אתגר סנדוויץ' - אתגר דו שבועי

[דודה]

למה לכתוב מחדש אם @אוראל סולטן עשה עבודה מצוינת?

קבלו רצף עובדות מעניין:

אם אתם קוראים את מה שכתוב פה, אתם כנראה חברים בקהילת הכתיבה.

אם אתם יכולים להגיב למה שכתוב פה, אתם בטוח בקהילת הכתיבה.

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה שפרסמתם כאן קטע כלשהו. כל קטע - שיר, סיפור קצר או אולי אפילו סיפור בהמשכים. (ובמקרה ושפר מזלכם, יכול להיות שגם הצלחתם לא רק להתחיל אחד כזה, אלא גם לסיים אותו...)

עליכם לבחור אחד מהשיתופים שלכם בקהילה.
זה יכול להיות שיר, סיפור קצר, פרוזה, או פרק מתוך סיפור בהמשכים. (ואם פספסתי ז'אנר מסוים, אתם מוזמנים להוסיף אותו...)

היצירה הזו, כמו כל יצירה באשר היא, מורכבת מהתחלה, מאמצע ומסוף.
נגדיר את ההתחלה ואת הסוף כפרוסות לחם, ואת האמצע כממרח.
באתגר הזה עליכם להחליף את הממרח.
העתיקו את ההתחלה ואת הסוף, וכתבו ביניהם יצירה חדשה, רחוקה-רעיונית ככל הניתן מהיצירה המקורית.
הקפידו שטעם הממרח ישתלב היטב בטעם הפרוסות, שיהיה טבעי וטעים...
ובמילים ברורות, שסגנון הכתיבה, המשלב, הקצב, החריזה אם ישנה, יתאימו לאלו בקטע המקורי.

עד איפה ההתחלה? מאיפה הסיום? לא מוחלט.
אפשר פסקה ואפשר שתיים שלוש שורות.
תלוי באורך הכולל של הקטע.
מה שחשוב שלא יהיו אלו משפטיים גנריים שיכולים להוות התחלה או סיום לכל קטע...

אני מקווה שלא תכעסו יותר מדי שאני מבקשת מכם לשנות יצירה שלכם.
זה דבר מעצבן וקשה- ומכאן האתגר!!

יש לצרף קישור ליצירה המקורית.


האתגר יינעל בע"ה ביום שלישי, י' בטבת, בחצות.

יש שאלות? הערות? מחמאות לכותבים המוכשרים? מוזמנים לנספח.

 

[שנות אור]

חתמתי
*ולא*
נושעתי

(הייתי חייבת...)

 

[משך]

פרוסה.

***
שלימזל הקיץ משנתו, מבטו המטושטש ננעץ בדמות כהה שמולו. בהלה אחזה בגופו וזרועו נשלחה קדימה. המראה הסדוקה הציגה את בבואתו, מחקה בדייקנות את תנועת ידו, כמגחכת על מחשבתו הדמיונית. איש לא עמד בחדר.

כפות רגליו נדחקו אל זוג כפכפיו הבלויים, השמש היוקדת בעוז מלגלגת על האיחור. עבודתו החשובה ממתינה לו. חבוש בכובעו הממורט סר אל סמטת הקבצנים. מקווה להשיג נדבה ראויה.

אנשים רבים חלפו, השעות נקפו. מגבעתו השמוטה נותרה ריקה מכל מטבע. בצר לו נע לעבר ביתו של רב העיירה, פסיעותיו נגררות במשעול הקשה. דפיקה קלה והדלת נפתחה, אשת הרב כיוונה אותו לחדר הרב, עמוס הספרים. שלימזל הודה בבושה כי לא אכל מאום. מבוקשו ניתן לו ולאחר דקות מספר יצא מהבית כשתרמילו מכיל כריך ומכתב, "מוכ"ז זקוק לסך הגון, אנא סייעו לו לאסוף ממון רב".
רגלו החליקה במדרגה, גופו הוטח לקרקע וכתפיו נשמטו. התיק נקרע, חפציו נפוצו לכל עבר, קצות אצבעותיו טרחו בליקוט הפירורים.

