דיון נושאים לכתיבה - יתרונות וחסרונות

[אינפרא]

לא יודעת למה אני רואה שאין דיון על הנושא.
ובכן, כמה מילים שלי:
נניח ואני סופרת מתחילה ואני מחפשת לעצמי רעיון לפתח אותו.
מדע בדיוני -מעדיפה להיכנס עם משהו אחר ופחות --- (תשלימו אתם).
מתח - פחות בנושא של אקדחים וכו' אולי בהמשך.
פנטזיה - נשאיר ליונה ספיר.
רגש - איך מוצאים משהו מעניין שלא נחפר עד היסוד?
היסטורי - עכשיו אנחנו מדברים!
(פספסתי משהו?)

(הדגשה קטנה - זה לא אני!!! זה נניח! מי אני? מישהי אחת בשם אינפרא שכותבת עכשיו)

יתרונות - לא נחפר עד היסוד, לא פנטזיה עם מאה בעיות שאני לא אגלוש אליהן עכשיו, לא מדע בדיוני שפחות מתאים להתחלה, לא משהו שבכח אצטרך להיכנס למשהו שהוא לא אני. הוא מעניין, מחדש ומעורר עניין.

אז למה אנחנו לא מוצפים בזה?

חסרונות - תחקיר, תחקיר ועוד פעם תחקיר. והכתיבה עצמה: קשה, קשה ועוד פעם קשה. כל מילה חייבת להתאים בהתאם לתקופה, כל משפט לא יכול לכלול את המילה אוקי וכו' כל הנושאים, השיח, הכל שונה וקשה. אי אפשר לגלוש עכשיו בכתיבה בלי לברר קודם. זה עושה את זה מעיק וחסר סיפוק.

ואני הדלה, לא כותבת תחת דד ליין קשוח ומערכת ביקורת וקוראים שכל טעות קטנה הופכת את הקערה המלאה במאמץ לעיסה בלתי מזוהה, לא חייבת לאף אחד כלום ובמקרה הכי רע - אעלם באוושה לצללים.

ובכן, אם יש לכם שיג ושיח פה, ויכולים להגיד על כל נושא יתרונות, חסרונות, רעיונות פיתוח וכמה מילים על תחקיר -
מוזמנים להגיב.

מדובר בכתיבת סיפור בהמשכים או ספר ולא סיפור קצר. סיפור קצר זה שיח נפרד ושם גם הכל הרבה יותר קל

 

[מיהי]

דבר ראשון יש עוד הרבה ז'אנרים שפחות נפוצים במגזר שלנו, ויכולים לעורר עניין
מותחן פסיכולוגי
בלשות
תרבויות שונות בעולם (אפשר לתחקר ולכתוב על קהילות יהודיות בכל מיני מקומות מעניינים בעולם)
ספרים שמלאים בהגיגים כאלו, אני לא יודעת איך הסוגה הזאת נקראת, אבל מין סיפורים כאלה שאין יותר מדי עלילה, אלא יותר רעיון עם הרבה הגיגים ותובנות, זה מרגיש 'פרי סטייל' כשקוראים.
ובטוח יש עוד
וסתם אף אחד לא כותב כי מעדיפים לא להתאמץ, אלא לכתוב על מה שמוכר ורגיל וזורם לנו בראש.


אגב לגבי היסטוריה - אנחנו הולכים ומתרחקים מההיסטוריה -העולם היום מאד מהיר והשינויים מהירים והעבר יותר רחוק, כך שיותר קשה לתחקר ויותר קל לטעות.
אגב מיה קינן כתבה ספרים לאחרונה על העבר הלא מאד רחוק - סוג של בתקופה שהיה טייפ וקלטות...
ועתידנות - אנחנו די שם כך שזה גם כבר נדוש ולא רלוונטי.

 

[שמואל אגסי]

אני אישית מאוד מתחבר לקריאת ספרים על היסטוריה. זה מה שכל כך יפה ב"אדמה פראית" של מ. קינן. היכולת להעביר עלילה מותחת ומורכבת, תוך כדי שילוב ניחוח עז ברוח התקופה ההיסטורית. ספר מושלם.

