דובדבן אדום
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #121
וואוו!!!זה ממש ממש נכון, לקח לי המון זמן להפנים את זה שלא יכול לעשות הכל לבד, ושידרתי כלפי חוץ שהכל הכל מצוין עד שהגיע מצב שהמורה של הבת שלי לא אישרה לה במעורבותחברתית, לעשות את העזרה בבית,, ואמרה לך אצלכם הבית מתפקד מעולה ולא צריכים עזרה, ורק במקרים חריגים מאשרים,, (וכמה שהבת שלי ניסתה להסביר שהבית מתפקד אבל חלק זה גם בגלל שצריך אותה ואנחנו מקרה חריג היה לה קשה להבין,,, ) ואז התחלתי להשבר ולראות שאנשים באמת באמת לא חושבים ומרגישים מה עובר על אלמן לבד עם שמונה ילדים והייתי צריך להתקשר למנהלת וכמעט לבכות לה ולהסביר לה
כאשת חינוך, הדבר הזה נשמע לי תמוה מאוד מאוד. כאילו - מה?!
זה באמת מאוד קשה לחוות קושי כל כך גדול, ובמקום להרגיש הבנה ותמיכה - אתם עוד צריכים להתווכח, להסביר את עומק הקושי, ולהלחם בכאב על המקום שלכם. נשמע נוראי!
אולי אפשר לסבור שהמורה, מתוך כוונה טובה, חשבה שדווקא יהיה טוב לבת לצאת קצת לתת בחוץ, לצאת מעט מתוך מתוך מעגל הקושי, ושיעשה לה טוב לתרום לאחרים. אולי היא חשבה שזה דווקא נכון לא לוותר לה, ודרשה ממנה "כמו כולם". לפעמים ליתומים וכדומה, נוטים לותר בקלות, ולא להעיז לדרוש, ויש יתומים שמלינים על כך ומבקשים שיתייחסו אליהם רגיל.
לא שזה מגמד את הקושי שזה גרם לכם, ולא שזה מגמד את חוסר הרגישות שחוויתם, אבל לפעמים אולי קצת מקל לדעת שממש רוצים לעזור, פשוט לא כולם יודעים איך... ולא כולם יודעים לומר את המילה הנכונה בזמן הנכון, ולעשות את המעשה הנכון לסיטואציה הספציפית.
[מקווה שאני עכשיו לא כותבת משהו שיעצבן עוד יותר. מתאים לכם - תיקח, לא מתאים - תזרוק...]
הנושאים החמים