השיטוט בדרך זימן מנגינה עמומה. ראשו סבב לעבר הקול, זיהה תכונה רבתי בבית הגביר. חתונה היא הזדמנות נאה לקבלת מעות. בריצה קלה זינק לברוש המשקיף לאחוזת הפאר. להבות האש ליחכו בלהט את קירות הבית, פעמוני לוחמי האש גברו, מתריעים בפני המתגודדים סמוך לסכנה. ענף כבד נסדק, צנח בחזקה, רמס כל מה שבדרכו אל האדמה. הנזק היה בלתי הפיך, הגופה המרוסקת דממה.

ההלוויה נערכה כנהוג, לאחר הטהרה ועיטוף התכריכים החל המסע לבית הקברות. נושאי המיטה אחזו בצדדיה, פוסעים לאיטם בעפר. התלולית הקטנה בה נתקלו הסיטה את האלונקה אל פתח בור סמוך. הם קמו והסירו את האבק מעליהם, מנערים בנמרצות את בגדיהם. לאחר דיון קל ביניהם החלו לגרוף גושי חול, המת כוסה לגמרי.
לוחית קטנה הונחה מעל "כאן קבור שלימזל".

סגרתי את הספר.
אצבעותיי נוטפות נוטלה.
תהיתי בקול, מה הקטע למרוח ככה?.

***
פרוסה.

 

[מיהי]

נום לך
נום ילדי
נום לך
מחמדי

שקט רך
לכאן נכנס
שַׁן לך,
הן שקט הס

עוד רגע קט
תקום,
תצחק
נלך לגן,
נוציא משחק

אשמור אותך
מכל משמר
עולל שלי,
בן יקר

ואם תבכה
בכי דק
אנשק
אחבוק חזק

הן בזכותך
אוזני שומעות
קולות
של צחוק
ופעיות

לולא
הגעת אל בֵּיתי
היו כבים
ימים
איתי

היתה אוחזת
בהלה
במקום הרוגע -
המולה

או אז
היה ליבי נרעש
ולא דממה
ושקט הס.

שקט הס

 

[אליהו פ]

