מתנצל נראה כאילו זה מתחיל באמצע כמו שכבר הסברתי לעיל...
אצלי אני כותב את הפרקים ארוכים יותר ולנוחיותכם שקוראים דרך המסך אני מחלק כל פרק שאני כותב ל 2 בד"כ אני משתדל שזה כן יצא סוג של התחלה חדשה אבל הפעם לא יצא לי...
פרק 14
"פעם אחת, יצאנו לסייר באזור הזה בשביל-" הוא עצר לרגע, בולם. "יצאנו לסיור באזור, והכל היה נראה פשוט ורגיל, אף אחד לא ידע מה טומן בחובו העתיד..." אלון הנמיך את קולו בפאתוס, כאילו מספר סיפור לילד לפני שינה.
ניר השתנק שוב, וצחק. "תגיד, אתה לא מסוגל להישאר רציני יותר מדקה שלימה?"
אלון הזה חייב להרוס כל דבר רציני בליצנות קטנה. הרהר בשעשוע
.
אלון צחקק גם הוא לרגע אבל אז המשיך, חוזר לקולו הרגיל. "היינו אני, עידו, ועוד טייס מהטייסת שלנו. עידו הוביל, ואני זוכר שלפתע המטוס של עידו סטה בחדות", שיעול קצר נפלט מגרונו, והוא לגם לגימה קצרה מכוסו שהייתה עדין מליאה למחצה, מה שאי אפשר להגיד על כוסו של ניר. "הוא מיד צעק לנו בקשר לסטות, היה בוהק אור חזק ומסנוור מלמטה. סטינו כולם במהירות אבל בכל אופן ראיתי מימין הבזר חזק של אור מסנוור.
בתיאום מושלם עם דבריו הבזק אור אדיר מילא את השמיים, רעם מתגלגל נשמע מיד אחריו קוטע את דבריו של אלון. ניר הרגיש לפתע טיפה לחה נוחתת על ידו.
"נראה לי שמתחיל לרדת גשם. כדאי שנכנס פנימה". אמר לאלון במעט בהילות.
הם נכנסו במהירות לקיוסק שניות בודדות לפני שהטיפות הפכו לגשם זועף, ניר שלח מבט לשמיים ושם לב שהיה מרוכז במה שדיברו השמיים שינו את צבעם מכחול בהיר, לאפור עכבר. עננים כבדם וגדולים כיסו את השמיים והטיחו טיפות גדולות בקרקע.
הם הצטנפו בקיוסק, ידיהם מונחות בבטחה בכיסים הרחבים. "מה זה היה?" שאל ניר, עדיין עמוק בסיפורו של אלון. צמא למידע.
לקח לאלון רגע של בלבול קטן לפני שהבין למה ניר התכוון. "מתברר שעידו חלף בקו ישר מעל האור ולא היה מוכן לסינוור שהגיע מכיוון האדמה וחסם לגמרי את שדה הראייה שלו, הוא נאלץ במשך כמה דקות לטוס בטיסת מכשירים".
מוזר מאוד, המחשבה הצפויה חלפה סוף סוף במוחו.
מה יכול לגרום לאור כל כך חזק מכיוון האדמה עד כדי כך שיסנוור טייס לגמרי? ולמה שהדבר הזה יגרום לחשמל של מטוס נוסעים להיות מושבת לגמרי? האם זה פסיכופת גאון עם שנאה עזה למטוסים? התמיהות המשיכו להיערם במוחו של ניר.
"עידו פנה אז עם המידע לארז, מפקד הטייסת. הוא היה מאוד טרוד ממה שקרה, אתה יודע, עידו והחושים המחודדים שלו". ידו של אלון יצאה מכיס מכנסיו ומחתה מספר טיפות שהגיעו לשערו בריצה שלהם לקיוסק, "ארז אמר לו שיעביר את המידע הלאה, אבל כמו שאתה מכיר את עידו," עיניו נצצו בשעשוע קל, "הוא לא ויתר לו, בימים שבאו לאחר מכן עשה השתדלות רבה להציק לארז בנושא הזה ככל האפשר. כל יום היה מגיע ושואל אותו האם כבר ידוע ממה האור נבע".
אלון שלח לרגע מבט החוצה, והמשיך. משום מה כשראה אותות בזווית הזאת נזכר ניר ברגשות הטינה שמילאו אותו עד היום בבוקר. הוא סרק את ליבו בחיפוש אחר הרגשות האלה, ולשמחתו שם לב שנעלמו כמעט לגמרי. אומנם התמונות שעלו בו כשחיטט בפצע הפתוח כבר יותר מעשר שנים, עדיין העלו בו בחילה והבנה שעדיף לו לפעול לבד, אבל לגבי אלון, כלום! כאילו סוף סוף הפנים שטעותו הייתה הגיוניים ומתקבלת על הדעת, זה הרגיש נהדר. הקלה שהרבה זמן חיכה לה שטפה אותו מכף רגל ועד ראש גורמת לפצע להגליד מעט.
צורך עז וילדותי לחבק את אלון עלה בו, אך עצר את עצמו. מתנער מהרהוריו.
