בקשה בחורי ישיבות בכלא! בואו נפעל למענינו!

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
כבר תקופה ארוכה שבחורי ישיבות נעצרים ב"עוון" לימוד התורה הקדושה.
מה שנפתח בקול ענות גבורה, נראה כעת כקול ענות חלושה.
דלת הכלא סבה על צירה זה נכנס וזה יוצא, והענינים יגעים.

אני אישית לא מוטרד מגזירת הגיוס, ואינני מוטרד מבחורי ישיבות שיתגייסו בעל כרחם.

את כבוד התורה אנו מבקשים!
היתכן שבחורי ישיבותינו שנעצרים אינם הופכים לגיבורי העם?
היתכן שבחורים אלו שמתחברים לשרשרת נצח של מוסרי הנפש בכל דור כרבי יהודה בן בבא אינם מקבלים את כבודם הראוי (חוץ מכמה תמונות עם גדולי ישראל)?
היתכן שצעירי העם, דור העתיד אינו מוצף בים גאווה על תפקידם המרומם?
איך אמותיהם של הבחורים אינם מוכרות כגיבורות לאומיות שמוסרות את חירות בנם למען קיומו של עם הנצח?
איך אנחנו, בני התורה, שמספרים כל ל"ג בעומר מחדש על רשב"י במערה, על יהודים בספרד ורוסיה הקומוניסטית, על החשמונאים ומסירותם - נאלמים דום במבחן?
גם עלינו יספרו בעוד 100 שנה. בואו נדאג להוות דוגמא לדורות של הנפה עצומה של תורת ה'.
חייב להיות ברור לכל בחור בכלל ולכל עצור בפרט, לא רק הישיבה איתו, לא רק הקהילה איתו, עם ישראל כולו - איתו!!!

אני רק נזכר ברוח העיזוז שעטפה רבים משכבות הציבור שירדו לשטח לעודד ולחזק את חיילי הצבא טרם כניסתם ללחימה בשטח עזה.

אנחנו, העם, צריכים להרים את המורל!
יש לנו הזדמנות!
להפוך את המאבק לנס להתנוסס, להפוך מנכנעים ללוחמים, להפוך ממובלים למעצר להולכים בגאון, לעודד בארגונים ומבצעים כל בן ישיבה שנכנס ל"בית הגיבורים" כלא 10.
שכל בן ישיבה ידע שהוא נכנס לכלא הוא נכנס עם יעד ומטרה, הוא נבחר העם, מאחוריו עם גאה וציבור של מליון וחצי איש ומורשת בת 3300 שנה!
לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח!

ומכאן אני פונה אליכם בבקשה,
שתפו והעלו רעיונות ותכניות כיצד אנחנו יכולים להביא את הבשורה לכל שכבות העם ולאמהות (והאבות) של הגיבורים שלנו.
תוכניות לימוד נושאות פרסים?
ערבי הוקרה קהילתיים?
סיומים על מסכתות שנלמדו בכלא ברוב עם?