אחרי משחק פינג פונג ארוך מאוד שנמשך כבר כמעט חצי שנה בגבול הצפוני,
הצבא הישראלי הצליח בס”ד להשיג חיסול מוצלח של 7 בכירים איראנים ועוד כמה סורים זוטרים.
מהרגע הזה, החלה מלחמה פסיכולוגית של איומים.
הראשונים כמובן, האיראנים...
***
ראשית כל הם כמובן התכחשו לעובדה שקצינים בכירים שלהם נהרגו בלבנון ואף הוציאו הודעה שטוענת שאין להם בכלל בכירים שנמצאים בדרום לבנון.
אך שלטי האיום המוצבים בדרך קבע בכיכר ’פלסטין’ שבלב טהרן, החלו פתאום לאיים עם תמונות של 7 בכירים ישראליים עם כוונות על מצחם.
בתגובה, יוזר ישראלי בשם ’המוסד’ הנמצא ברשתות החברתיות העלה את אותה תמונה אך החליף את הדמויות הישראליות ב-7 הבכירים האיראניים שחוסלו בלבנון.
בשלב זה שהאיראנים כבר לא יכלו להכחיש את מעורבותם בלבנון, הם עברו לשלטי חוצות מלווים בדגלי חיזבאללה, ואף החלו לפרסם סרטוני איום על בכירים ישראלים.
כמובן שבישראל לא טמנו ידיהם בצלחת, וכל מיני האקרים ישראליים פרצו לטלפונים של בכירים איראניים ושלחו להם איומים.
_____
בתאריך 27 בספטמבר חוסל נסראללה עם הרבה מאוד בכירי חיזבאללה בבונקר שלו הנמצא בלב הדאחייה בביירות.
____
עיתונאי בכיר מטעם הניו יורק טיימס יצא לתחקיר עיתונאי מעמיק, לגלות איך ישראל גילתה את מיקומו של הבונקר הסודי של נסראללה.
לתדהמתו גילה העיתונאי, שהמוסד הישראלי הצליח לגלות את המיקום הסודי, רק בזכות המלחמה הפסיכולוגית המתמשכת.
במסגרת התחקיר התברר, שלמוסד הישראלי נודע שבמשטר האיתוללות האיראני יש בכיר אחד בשם עלי קאמראא’ני המקורב מאוד לנשיא העליון ח’מינאי, והוא היחיד שיודע היכן ממוקם הבונקר הסודי ואת דרכי יצירת התקשורת עם המקום.
המוסד הצליח לעקוב אחרי עלי 24 שעות ביממה באמצעים טכנולוגיים מסווגים, אך כל המאמצים הישראליים לגרום לעלי לבקר בלבנון וללכת לבונקר וכך לגלות היכן המיקום - עלו בתוהו, מכיוון שעלי פחד מהמלחמה בלבנון ולא נסע לשם כמעט מתחילת המלחמה.
כשהמלחמה הפסיכולוגית עברה לשלב של שליחת איומים ישירות לטלפונים של הבכירים האיראניים, במוסד החליטו לעלות על הגל ולנסות להרוויח מזה משהו.
ישראל הטילה מיסוך טלפוני כבד על כל רובע הדאחייה בביירות כדי שלא יתאפשר לאף אחד להוציא ולקבל הודעות ושיחות מכל האיזור.
האקר בכיר מהמוסד פרץ לטלפון של קאמראא’ני, ושלח לו סרטון ערוך היטב בai שבו רואים חיילי קומנדו ישראליים שנמצאים בתוך הבונקר של נסראללה ומנהלים קרב יריות עם לוחמי החיזבאללה הנמצאים שם, בסרטון נראה תחילת הקרב, אך הסרטון נעצר באמצע הקרב בלי שרואים מה הם תוצאות הלחימה.
בסיום הסרטון נכתב לעלי כך: ’בשעה טובה הצלחנו לחסל את חסן נסראללה.
אנו שומרים על זה כעת בסודיות מוחלטת, אך אנו דורשים ממך להודיע על כך לחמינאי, כדי שיורה על הפסקת הלחימה מול ישראל. באם יסרב - הוא הבא בתור! על החתום - המוסד הישראלי’.
עלי נלחץ מהסרטון מאוד והחל לנסות ליצור קשר עם הבונקר בביירות ולאמת או להכחיש את הדברים.
כל ניסיונותיו ליצור את הקשר הדרוש נכשלו עקב המיסוך הישראלי.
עלי החל לחשוב על גיחה מהירה לדאח’ייה ולברר בעיניו את המתרחש, אך עדיין פקפק בדבר וחשש לסיוע בעיקר בגלל המלחמה וההפצצות היומיומיות שם.
יום לאחר מכן כשהמוסד הבין שהוא עדיין חושש, הם שלחו לו סרטון נוסף. את החלק האחרון של הלחימה בבונקר, ובסיום הסרטון נכתב לו שהם מקציבים לו 48 שעות אחרונות להעביר את התוכן לח’מינאי, ואם הם לא יקבלו תגובה חיובית - ח’מינאי ויתר הבכירים יחוסלו.
בשלב הזה, כשעלי נלחץ מאוד ובעיקר בגלל הדדליין הקצר שכלל איום גם על חייו, הוא החליט לנסוע ולראות בעיניו את מה שהתרחש בבונקר, ואם הדבר יתברר כנכון - הוא יעביר מייד את המידע לנשיא.
כמובן שכשהוא הגיע לבונקר הוא ראה שהכל שקר וכזב והבונקר נשאר סגור ובטוח 80 מטר מתחת לאדמת הדאח’ייה, והוא הבין שהוא נפל למתיחה שהיא חלק מהמלחמה הפסיכולוגית של ישראל, וכמובן שאין לו כבר עניין להטריד את הבוס הגדול בכך שנפל קרבן לפסיכולוגים מישראל...
מה שעלי לא ידע, זה שהמוסד הישראלי עקב אחריו בשבע עיניים מהרגע שהוא יצא מביתו שטהרן ועד הרגע שהגיע לבונקר בדאח’יה וכך הם הצליחו לעלות על מיקום הבונקר, ועל ידי זה להתניע את מבצע ’סדר חדש’ שבראשו חיסול נסראללה כחודשיים לאחר ביקורו במקום.

