הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הכן, שמי הוא שרוליק, אך לא שרלוק, ובחסדי שמים אינני הומלס, וגם אם הייתי הומלס, אזור התעשייה נשמע לי קצת פחות נעים לבילוי.
אבל יום אחד, (אפילו ששמי אינו... ושאינני... וגם אם הייתי...) הגעתי לאזור התעשייה.
למה?! (הרי שמי אינו...) הכל בגלל העבודה שלי, (כי אם לא הייתי עובד, הייתי הומלס ואז...) עבודה שהרבה זאטוטים למיניהם חולמים ומשוררים עליה בבקרים ובלילות.
יש לי אוטו, גדול ולא ירוק, אני נוסע אתו רחוק (תלוי לפי נקודת המשלוח של אותו היום) בבוקר אני נוסע, בערב אני שב, ואני מביא לכולם חלב גבינה ו... לא, לא ביצים, אלא לְבֵנִים, או בשמם הנוסף גִּילוֹת,
באותו היום, נסעתי בתחילת הבוקר, לאזור התעשייה, ההזמנה היתה לא פחות ממאה ארגזי לבנים, המלגזה העלתה על המשאית שלי את הארגזים, ואני יצאתי לדרך,
הגעתי ליעד, פרקתי את הסחורה מהמשאית ונכנסתי לתוך המפעל הגדול שעמד מולי, אחד העובדים הכווין אותי, סימן לי היכן לפרוק את הסחורה, חתם היכן שצריך, ו... זהו עליתי חזרה על המשאית, והתכוננתי לצאת לדרך.
אבל אז נזכרתי, ששמי דומה לשם של ההומלס המשועמם, נאבך לא עבד, והיה לו זמן לכל מיני חקירות מוזרות.
לי אין הרבה זמן, אבל תסכימו איתי שמשלוח של מאות לבנים למפעל נילונים, מעט הרבה חשוד, מסקרן, מתמיה.
וכך או כך, ירדתי במהירות מהמשאית, נכנסתי לקיוסק הראשון שעמד מול פני, קניתי את החומר של רואה ואינו נראה וכנסתי לתוך המפעל.
ברגע הראשון, כמעט נרדמתי בעמידה, מקום משעמם לחלוטין.
אבל חוש הריח שלי לא בלבל אותי לרגע.
וכך או כך מצאתי את עצמי פוסע אחר כמה עובדים שסחבו ארגזי לבנים.
הם ירדו איתם לקומות התחתונות.
עד שהגיעו לדלת גדולה, עליה היה כתוב מעבדת ניסויים, (לתיאום ביקורים וסיורים ...)
נכנסתי לתוך המעבדה - גם כן מקום משעמם.
אבל כשמקדתי את מבטי, פשוט נכנסתי להלם.
הפועלים הורידו את הארגזים על הרצפה והחלו למלאות שקיות עם הלבנים.
ואז הכריז אחד הפועלים, "הניסוי מתחיל"
אחד הפועלים הרים את השקיות ופשוט פתח בריצה.
הפועל הבכיר צעק לעברו תחשוב כאילו עוד שניה האוטובוס בורח לך.
ואז זה קרה.
אחת השקיות נקרעה והלבנים נפלו ממנה מתפצחים על הרצפה, מתיזים את דמם היוקרתי לכל עבר.
מחיות כפיים סוערות נשמעו בתגובה מצד הפועלים.
בעוד הפועל הבכיר צועק לשני.
כמה עובי השקית שנקרעה?
רוץ לפס יצור ותגיד לאחראי שם, יש חסד הזמינו משלוח של שקיות.
אבל יום אחד, (אפילו ששמי אינו... ושאינני... וגם אם הייתי...) הגעתי לאזור התעשייה.
למה?! (הרי שמי אינו...) הכל בגלל העבודה שלי, (כי אם לא הייתי עובד, הייתי הומלס ואז...) עבודה שהרבה זאטוטים למיניהם חולמים ומשוררים עליה בבקרים ובלילות.
יש לי אוטו, גדול ולא ירוק, אני נוסע אתו רחוק (תלוי לפי נקודת המשלוח של אותו היום) בבוקר אני נוסע, בערב אני שב, ואני מביא לכולם חלב גבינה ו... לא, לא ביצים, אלא לְבֵנִים, או בשמם הנוסף גִּילוֹת,
באותו היום, נסעתי בתחילת הבוקר, לאזור התעשייה, ההזמנה היתה לא פחות ממאה ארגזי לבנים, המלגזה העלתה על המשאית שלי את הארגזים, ואני יצאתי לדרך,
הגעתי ליעד, פרקתי את הסחורה מהמשאית ונכנסתי לתוך המפעל הגדול שעמד מולי, אחד העובדים הכווין אותי, סימן לי היכן לפרוק את הסחורה, חתם היכן שצריך, ו... זהו עליתי חזרה על המשאית, והתכוננתי לצאת לדרך.
אבל אז נזכרתי, ששמי דומה לשם של ההומלס המשועמם, נאבך לא עבד, והיה לו זמן לכל מיני חקירות מוזרות.
לי אין הרבה זמן, אבל תסכימו איתי שמשלוח של מאות לבנים למפעל נילונים, מעט הרבה חשוד, מסקרן, מתמיה.
וכך או כך, ירדתי במהירות מהמשאית, נכנסתי לקיוסק הראשון שעמד מול פני, קניתי את החומר של רואה ואינו נראה וכנסתי לתוך המפעל.
ברגע הראשון, כמעט נרדמתי בעמידה, מקום משעמם לחלוטין.
אבל חוש הריח שלי לא בלבל אותי לרגע.
וכך או כך מצאתי את עצמי פוסע אחר כמה עובדים שסחבו ארגזי לבנים.
הם ירדו איתם לקומות התחתונות.
עד שהגיעו לדלת גדולה, עליה היה כתוב מעבדת ניסויים, (לתיאום ביקורים וסיורים ...)
נכנסתי לתוך המעבדה - גם כן מקום משעמם.
אבל כשמקדתי את מבטי, פשוט נכנסתי להלם.
הפועלים הורידו את הארגזים על הרצפה והחלו למלאות שקיות עם הלבנים.
ואז הכריז אחד הפועלים, "הניסוי מתחיל"
אחד הפועלים הרים את השקיות ופשוט פתח בריצה.
הפועל הבכיר צעק לעברו תחשוב כאילו עוד שניה האוטובוס בורח לך.
ואז זה קרה.
אחת השקיות נקרעה והלבנים נפלו ממנה מתפצחים על הרצפה, מתיזים את דמם היוקרתי לכל עבר.
מחיות כפיים סוערות נשמעו בתגובה מצד הפועלים.
בעוד הפועל הבכיר צועק לשני.
כמה עובי השקית שנקרעה?
רוץ לפס יצור ותגיד לאחראי שם, יש חסד הזמינו משלוח של שקיות.
) מקורי ביותר.