ואנא -
זה לא המקום לתלנות וקיטורים על מה לא עשו, ולא המקום למוסר ודעות על מה היה צריך להעשות.
קחו את השאלה בהנחה שרודן פולני אכזרי גזר גזירת גיוס על בחורי הישיבות ואין דרך להלחם בו פוליטית. מה אנחנו יכולים לעשות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לארגן משלוחים של עוגות, מכתבים ומתנות לבתי הבחורים שנעצרו. מי שיכול להעלות כאן שמות וערים של בחורים שהוא מכיר זה יעזור מאוד לאנשים מהאזור שלהם לשלוח ולשמח.
כתובות מדויקות אולי עדיף להעביר בהודעה פרטית למי שיתנדב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לפרסם מודעות הערכה עם השם של כל עצור בנפרד,
לתת לכל עצור שיוצא מילגת הערכה,
להוציא עלון שבועי המדבר בשבח לומדי התורה ובפרט העצורים (בלי להכנס לנושא הפוליטי כמובן),
לא חסר רעיונות צריך רק לרצות לעשות ולחשוב.
אולי אפשר לפתוח אשכול כמו שהיה לפני עצרת המיליון בו הגרפיקאים מפרוג יעצבו מודעות ברכה והערכה לעצורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בזהירות אני כותב שברעיונות כאלו ואחרים שכרוכים בפרסום פומבי [כגון מודעות כלשהם, הפצת עלונים, רמקולים של שבת וכו'..], כדאי להתייעץ קודם לכן עם חכמי ישראל שליט"א.
שמעתי [מכלי שני] מאחד מגדולי ראשי הישיבות שליט"א שנודע גם בפיקחותו הרבה, שיש דברים שבדווקא לא מעוררים בהם עניין ציבורי על העצורים וכו' [לא מדבר על לעודד אותם אישית]. מכמה טעמים, בהם; שבחורי הישיבות יתעסקו בלשבת, וללמוד, נטו, בלי שום מצוות כאלו ואחרות,
וגם מבחינת שלוות הנפש - אם של בחורי הישיבות ואם של אמותיהם ומשפחתם וכו' - שלא לעורר על נס את עניין המעצרים ורדיפת לומדי התורה, ומעוד כמה טעמים.
ותן לחכם ויחכם עוד, ועי'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בזהירות אני כותב שברעיונות כאלו ואחרים שכרוכים בפרסום פומבי [כגון מודעות כלשהם, הפצת עלונים, רמקולים של שבת וכו'..], כדאי להתייעץ קודם לכן עם חכמי ישראל שליט"א.
שמעתי [מכלי שני] מאחד מגדולי ראשי הישיבות שליט"א שנודע גם בפיקחותו הרבה, שיש דברים שבדווקא לא מעוררים בהם עניין ציבורי על העצורים וכו' [לא מדבר על לעודד אותם אישית]. מכמה טעמים, בהם; שבחורי הישיבות יתעסקו בלשבת, וללמוד, נטו, בלי שום מצוות כאלו ואחרות,
וגם מבחינת שלוות הנפש - אם של בחורי הישיבות ואם של אמותיהם ומשפחתם וכו' - שלא לעורר על נס את עניין המעצרים ורדיפת לומדי התורה, ומעוד כמה טעמים.
ותן לחכם ויחכם עוד, ועי'.
מדויק
ובאופן כללי להבין שגם אם העם כככל לא מרגישים את הדאגה והכבוד התורה כמו שנכתב
יש הרבה דאגה לעצורים מצד גדו״י וארגונים שונים בהכוונתם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ובאופן כללי להבין שגם אם העם כככל לא מרגישים את הדאגה והכבוד התורה כמו שנכתב
עלינו המצווה לכבד וליקר את כבוד התורה ולומדיה, זו מצווה של כל יהודי, לא של גדולי ישראל.
איפה הגאווה היהודית, איפה?
גם את זה יקחו לנו?
בכל מצווה נשקיע להדר עד הקצה, ובדאגה ואכפתיות למשוש חיינו ניתן לאחרים את הזכות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
עלינו המצווה לכבד וליקר את כבוד התורה ולומדיה, זו מצווה של כל יהודי, לא של גדולי ישראל.
איפה הגאווה היהודית, איפה?
והמצווה שלנו לאו דוקא לצעוק בראש חוצות או רמקולים וכו
מה גאווה יהודית בזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אני הייתי בכמה קבלות פנים לבחורים
ושמעתי יותר מפעם אחת ילדים שאומרים לאבא שלהם
"אבא גם אני רוצה להיות אסיר עולם התורה"
כל התהלוכות והקבלות פנים מאד מרומם
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מדויק
ובאופן כללי להבין שגם אם העם כככל לא מרגישים את הדאגה והכבוד התורה כמו שנכתב
יש הרבה דאגה לעצורים מצד גדו״י וארגונים שונים בהכוונתם.
זה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות, לעורר את העם...
@אבטיח מעוך
אנחנו איתך:)
אשריך!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בזהירות אני כותב שברעיונות כאלו ואחרים שכרוכים בפרסום פומבי [כגון מודעות כלשהם, הפצת עלונים, רמקולים של שבת וכו'..], כדאי להתייעץ קודם לכן עם חכמי ישראל שליט"א.
שמעתי [מכלי שני] מאחד מגדולי ראשי הישיבות שליט"א שנודע גם בפיקחותו הרבה, שיש דברים שבדווקא לא מעוררים בהם עניין ציבורי על העצורים וכו' [לא מדבר על לעודד אותם אישית]. מכמה טעמים, בהם; שבחורי הישיבות יתעסקו בלשבת, וללמוד, נטו, בלי שום מצוות כאלו ואחרות,
וגם מבחינת שלוות הנפש - אם של בחורי הישיבות ואם של אמותיהם ומשפחתם וכו' - שלא לעורר על נס את עניין המעצרים ורדיפת לומדי התורה, ומעוד כמה טעמים.
ותן לחכם ויחכם עוד, ועי'.
רבים מחכמי ישראל מעודדים כל פעולת תמיכה ופרסום בנושא העצורים.
ובניגוד ל'אחד מגדולי ראשי הישיבות' האנונימי וכלים מכלים שונים עלומי השם שהעבירו לך את המידע
וטעמים נסתרים שעטופים במילים וכו' ועי',
אני יכול לציין שאמר לי הגר''ח פיינשטיין שליט''א שיש להרבות בתמיכה ציבורית ופרטית בעצורים ומשפחותיהם ולהרבות בפרסום ופעילות ולרתום כמה שיותר אנשים לזה, ולהפוך את הנושא לחי ומדובר בציבור ונוגע בלב כל הקהל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ועדיין יש הבדל ''קטן''
מעזה 850 חיילים חזרו בארונות..
עוד אלפים חזרו קטועי יד או רגל..

