התייעצות כמה דמי כיס אתם נותנים לבנות התיכון/סמינר שלכם?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אין שום בעיה חינוכית בלעבוד
כמובן שבמקום שמתאים לבת סמינר
זה מביא לתודעה פיננסית וחינוך לערך של כסף והתנהלות, (וגם שמירה על זמנים וכדומה)

וגם סתם ככה לא הייתי נותן דמי כיס אלא פשוט א םיש דברים נצרכים: ביגוד, טיול וכו יוצא מההורים
לבחורי ישיבה כן הייתי נותן, פשוט כי יש פחות אפשרויות ולא חוזרים הביתה כל יום
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כמעט כולן ממליצות לעבוד ולהכניס כסף.

זה באמת מה שאנחנו מנסות לייצר כאן? פשוט להסיט את בעיית הכסף? לגדל דור שרגיל לפינוקים ובזבוזים בלי הכרה?

יש כאן הרבה מעבר לכסף שיש או אין

לא מאמינה שבחורה שעובדת על כסף תבזבז אותו בלי הכרה, וזו הסיבה שממליצים שתעבוד.
אין לי בנות בתיכון, אבל בתור בחורה בתיכון הייתי עושה בביביסיטר, ובסמינר כבר עבדתי במ"מ ועוד כל מיני, ב "ה ההורים שלי אפשרו לי הכל מהכיס שלהם ואת הכסף שמרתי אבל היה לי ועדיין... הרבה יותר ערך לכסף מאשר למי שלא עבד עליו מעולם. אחותי שהעדיפה לא להתאמץ כי גם ככה תקבל הכל, בזבזה הרבה יותר ממני והיום כנשואה כמה שנים היא עדיין לא מסוגלת להתמודד עם זה שלחיות עולה כסף...
עבודה היא לא הסטה של הנושא היא כלי כדי ללמד- לכסף יש ערך, מישהו עובד עליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
ברגע שעבדו על הכסף הבזבוזים הם לא בלי הכרה הם עם הכרה.
הבחורה עושה בעצמה את ההשואה שעת בייביסיטר שווה לי שייק?
לפעמים כן לפעמים לא. אבל בודאי שהמדידה הזו מכניסה שיקול דעת.
ואם בחורה עובדת מבזבזת בלי הכרה יא עוד יותר צריכה אימון וחידוד ולא שהפעם הראשונה תרויח משכורת של כמה אלפים תצטרך להתמודד עם הסוגיות האלה בלי שום הכנה.
אין הגדרה אחידה להכרה....
למעשה, בנות שעובדות מבזבזות יותר. פשוט כי יש להן.
לא בטוחה בכלל שכל אחת שואלת את עצמה האם שעות העבודה שוות את ההנאה הרגעית.

מכירה הרבה נשים כבודות ומחושבות מאוד שמכניסות כסף כבר כמה עשורים ועמלות עלוי בפרך ועדיין לא למדו לשאול את עצמן את השאלה הזו. (מצוי בכל השכבות אבל עוד יותר בבתים שבהם פרנסה מן השמים והשתדלות זה לחלשים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני באמת מאמינה בסכום קבוע. זה מחנך לאוריינות פיננסית, אחריות, דחיית סיפוקים ומדמה את העולם האמיתי...
השאלה היא כמה??


בנוסף, יש כאן בתגובות התעלמות מוחלטת מהפן החינוכי.

כמעט כולן ממליצות לעבוד ולהכניס כסף.

זה באמת מה שאנחנו מנסות לייצר כאן? פשוט להסיט את בעיית הכסף? לגדל דור שרגיל לפינוקים ובזבוזים בלי הכרה?

יש כאן הרבה מעבר לכסף שיש או אין

מנסה למקד

לצורך העניין, נניח שאני יכולה לתת לכל אחת 200 ש"ח בחודש בלי בעיה. אפילו 400. (בנוסף, כמובן, לכל הצרכים הבסיסיים פלוס פלוס. רק לבזבוזים) זה מה שאני רוצה? זה מה שאת עושה?