רק שכדאי לשים לב, עבודת תחקיר זה יפה, אבל גם אחרי עבודת תחקיר, צריך להיזהר מלשכתב את ההיסטוריה.
אין הכוונה דווקא לשינוי משמעותי בסדרי העולם בעידן ההוא, גם הכנסה של דמויות מוכרות, כגון מלכים ונסיכים מוכרים, או להבדיל רבנים, גם היא שכתוב של ההיסטוריה.
(זאת מבלי להיכנס לשאלה האם ראוי לפברק סיפור כלשהו על אחד מצדיקי העבר, הנושא נדון פה בעבר)
כלומר סיפור היסטורי שראוי להיכתב הוא סיפור שנכתב ברקע תקופה כלשהי, אבל גיבוריו ועלילותיו לא סותרים באופן משמעותי, ועדיף שלא סותרים כלל, את הידוע לנו על אותה תקופה.

 

[נתנאל היוצר]

סיפורים על רקע היסטורי הם אחד מהז'אנרים המועדפים עליי, אני מחבב במיוחד את הסיפורים שלוקחים פיסה קטנה של היסטוריה מאי-שם ובונים עליהם עלילה, זה קסום ומעניין.
סיפורים היסטוריים יכולים להיות טובים או גרועים בדיוק כמו כל ז'אנר אחר בספרות קלאסית, להביא דוגמאות בשביל להוכיח עדיפות על פני ז'אנרים אחרים יהיה בלתי הוגן. בכל ז'אנר ישנם ספרים טובים וישנם ספרים לא טובים.

לגבי התחקיר - בקטע הזה אני חולק על @מיהי , היום הרבה יותר קל לעשות תחקרים היסטוריים מבעבר. כלים כמו ויקיפדיה מייתרים את הצורך בקריאת ספרים שלמים בנושא. ככל שאנו מתרחקים מן התקופה המדוברת נמצא גם יותר מידע עליה, יש לזכור גם את זה.

מדע בדיוני ופנטזיה הם ז'אנרים יחודיים ללא ספק ויש עוד הרבה מה לכתוב עליהם במגזר שלנו. פנטזיה מצריכה בדרך כלל בניית עולם ספרותי שלם כמו זה של הארי פוטר או להבדיל, דופליקטים. אבל במדע בדיוני מספיק רעיון אחד קטן, איזשהו פיתוח אחד שמשתלב בתוך העולם הרגיל בשביל ליצור משהו מעניין.

גם לי נמאס מהמתח סטייל האקדחים והסרגלים, יונה ספיר הייתה ממש בסדר, אבל הדור שבא אחריה ומנסה לחקות... זה מרגיש כמו, ובכן, חיקוי.

יש כמה ז'אנרים נוספים שלא הזכירו כאן, אני יכול למצוא את ז'אנר הפשע והמסתורין. שניהם לא כל-כך מקובלים במגזר וגם קשים לכתיבה.

ישנם סיפורים שקשה להגדיר להם ז'אנר ספציפי. אני יכול להביא לדוגמא את הסיפור שלי שמתפרסם כאן בפרוג 'כאילו אין מחר'. העלילה המרכזית מתרחשת סביב אדם שקם כל לבוקר לאותו היום. באיזה ז'אנר הייתם שמים אותו?


מסקנה אחת לסיום: פשוט תנסו לא לבחור ז'אנר. השיטה הזאת שבה בשביל לתכנן עלילה צריך קודם לקבוע את הז'אנר לא מוצלחת במיוחד. פשוט קחו רעיון מרכזי, פתחו אותו לכדי עלילה מרכזית ותתחילו לכתוב, אחרי זה תשאלו את עצמכם איזה ז'אנר זה בעצם. אני חושב שזה ילך לא-רע.

 

[אינפרא]

מסקנה אחת לסיום: פשוט תנסו לא לבחור ז'אנר. השיטה הזאת שבה בשביל לתכנן עלילה צריך קודם לקבוע את הז'אנר לא מוצלחת במיוחד. פשוט קחו רעיון מרכזי, פתחו אותו לכדי עלילה מרכזית ותתחילו לכתוב, אחרי זה תשאלו את עצמכם איזה ז'אנר זה בעצם. אני חושב שזה ילך לא-רע.

יש משהו מסדר מבחינת ז'אנר שבוחרים את המועדף.
אבל יש משהו בכך שאני לא אומר: רוצה לכתוב מתח. קדימה, סוכן שב"כ/מוסד כמה אנשים מסתבכים ואיזה מאפיה לקינוח - ויש לי עלילה!
אבל כן צריך לבחור כוון מצומצם אך רחב כך שלא אוכל להיתפס לשבלוניות, וכן עוד לפני שדיברנו על חיקויים. מתח מאוד קל להעתיק וגם פחות אוהבת את הסגנון. בייחוד אחרי יונה ספיר שגרמה להמון העתקות מכוון שבמתח - ותסכימו איתי - הכל אותו הדבר באופן יחסי. קשה לחדש משהו.
ומבחינת סיפור היסטורי - נעזרת בויקיפדיה. מה שכן מאוד קל לכתוב על תקופה רחוקה שבה פחות יש תיעודים או דברים משמעותיים היסטורית. מאוד קל לקחת תקופה רגועה שאין בה כלום, ללכת למקום שלא מצוין בשום מקום וגם אם ייכחד זה לא ייכתב בשום מקום כך שקל להמציא כל דבר כל עוד הוא נכון מבחינת התקופה.
שיש תיעודים זה קשה, אך מה, זה לא דבש הויקיפדיה הזאת. יש לי שאלות צפיציפיות ופחות התחום שלה אלא רק ידע אודות ימי הביניים...

רק שכדאי לשים לב, עבודת תחקיר זה יפה, אבל גם אחרי עבודת תחקיר, צריך להיזהר מלשכתב את ההיסטוריה.

זה מה שקורה שלוקחים אירוע משמעותי או מנסים ליצור אחד כזה. אם לוקחים מקום פחות משמעותי או אירוע שלא יגרום להדים זה הרבה יותר קל.
בנוגע לרבנים - אני בכוונה לא מתארת או מנסה ליצור פסקים הלכתיים. מה שכן שאלתי מה התשובה ההלכתית למקרה כזה שמתואר.
שכתוב היסטוריה קורה שמנסה ליצור אירוע מעורר הדים או אפילו מלך שנותן את חסדו ליהודים שלפי ההיסטוריה המלך הנ"ל היה צורר יהודים ידוע. כל הדברים האלה שמנסים לשנות צריך משהו שבהחלט לא יגרום למשהו משמעותי שמשנה את ההיסטוריה הידועה לנו.

מותחן פסיכולוגי
בלשות
תרבויות שונות בעולם (אפשר לתחקר ולכתוב על קהילות יהודיות בכל מיני מקומות מעניינים בעולם)

כל הדברים הנ"ל בהחלט פחות מוכרים.
לכתוב על תרבויות זה לדעתי יגרום לי לפהק מאה פיהוקים והשאר בהחלט פחות מוכרים.
מותחן פסיכולוגי פחות מתאים לנו, כחרדים.
בלשות? על זה צריך לחשוב על רעיון מפתיע ומעורר עניין - - - צרי להיות מאוד מקוריים. כי שאת קוראת על אישה שחוקרת אחר השורשים של סבתא רבתא שלה את צריכה בהחלט לגוון.
מקוריות זה שם המשחק

 

[מיהי]

כל הדברים הנ"ל בהחלט פחות מוכרים.
לכתוב על תרבויות זה לדעתי יגרום לי לפהק מאה פיהוקים

לא התכוונתי לעשות כתבה תחקירית, אלא סגנון כמו "מוקאדאם", או לכי אפילו על השילוב של המערב הפרוע בספר "אדמה פראית".

מותחן פסיכולוגי פחות מתאים לנו, כחרדים.

למה? מעניין אותי לשמוע. אני חושבת שעם מקוריות ויצירתיות יש לכל דבר מקום רק בצורה המתאימה.
יש את הספר של דבורה רוזן "שטח סגור" (אם אני לא טועה) לצורך הדוגמה.

בלשות? על זה צריך לחשוב על רעיון מפתיע ומעורר עניין - - - צרי להיות מאוד מקוריים. כי שאת קוראת על אישה שחוקרת אחר השורשים של סבתא רבתא שלה את צריכה בהחלט לגוון.

באמת אישה שחוקרת אחר שורשי סבתה לא ממש מעניין... זה נשמע כמו פרודיה לבלשות.

מקוריות זה שם המשחק

מסכימה איתך ומוסיפה את המילה 'יצירתיות'.
ודווקא לכן אני סבורה שכדאי לצאת מהקופסה ולנסות דברים חדשים.

 

[מיהי]

מסקנה אחת לסיום: פשוט תנסו לא לבחור ז'אנר. השיטה הזאת שבה בשביל לתכנן עלילה צריך קודם לקבוע את הז'אנר לא מוצלחת במיוחד. פשוט קחו רעיון מרכזי, פתחו אותו לכדי עלילה מרכזית ותתחילו לכתוב, אחרי זה תשאלו את עצמכם איזה ז'אנר זה בעצם. אני חושב שזה ילך לא-רע.

צריך ז'אנר, כי בסופו של דבר הסיפור שלך ישתייך לז'אנר מסוים בין אם תרצה ובין אם לא...
אני מסכימה עם זה שלפעמים זה שמנסים לעשות סיפור מעניין, ומחפשים ז'אנר ויותר מדי חושבים איך להלהיב את הקוראים - כל זה מלאה והופך את הסיפור לעיסה דביקה ומעצבנת.
ולפעמים הכי טוב פשוט... לזרום.

 

[חני גרשון]

אני לא חושבת שצריך לבחור ז'אנר.
נכון, הסיפור ישתייך לז'אנר מסויים. ויש כאלו שישתייכו לכמה ז'אנרים במקביל. בדרך כלל, סיפורים פורצי דרך - הם כאלו שמשלבים כמה.
לא קראתי את כל ההודעות בעיון - כי קפץ לי דווקא משהו שאמרת בהתחלה: צריך לעשות תחקיר, וכל מילה לבדוק ששיכת לתקופה..
אז בואי אחדש לך. כן, צריך תחקיר מינימאלי. שתדעי על מה את כותבת. אבל הרבה יותר חשוב הדמויות. איך את בונה אותם. הקוראים רוצים דמויות, לא עלילה.
אז תעשי תחקיר. סביר, שתדעי על מה את מדברת. ובשביל מילים שמתאימות לתקופה - יש עורכת ספרותית. העיקר לכתוב. מקסימום אחר כך אפשר לשנות דברים שלא מסתדרים, או אפילו להמציא הסבר משכנע.
אני לא מורידה בערכו של התחקיר, אני בהחלט מורידה בערך חקירה אינסופית שבגללה לא כותבים.
וכן, כתיבה היא עבודה קשה. אף אחד אף פעם לא אמר אחרת...

ועוד נקודה קטנה בנוגע לז'אנרים - אין ז'אנר לעוס מידי. תביאי משהו חדש, יחסים חדשים בין דמויות, משהו שעוד לא נמצא בשוק - והכל יהיה בסדר. אפילו יותר מבסדר. תביאי דמות אותנטית עם התמודדות מאתגרת ואותנטית - ויהיה לך רב מכר.

 

[אינפרא]

על השילוב של המערב הפרוע

בספר אדמה פראית של מאיה יש שילוב. יש הבדל בין שילוב לבין לכתוב עליהם והם עיקר העלילה.
את תיארת בהתחלה על סתם קהילה באיזה חור. לא יהיה מעניין לקרוא על איזה מערב אם לא מעורב בסיפור איזה חייל רוסי נמלט והכתיבה היפה של מאיה

יש את הספר של דבורה רוזן "שטח סגור"

וידוי אישי - לא אהבתי אותו.
אולי זה סגנון, קראתי אותו לפני המון זמן והוא זכור לי בתור ספר מעצבן.
הקטע ששנאתי היה שהוא לא רצה את ההורים שלו ואיך הוא זה שהיה בעל אגרופי הברזל.
אוהבת להתחבר לדמויות ולא להתעצבן עליהן, אך זה סתם קטע אישי.

ועוד נקודה קטנה בנוגע לז'אנרים - אין ז'אנר לעוס מידי.

אם את יצירתית ומקורית, נכון.
אה, וסבלנות להמתין לרעיון מתאים.

אז בואי אחדש לך. כן, צריך תחקיר מינימאלי. שתדעי על מה את כותבת. אבל הרבה יותר חשוב הדמויות. איך את בונה אותם. הקוראים רוצים דמויות, לא עלילה.
אז תעשי תחקיר. סביר, שתדעי על מה את מדברת. ובשביל מילים שמתאימות לתקופה - יש עורכת ספרותית. העיקר לכתוב. מקסימום אחר כך אפשר לשנות דברים שלא מסתדרים, או אפילו להמציא הסבר משכנע.

בנוגע לעורכת ספרותית - העורכת לרוב לא אמורה לבצע ממש תחקיר רציני. לא יודעת מקרוב, רק יודעת שאני לא יכולה לכתוב על האוויר. זה נראה שאני יודעת היסטוריה ממש טוב בהתחלה, אך אחר כך כל פריט וכל חפץ אפילו בסיסי חייב להיות מבוסס על משהו היסטורי.
ברור שהתחקיר הוא לא העיקר ואם אכתוב עלילה משעממת וגוררת פיהוקי שרשרת ועם תחקיר טוב - זאת ממש לא המטרה.
אך באמת לא צריך לחקור בדיוק איזה כלי נוי היו באותה תקופה ומה כלל המזון. בזה אני מסכימה.

 

[יוסף יצחק פ.]

לא יודעת למה אני רואה שאין דיון על הנושא.
ובכן, כמה מילים שלי:
נניח ואני סופרת מתחילה ואני מחפשת לעצמי רעיון לפתח אותו.
מדע בדיוני -מעדיפה להיכנס עם משהו אחר ופחות --- (תשלימו אתם).
מתח - פחות בנושא של אקדחים וכו' אולי בהמשך.
פנטזיה - נשאיר ליונה ספיר.
רגש - איך מוצאים משהו מעניין שלא נחפר עד היסוד?
היסטורי - עכשיו אנחנו מדברים!
(פספסתי משהו?)

(הדגשה קטנה - זה לא אני!!! זה נניח! מי אני? מישהי אחת בשם אינפרא שכותבת עכשיו)

יתרונות - לא נחפר עד היסוד, לא פנטזיה עם מאה בעיות שאני לא אגלוש אליהן עכשיו, לא מדע בדיוני שפחות מתאים להתחלה, לא משהו שבכח אצטרך להיכנס למשהו שהוא לא אני. הוא מעניין, מחדש ומעורר עניין.

אז למה אנחנו לא מוצפים בזה?

חסרונות - תחקיר, תחקיר ועוד פעם תחקיר. והכתיבה עצמה: קשה, קשה ועוד פעם קשה. כל מילה חייבת להתאים בהתאם לתקופה, כל משפט לא יכול לכלול את המילה אוקי וכו' כל הנושאים, השיח, הכל שונה וקשה. אי אפשר לגלוש עכשיו בכתיבה בלי לברר קודם. זה עושה את זה מעיק וחסר סיפוק.

ואני הדלה, לא כותבת תחת דד ליין קשוח ומערכת ביקורת וקוראים שכל טעות קטנה הופכת את הקערה המלאה במאמץ לעיסה בלתי מזוהה, לא חייבת לאף אחד כלום ובמקרה הכי רע - אעלם באוושה לצללים.

ובכן, אם יש לכם שיג ושיח פה, ויכולים להגיד על כל נושא יתרונות, חסרונות, רעיונות פיתוח וכמה מילים על תחקיר -
מוזמנים להגיב.

מדובר בכתיבת סיפור בהמשכים או ספר ולא סיפור קצר. סיפור קצר זה שיח נפרד ושם גם הכל הרבה יותר קל

דבר ראשון להתחיל לכתוב.
אני בעבר הייתי מסכם המון 'מידע עתידי לספרים', עד ששמתי לב שאני מתמקד בפן התחקירי ופחות בכתיבה עצמה.

יונה ספיר שוכרת תחקירן לשם כך, אבל היא אמרה כמה פעמים שהיא התחילה באופן עצמאי. איך? קוראים ספרים, אוספים המון ידע. ויקיפדיה היא כלי מעולה, כיום ניתן בעזרת כלי הבינה המלאכותית, צ'ט GPT או ג'ימני ולבקש מהם מקורות או מלכתחילה לתת להם מקורות ולבקש מהם עזרה בסיכום או בניית קו רקע.

יש סוגי ז'אנרים שלא מצריכים תחקיר רציני. אני קראתי ספר שהמידע הטכני בו לא היה ממש מרובה, אבל האופן בו העלילה התנהלה נתנה לי את התחושה כאילו אני חי בעולם אמיתי שמתקיים כבר שנים (וספציפית זה היה פנטזיה). אבל זה כמובן תלוי במה שכותבים.

טיפ נוסף הוא לא להעסיק בזה את הראש יותר מדי. סביר להניח שתגיעי (בעז"ה) לטיוטה נוספת או עריכה ואז תוכלי לעבור על הדברים הצריכים תיקון שוב. כמובן שידע מקדים הרבה יותר טוב, נותן הרבה יותר רעיונות לכתיבה ומקדם את הסיפור יותר טוב, אבל לא חייבים להישען עליו לגמרי.
קראתי פעם שהייתה סדרת טלוויזיה מפורסמת בארה"ב שהתעסקה כמעט כולה ברפואה. מיותר לציין שהתסריטאים לא ממש הבינו דבר ברפואה, אז מה הם עשו? הם התמקדו בעלילה, ובכל פעם שנתקלו במושג רפואי שלא ידעו, הם סימנו את המילה (בכוכבית/סולמית וכד') כ'מדיקל' (רפואי, אנגלית), ולאחר מכן שלחו לאנשי מקצוע (רופאים) להוסיף הערות ולשנות את הפרטים החסרים.

 

[mic003]

לא יודעת למה אני רואה שאין דיון על הנושא.
ובכן, כמה מילים שלי:
נניח ואני סופרת מתחילה ואני מחפשת לעצמי רעיון לפתח אותו.
מדע בדיוני -מעדיפה להיכנס עם משהו אחר ופחות --- (תשלימו אתם).
מתח - פחות בנושא של אקדחים וכו' אולי בהמשך.
פנטזיה - נשאיר ליונה ספיר.
רגש - איך מוצאים משהו מעניין שלא נחפר עד היסוד?
היסטורי - עכשיו אנחנו מדברים!
(פספסתי משהו?)

(הדגשה קטנה - זה לא אני!!! זה נניח! מי אני? מישהי אחת בשם אינפרא שכותבת עכשיו)

יתרונות - לא נחפר עד היסוד, לא פנטזיה עם מאה בעיות שאני לא אגלוש אליהן עכשיו, לא מדע בדיוני שפחות מתאים להתחלה, לא משהו שבכח אצטרך להיכנס למשהו שהוא לא אני. הוא מעניין, מחדש ומעורר עניין.

אז למה אנחנו לא מוצפים בזה?

חסרונות - תחקיר, תחקיר ועוד פעם תחקיר. והכתיבה עצמה: קשה, קשה ועוד פעם קשה. כל מילה חייבת להתאים בהתאם לתקופה, כל משפט לא יכול לכלול את המילה אוקי וכו' כל הנושאים, השיח, הכל שונה וקשה. אי אפשר לגלוש עכשיו בכתיבה בלי לברר קודם. זה עושה את זה מעיק וחסר סיפוק.

ואני הדלה, לא כותבת תחת דד ליין קשוח ומערכת ביקורת וקוראים שכל טעות קטנה הופכת את הקערה המלאה במאמץ לעיסה בלתי מזוהה, לא חייבת לאף אחד כלום ובמקרה הכי רע - אעלם באוושה לצללים.

ובכן, אם יש לכם שיג ושיח פה, ויכולים להגיד על כל נושא יתרונות, חסרונות, רעיונות פיתוח וכמה מילים על תחקיר -
מוזמנים להגיב.

מדובר בכתיבת סיפור בהמשכים או ספר ולא סיפור קצר. סיפור קצר זה שיח נפרד ושם גם הכל הרבה יותר קל

אני לא רואה פה נושאים, אלא סוגות (ז׳אנרים, בלע״ז).
בעיניי, ההחלטה על נושא העלילה, קודמת לסוגה.
כל נושא, יכול להיכתב בכל סוגה שהיא. הנושא - הוא הבחירה הראשונה שלי. הסוגה - הוא חלק מהתבנית שלתוכה אני יוצק את העלילה.
בעיניי, להגדיר: ׳אני רוצה לכתוב סיפור פנטזיה,׳ זה כמו לומר: ׳אני רוצה לכתוב סיפור שיקרה במיסיסיפי׳. זה ליצור מסגרת שמגבילה את התוכן, לפני שיש תוכן.
הבחירה הראשונה היא - על מה אני כותב. מה אני אוהב, מה בוער בי, מה אני רוצה שאנשים ירגישו כשהם קוראים את הסיפור שלי.
אחר כך - ׳איך אני עושה את זה׳. בשלב הזה, נכנס הז׳אנר. הרעיון יכול לפשוט וללבוש צורות שונות, לפי מידת היצירתיות ולפי המסוגלות והרצון. אני לא מוכרח לכתוב על אירופה של לפני 250 שנה אם זה עושה לי דיכאון, רק בגלל התמונה הראשונה שעלתה לי בראש. כל זמן שאני לא מנסה ליצור ביוגרפיה, או ספרות היסטורית, אני פשוט אבחר את מה שנראה לי משרת את העלילה שבחרתי לי באופן הטוב ביותר והמתאים לי ביותר.