מהכלא הצבאי יוצאים בתופים ובמחולות ולא למחלקות שיקום ח"ו
הנקודה לא איך חוזרים אלא מה עושים התחושה בציבור היתה שבלעדיהם אין קיום לאחר שמחת תורה ולכן ירדו
כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שהכוח של לומדי תורה לא פחות מחילים ואף יותר ולכן צריך לכבד את לומדי התורה יותר מחילים את חילי ההגנה האורית גם מעריצים למרות שהם לא מסכנים חיים הקרבה של לומדי התורה היא הרבה יותר משל חילים בחור שישב ולומד ברצף 8,10 שעות ברצף אין מישהו שיכול להשתוות לו
הבעיה שגם אצלינו לא כולם מאמינים בזה ויכול להיות שאולי בשל זה הסער הגדול כמו שאומרים שאם בני ברק מתחזקים בשבת זה משפיע גם על ת"א
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לספרים שלי, בעיקר האחרונים, אין קהל או קוראים.

אולי הכתיבה לא מספיק טובה, בעיות בשיווק, או סיבה אחרת.

מכיוון שאין קהל שממתין לכתיבה שלי, אני לא משקיעה בספרים מעל היכולת שלי, אלא משקיעה בגבול, מתוך הבנה שכן חשוב לי שהספרים יצאו לאור ושהם יהיו סבירים, קריאים, אבל לא אכפת לי אם הם לא יהיו מושלמים, כי כאמור אין קהל.
חשוב לי לציין שאני כן מעבירה שעות ארוכות מאוד על כל טקסט, שוב ושוב, זה לא יוצא מהשרוול, כן יש המון מחשבה והרבה תסכול והרבה השתדלות. אבל אם היה לי קהל הייתי כנראה יוצאת מגדרי הרבה יותר.
*
זה כמו שמסדרים את הבית לפני שבאים אורחים או סתם מסדרים את הבית כי בית צריך סדר.
כשאמורים לבוא אורחים יש יותר השקעה, מה לעשות... ואם זה סתם סדר שגרתי מסכימים לעצמכם להתרשל מעט.
בכל זאת למקרה שהספרים כן ייקראו (אני כותבת ומוציאה לאור בגלל מגוון סיבות, בלי קשר לתוצאה כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת לאור או להגשים את עצמו).
וגם בגלל שאני תורמת את הספרים לספריות וכו' חשוב לי שהתוכן של הספרים יהיה מתאים לקריאה עבור קהל קוראים חרדי.
כך שאשמח שתחוו את דעתכם לתוכן של הפרולוג:
האם אופן הגשת התוכן מתאים לנרטיב החרדי ואיך הייתם ממליצים לשפר את התוכן כך שיתקבל באופן נכון ומדויק ולא יכניס רעיונות לא נכונים לקורא.
*

מסדרון אווירי

פרולוג

"האם שומע"?
"כאן דור שומע עבור."
"פזר את המפגינים".
"את כולם?"
"כן, את כולם!"


דור הביט לעבר המפגינים.