ואם כן, מי אמר שזה מספיק? תמיד תהיינה בנות שמוציאות יותר. איפה הגבול? איך מחליטים על גובה הסכום?
איפה עובר הקו בין שאלה פיננסית לשאלה חינוכית?
השאלה שלך מצוינת.
ואני מתמודדת איתה עם ילדה בכיתה ג'!
שרוצה כל יום חטיף כי כולללן מביאות, וכל יום קליק, כי יש מבחן, ורק היא יושבת עם בייגלה במבחן (!)
כשעוברים ליד קניון / שלט "קפוצ'ינו" היא מבקשת שיקנו לה רק הפעם עם ריבת חלב וקצפת.
אצלה ההתמודדות היא באמת יותר מורכבת, כי זה ממש אופי, וגם משיכה למתוק כל הזמן.
בכל מקרה,
גם אנחנו נדרשנו לשאלה- כמה לתת?
גם אם יש- האם נכון לתת כל יום חטיף לכיתה ושוקולדים?
האם בכל פעם שעוברים בקניון צריך לקנות אייס קפה?

ודווקא איך שאת שואלת את השאלה כבר ענית את התשובה.
כנראה שצריך לשים גבול, גבול שמגיע באהבה ובאכפתיות. ואפילו לנהל על זה דיון.
הייתי מנהלת על זה דיון מחוץ לבית, במרחב הפתוח ומסבירה לילדה את הנקודה.
אני בהחלט חושבת שיש לנו כהורים זכות ללמד את הילדים שלנו בדור מפונק כל כך גבולות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
הסמינר החדש והישן נמצאים בתוך מרכזי קניות +תרבות שמושפעת מהחוצניקים. המלחמה בזה מאד קשה וכמעט בלתי אפשרית
בסמינר הישן יש מכירה של אוכל וחטיפים ליד השער כדי לנסות למנוע קצת אבל זה לא מתחרה עם האייס קפה של קפוצינו

בסוף זה דיבור בין ההורים והבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
הסמינר החדש והישן נמצאים בתוך מרכזי קניות +תרבות שמושפעת מהחוצניקים. המלחמה בזה מאד קשה וכמעט בלתי אפשרית
בסמינר הישן יש מכירה של אוכל וחטיפים ליד השער כדי לנסות למנוע קצת אבל זה לא מתחרה עם האייס קפה של קפוצינו

בסוף זה דיבור בין ההורים והבת.
נכון
היה קיים כבר לפני 15 שנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אז אין היום את הערך של הסתפקות במועט?
כל מה שנשאר זה לפחות אחריות אישית כלכלית, והבנה שלתמורה יש מחיר?

עוד אין לי ילדים גדולים ואולי העולם ישתנה עד אז הרבה יותר, כנראה. אבל אולי כן אפשר לחשוב על זה גם קצת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אני רוצה להציג לך את איך שאני חונכתי. כמובן שצריך שיהיה לזה בסיס כלכלי ולא כל הורה יכול לעשות ככה אבל רוצה להגיד שזה הפוך על הפוך - יצאתי הרבה יותר מחונכת פיננסית מחברותי דווקא בגלל שקיבלתי הכל.
ב"ה היה להורים שלי לתת, ואמא שלי כל פעם היתה דוחפת לי עוד שטר של מאתיים, משהו בסביבות פעם בשבועיים.
אני זאת שאמרתי שאני לא צריכה ויש לי הכל. והיא זאת שפירטה לי למה היא דואגת שתמיד יהיה לי שטר בארנק:
- אם את נתקעת בלי תחב"צ, לקחת מוניות בלי להתלבט.
- אם שכחת בקבוק, תקני אפילו בעשר שקל. זה שווה הכל, כדי שתשתי נורמלי.
- אם שכחת אוכל, תקני בקפיטריה את הסנדויצים הבריאים והיקרים ולא סתם גאנק פוד.