העיתונאי פרסם את התחקיר הזה בניו יורק טיימס וצירף לכתבה את הסרטון הראשון שישראל שלחו לבכיר האיראני.
התחקיר הזה עשה רעש גדול בעולם, וכל הסקרנים דרשו לראות גם את חלקו השני של הסרטון, אך העיתונאי לא הסכים לחשוף אותו.
יומיים לאחר פרסום התחקיר המעמיק הזה, העיתונאי קיבל הזמנה לכנס עיתונאים גדול, שבמהלכו הוענק לו פרס על התחקירים המצוינים שלו.
במהלך הטקס כמובן שרבים מחבריו העיתונאים מרחבי העולם ביקשו ממנו לראות את המשך הסרטון - החלק שהלחיץ את עלי וגרם לו לנסיעה הרת הגורל לביירות.

***
כשלחצו עליו הוא אמר ”אוקיי, אני אראה לכם את המשך הסירטון”.
בהמשך רואים את מפקד הקומנדו צורך על פיקודיו ”חדל ירי” ”חדל אש”.
ופתאום חייל זוטר, כששמע את המילה ”אש” שיגר ירייה מדוייקת אל מצחו של חסן נסראללה...

לסנדוויץ’ המקורי

 

[הדר 310]

השיר המקורי

ילד שלי שחוזר מהגן.
שובב, מזיע, מושלם.
עברו רק כמה שעות,
אך התגעגעתי אליך, קטן.

וכשאתה רץ אלי,
כמעט בין זרועותיי,
פתאום נתקל באבן קטנה,
משתטח למרגלותיי.

היסטריה אימהית במעלה הגרון,
וצווחת בהלה, לחץ, חיוורון.

כמו סירנה אדומה,
כמו אזעקת מלחמה,
כמו צונאמי לחוף,
כמו רעידת אדמה.

כמו סיר מבעבע,
כמו בנאדם שהשתגע,
כמו סבתא מרוקאית,
כמו דמיון מתעתע.

אני יודעת,
אני מוגזמת ומופרעת,
אבל מה לעשות?
אני אמא משוגעת.

 

[הל בר]

המקורי

יש אנשים שאיבדו בייסורים את חייהם ,
יש ילדים קטנים שחזו במות הוריהם,
יש שלעולם לא ישובו להשתמש ברגליהם
ויש שיושבים היום בבית ולא ישכחו את שראו עיניהם
[החרדי]
ואולי אתה אחד כזה, אחי הכועס
ששואל את עצמו למה החרדי לא מתגייס
וכיצד יתכן שאת התורה אני מנכס
ואת טענותיי בשמה אני מבסס
[החילוני]
והרי עברנו את הנורא מכל
הכיצד לומר "נמות ולא נתגייס" אתה יכול?
למה נראה שאתה מתרחק
ולמה בויכוח באיזה שלב משתתק?
[החרדי]
ואני את טענותי אטען פה גם
למה נראה שבעיניך אני לא בנאדם
איך ייתכן שמכל החוקים במדינה
סידרתם כך שאהיה אני זה שסובל הכי הרבה ממנה?
כאילו שאין פשעים באמת חמורים
רצח גניבה ועוד כל מיני איסורים
שמכולם מצביעים אתם
עלי רק כי אני לא לוחם
ואם בחרתי בהסתפקות במועט
גם את המעט לקחתם ומטה לחמי נשמט
וכמו לא די בכך להסתובב בגוש דן
זה להזמין אלי קריאות וקללות שלא ידע השטן
אם אצטרך ללכת לטיפול בבית חולים
אזכה לסינון קללות וגידופים
וכל זה עוד איכשהו מחיר
שתמורת תורת חיים הופך להיות סביר
אבל איך אתה יכול להסביר
שיש לך טענות על נושא שאתה לא מכיר?

אז נכון לא חילצתי חטוף
ולא פיניתי בית שרוף
ומולך עכשיו אני חשוף
ללא יכולת לדקלם שמות הפלוגות רצוף

ואיני מכיר משפחות נופלים
ואיני מנפנף לחיילים בבסיסים
בקושי שמות ופרצופי חטופים
מכיר כי התפללתי עליהם וקיויתי לניסים

אך מפאת קוצר היריעה רק דבר אחד תדע, נשמה
אפילו שלא שמעתי צרחות אימה
לא ראיתי גופה צונחת
ולא יריתי באש קולחת

כשאתה חוזר חי הביתה אני שמח יותר
וכשאתה נלחם-אני פוחד עליך- וזה לא סותר
גם אני מייחל ניצחון לראות
ועל כל מה שעברנו- גם הלב שלי לא מפסיק לבכות

והלוואי ויהפכו לאתים ברזלי חרבות

 

[אל הדגל]

השיר המקורי

העליתי יצירה
לאתר של מעצבים
ורציתי לבחון
את תגובת הסובבים
אחד עשה לייק
כי עשיתי לו אתמול
השני פרצוף נדהם
עם פה כזה גדול
השלישי הרביעי
וכל שאר אנשי הרשת
כנראה משכו כתף
והיצירה פה מתייבשת
פתאום גיליתי טריק
פשוט וגאוני
פתחתי עוד פרופיל
מהמייל השני
ועוד כמה פרופילים
בדויים ומשונים
מכל המשפחה
החברים והשכנים
וחייכתי לעצמי
איך נפלו כולם בפח
כי אני זה שנתתי
את היחס ב'נספח'
והם לא מדמיינים
שאני זה גם 'שרוך'
וגם 'אוהב פסטה'
וגם 'יוסוף הארוך'
וגם וגם וגם
ויש עוד רשימה
של תומכים, מעריצים
שמעלים אותי רמה
ולמה בכל זאת
לא ניצחתי אתגרים?
כי השופט הערמומי
היה גם שאר המתחרים

אהבתם? שימו לייק

 

[ימים טובים יבואו]

ספוילר: המקור

אתגר - אתגר דו שבועי - שיר של יום

ברוכים הבאים לאתגר החדש - שיר של יום. כחובבת מושבעת של סוגת השירה, לא יכולתי שלא להקדיש לה את האתגר הזה. משערת שברגע זה ממש איבדתי חלק מכם - אלו שאינם נמנים על חובבי הז'אנר - אבל לפני שאתם הולכים מכאן, אבקש שתקדישו עוד רגע לנסות לטעום, לבחון ולשקול יציאה מאזור הנוחות, כי זו מהותו של אתגר. הוא...

www.prog.co.il

טלטול
קריעה,
ומאבק

בלבול
כמיהה
לפתרון חזק

מחשבות
לא מתחשבות
חשקים
ותאוות

מנוסָה
בנסיונות
אנוסה
לכשלונות

לנסות להתנוסס
להתנסות,
להתמוסס

ועוד
להתעמת
להתעלם
להתעורר

למעוד
להתאמץ
להתחמם
ולשחרר

 

[צביה ר.]

השיר המקורי

ילדה ונוף

הִכַּרְתִּי נוֹף,
אֲהַבְתִּיו.
מֵאָז, מִתָּמִיד.
נוֹף פִּרְאִי, סוֹחֵף,
אֵשׁ בִּשְׂדוֹתָיו.
מֶרְחָבָיו פְּרוּשִׂים עַד אֵין סוֹף,
סוֹעֲרִים.
בּוֹעֲרִים
בְּלַהַט מַרְהִיב עֵינַיִם,
מַצִּית דִּמְיוֹן.
עַד אֲשֶׁר בָּאת,
יַלְדָּה,
וְכִנַּסְתְּ נוֹף
אֶל מִסְגֶּרֶת,
תָּלִית עַל קִיר חָלָק.
הִשְׁקַטְתְּ רוּחַ שֶׁבּוֹ,
טָבַלְתְּ מִכְחוֹל
בְּתָכֹל
וְיָרֹק
וְשֶׁקֶט.
פָּסַעְתְּ לְאִטֵּךְ בֵּין שְׁבִילָיו,
נְשִׁימוֹתַיִךְ רַכּוֹת.
וְלִמַּדְתְּ אוֹתִי,
יַלְדָּה,
לֶאֱהֹב.
אוֹתוֹ. אוֹתָךְ.
כָּכָה, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם.
יַלְדָּה וְנוֹף.

 

[נתנאל היוצר]

.

 

[נתנאל היוצר]

לקטע המקורי

100
אין לי ברירה.
אני מאוד רוצה לקום מהמיטה וללכת לתפילה כמו כל יום רגיל אבל אני לא יכול.
לא יכול.
האי יכולת המטריפה הזאת החוסר אונים המקומט הזה, הזקן.
מרגיש כלוא בכלוב של חולשה. אני באמת לא יכול לקום מהמיטה. אני צריך לטפל בגינה הקטנה שלי אבל אני לא יכול.
לא יכול.
אני צונח חזרה לתוך שינה, מקווה שזה לא עילפון. העיניים שלי חוטפות הצצה דרך התריס שלא נסגר עד הסוף. תפוז שבשל כבר מזמן צונח ממקומו על ראש עץ התפוזים הגדול שבגינה שלי, נופל על הקרקע מגובה רב מידי.
מתפוצץ.

שחור. עלטה. הבזק אור.

99
אתמול בקושי הצלחתי לקום כדי לאכול משהו. בוודאי לא לצאת מהבית.
אני צריך לבקש עזרה. היום, יש מספרים שאפשר להתקשר אליהם, יש אנשים טובים שישמחו לתת לי עזרה, כך שאני אפילו לא צריך לבקש משהו מהנכדים שלי, שלא באו לבקר כבר המון זמן.
אני לא זוכר איפה הנחתי את הטלפון הישן שלי.
אני לא יודע איך להשתמש בפלאפון עם המסך הזה, הגדול.
אני יכול להכריח את עצמי לדפוק בדלת של השכן ממול, הוא לא נחמד אבל הוא יתן לי להשתמש בטלפון ובטח יש לו גם איזה ספר טלפונים עבה עם כל המספרים שאני אצטרך. אולי גם הם יסכימו לטפל בעץ שלי.
אבל אני לא יכול-
לבקש עזרה---
תפוז נוסף נופל מהעץ.
מתפוצץ.

***

84
אני יושב מול הדלת של החצר שלי.
מישהו דופק בדלת.

טוק טוק.
טוק טוק.

קשה לי לקום, אבל אני קם.
בפתח עומד ילד צעיר, הוא נראה קצת מבוהל, כאילו אני מפחיד אותו או משהו.
הוא אומר לי שהוא מבקר אצל סבא שלו.
הוא אומר לי שסבא שלו צריך עזרה והוא לא יודע ממי לבקש אז הוא דפק כאן.
אני הולך איתו ביחד. קצת קשה לי ללכת אבל כמו שאבא ז"ל לימד אותי, שיהודי צריך עזרה - עוזרים לו, לא משנה מה.
אני לא מכיר את היהודי המבוגר ששוכב על המיטה ונראה חיוור. זה מוזר, אני גר כאן כבר הרבה מאוד זמן, כנראה הוא חדש.
אבל הוא צריך עזרה.
ואני עוזר לו.

אני מציע לו משהו לאכול.
אני מתקשר לנכדים שלו, הם לא עונים.
אני מתקשר שוב והם עונים בסוף.
הם מבטיחים שהם מיד באים.
הם באו.

הם בחורים צעירים וחזקים, נראים קצת עסוקים כמו כולם בדור הזה, אבל...
אבל אני חושב שהם יסכימו לעזור לעץ התפוזים שלי.


אני מתעקש ללוות את היהודי לבית החולים, הוא צריך עזרה. הוא יהודי. אני עוזר לו.

הבן שלו מגיע, מתנשף. הוא אומר לי תודה.

***

"אבל סבא, למה לא התקשרת לבקש עזרה? היינו מגיעים מיד!"
---
אולי בצינורות האלה של בית החולים זורם חמצן, אבל אני עדיין מרגיש חנוק, בלב שלי.
אם רק...
רגע, התפוזים שלי!
---
"עזבי טלי, אני פשוט אשלח אותו לאיזה בית אבות טוב. כן, כן, אני אברר. הבנאדם פשוט לא יודע לדאוג לעצמו."

***
לפעמים מורחים עוד משהו, מעל הפרוסה העליונה.

חזרתי הביתה, אני יושב על המיטה שלי, מרגיש עייף פתאום, אין לי כבר כוח.

אני יהודי.
אני צריך עזרה.
אפשר?

 

[דודה]

האתגר ננעל.
תוצאות - מחר בע"ה.

 

[דודה]

הפסקת העשר מתחילה.
בזה אחר זה נשלפים סנדוויצ'ים מהתיקים. מגוונים, מושקעים, מעלי ניחוחות.
ואם נבחן אותם לעומקם נגלה כי-

במקום השלישי, @נתנאל היוצר , עם קטע חד ונוקב שמשלים באופן מלא את הקטע המקורי. זה בעצם אותו רעיון, כשהוא מוצג מהכיוון הנגדי, מציב מראה למציאות.

במקום השני, @מיהי , התלבטתי האם זה בסדר להתייחס לפן הטכני של הכתיבה בשיר מייסר וקורע כל כך. אך במסגרת האובייקטיביות הנדרשת בשיפוט, החלטתי שהשיר הזה עונה באופן מלא ואומנותי על דרישות האתגר. ואם השיר המקורי היה מצמרר ומטלטל, התוספת-שינוי שלו חידדו עוד יותר את עומק האובדן והתנפצות החלום. מאחלת מעומק הלב נחמה אמיתית.

במקום הראשון, קבלו את -
@צביה ר. , עם קטע מפעים. בעצם, עם שני קטעים מפעימים. מנוגדים כמו שמיים וארץ, אך זהים במהותם. בלשון ציורית מלמדים לפתוח את הלב, להכיל, לקבל ולאהוב כל נוף שבורא עולם הציב בתמונת החיים שלך.
@צביה ר. , מחכים לאתגר חדש.​

אני זוכרת שבעבר זכייה הייתה תרחיש מאיים עבורך, בגלל העדר רעיונות לאתגר חדש. סומכת עלייך שהעניין סודר מאז...​

 

[צביה ר.]

וואו, @דודה , תודה רבה על הבחירה המרגשת והמשמחת בסנדוויץ' שלי ובנוף הנשקף מחלונו.

אני זוכרת שבעבר זכייה הייתה תרחיש מאיים עבורך, בגלל העדר רעיונות לאתגר חדש. סומכת עלייך שהעניין סודר מאז...

את זוכרת נכון : )
האמת שהעניין סודר באופן חלקי בלבד, אבל בעז"ה הוא יסודר באופן מלא.
האתגר החדש יעלה אי"ה ובלי נדר עד מחר.