שתי מדרכות, מצד אחד מילואימניקים אוחזים שלטים נגד חוק הגיוס, מצד שני בחורים בלבוש חרדי אוחזים בשלטים נגד אותו החוק.
דור התקרב לאנשיו. "התקבלה הוראה לפזר את ההפגנות".
"לפזר את כולם? גם את המילואימניקים?" שאל גיא.
"את כולם".
*
דוידי, נחמני ואהרון עמדו והחזיקו שלטים נגד גיוס בחורי ישיבות.
סוסים דהרו לקראתם בפראות. לובשי מדים אחזו אלות.
הם לא זזו מיד.
עד מהרה התברר שזו היתה טעות, הסוסים דהרו אליהם.
אהרון התעשת ראשון ודחף אותם הצידה, הם התגלגלו על הקרקע, קיבלו מכות יבשות.
הצליחו לצאת משם ברגע האחרון.

*

מהעבר השני עמדו רוי, נועם, דילן, מילואימניקים. מבטם הביע את התחושות הקשות שלהם.
אחרי אין ספור ימי התנדבות כשהם חווים מלחמה מול עיניהם, הם רצו לחוש שוויון.
גם לכיוונם הסוסים דהרו, גם הם נמלטו משם כל עוד נפשם בם.
הם נתקלו, מתנשפים, במפגינים לובשי השחור לבן, עומדים ברחוב סמוך ומנסים לחזור לעצמם.

הם עמדו אלו מול אלו.
עיניהם אמרו הכל.
אחד מבחורי הישיבה הושיט להם יד: "נעים מאוד, דוידי".
"היי, דילן".
אהרון נחפז לסייע להם, הושיט להם מים, הם שטפו פנים ואת המכות היבשות שקיבלו במנוסתם.
*
הרחוב הירושלמי היה קריר, רובם היו מוכים, השלטים בידיהם נקרעו.
"אתם משתמטים מהצבא", קולו של נועם נשמע עמום, לא מאשים.
"אנחנו לומדים תורה מגינים על הארץ, הצבא רוצה לעקור לנו את היהדות, אין לנו כאן זכות קיום בלי התורה והמצוות ".
"אתם מגינים? אנחנו נלחמים. כשכואב הראש אתם מתפללים או שותים אקמול?"
"גם וגם"
"יופי, אז קדימה, תתגייסו".
"במשך הדורות תמיד היו לומדי תורה, אין סיבה שכל העם יהיו לוחמים, אנו מתפללים לימים בהם לא נצטרך צבא. עכשיו אנחנו בגלות ומחכים לימים טובים יותר".

דילן גיחך, "ימים טובים יותר? אתה חי בסרט, זה הגורל שלנו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו".

רוי חש שזה מגיע.
חושך, פנסי מכונית מרצדים. שני גברים יצאו מרכב ישן, התקרבו בצעד איטי, תום עמד לפניו דרוך עם הנשק, הוא קצת הסתתר מאחורי תום, חש במשהו לא תקין.
הדופק של רוי החל להלום בפראות.
עינים בוהקות נצצו מולו בחשיכה, הם שלפו נשק קטן, מהיר.
קולות נפץ נשמעו, תום נפל, הוא רץ למצוא מחסה, יורה צרורות בלי אבחנה.

זעה קלה שטפה אותו, לחץ, צלצול באוזניים, הוא כמעט נפל, יד עדינה תפסה אותו, עינים בוהקות על רקע החושך.
חיוך עדין, מגבעת, רצון טוב.
הוא חש שהעיניים הטובות מחזירות לו את היציבות.
תחושת חמימות הציפה אותו. הם לא יודעים מה זו מלחמה, הם שונים. יש כאן אנרגיה אחרת, של שלום זך, כזה שלא טעם טעמו של אובדן נשימה. החבר'ה מולו חיים כמו בעולם אחר: לא מחפשים לשלוט, ולא מאמינים בטרור.
הם סך הכל טובים.


"אתה בסדר?" השאלה נשאלה. עיניים דואגות, של חבריו ושל חובשי המגבעות, הקיפו אותו.
"עכשיו כן", חייך רוי. היה עצב בחיוכו.
הוא לא שונא אותם. הוא מרגיש שהם טובים.

רוח מוזרה נשבה שם. רוח שהגיעה מעולם המלחמות והטרור, שלא עושים טוב לאף אחד, אבל הובילו לדבר מעניין: שיח בין חלקי העם.
זה קורה: אנשים יוצאים לרחובות, כי אין להם תשובה אחרת. הם נפגשים, מדברים, מקשיבים.


