל - תמיד יש את השאלה של הגיל, כאן דובר כדוגמא על ילד בן חמש, לא תמיד הוא מסוגל להבין את זה.
דבר שני - בהחלט יש תחליפים לסיפורי מוות במקרה שרוצים להרחיק ילד מסכנה, אפשר לגמרי לספר על ילד שנפצע, אפילו נפצע קשה, זה לא פחות מרתיע.

 

[אסתר חייה]

אני פשוט נחרד לראות הודעה כזאת!!!!
להגיד לילד (!!!!) את הדבר הנורא מכל, ועוד בהדגמה???
סורי, אבל רק רע יוצא מלהפחיד ילד!
זה אולי עוזר, אבל עצוב שזה עוזר, כי זה נורא.
תפקידנו לתת בילדים דעה ושכל וסט כלים לבחירה והבנה אחריות ותוצאות, לא פחדים וסיוטים!!
כמו שלא נגיד לילדה שלא מבינה שאסור לדבר עם זרים מה יכול לקרות לה!!! נורא.
וכן, עדיף לקחת את הסיכון, החלקי, שאולי אם נסביר לו בצורה נורמלית, הוא לא יבין לגמרי, מאשר לקחת את הסיכון, הכמעט גמור, לשרוט לו את הנפש באיזה שריטה כזאת או אחרת.
פחד לא בונה- פחד הורס.
בהחלט אפשר להסביר לילד את הנזק שעלול לצאת ממעשה פזיז, אפילו להגזים, אבל בשום פנים לא ללכת על הקצה!

ובכלל, לעולם לא אומרים לילד- אתה יכול ל..., אומרים שאם ילד עושה דבר כזה או אחר יכול לקרות לו- לילד האחר, דבר לא נעים.

אני ממש מסכימה נשמע מדי מחריד ומפחיד להגיד ככה לילד

להסביר לילד בן 5 זה בזבוז זמן.
לתת לו להרגיש השלכה מידיית וכואבת, זה הפתרון המומלץ.
סתירה קטנה ביד, עם פנים חמורות סבר.
וזהו.

השאלה אם זה גם גרוע או שזה בסדר בשביל שיבין ויהיה הפעם האחרונה

 

[שמש יוקדת]

אני ההיתי מתיישבת לשיחה עם הילד ,
להבין ממנו האם בכלל מבין שהמעשדה מסוכן או לאו
ומשם להבין האם זו בעית משמעת או כן בעיה יותר מורכבת

 

[יפיו]

יש לי אחיין בן 11.5 שעדיין רץ לכביש, ואפילו מאתגר את הנהגים גם נהגי אוטובוס ורוקד להם מול הפרצוף, נוגע ומשחק באש ועוד דברים ממש מסוכנים, ממש לא סופר... כמה שההורים שלו ניסו לדבר, להעניש, לספר, לא עוזר...
אז הגיל לא ממש אומר משהו.....

 

[עכשיו הבנתי]

אתה מגזים.
להסביר לילד מה המשמעות של מוות לא אמור לגרום לו לסיוטים.
(יש גיל שבמילא הילד מגלה את המשמעות של מוות ויתכנו חרדות שיפחד שימות או שההורים שלו ימותו, לדעתי דווקא אם לא דיברו איתו ברור החרדות יתעצמו).
בדורות הקודמים כל ילד ידע בדיוק מה זה מוות, כיום עוטפים אותם בצמר גפן.
אגב לפני כמה שבועות היה אסון ילדה נהרגב מבית ספר שאני מכיר משם כמה משפחות, ופסיכולוג תורני הורה להורים לספר לילדות (כיתה א או ב) בדיוק שהילדה מתה, שקברו אותה, ובשום אופן לא לומר שהיא בשמים או משהו כזה כדי לא לפצוע את נפש הילדות!
אני הסברתי ככה לילדים שלי גם בקשר לאמא שלי ע"ה שנפטרה, זה דווקא גורם הרבה פחות נזק מלטייח ולעטוף בצמר גפן.
ילדים לא שבריריים כמו שלהורים ולאמהות בפרט יש נטיה לדמיין.
המטרה בהסברים הברורים היא כדי להגן על הילד שיכיר את החיים האמיתיים, וברגע שמסבירים בצורה טבעית והגיונית זה לא גורם לפחדים מיותרים.
זה נכון שכדאי לומר לילד ש'ילד שעשה ככה מת' ולא לומר בלשון נוכח 'אם תעשה ככה תמות'.
המטרה במה שכתבתי היא לא לגרום לילד פחדים, אלא שיבין טכנית מה קורה לילד כזה, ילדים לפעמים לא מבינים בכלל מה יכול לקרות להם.
מנסיון עם לפחות 5 ילדים שלי ועוד ילדים אחרים במשפחה - זה לא גורם לשום סיוטים, בטווח הרחוק אולי להפך.

להסביר לילד על מוות לא אמור לגרום לסיוטים- להסביר עם הדגמה מגעילה, ועוד בגיל כזה? בהחלט כן!
הטיעון של דורות קודמים לא רלוונטי מכיוון שכל תפיסת החיים ההישרדותיים וכדו' היו שונים, לבוא ולקחת רק דבר אחד שהתאים בדור קודם בלי לקחת את המכלול, בעיני זה שגיאה.
אחרי פטירת אדם שכבר יש הלם ופחד לילדים, (הם קולטים את זה עלינו טוב טוב, וכשאבא או אמא מפחדים- הילד רועד) בהחלט הדבר הנכון לא לטאטא אלא לדבר, כי אדרבה במקרה כזה האמת יותר מרגיעה (יציבות) מאשר הסתרה.

מעבר לזה כל השאר נשמע שאין לכם הרבה ניסיון עם ילדים, במחילה.

לא חושב שראוי לענות על זה, במחילה.
אבל כדי שלא יחשוב ההורה התמים שבונה תפיסת חינוך על הודעות בפרוג שח"ו מותר לדבר כך לילדים-
אז אני יגיד רק שאת/ה לא שומע טוב, במחילה.
ברור הדבר שאין כאן כוונה אישית חלילה לשום כותב, וכולם הורים אוהבים ואכפתיים ומסורים, אבל בגלל שהדבר חשוב ורציני, בסוף זה הנפש של ילדנו, לכן הגבתי.

 

[-רות-]

יש לי אחיין בן 11.5 שעדיין רץ לכביש, ואפילו מאתגר את הנהגים גם נהגי אוטובוס ורוקד להם מול הפרצוף, נוגע ומשחק באש ועוד דברים ממש מסוכנים, ממש לא סופר... כמה שההורים שלו ניסו לדבר, להעניש, לספר, לא עוזר...
אז הגיל לא ממש אומר משהו.....

זה דוגמא למשהו שנשמע לא תקין, ולכאורה נובע מבעיה כלשהי.
ותרשי לי להניח שהוא לא רק מסתכן, אלא יש לו עוד בעיות משמעת בעוד תחומים בחיים.
בתחילת האשכול דובר על גיל קטן.

 

[יוסף וייס]

בעקבות כמה מקרים
רציתי לשמוע מהורים מה התגובה שלכם במקרה שאתם רואים שהילד שלכם בן חמש ומעלה ילד שכבר קצת מבין
עושה דברים מסוכנים כגון ריצה לכביש משחק בגפורים מטפס למקומות גבוהים וכו
איך אתם מגיבים??

ממש לא מבין את השאלה
את בתור אמא יש לך חובה שאם הבן שלך עשה דבר מסוכן שזה יהיה הפעם האחרונה שהוא עשה את זה
את צריכה לקחת את העונש הכי חמור שיש לך הכי קשה ולתת לו את זה
אם מה שיגרום לו לא לעשות את זה זה סטירה כואבת אז את חייבת לתת לו את זה
ולא משנה איזה עונש זה חייב להיות הפעם האחרונה מדובר בסכנת חיים

 

[יוסף וייס]

ממתי ילד בן 5 זה ילד שכבר אמור להבין?
אני הייתי משחק בגפרורים גם בגיל כפול ממנו (אולי גם כפול 3 ממנו)
לא מזלזל כמובן בסיכון ואין ספק שצריך להתייחס במלוא החומרה ולעשת הכל כדי שזה לא יקרה, אבל לא כדי לדאוג שאולי משהו כאן לא תקין...

ברור שלא צריך לדאוג
צריך פשוט לעשות שזה יהיה הפעם האחרונה שהוא חולם לעשות כזה דבר

 

[מבין מהר מקשיב לאט]

אני ההיתי מתיישבת לשיחה עם הילד ,
להבין ממנו האם בכלל מבין שהמעשדה מסוכן או לאו
ומשם להבין האם זו בעית משמעת או כן בעיה יותר מורכבת

חבל על הזמן שלכם
כאמור אין לילד בגיל כזה שום מבנה בסיסי של הבנה
אך ורק הרתעה כואבת, את זה הם מבינים מצויין

 

[אופססס ;)]

חבל על הזמן שלכם
כאמור אין לילד בגיל כזה שום מבנה בסיסי של הבנה
אך ורק הרתעה כואבת, את זה הם מבינים מצויין

יש לכם ילד בגיל הזה?
יש בסיס הבנה מצוין למגוון תחומים. לא לכל התחומים.
תחום הסכנות הוא יותר מפותח אצל חלק מהילדים ואצל חלק פחות.
ברור שאם ילד מבין עם הסבר אז לא צריך לעבור להרתעה כואבת.

(גם לילדים בני שנתיים ופחות יש בסיס הבנה כלשהו-מותאם לגילם.
הבת שלי בת שנתיים יודעת לקשר מצויין את זה שאם התינוק בוכה אז היא אומרת לי 'רעב?'.)(

 

[יוסף וייס]

יש לכם ילד בגיל הזה?
יש בסיס הבנה מצוין למגוון תחומים. לא לכל התחומים.
תחום הסכנות הוא יותר מפותח אצל חלק מהילדים ואצל חלק פחות.
ברור שאם ילד מבין עם הסבר אז לא צריך לעבור להרתעה כואבת.

(גם לילדים בני שנתיים ופחות יש בסיס הבנה כלשהו-מותאם לגילם.
הבת שלי בת שנתיים יודעת לקשר מצויין את זה שאם התינוק בוכה אז היא אומרת לי 'רעב?'.)(

אני לא מדבר רק על הנושא האם הילד מבין או לא
החובה לגרום לו בצורה ברורה ואפילו כואבת שזה יהיה הפעם האחרונה בו הוא חושב עוד לעשות כזה דבר
וזה שהוא מבין לא תמיד עוזר לי שזה יהיה הפעם האחרונה
אבל הרתעה כואבת תגרום לו שזה יהיה הפעם האחרונה

 

[-רות-]

ממש לא מבין את השאלה
את בתור אמא יש לך חובה שאם הבן שלך עשה דבר מסוכן שזה יהיה הפעם האחרונה שהוא עשה את זה
את צריכה לקחת את העונש הכי חמור שיש לך הכי קשה ולתת לו את זה
אם מה שיגרום לו לא לעשות את זה זה סטירה כואבת אז את חייבת לתת לו את זה
ולא משנה איזה עונש זה חייב להיות הפעם האחרונה מדובר בסכנת חיים

ברור שלא צריך לדאוג
צריך פשוט לעשות שזה יהיה הפעם האחרונה שהוא חולם לעשות כזה דבר

אני לא מדבר רק על הנושא האם הילד מבין או לא
החובה לגרום לו בצורה ברורה ואפילו כואבת שזה יהיה הפעם האחרונה בו הוא חושב עוד לעשות כזה דבר
וזה שהוא מבין לא תמיד עוזר לי שזה יהיה הפעם האחרונה
אבל הרתעה כואבת תגרום לו שזה יהיה הפעם האחרונה

ובכן, לי יש ילד בגיל הזה.
מנסיוני, אין משהו שיכול להבטיח שזו תהיה הפעם האחרונה אצל כל הילדים.
ילד בן חמש הוא קטן, כמעט תינוק, הוא צריך שינון שוב ושוב על חומרת המעשה. ובמרבית הפעמים פעם אחת לא תספיק. בטח לא כשזה ילד שתמיד בודק גבולות, בטח ובטח כשזה ילד עם הפרעת קשב.
וכן, גם הרתעה כואבת היא לא סוף פסוק.
הורים צריכים להיות מספיק בעלי סבלנות בשביל לחנך, חינוך הוא תהליך ולא זבנג וגמרנו. וגם חינוך לזהירות הוא בכלל זה.
וברור לכולם שילד בן חמש לא אחראי לעצמו וצריך להרחיק ממנו סכנות חוץ מלחנך אותו.

 

[יוסף וייס]

ובכן, לי יש ילד בגיל הזה.
מנסיוני, אין משהו שיכול להבטיח שזו תהיה הפעם האחרונה אצל כל הילדים.
ילד בן חמש הוא קטן, כמעט תינוק, הוא צריך שינון שוב ושוב על חומרת המעשה. ובמרבית הפעמים פעם אחת לא תספיק. בטח לא כשזה ילד שתמיד בודק גבולות, בטח ובטח כשזה ילד עם הפרעת קשב.
וכן, גם הרתעה כואבת היא לא סוף פסוק.
הורים צריכים להיות מספיק בעלי סבלנות בשביל לחנך, חינוך הוא תהליך ולא זבנג וגמרנו. וגם חינוך לזהירות הוא בכלל זה.
וברור לכולם שילד בן חמש לא אחראי לעצמו וצריך להרחיק ממנו סכנות חוץ מלחנך אותו.

ברור שחינוך זה לא זבנג וגמרנו.
אבל יש מצבים שזבנג וגמרנו זה השיטה הכי טובה
האם ניסית פעם הרתעה כואבת או שרק ניסית בצורה יפה
ובכל נושא החינוך ברור שהכי טוב זה דיבור והסברה וכו
אבל בדברים האלו הילד מקבל פעם אחת סטירה ואם צריך גם כואבת וזה גורם
שזה היה הפעם האחרונה שהוא רץ לכביש או טיפס במקום מסוכן

 

[יוסף וייס]

ובכן, לי יש ילד בגיל הזה.
מנסיוני, אין משהו שיכול להבטיח שזו תהיה הפעם האחרונה אצל כל הילדים.
ילד בן חמש הוא קטן, כמעט תינוק, הוא צריך שינון שוב ושוב על חומרת המעשה. ובמרבית הפעמים פעם אחת לא תספיק.

ברור שהוא תינוק אבל הרתעה כואבת גם ילד קטן מבין

 

[על הדבש ועל העוקץ]

אתה מגזים.
להסביר לילד מה המשמעות של מוות לא אמור לגרום לו לסיוטים.
(יש גיל שבמילא הילד מגלה את המשמעות של מוות ויתכנו חרדות שיפחד שימות או שההורים שלו ימותו, לדעתי דווקא אם לא דיברו איתו ברור החרדות יתעצמו).
בדורות הקודמים כל ילד ידע בדיוק מה זה מוות, כיום עוטפים אותם בצמר גפן.

לא צריך לפתח חרדה לילד!
ילד אמור לדעת שלא יורדים לכביש. נקודה.
אין צורך בהסבר על מוות כדי להזהיר.
לומר בצורה ברורה: זה מסוכן!
במקביל (ולא באותו זמן) אפשר לספר מה עלולות להיות ההשלכות מתוך ספר על זה"ב
ובכלל, ילד בן חמש ודאי מבין סכנות
גם תינוק בן שנה יודע שאש מסוכנת /כואבת, מספיק שנגע פעם אחת...
בהחלט מעלה תהיות לגבי קשב.
ילדי קשב אוהבים להסתכן, נהנים מהאקשן, ומתקשים כמובן לשמור על גבולות.
אם הסברתם, הילד יודע היטב, אם הוא ממשיך- לבדוק את הסיבה ויפה שעה אחת קודם!

 

[על הדבש ועל העוקץ]

להסביר לילד בן 5 זה בזבוז זמן.
לתת לו להרגיש השלכה מידיית וכואבת, זה הפתרון המומלץ.
סתירה קטנה ביד, עם פנים חמורות סבר.
וזהו.

לא מספיק.
ילד שניסה לרדת לכביש, יודע שזה מסוכן ומעדיף לנסות בכל זאת
צריך לבדוק למה.
אתה אולי מבין מהר
ילדים פחות.
ילדים הם בני אדם וצריך להסביר להם
לבהמות נותנים מכה עם מקל. בלי הסבר.
לא לילדים.

 

[אוריטק]

שלום, אם אתם עדיין ממתינים לתשובה, ננסה לענות,
לעניות דעתי, כנראה הפתרון זה לא החדרת פחד והיסטריה,
התהליך שכנראה דרוש לרגע זה, בפרט שהוא ב"ה מבין לפחות קצת, זה להמתין להזדמנות רגועה, ולפתוח איתו שיחה בנושא בשלווה על המעשה ולפני שמרעיפים ביקורות לנסות לשלוף ממנו מידע האם הוא היה מודע למה שעשה, ואם כן למה, מה הוא חושב, והאם לדעתו זה לא בעיה, זה יחכים את שניהם,
הכי טוב לתת לבעיה לפתור את עצמו, כמו שהוא מייצר בעיה, הוא אמור לייצר פתרון, העבודה שלנו הוא רק למקד אותו בחשיבה על הנושא והעלת המודעות,

נוסיף המלצה,
לא להחליט על הילדים מה הם מבינים ומה הם חושבים, מסתפקים ? פשוט הסתכלו עליו, דברו איתו, הקשיבו לו,
אצל הילדים כושר ההבחנה בין כביש למדרכה וכן בכל דבר, עדיין רחוק מאצל אדם מבוגר,
ע"פ רוב כשיורדים לעומק, ומזהים את שורש הבעיה, הפתרון יעלה מעצמו לעצמו,
אפילו שהחלטתם שהוא צריך טיפולים או כדורים, בכל אופן קודם ממולץ לעשות את הנ"ל,
לא לשכוח לפני כל דבר תפלה ובקשה והודאה לבורא

 

[BIZZARC- עשירה]

האם ניסית פעם הרתעה כואבת או שרק ניסית בצורה יפה

אם צורה רכה יותר עובדת, למה צריך הרתעה כואבת? לא חבל לבזבז הרתעה כואבת על משהו שיש דרך אחרת לפתור אותו? זה רק מוזיל את הערך של ההרתעה הכואבת.
בנתיים בשביל כל המקרים הנ"ל עוד לא ראיתי שצריך הרתעה כואבת בשביל לראות תוצאה מיידית.
כן צריך-
1. הסבר קצר, בהיר וברור. (כל שאר הדיבורים אפשר אחרי כמה דק'-ימים, כשההסבר הבהיר נקלט ולא יעלם בסבך הדיבורים)
2. להתאים את מקדמי הבטיחות לבשלות הילד.

 

[-רות-]

ברור שחינוך זה לא זבנג וגמרנו.
אבל יש מצבים שזבנג וגמרנו זה השיטה הכי טובה
האם ניסית פעם הרתעה כואבת או שרק ניסית בצורה יפה
ובכל נושא החינוך ברור שהכי טוב זה דיבור והסברה וכו
אבל בדברים האלו הילד מקבל פעם אחת סטירה ואם צריך גם כואבת וזה גורם
שזה היה הפעם האחרונה שהוא רץ לכביש או טיפס במקום מסוכן

ברור שהוא תינוק אבל הרתעה כואבת גם ילד קטן מבין

חוזרת על דברי
אין. זבנג. וגמרנו. אין!
לא ניסיתי בעצמי הרתעה כואבת, פשוט כי לא היה צריך, אבל מכירה מקרוב ילדים מורכבים יותר. שימשיכו לטפס על מעקה המרפסת גם אחרי שתיתן להם את הסטירה שאתם מיחסים לה כוחות על. פשוט רק תגרמו לילד למירמור ורצון נוסף לפריצת המסגרת. ילדים כאלו צריכים פשוט שמירה הדוקה יותר וחינוך מסוג שונה.
אתם חוזרים שוב ושוב על המילים "הרתעה כואבת" כאילו זו נוסחת קסם, זו לא. אין נוסחת קסם ואין פיתרון סופי, יש ילדים קטנים שצריכים חינוך, זהירות מסכנות היא חלק מחינוך ולא נפרדת מחינוך לדברים אחרים, וכמו חינוך - יש חנוך לנער ע"פ דרכו. ולכל ילד יש את מה שצריך לומר לו.
הרתעה כואבת היא לא נוסחת קסם, היא פיתרון שלפעמים מצליח, הרבה פעמים הוא רגעי מדי...