שינה בשבת בצהריים – תענוג? תלוי מי ער בינתיים…
אין כמו שבת. השולחן מסודר, החמין סיים לעבוד קשה, והספה קוראת בשקט:
“בוא… רק עשרים דקות.”
ואז זה קורה. אבא נרדם, אמא “רק עוצמת עיניים”, ובבית שורר שקט מחשיד.
שקט שלפני ה… חברים.
כי בזמן שההורים מטיילים להם בארץ החלומות, הילדים מטיילים – בארץ האפשרויות.
בהתחלה זה תמים:
“יורדים רגע למטה.”
אחר כך: “רק עד הפינה.”
ובהמשך: “לא תאמין עם מי פגשנו.”
וככה, בלי כוונה רעה ובלי דרמה, שבת אחת מנומנמת יכולה להפוך לשער כניסה להרגלים, חברויות והשפעות שלא בדיוק היו עוברים ועדת הורים ערניים.
לא מדובר חלילה על שינה – מנוחה זה דבר קדוש.
הבעיה מתחילה כשאין אף מבוגר על ההגה.
כי ילדים, כידוע, הם כמו מים – אם אין תעלה מסודרת, הם יזרמו לאן שנוח להם.
ראיתי יותר מדי סיפורים שהתחילו במשפט:
“מה כבר יכול לקרות בשעה אחת של שינה?”
והמשיכו בשנים של “איך לא שמנו לב קודם”.
שבת היא זמן של ביחד, של קשר, של נוכחות.
לא חייבים משחק קופסה או שיחה עמוקה – לפעמים עצם זה שמישהו ער, זמין, רואה ושומע, עושה את כל ההבדל.
אז כן, שינה בשבת בצהריים היא תענוג.
אבל ילדים שמרגישים שיש עליהם עין, לב ואחריות –
זה תענוג גדול יותר.
ושבת שלום – ערה ומבורכת
---------
אודה את המאמר כתב לי הבינה.
אבל קחו את הרעיון.
אני כותב מניסיון ומדם.
על הורים שאת כל החינוך של הילדים שלהם איבדו בשבת בצהריים כי רצו קצת שקט ולישון.
אין מה לעשות צריך קצת לעבוד ולקום ולשמור.
עדיף להורים בגיל צעיר לשמור על הילדים ולא בהמשך לבכות ולהתעסק בכל החורבנות שוקרים בזמנים האלה.
שימו לב על כל חברות התהילים שכנים וכו'.
ויש גם דברים שבצניעות בעניין הזה.
הנושאים החמים