"...באותו ערב הוא היה עצבני במיוחד".
ניר הביט באלון בבלבול, "סליחה, אבל כנראה לא הייתי איתך".
"ממתי?" שאל אלון, וכמובן צחק.
ניר צחק גם הוא, משוחרר יותר, "בדיוק אמרת שכרגיל עידו חפר לארז".
"אה" נשיפת רווחה מדומה נפלטה מבין שפתיו של אלון, "רק משפטים בודדים אחורה,. חשבתי כבר שאצטרך לשתות את כל האייס קפה הזה מחדש". פרצופו התעווה כאילו אוטומטית שהזכיר את ענין האייס קפה.
"אז ככה, בסוף ארז נכנע לעידו, הוא אמר לו שמסרו לו מדרגים גבוהים יותר שידוע להם על ניסוי חד פעמי שביצעו שם גורמים מסוימים, ומטפלים בזה. אני זוכר שבאותו ערב עידו היה עצבני וכעוס, הוא כעס על זה שלא עדכנו אותנו ושזה סיכן אותו בטיסת מכשירים בשטח עוין למחצה".
סוף המשפט בקושי חדר את עור התוף של אוזנו, המילים
'ניסוי חד פעמי' הדהדו בראשו שוב ושוב.
עכשיו ברור שמערכת הביטחון מסתירה משהו! אם זה היה כל כך "חד פעמי" אז איך זה שכמה שנים אחר כך עדיין קוראות תקלות מוזרות למטוסים באזור?!!!
...
בעבר הקרוב, שבדיה
ההפגנה הפעם התפרצה במרכזו של כביש ראשי, סמוך למנהרה ארוכה. עשרות רבות של מפגינים עטופים בדגל פלסטין חסמו את הכביש הרחב, ומסוקי תקשורת כבר חגו מעליהם.
צפירות הרכבים התערבלו בצרחות המפגינים ובטרטורי המסוקים, וגם מי שלא שמע את הצעקות הצליח להבין את מטרת ההפגנה בקלות, בזכות עשרות השלטים הענקיים שהונפו בגאון.
ההפגנה הלכה וגדלה עם כל דקה שעברה ואט אט צעקות
'פרי פלסטין' הנדושות כל כך, נשמעו גם בעד הצפירות מחרישות האוזניים.
שטח רחב התפנה לפתע במרכז הכביש, יוצר שטח ריק שהתרחב במהירות, קבוצה של כחמישה עשר מפגינים עטופים דגלים התייצבו בשטח בשורה ארוכה, שאגות עידוד נשמעו מכל עבר.
תיק גדול עבר בניהם והם שלפו משם כל אחד בתורו תרסיס צבע זורח.
בבת אחת התנפלו כולם והיחלו לרסס כתובות בכל מקום פנוי, חלקם על קירות ביטון חשוף שעמדו לצד הכביש, חלקם על גדר ברזל נמוכה שניצבה בצד השני, ושני מפגינים אמיצים ריססו גם כתובות נאצה במרכז הכביש.
הנהגים המשועממים שנתקעו לא נשארו ברכבם, היו כאלה שיצאו ורבו עם המפגינים פרצופם האדום צורח לכל עבר, היו גם כאלה שיצאו ונשענו על רכביהם מעשנים בשרשרת ומשוחחים בלהט עם נהגים אחרים, מעטים בלבד הצטרפו להפגנה.
אך נהג אחד, בודד, יצא מרכב מאזדה סטנדרטי, חיוך רחב נסוך על פניו.
שיערו הבהיר התנופף ברוח כשהתקרב לכיוון ההפגנה לאשם לב לסובב אותו. הוא שלף מכיסו טלפון והפנה אותו לכל עבר, כמסריט את ההפגנה, אך אצבעו נגעה במסך רק כשהמצלמה הופנתה לכיוון מפגין מאוד מסוים, מבזיקה תמונות שלו בלבד ולפעמים אף סרטונים.
אותו מפגין, שתחת הדגל שעטף אותו לבש חליפה אפורה ומחויטת, היה מהמפגינים הנועזים. יחד עם עוד שלשה מפגינים אחרים ריסס כתובות לאורך גדר הברזל הארוכה, וכמה פעמים הם יצאו משטח הפגנה כדי לרסס על קירות המנהרה שהייתה מליאה ברכבים צופרים ונהגים עצבניים.
עם כל תמונה שצילם חיוכו התרחב יותר. הוא נזהר מאוד שלא יסיימו לב לכך שהתמקדותו היא במפגין מסוים מאוד, והפנה את הטלפון ללא הרף, לכל כיוון. כשסיים חזר לרכבו הכחול בסיפוק ושלח את כל התמונות לכתובת אנונימית. מצרף אותם לעוד עשרות תמונות מהפגנות נוספות.
ועכשיו, כשסיים את תפקידו. התרווח על המושב, מתפנה להנות מההפגנה הרועשת...
).
הנושאים החמים
Reactions: forty thousand feet, דה לה מייארו, מילת ערך ועוד 21 משתמשים24 //