 

[שמואל אגסי]

בחירת האזור לסיפור

בעיניי, להגדיר: ׳אני רוצה לכתוב סיפור פנטזיה,׳ זה כמו לומר: ׳אני רוצה לכתוב סיפור שיקרה במיסיסיפי׳. זה ליצור מסגרת שמגבילה את התוכן, לפני שיש תוכן.

זה יכול ליצור מסגרת שמגבילה - בעיקר כשאתה מחפש לכתוב סיפור על מיסיסיפי. לעומת זאת אם תרצה לכתוב ספר על המערב הפרוע באמריקה של לפני מאתיים שנה, ייפתח בפניך צוהר לעולם של ז'אנר שוקק (ולעוס).
יש מקומות מרתקים ברחבי העולם שגם אם תיקח אותם בתור רקע לפני שכתבת את הסיפור, הם לא יגבילו אותך אלא יתנו לך מגוון אדיר של נושאים ורעיונות.

אני יכול למצוא את ז'אנר הפשע והמסתורין. שניהם לא כל-כך מקובלים במגזר וגם קשים לכתיבה.

מה הז'אנר הזה כולל?
כל מותחן בסופו של דבר הוא מותחן פשע (פלילי או לאומני).

 

[מ. ש]

גם סיפור על רקע היסטורי צריך לדעת לכתוב , כלומר גם אחרי תחקיר צריך שהוא לא יהיה מידי כבד מבחינת שפה וכל מיני מילים סבוכות...
כשהתחלתי בעבר לכתוב על איזה תקופה עתיקה אז נתקעתי בפרק הראשון כשרציתי לכתוב על כך שהנ"ל הניח את הסידור בחולשה ופתאום שאלתי את עצמי
א - האם היה אז סידור בכלל
ב ואם היה סידור מי אמר שככה קראו לזה
ג אם זו תקופה עתיקה מאוד אז זה היה כתוב בכלל בטח על איזה גווילים מגולגלים
ד ואם זה כל כך היה מסובך - הרי לא לכל אחד היה גליל קלף עם מילות התפילה
ה אז איך הם התפללו בעצם
ושם נתקע הסיפור...

ואגב, הספר על רקע היסטורי הכי יפה שקראתי היה המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד

 

[אינפרא]

יונה ספיר שוכרת תחקירן לשם כך, אבל היא אמרה כמה פעמים שהיא התחילה באופן עצמאי. איך? קוראים ספרים, אוספים המון ידע. ויקיפדיה היא כלי מעולה, כיום ניתן בעזרת כלי הבינה המלאכותית, צ'ט GPT או ג'ימני ולבקש מהם מקורות או מלכתחילה לתת להם מקורות ולבקש מהם עזרה בסיכום או בניית קו רקע.

זה אמין כל הבוטים הנ"ל? ניסיתי לקחת מהם המון ידע על הסיפור, רק אין לי מושג כמה אמין. מוודאת טוב טוב. אולי אם יצא מזה משהו אקח איזה תחקירן...

יש סוגי ז'אנרים שלא מצריכים תחקיר רציני. אני קראתי ספר שהמידע הטכני בו לא היה ממש מרובה, אבל האופן בו העלילה התנהלה נתנה לי את התחושה כאילו אני חי בעולם אמיתי שמתקיים כבר שנים (וספציפית זה היה פנטזיה). אבל זה כמובן תלוי במה שכותבים.

פנטזיה זה המצאה של הכותב. בעלילה שמתרחשת על בסיס היסטורי - אין שום דמיון ואי אפשר להמציא אפילו מאכל שלא היה באותה תקופה.
בפנטזיה אני יכולה להמציא חוקים וכללים שלא לדבר על מאכלים ואין שום מידע שגוי, כי זה פנטזיה. פנטזיה בסוף מדומיינת היישר ממוחו של הכותב המוכשר שצריך לאחוז ראש בפרטים אך אינו צריך להתחשב אלא במה שבנה הוא בעצמו.

בעיניי, להגדיר: ׳אני רוצה לכתוב סיפור פנטזיה,׳ זה כמו לומר: ׳אני רוצה לכתוב סיפור שיקרה במיסיסיפי׳. זה ליצור מסגרת שמגבילה את התוכן, לפני שיש תוכן.
הבחירה הראשונה היא - על מה אני כותב. מה אני אוהב, מה בוער בי, מה אני רוצה שאנשים ירגישו כשהם קוראים את הסיפור שלי.
אחר כך - ׳איך אני עושה את זה׳. בשלב הזה, נכנס הז׳אנר. הרעיון יכול לפשוט וללבוש צורות שונות, לפי מידת היצירתיות ולפי המסוגלות והרצון. אני לא מוכרח לכתוב על אירופה של לפני 250 שנה אם זה עושה לי דיכאון, רק בגלל התמונה הראשונה שעלתה לי בראש. כל זמן שאני לא מנסה ליצור ביוגרפיה, או ספרות היסטורית, אני פשוט אבחר את מה שנראה לי משרת את העלילה שבחרתי לי באופן הטוב ביותר והמתאים לי ביותר.

ברור. אך כן שאני אומרת: אני רוצה לכתוב פנטזיה, אני בעצם יכולה להתלבש על מה שאני ממציאה (כן צריך לקחת חוקים שהגיוניים. גם בפנטזיה יש היגיון כל שהוא) ולסדר את הדמיון באופן ממוקד.
אבל בנוגע לרגש וכל הדומה לו - זה בהחלט לא צריך תדריך מוקדם של ז'אנר ופשוט צריך איזה רעיון. לא נבירת ז'אנרים שלא מביאה לשום מקום מלבד גבולות קיימים.

גם סיפור על רקע היסטורי צריך לדעת לכתוב , כלומר גם אחרי תחקיר צריך שהוא לא יהיה מידי כבד מבחינת שפה וכל מיני מילים סבוכות...
כשהתחלתי בעבר לכתוב על איזה תקופה עתיקה אז נתקעתי בפרק הראשון כשרציתי לכתוב על כך שהנ"ל הניח את הסידור בחולשה ופתאום שאלתי את עצמי
א - האם היה אז סידור בכלל
ב ואם היה סידור מי אמר שככה קראו לזה
ג אם זו תקופה עתיקה מאוד אז זה היה כתוב בכלל בטח על איזה גווילים מגולגלים
ד ואם זה כל כך היה מסובך - הרי לא לכל אחד היה גליל קלף עם מילות התפילה
ה אז איך הם התפללו בעצם
ושם נתקע הסיפור...

בול ההרגשה שלי. רוצה לכתוב, להרגיש, לדמיין ואין לי שום מידע. זוכרת בהתחלה. איך היו נראים הבתים? הרחובות? מה השיח? מה הפרוצדורה שהייתה קיימת באותן השנים? והכל צולע שם. אם לא הייתי באמצע הכל היה עובר שם ניפוי וכתיבה מחדש.
כל חפץ, כל תיאור, כל דבר חייב להביא בהתאם לתקופה ורק זה קוטע כל פעם מחדש. אם זה לא הייתה עלילה היסטורית, זה היה טס.
כל פרק זה נבירה היסטורית על כל פרט ופרט, מי שלא כתב, לא חווה.
לדבר הזה צריך תחקירן צמוד...

ואגב, הספר על רקע היסטורי הכי יפה שקראתי היה המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד

חוץ מהסוף העגום היסטורית שלו...

 

[אדריכלית מתחילה]

קראתי פעם טור של מיה קינן שהיא כתבה שם שהיא דבר ראשון בונה את העלילה
ואח"כ בוחרת רקע היסטורי שיתאים- ואז לפעמים גם משפצת את העלילה בהתאם.
לא חושבת שלבחור מלכתחילה תקופה ולהנעל עליה יכול לקדם את העלילה.
סופרים באמת טובים כותבים משהו שבער להם לכתוב.
האמירה היא העיקר בספר, לא העלילה ובטח לא הרקע.
אחרי שאת יודעת מה את רוצה לכתוב, תבחרי- אולי אלגוריה, כדי לא להיות ישירה מדי?
אולי הסטוריה, בגלל הקסם?
וכו' וכו'. לא חושבת שזה אמור להיות השלב הראשון

 

[יוסף יצחק פ.]

זה אמין כל הבוטים הנ"ל? ניסיתי לקחת מהם המון ידע על הסיפור, רק אין לי מושג כמה אמין. מוודאת טוב טוב. אולי אם יצא מזה משהו אקח איזה תחקירן...

לקחת מקורות לא להסתמך על כל מילה כתורה מסיני...