גם להם זה קרה לפתע, בלי לתכנן, הם מצאו את עצמם יושבים סביב שולחן בחצר מסעדה סמוכה, החיילים הזמינו שתיה, בחורי הישיבה אמרו שיש להם מהבית.
הם שוחחו מעט, הרבה שתקו. מרגישים שמה שמחבר ביניהם זו תחושת השייכות לארץ הזו, וזה שהם בני אותו עם, ושהם בני אדם, בני אדם טובים.

התחושה שריחפה היתה בעיקר פליאה ותסכול מההתנהלות של נציגי הממסד, לובשי המדים.

"מילא אתם מפגינים נגד הגיוס, אבל למה הם רדפו אותנו? אני נתתי את החיים שלי למדינה, והיא הפקירה אותנו, איך הם מעיזים לפזר אותנו ככה עם סוסים, אפילו שונאינו לא מקבלים כזה יחס". אמר רוי.
"עשיתם גדולות ונצורות למען העם", חייך אליו נחמני, "עזוב את המדינה, אתם נלחמתם למען העם".
"למען אחי ורעי", זמזם דוידי קלות.
"אנחנו לומדים למען העם, אתם נלחמים למען העם", אמר אהרון, "אין מדינה, יש אותנו, העם למען העם".
רוי החליף מבט מהיר עם חבריו.
"אני אוהב את המדינה", אמר, "אבל המדינה מתעלמת. יש תחושה שהלכה המדינה."
אהרון חייך אליהם. "אתם מוזמנים לעשות אצלינו שבת".
"ואתם ללשכת גיוס", העקיצה היתה בלתי נמנעת.
"בחורי הישיבה אינם אחראים על המלחמות, זו ההתנהלות של ראשי המדינה, אותה התנהלות ששלחה את הסוסים לרדוף אחרינו", אמר נחמני בנועם, "הממשלה יכלה לעשות הרבה למען הביטחון, גם הצבא יכול היה להיות יותר יעיל, אנחנו לא אשמים בהתנהלות הזו, זו האחריות שלכם, אתם החילונים אחראים כאן".
"איך אתה מדבר, אתה נשמע לך שפוי?" כעס נועם, "קודם כל המפלגות החרדיות נמצאות בממשלה ואחראיות באופן מלא על מה שקורה כאן. ואתם בחרתם בהן! גם אתם אחראים! שנית, החילונים לא שולטים על המדינה".
"אז מי שולט על הכל? החרדים – לא, אני לא שולט, אני לא מכיר אנשים בעמדת שליטה, אתם – לפי דבריכם לא, אין לכם שליטה. מי אחראי לכל מה שקורה כאן?"
האנשים החליפו מבטים מהירים: "מרגע לרגע נעשה לנו ברור: אין מלך בישראל. אף אחד לא אחראי. הכל הפקר", אמר רוי בקול כנוע מעט.
"אנחנו מנסים, יוצאים לרחוב, מפגינים. גם אתם... אנחנו יוצאים החוצה כי אנחנו פוסט טראומטיים. אתם יוצאים כי אתם לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, כנראה. מישהו יושב שם, יש לו סמכויות, אבל הוא לא באמת מבין. לא באמת איכפתי. לא באמת רוצה שהמצב ישתפר".

"לא לא העניין שאנחנו לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, אנחנו נכנעים לדעת גדולי התורה. לימוד התורה חשוב ומגן עלינו", הסביר נחמני, מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ומבין שיש כאן משהו יותר משמעותי.
*
"אולי מדובר בנו, גם אם המצב היה סבבה לגמרי היינו מחפשים פחדים, חרדות, מלחמות, שנאה, ריגושים. אולי הבעיה לא בחוץ, היא בתוכנו". היה זה קולו של בעל המקום, מסעדן קשיש עם חיוך ושפם ענק, שהחל לאסוף את המפיות והמלחיות, "יאלה, קדימה חבר'ה, אני סוגר כאן את המקום. תמשיכו לבוא לכאן כל יום מצידי, לדבר. שתיה על חשבון הבית", המשיך לומר. "תפתחו כאן מקום לדיונים, זה מה שיש לנו כאן, אחרי כל השנאה", הוא שתק לרגע והוסיף: "נעים להכיר אתכם, אני חיים עמוס עזרא, המסעדה הזו היתה של הורי, היא פעילה כאן מלפני מלחמת יום כיפור. ראיתי הרבה דברים בחיים ואני רוצה לומר: אין לנו מקום אחר".
מספרי טלפון הוחלפו, הם נפרדו, מבטיחים לשוחח שוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה