שיתוף - לביקורת בית הלוויות שמגר

[עידו לסרי]

מכיוון שהתחלתי לכתוב בעניין הרבנית אזרחי ע"ה, אמשיך באותו עניין ובייחוד שפגשתי הערב ברבי שעל ידו יצא ונתגלגל אותו המעשה,
דברים כהוויתם אני אומר ואפשר שיימצא בדברי שמץ של גוזמא במחילתכם,

באותו היום בחור הייתי, ובישיבה נתרצו כולם לילך ולשמח חתן שאני בעוונותי לא נקשרתי איתו ומכיוון שכך נמצאתי בטל, אותה בטלה רעה היא שמביאה על האדם כל מיני צרות ואין צריך להוסיף את דברי המשנה באבות 'הבטלה מביאה לידי שיעמום וכו',
ידידי רחב הלב שהוציאני מידי בטלה נחפז אף הוא בשמחת חתן ואני שמתי פני אצל רבי שהיה ספון בביתו באותה השעה, פתחנו בדברי המשנה והגמרא וקינחנו בדברי הבאי ושעה נתעברה בחברתה ואמו שתחיה מגישה בפנינו מיני מזונות ששתיה מתוקה כרוכה בהן, הפלאפון רטט ושנה ורטט ואני נפניתי לבדקו ונתקשיתי ביותר בעקבות קשיי הקליטה שאפפו את האזור, לכשנענתה השיחה זעק באזני שדרן זירת על פטירת הרבנית ע"ה, ניסיתי להתעמק בדבריו אודות פרטי הבשורה מכת ההלם ולא נכנסו בי הדברים, אם מחמת חוסר הקליטה שקיטע את הקו או מחמת שנצרכתי לנקבי ונטרדתי מלהאזין,
דקות לאחר מכן טלפן אלי ידידי שהזכרתיו מחקדם יותר שבן בית הוא אצל הרבנית ע"ה וקור הוא בה ביותר, קבל הוא על הימצאות כל בני הישיבה בחתונה במרכז ואין מי שנמצא לשהות ליד מיטת הרבנית ע"ה, קפצתי בדברי ואמרתי: הן אני בירושלים. מיד אמר לי תודה ונתן בידי את מספרו של חתנה שליט"א ואני כפלתי שלום לרבי ואצתי במורדות רוממה.

קור מקפיא אפף כל שטח פנוי ואני כשסוודר דק לחולצתי נרעדתי עד מאד, שיני עשו דין לעצמם והחלו לנקוש בעוצמה וזאת על אף ריצתי החפוזה, הקור התגבר עד מאד כשהגעתי לבית הלוויות, גופי רעד בעצמה ובית הלוויות נעול היה, בדקות מספר שעט אל החניה רכב החברא קדישא ועצר בחריקה, אחד מאנשי ירושלים דילג ממושב הנהג ופתח לרווחה את בית הלוויות, משנפתחה הדלת האחורית, נפלט מן הרכב בחור שלא ידעתי את שמח אך זיהיתי את פניו וידעתי כי מבאי בית הרבנית הוא, רועד ורוטט כולו, הוא לא הצליח להוציא מילה, הדמעות לא זלגו על פניו אלא קיפצו בבעתה מעיניו הנפחות והמבועתות, לאלר כמה דקות הסתדרה נשימתו והוא סיפר למקוטעין על הדרך מבית החולים לבית הלוויות והנהג שהוא מאנשי ירושלים שאינם מתיראים מן המוות ובפנותו בחדות, נתהפכה עליו גופת הרבנית ע"ה והרח הוא מבועת עד עמקו נשמתו,
פטרתי אותו מהשטח ונכנסתי אל בית הלוויות המחומם למחצה, איש החברא קדישא סידר את המיטה אשר הרבנית עליה מאחורי מחיצה דלה ועוררני לומר תהילים לזיכוי נפש הנפטרת ע"ה, התיישבתי על הספסל בקצה גופי והתחלתי לומר תהילים מן הספר הממולל מרוב דמעות, האותיות לא נתרצו וקפצו להם מעיני עד שנטרדתי מאמירת התהילים.
ניקרה בראשי ללא הרף התובנה שמאחורה המחיצה, על מיטת ברזל פשוטה מוטלת הרבנית שאך בשבת שהינן לצד מיטתה בבית החולים, גופי החל מרטט ולא הספקתי לגמור את פרק לג' כשנכנס אחד מבני הישיבה שבאותה העת למד בישיבה בצפון, נטלתי רשות ונמלטתי מהמקום,
איני זוכר איך חזרתי לישיבה, אך עדיין שמורה עימי אותה הבעתה ואין בידי להיפטר ממנה או למוסרה לאחר.


נכתב כהמשך ל'שלוש שנים לפטירתה - הרבנית אזרחי ע"ה'

 

[דודה]

כתיבה מענגת לכשעצמה.
כאשר מדובר בקריאה על דמות טהורה כל כך, גובר העונג.

במחילתכם,

יש צורך בנקודה במקום בפסיק.
תופעה שחוזרת על עצמה לאורך הקטע.

וקור

?

לאלר

לאחר

והרח

והרי?

 

[עידו לסרי]

כתיבה מענגת לכשעצמה.
כאשר מדובר בקריאה על דמות טהורה כל כך, גובר העונג.

יש צורך בנקודה במקום בפסיק.
תופעה שחוזרת על עצמה לאורך הקטע.


?

לאחר

והרי?

אכן, כתבתי את זה בפלאפון באוטובוס אז הגיוני...

 

[צביה ר.]

ואין בידי להיפטר ממנה או למוסרה לאחר.

אהבתי את הסיום הזה.
כתיבה מיוחדת וייחודית כמו תמיד.
תודה על הזכות להכיר עוד קצת מדמותה של הרבנית ע"ה (בעיקר בקטע הקודם).

 

[עידו לסרי]

אהבתי את הסיום הזה.
כתיבה מיוחדת וייחודית כמו תמיד.
תודה על הזכות להכיר עוד קצת מדמותה של הרבנית ע"ה (בעיקר בקטע הקודם).

תודה רבה,
אכן זכיתי להכיר אותה חודשים סופרים בלבד, אך עלה בידי לשמשה בשבת האחרונה לחייה ובשעות שלאחר פטירתה,
תהיה היא מליצת יושר על כולנו.