רוצה להגיד שזה לא גרם לי לבזבז בלי חשבון. אני גם היום מתנהלת בצורה שמחפשת את הכי זול ומשתלם, סולדת ממותגים ודברים שעולים יותר מסיבות שטותיות, תמיד חושבת לפני קניה אם היא באמת נצרכת וזה דווקא בגלל שלא הרגשתי אף פעם שיש מחסור, שאין ברירה אחרת.
אה, וגם עבדתי במסירת שיעורים פרטיים (בייביסיטר אמא שלי לא הסכימה בבתים זרים) למרות שלא היה חסר לי כסף.
אין הגדרה אחידה להכרה....
למעשה, בנות שעובדות מבזבזות יותר. פשוט כי יש להן.
לא בטוחה בכלל שכל אחת שואלת את עצמה האם שעות העבודה שוות את ההנאה הרגעית.
בת שעובדת כדי לפצות את עצמה על מה שההורים שלה לא רוצים או מסוגלים לתת בוודאי שהיא תבזבז את זה, כי היא מרגישה שזאת האפשרות היחידה שלה "לפנק" את עצמה.
מכירה הרבה נשים כבודות ומחושבות מאוד שמכניסות כסף כבר כמה עשורים ועמלות עלוי בפרך ועדיין לא למדו לשאול את עצמן את השאלה הזו. (מצוי בכל השכבות אבל עוד יותר בבתים שבהם פרנסה מן השמים והשתדלות זה לחלשים)
אני חושבת שהגישה החינוכית צריכה להיות: עבדנו קשה על הכסף הזה, ואנחנו נותנים לך אותו בשפע ובשמחה כי את הכי חשובה לנו בעולם. בשביל זה אנחנו עובדים.
ברגע שהילדים רואים מה חשוב לך ומה פחות, הערכים חודרים אליהם.
לחנך את הילדים להגביל את עצמם על ידי הגבלה חיצונית זה ההפך מחינוך אמיתי.

אם להורה אין שום ערך לכסף, גם לילד לא יהיה.
ואם להורה יש ערך והוא מעביר אותו לילד יחד עם הנתינה (לא מתקמצן על הילד כי גם על עצמו הוא מתקמצן),
גם הילד יפתח את זה בסופו של דבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
השאלה שלך מצוינת.
ואני מתמודדת איתה עם ילדה בכיתה ג'!
שרוצה כל יום חטיף כי כולללן מביאות, וכל יום קליק, כי יש מבחן, ורק היא יושבת עם בייגלה במבחן (!)
כשעוברים ליד קניון / שלט "קפוצ'ינו" היא מבקשת שיקנו לה רק הפעם עם ריבת חלב וקצפת.
אצלה ההתמודדות היא באמת יותר מורכבת, כי זה ממש אופי, וגם משיכה למתוק כל הזמן.
בכל מקרה,
גם אנחנו נדרשנו לשאלה- כמה לתת?
גם אם יש- האם נכון לתת כל יום חטיף לכיתה ושוקולדים?
האם בכל פעם שעוברים בקניון צריך לקנות אייס קפה?

ודווקא איך שאת שואלת את השאלה כבר ענית את התשובה.
כנראה שצריך לשים גבול, גבול שמגיע באהבה ובאכפתיות. ואפילו לנהל על זה דיון.
הייתי מנהלת על זה דיון מחוץ לבית, במרחב הפתוח ומסבירה לילדה את הנקודה.
אני בהחלט חושבת שיש לנו כהורים זכות ללמד את הילדים שלנו בדור מפונק כל כך גבולות.
בגיל הזה הייתי ממליצה לבדוק מול הילדה מי זה "כולם" שהיא מדברת עליהם
מנסיון עם ילדה גדולה יותר, התברר שמדובר ב 2 בנות שעושות הרבה רעש..
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ממש נושא מעניין ובעיני זה תלוי בכלל בסוג הבחורה. ולגבי בחורי ישיבות? רוב האימהות כן נותנות לבחורים כסף נזיל לקניית דברים מעבר לבגדים או שגם זה לא? כי אם כן אז הבחורה יכולה להרגיש קיפוח אם נותנים רק לאחיה ולמרות שהם בישיבה כל הזמן וכו אז יש לשים לב לא לתת למשהו בלי שום עבודה ולאחר לבקש ממנו לעשות ביביסטרים
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
רוצה כל יום חטיף כי כולללן מביאות, וכל יום קליק, כי יש מבחן, ורק היא יושבת עם בייגלה במבחן (!)
אצלינו רשמית אסור ממתקים בבית הספר.
בפועל ביום המבחן מקובל להביא.

גם לבת שלי (כיתה ז) אני נותנת לקנות משהו טעים למבחן.
היא לומדת, משקיעה הרבה. מגיע לה.
זה עדיף לי מקניה של חטיפים ושטויות במכונות לאחר הלימודים.

בכיתות נמוכות לא הייתי מאפשרת.
הקטנות שלי יודעות שממתקים ודברים מגרים אוכלים בבית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
ממש נושא מעניין ובעיני זה תלוי בכלל בסוג הבחורה. ולגבי בחורי ישיבות? רוב האימהות כן נותנות לבחורים כסף נזיל לקניית דברים מעבר לבגדים או שגם זה לא? כי אם כן אז הבחורה יכולה להרגיש קיפוח אם נותנים רק לאחיה ולמרות שהם בישיבה כל הזמן וכו אז יש לשים לב לא לתת למשהו בלי שום עבודה ולאחר לבקש ממנו לעשות ביביסטרים
בחורי ישיבות משתמשים בדמי כיס שנותנים להם לעוד צרכים חיוניים שהבנות מקבלות בכל מקרה: כמו תשלום נסיעה לארוע של חברים, או אפילו נסיעה הביתה אם יש צורך..
כמובן שהעודף משמש לביזבוזים
לסכום סמלי לבחורה-אף אחד לא מתנגד
הבעיה מתחילה בבזבוזים בלתי מרוסנים בגלל צרכים חברתיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אני רוצה להציג לך את איך שאני חונכתי. כמובן שצריך שיהיה לזה בסיס כלכלי ולא כל הורה יכול לעשות ככה אבל רוצה להגיד שזה הפוך על הפוך - יצאתי הרבה יותר מחונכת פיננסית מחברותי דווקא בגלל שקיבלתי הכל.
ב"ה היה להורים שלי לתת, ואמא שלי כל פעם היתה דוחפת לי עוד שטר של מאתיים, משהו בסביבות פעם בשבועיים.
אני זאת שאמרתי שאני לא צריכה ויש לי הכל. והיא זאת שפירטה לי למה היא דואגת שתמיד יהיה לי שטר בארנק:
- אם את נתקעת בלי תחב"צ, לקחת מוניות בלי להתלבט.
- אם שכחת בקבוק, תקני אפילו בעשר שקל. זה שווה הכל, כדי שתשתי נורמלי.
- אם שכחת אוכל, תקני בקפיטריה את הסנדויצים הבריאים והיקרים ולא סתם גאנק פוד.

רוצה להגיד שזה לא גרם לי לבזבז בלי חשבון. אני גם היום מתנהלת בצורה שמחפשת את הכי זול ומשתלם, סולדת ממותגים ודברים שעולים יותר מסיבות שטותיות, תמיד חושבת לפני קניה אם היא באמת נצרכת וזה דווקא בגלל שלא הרגשתי אף פעם שיש מחסור, שאין ברירה אחרת.
אה, וגם עבדתי במסירת שיעורים פרטיים (בייביסיטר אמא שלי לא הסכימה בבתים זרים) למרות שלא היה חסר לי כסף.

בת שעובדת כדי לפצות את עצמה על מה שההורים שלה לא רוצים או מסוגלים לתת בוודאי שהיא תבזבז את זה, כי היא מרגישה שזאת האפשרות היחידה שלה "לפנק" את עצמה.

אני חושבת שהגישה החינוכית צריכה להיות: עבדנו קשה על הכסף הזה, ואנחנו נותנים לך אותו בשפע ובשמחה כי את הכי חשובה לנו בעולם. בשביל זה אנחנו עובדים.
ברגע שהילדים רואים מה חשוב לך ומה פחות, הערכים חודרים אליהם.
לחנך את הילדים להגביל את עצמם על ידי הגבלה חיצונית זה ההפך מחינוך אמיתי.

אם להורה אין שום ערך לכסף, גם לילד לא יהיה.
ואם להורה יש ערך והוא מעביר אותו לילד יחד עם הנתינה (לא מתקמצן על הילד כי גם על עצמו הוא מתקמצן),
גם הילד יפתח את זה בסופו של דבר.
לא בטוח שזו שיטת החינוך שהביאה את התוצאה הטובה הזו. מאוד יתכן שזה בגרות ואופי עצמי.
יהיו הרבה ילדים שאם יעמידו אותם במצב הזה ויביאו להם כסף כל הזמן - הם באמת יבזבזו אותו בלי חשבון. בטוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
לא בטוח שזו שיטת החינוך שהביאה את התוצאה הטובה הזו. מאוד יתכן שזה בגרות ואופי עצמי.
יהיו הרבה ילדים שאם יעמידו אותם במצב הזה ויביאו להם כסף כל הזמן - הם באמת יבזבזו אותו בלי חשבון. בטוח.
מאה אחוז.
הנושא מאד מעניין אותי
ולדעתי יש משקל גדול הרבה יותר לאופי של הילד מאשר לחינוך
אני רואה את זה בבתים מ2 הסוגים - אין תבנית אחידה של ילדים
ראיתי גם בבתים חסכנים ושקולים ילדים עם אופי בזבזני
וגם הפוך לגמרי.
אבל, אין ספק שחייבים לחנך את הילד למודעות כלכלית,
אחרת זה אסון כשמתחתנים ומקבלים בית לנהל.
תעשו את זה בשביל הילדים שלכם!
אני רואה חברות שגדלו בבית שלא היה מושג כזה של לבקש ולקבל "לא"
בגדים, אוכל, תיקים וכו וכו
ועכשיו מאד מאד קשה להם במיוחד עם המשכנתאות.
קשה מאד לרדת ברמת החיים, ופתאום לא כל מה שרוצים אפשרי,
ומתחילים להגרר לסחרורי חובות.
שום דבר טוב לא יצא מזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
לא בטוח שזו שיטת החינוך שהביאה את התוצאה הטובה הזו. מאוד יתכן שזה בגרות ואופי עצמי.
יהיו הרבה ילדים שאם יעמידו אותם במצב הזה ויביאו להם כסף כל הזמן - הם באמת יבזבזו אותו בלי חשבון. בטוח.
בהחלט יכול להיות.
ומצד שני יש ילדים שאם יגבילו אותם כל הזמן וישללו מהם כסף, הם כל הזמן יחפשו וידרשו אותו יותר.
כנראה שזה כל ילד לגופו
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
מאה אחוז.
הנושא מאד מעניין אותי
ולדעתי יש משקל גדול הרבה יותר לאופי של הילד מאשר לחינוך
אני רואה את זה בבתים מ2 הסוגים - אין תבנית אחידה של ילדים
ראיתי גם בבתים חסכנים ושקולים ילדים עם אופי בזבזני
וגם הפוך לגמרי.
אבל, אין ספק שחייבים לחנך את הילד למודעות כלכלית,
אחרת זה אסון כשמתחתנים ומקבלים בית לנהל.
תעשו את זה בשביל הילדים שלכם!
אני רואה חברות שגדלו בבית שלא היה מושג כזה של לבקש ולקבל "לא"
בגדים, אוכל, תיקים וכו וכו
ועכשיו מאד מאד קשה להם במיוחד עם המשכנתאות.
קשה מאד לרדת ברמת החיים, ופתאום לא כל מה שרוצים אפשרי,
ומתחילים להגרר לסחרורי חובות.
שום דבר טוב לא יצא מזה.
שוב.. ייתכן שזה באמת אופי ולא רק חינוך.
אבל אני חושבת שיותר מהתשובה הטכנית של כן\לא, שאמורה להיות אחרי שיקול כלכלי או חינוכי,
יש משמעות הרבה יותר גדולה לערכים שעומדים מאחורי זה, למה שמשדרים לילד.
אמרתי לא. שידרתי - לא, כי אני דואגת לך? לא, כי אין לנו ואנחנו במחסור? לא, כי אני מתקמצנת בכללי? לא, כי זה לא מספיק חשוב? לא, כי זה לא חינוכי?
אותו דבר אם אמרתי כן. אמרתי כן כי לא אכפת לי מהכסף? אמרתי כן בגלל שמה שחשוב לו חשוב גם לי? אמרתי כן כי אין לי כוח לחנך? אמרתי כן כי אני נותנת לילדים שלי בכיף?

את מכירה חברות, ואני מכירה את עצמי. אני לא מרוויחה כמו ההורים שלי ומסתדרת ב"ה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה