דיאטה האם קיים בעולם האדם, שהצליח לשמור על משקל תקין, לאורך 30 שנה ברצף?

.

הייתי בת 25.
ומאז שאני זוכרת את עצמי - הייתי עם עודף משקל 😔
הילדות, גיל ההתבגרות, החתונה...
גם אחרי “דיאטת כאסח”, בגיל 18 שקלתי 80 קילו.
וברור שאחרי החתונה - עליתי עם ריביות והצמדה!
הגעתי למשקל שאני אפילו לא מסוגלת לכתוב במספרים.


ואז הגיע הרגע ששבר לי את הלב.
הבן הבכור שלי, בעיניים הכי תמימות, אבל חדות כמו סכין, שאל אותי:
"אמא, למה את שמנה? כל החברים שלי אומרים את זה..."


באותו רגע הבנתי:
אם עד עכשיו השומן כאב לי
מהיום הוא כבר כואב גם להם.


לא משנה כמה פחדתי, כמה התלבטתי,
החלטתי: די. הגיע הזמן!


ולא שיתפתי אף אחד.
לא משפחה, לא חברים.
כי כל החיים אמרו עליי שאני "חלשה", "חסרת שליטה", "לא עומדת בכללים"...
ואני רציתי להוכיח - שאני כן יכולה.
שאני חזקה.
שאני יודעת לשים גבול.

יצאתי למסע.
חיפשתי תורים בכל מקום צפון, דרום לא משנה.
רק שיהיה תור, ורק שאוכל להגיע באוטובוס.

ואז זה קרה! עשיתי את הניתוח (שרוול)
ובתוך שנה ירדתי 55 קילו.
ואני? התעוררתי לחיים חדשים.


עברו מאז 11 שנים.
היו הריונות, היו עליות, היו ירידות...
אבל היום - אני אישה "רגילה".
שומרת. משתדלת. לפעמים עולה קצת, לפעמים יורדת.
אבל הכי חשוב - אני לא נשברת.

פעם? הייתי אוכלת שש פרוסות לחם, שתיים ביצים, טונה שלמה - ויוצאת רעבה (הולכת לחפש קינוח).
היום? אני אוכלת ארוחת בוקר של פרוסת לחם אחת, ביצה, ירקות - ויוצאת שבעה ומרוצה.
ואני מצליחה לשמור -לא לשבוע או חודשים... לשנים!

ואם מישהו אומר שזה זמני - אז מה?
גם עשר שנים של נוחות, ביטחון, ובגדים יפים בחנויות רגילות - שוות כל רגע.


ואם אתה שואל - אז כן, עליתי 4 קילו (במהלך 11 השנים)
אבל גם עם העודף הזה - אני לא חוזרת להיות מי שהייתי.
אני עדיין שומרת. עדיין עומדת. לא נופלת.
ולא מתחרטת אפילו לרגע.


יצאתי להסתובב בעיר.
רחובות מלאים אנשים, תנועה, חיים.
ובאמת קשה להתעלם מזה, לרוב האנשים זה נראה פשוט.
הולכים, עוצרים, אוכלים, נהנים. בלי יותר מדי מחשבות.


ובכל פינה - באמת בכל פינה
גלידריה, אייס קפה, ופל בלגי, פיצה.
עוד חנות, ועוד אחת.
והשאלה פשוט קופצת לבד
למי כל השפע הזה מיועד בעצם?


יש אנשים שעוברים שם, לוקחים משהו קטן,
נהנים מהרגע וממשיכים הלאה.
ואצלי זה אחרת.
לא קנאה, התמודדות.


אצלי כל ביס הוא מחשבה.
כל פינוק הוא חשבון.
לא כי אני לא רוצה ליהנות,
אלא כי הגוף שלי לא מגיב כמו אצל כולם.
מה שאצל אחרים עובר בקלות,
אצלי נשאר. על הגוף, בראש, בלב.


וזה מרגיש לא הוגן.
לא דרמה גדולה, פשוט אמת.
העיר מלאה בהזמנות ליהנות,
אבל לא כולם מוזמנים באותו האופן.
לא כולם יכולים לעצור, לטעום ולהמשיך כאילו כלום.


אני לא מבקשת רחמים,
וגם לא שיסגרו את החנויות.
רק הכרה בזה שיש אנשים שהדרך שלהם מורכבת יותר,
ושהשפע הזה "בשבילם" הוא לא תמיד חגיגה,
לפעמים הוא מאבק יומיומי על איזון ושקט.


ובסוף, בבית,
בחרתי לי פינוק קטן שמתאים לי
יוגורט ללא תוספת סוכר
לא מתוך ויתור,
אלא מתוך שמירה על עצמי.
 
נערך לאחרונה ב:
.




הייתי בת 25.
ומאז שאני זוכרת את עצמי - הייתי עם עודף משקל 😔
הילדות, גיל ההתבגרות, החתונה...
גם אחרי “דיאטת כאסח”, בגיל 18 שקלתי 80 קילו.
וברור שאחרי החתונה - עליתי עם ריביות והצמדה!
הגעתי למשקל שאני אפילו לא מסוגלת לכתוב במספרים.


ואז הגיע הרגע ששבר לי את הלב.
הבן הבכור שלי, בעיניים הכי תמימות, אבל חדות כמו סכין, שאל אותי:
"אמא, למה את שמנה? כל החברים שלי אומרים את זה..."


באותו רגע הבנתי:
אם עד עכשיו השומן כאב לי
מהיום הוא כבר כואב גם להם.


לא משנה כמה פחדתי, כמה התלבטתי,
החלטתי: די. הגיע הזמן!


ולא שיתפתי אף אחד.
לא משפחה, לא חברים.
כי כל החיים אמרו עליי שאני "חלשה", "חסרת שליטה", "לא עומדת בכללים"...
ואני רציתי להוכיח - שאני כן יכולה.
שאני חזקה.
שאני יודעת לשים גבול.

יצאתי למסע.
חיפשתי תורים בכל מקום צפון, דרום לא משנה.
רק שיהיה תור, ורק שאוכל להגיע באוטובוס.

ואז זה קרה! עשיתי את הניתוח (שרוול)
ובתוך שנה ירדתי 55 קילו.
ואני? התעוררתי לחיים חדשים.


עברו מאז 11 שנים.
היו הריונות, היו עליות, היו ירידות...
אבל היום - אני אישה "רגילה".
שומרת. משתדלת. לפעמים עולה קצת, לפעמים יורדת.
אבל הכי חשוב - אני לא נשברת.

פעם? הייתי אוכלת שש פרוסות לחם, שתיים ביצים, טונה שלמה - ויוצאת רעבה (הולכת לחפש קינוח).
היום? אני אוכלת ארוחת בוקר של פרוסת לחם אחת, ביצה, ירקות - ויוצאת שבעה ומרוצה.
ואני מצליחה לשמור -לא לשבוע או חודשים... לשנים!

ואם מישהו אומר שזה זמני - אז מה?
גם עשר שנים של נוחות, ביטחון, ובגדים יפים בחנויות רגילות - שוות כל רגע.


ואם אתה שואל - אז כן, עליתי 4 קילו (במהלך 11 השנים)
אבל גם עם העודף הזה - אני לא חוזרת להיות מי שהייתי.
אני עדיין שומרת. עדיין עומדת. לא נופלת.
ולא מתחרטת אפילו לרגע.


יצאתי להסתובב בעיר.
רחובות מלאים אנשים, תנועה, חיים.
ובאמת קשה להתעלם מזה, לרוב האנשים זה נראה פשוט.
הולכים, עוצרים, אוכלים, נהנים. בלי יותר מדי מחשבות.


ובכל פינה - באמת בכל פינה
גלידריה, אייס קפה, ופל בלגי, פיצה.
עוד חנות, ועוד אחת.
והשאלה פשוט קופצת לבד
למי כל השפע הזה מיועד בעצם?


יש אנשים שעוברים שם, לוקחים משהו קטן,
נהנים מהרגע וממשיכים הלאה.
ואצלי זה אחרת.
לא קנאה, התמודדות.


אצלי כל ביס הוא מחשבה.
כל פינוק הוא חשבון.
לא כי אני לא רוצה ליהנות,
אלא כי הגוף שלי לא מגיב כמו אצל כולם.
מה שאצל אחרים עובר בקלות,
אצלי נשאר. על הגוף, בראש, בלב.


וזה מרגיש לא הוגן.
לא דרמה גדולה, פשוט אמת.
העיר מלאה בהזמנות ליהנות,
אבל לא כולם מוזמנים באותו האופן.
לא כולם יכולים לעצור, לטעום ולהמשיך כאילו כלום.


אני לא מבקשת רחמים,
וגם לא שיסגרו את החנויות.
רק הכרה בזה שיש אנשים שהדרך שלהם מורכבת יותר,
ושהשפע הזה "בשבילם" הוא לא תמיד חגיגה,
לפעמים הוא מאבק יומיומי על איזון ושקט.


ובסוף, בבית,
בחרתי לי פינוק קטן שמתאים לי
יוגורט ללא תוספת סוכר
לא מתוך ויתור,
אלא מתוך שמירה על עצמי.
תודה...
את מדויקת ונוגעת במטרה
 
זה שני דברים.
יש שמנים שמצליחים לשמור לאורך זמן כי יש להם שליטה עצמית ויכולת איפוק וכוח רצון מטורף
רוב הרזים לא רזים בגלל שיש להם את הנ"ל, אלא כי הם רזים מטבעם
יש מעטים שמטבעם נוטים להשמנה, אך מצליחים לשמור על משקל תקין בגלל שהשליטה העצמית שלהם גבוהה מהרגיל.
בס"ד

יש אנשים שלא מספיק חשוב להם הדרך, רוצים תוצאה וזהו. פחות בעניין של תהליכים אז לא רואים לנכון להוציא על זה אנרגיות כסף וכו' וזה מתבטא בעוד הרבה דברים בחיים
 
יש נקודה נוספת שלא כתבו עליה עד עכשיו.
כשמנסים להימנע מאוכל, הגוף נכנס לטרנס מסויים של התגוננות מפני רעב... זה עצמו מכפיל את הקושי.
כנראה הדרך היחידה היא לאכול כמויות, שלא תהיה תחושת רעב, וכמה שאפשר מה שבריא. הכי חשוב, להגיע למקומות עם פינוקים אחרי אוכל...

בהצלחה לכולנו, ובלי תחושות אשם
 
אני מבינה מצוין מה זה עודף משקל ובורקס לא כוונה דוקא לבורקס
הכווונה גם לפתיתים ולאורז ובסקוויט ליד הקפה
עניתי את זה כתשובה למי שכתבה שגם מאכלים בריאים יכולים להשמין כמו פירות וטחינה
אז עניתי לה שאנשים משמינים מבורקס ועל אותה דרך גם מפתיתים ובסקויט
ולא מלאכול פירות
פשוט כי משנים אוהבים פחממה וממנה הם יאכלו הרבה עוד ועוד
ופירות אהה קצת פחות אז לא רואה ענין להגביל את זה
שוב תגובה שלא תמיד מבינה את השמן
(גם את את שם זה לא אומר שכולם אותו דבר)
ולא מתכונת דווקא אליך אלא לכולם
אנחנו שמנים שאוהבים מאוד!! פירות ירקות גבינות יוגורטים וחסה בלי סוף
ולמרות זאת שמנים
ומכירה הרבה כאילו
וממש לא אוהבים פחמימות כמו פתיתים ופסטות
ואם לא יגבילו אותי בפירות אני יכולה לאכול כמות...
 
לשאלת פותח האשכול-
כן אני מכירה זוג שכשהלכו יחד במדרכה לא היה מקום למי שבא ממול להמשיך
הם עשו ניתוח טבעת כשזה היה עדין בחיתולים
היו אז בסביבות גיל 30
עשו שינוי תזונתי גם בראש ובחשיבה
כיום הם בני 60
הטבעת כבר מזמן פתוחה לגמריי
והם עדין נראים מצוין


לכאורה 2 התשובות נכונות
רק שרוב האנשים שלא מצליחים זה מהזן השני
ורובם לא ילכו לטיפול רגשי רק בגין השמנה
צריך משהו נוסף שידחוף אותם לזה

טיפול התנהגותי/ קאוצינג/יציאה מהתמכרות
לדעתי לא ממש עוזר (בכל אופן ממה שבדקתי סביבי)
אלא"כ הבנא מתחיל להרגיש טוב בגלל ההרזיה
הערך העצמי שלו עולה
וזה מממילא עושה לו סוג של טיפול רגשי
אבל בגדול
טיפול רגשי יכול לפתוח הרבה חסימות בנושא
שלאחריהן הדיאטה תהיה קלה יותר לביצוע



לגבי הזריקות שכותבים פה
זה זמני
בדקתי ותישאלתי רבים
מגיע יום שהזריקות לא משפיעות
ועוברים לזריקות מסוג חדש
כרגע בשוק יש 5 סוגים בערך
אז 5 שנים של רזון
שלא לדבר על תופעות לואי שיש לחלק מהם
ומה הלאה?
לא רואה שזה פיתרון יציב
אלא"כ ההשמנה מלווה במחלת רקע ואז חייבים לרזות מסיבה בריאותית
בס"ד

בנוגע לזוג בני ה60. ב"ה נראים טוב בזכות השינוי התודעתי כי אחר
ייתכן, ואני מדגישה ייתכן, יש הבדל בינינו בהגדרה אוכל נורמלי.
אוכל נורמלי ברוב בתי ישראל מכיל כמויות של פחמימות ואולי גם שומנים.
לא נשמע לי שאפשר לשמור על משקל תקין עם האוכל הזה.
אלא אם כן הנטייה שלך למשקל עודף היא לא גדולה.
יש לי גיסה שדופה שמידי פעם עושה דיאטות בריאות למיניהם (יש לה נטייה לתת משקל), והיא לא מבינה למה כל כך קל לה ונחמד לשמור על דיאטה ולי כל כך קשה...
ואני עמלה להסביר לה, שהקושי בדיאטת הרזיה הוא, שגם אוכל בריא אסור לצרוך כאוות נפשינו!
הרבה מאוד שמנים אוהבים:
אבוקדו, שמן זית, טחינה, פירות, אגוזים,גבינה צהובה מלאת סידן, לחמים מקמח מלא, ביצים, דגים, עופות, עוגיות קוואקר בריאות, מוצרי חלב מזינים ועוד ועוד
אבל למען ה'!! גם מאלה הבריאים אנו צריכים לאכול במשורה ובקמצנות ולא עד כדי שביעה וסיפוק (תשבעי מירקות!!)
אם היה אפשרי לאכול אוכל בריא כמה שרוצים, הרבה מאוד שמנים לא היו כאלה.
שימו לב, אני מדברת על אוכל בריא, לא דל קלוריות.
בס"ד
ביצים 2 ביום דגים ועופות תאכלי חופשי. השאלה איך את מכינה את הדג והעוף, באיזה שעה ביום אוכלת , מה את אוכלת יחד עם זה... מנה פסטה או הרבה ירק וקצת פסטה.
סיפרה פעם חברה שהתלהבה שעושה דיאטה. וספרה כך: אכלתי צלחת מרק ירקות במקום פרוסת עוגה.
איזה יופי החמיאו לה כולן. ומה אכלת חוץ מהמרק? אכלת 2 צלחות שהרגיע לך את הרעב?
מה פתאום ענתה. שמתי שקדי מרק שיהי'ה לי קראנצ'י!!!!!
יופי, אז אכלת מנת מרק מזינה ובריאה אבל עם שקדי מרק משמינים שההערך הקלורי כבר די שווה לעוגה רק מה שאין שם לכאורה סוכר.. אבל דל קלוריות הוא לא היה.
 
אני לא חושבת שזה נכון.
עברתי כמה הריונות סוכרתיים - בהם הורדתי פחממות לכמות אפסית.
שומנים- שהם היחידים (מלבד ירקות...) שמותרים חופשי ואפילו מומלצים - אכלתי חופשי לגמרי. נשנשתי בלי סוף כל מיני סוגי אגוזים, הוספתי שומנים כמו טחינה , אבוקדו - לסלט, גבינות לחביתה, וכו.
ו-ירדתי במשקל במקום לעלות (סוף הריון משקל נמוך יותר מאשר בתחילתו)
היום אני כבר תקופה ארוכה באורח חיים דומה, לא מגבילה בכלל בשומנים, וב"ה גם לא בפירות (שזה הגבלתי רק בגלל הסוכרת)
יורדת במשקל יפה מאד.
כי בטווח הארוך יותר חשוב איכות האוכל (ואיכות העיכול) ולא רמת הקלוריות.
בס"ד

וואוו מדהים.
יש לך תפריט מוקלד? אם כן אשמח ממש
 
ומה עושים אם לא אוהבים (על גבול השונאים) אוכל בריא?
אני שונאת הכל: קטניות, פרות, ירקות טריים, ירקות מבושלים.
יש 2 ירקות שכשלא קר אני מועילה בטובי לאכול, מידי פעם פרי אחד (תפוח עץ צהוב צהוב) ובימים ממש קרים תראו אותי אוכלת פומלה. זהו.
מסכימה לאכול חזה/שוקיים, סלמון ודגי שימורים: טונה ומקרל.
ניסתי דיאטות של אוכל בריא, אבל 95% מהאוכל הבריא שנוא עלי, וגם בדרך כלל תוך פחות מ30 יום מגיע השוקולד ואיתור השבירה.

מאמינה שזה רגשי, למרות שאני לא ילדה...
יש טיפול רגשי להשמנה?
וכמובן שזה בא יחד עם אכילה רגשית (שוקולד בזמנים מסויימים וכו) + היסטוריה הורמונלית של טיפולי פ. (לא, זה לא פלציסטיות, זה הכיתה "הגבוהה" יותר).
לא הייתי שמנה עד לטיפולים.
 
יש לי תחושה שהן דווקא כן שמנות,
פשוט מאחורי המקלדות מי בכלל רואה אותן?
מי מכירה אותן?
גם אני יכולה לכתוב מה שבא לי, מישהי כאן באמת מכירה אותי?
בס"ד

חח חמודה.
אני לא אשכח שטסתי תקופה אחרי שרזיתי והתמונה בדרכון עוד היתה מלפני... בבידוק הוא לא ממש האמין שזאת אני ואחרי שסיפרתי על ההרזיה אז הוא אמר שזה באמת אותם תווי פנים...

ומה שכתבו פה לגבי כח רצון ועבודת מידות זה ממש ככה ומקדם מאוד בעבודת ה'.
 
.

הייתי בת 25.
ומאז שאני זוכרת את עצמי - הייתי עם עודף משקל 😔
הילדות, גיל ההתבגרות, החתונה...
גם אחרי “דיאטת כאסח”, בגיל 18 שקלתי 80 קילו.
וברור שאחרי החתונה - עליתי עם ריביות והצמדה!
הגעתי למשקל שאני אפילו לא מסוגלת לכתוב במספרים.


ואז הגיע הרגע ששבר לי את הלב.
הבן הבכור שלי, בעיניים הכי תמימות, אבל חדות כמו סכין, שאל אותי:
"אמא, למה את שמנה? כל החברים שלי אומרים את זה..."


באותו רגע הבנתי:
אם עד עכשיו השומן כאב לי
מהיום הוא כבר כואב גם להם.


לא משנה כמה פחדתי, כמה התלבטתי,
החלטתי: די. הגיע הזמן!


ולא שיתפתי אף אחד.
לא משפחה, לא חברים.
כי כל החיים אמרו עליי שאני "חלשה", "חסרת שליטה", "לא עומדת בכללים"...
ואני רציתי להוכיח - שאני כן יכולה.
שאני חזקה.
שאני יודעת לשים גבול.

יצאתי למסע.
חיפשתי תורים בכל מקום צפון, דרום לא משנה.
רק שיהיה תור, ורק שאוכל להגיע באוטובוס.

ואז זה קרה! עשיתי את הניתוח (שרוול)
ובתוך שנה ירדתי 55 קילו.
ואני? התעוררתי לחיים חדשים.


עברו מאז 11 שנים.
היו הריונות, היו עליות, היו ירידות...
אבל היום - אני אישה "רגילה".
שומרת. משתדלת. לפעמים עולה קצת, לפעמים יורדת.
אבל הכי חשוב - אני לא נשברת.

פעם? הייתי אוכלת שש פרוסות לחם, שתיים ביצים, טונה שלמה - ויוצאת רעבה (הולכת לחפש קינוח).
היום? אני אוכלת ארוחת בוקר של פרוסת לחם אחת, ביצה, ירקות - ויוצאת שבעה ומרוצה.
ואני מצליחה לשמור -לא לשבוע או חודשים... לשנים!

ואם מישהו אומר שזה זמני - אז מה?
גם עשר שנים של נוחות, ביטחון, ובגדים יפים בחנויות רגילות - שוות כל רגע.


ואם אתה שואל - אז כן, עליתי 4 קילו (במהלך 11 השנים)
אבל גם עם העודף הזה - אני לא חוזרת להיות מי שהייתי.
אני עדיין שומרת. עדיין עומדת. לא נופלת.
ולא מתחרטת אפילו לרגע.


יצאתי להסתובב בעיר.
רחובות מלאים אנשים, תנועה, חיים.
ובאמת קשה להתעלם מזה, לרוב האנשים זה נראה פשוט.
הולכים, עוצרים, אוכלים, נהנים. בלי יותר מדי מחשבות.


ובכל פינה - באמת בכל פינה
גלידריה, אייס קפה, ופל בלגי, פיצה.
עוד חנות, ועוד אחת.
והשאלה פשוט קופצת לבד
למי כל השפע הזה מיועד בעצם?


יש אנשים שעוברים שם, לוקחים משהו קטן,
נהנים מהרגע וממשיכים הלאה.
ואצלי זה אחרת.
לא קנאה, התמודדות.


אצלי כל ביס הוא מחשבה.
כל פינוק הוא חשבון.
לא כי אני לא רוצה ליהנות,
אלא כי הגוף שלי לא מגיב כמו אצל כולם.
מה שאצל אחרים עובר בקלות,
אצלי נשאר. על הגוף, בראש, בלב.


וזה מרגיש לא הוגן.
לא דרמה גדולה, פשוט אמת.
העיר מלאה בהזמנות ליהנות,
אבל לא כולם מוזמנים באותו האופן.
לא כולם יכולים לעצור, לטעום ולהמשיך כאילו כלום.


אני לא מבקשת רחמים,
וגם לא שיסגרו את החנויות.
רק הכרה בזה שיש אנשים שהדרך שלהם מורכבת יותר,
ושהשפע הזה "בשבילם" הוא לא תמיד חגיגה,
לפעמים הוא מאבק יומיומי על איזון ושקט.


ובסוף, בבית,
בחרתי לי פינוק קטן שמתאים לי
יוגורט ללא תוספת סוכר
לא מתוך ויתור,
אלא מתוך שמירה על עצמי.
וואו.
השתכנעתי.
מתחילה לחשוב על זה ברצינות.

יכולה לפרט קצת יותר על התהליך?
 
בס"ד

חח חמודה.
אני לא אשכח שטסתי תקופה אחרי שרזיתי והתמונה בדרכון עוד היתה מלפני... בבידוק הוא לא ממש האמין שזאת אני ואחרי שסיפרתי על ההרזיה אז הוא אמר שזה באמת אותם תווי פנים...

ומה שכתבו פה לגבי כח רצון ועבודת מידות זה ממש ככה ומקדם מאוד בעבודת ה'.
אני דוקא הרגשתי שזה על חשבון עבודת ה'
במיוחד בקורס של מיכל פתאל, כאילו כל כוחות נפשי, כל מרצי, וכל והקאוצ'ינג שהם עשו שם הופנו לנושא הזה...
יסורי מצפון - על רוגאלע קטן שאכלתי

מתי שהוא זה הרגיש לי מעוות לגמרי, ברחתי מהר.
 
נערך לאחרונה ב:
כמעט כל השמנים הצליחו להוריד המון.
הבעיה היא להשאר עם זה לשנים ארוכות.
תנסי להיזכר כמה אנשים עם עודף משקל משמעותי(כלומר נטייה רצינית להשמנה) את מכירה שרזו ושומרים על כך הרבה שנים.
מדגישה, על ידי דיאטה ולא ניתוחים.
מכירה המון שירדו בדיאטה ושומרים על משקל תקין
זה אחרי עבודה ומאמץ ושינוי הרגלי חשיבה ואכילה
וכמו כל מה שכתבתי לעיל בענן זיהוי האכילה הרגשית וכו'
אף אחד לא אומר שקל לשמור על תוצאות ירידה. אבל לומר שזה כעט לא קיים לא נכון.
ויש גם הבדל גדול בין מי שירד והעלה חזרה עד 10% מהירידה שזה תקין לחלוטין בין מי שירד ועלה הכל + וזה בהחלט קשור לכל מה שכתבתי לעיל.
מכירה סביבי לא מעט.

לא דברתי בכלל על ניתוחים
ואגב, מי שלא משנה הרגלי אכילה וחשיבה סביב האוכל, ומוסיף פעילות גופנית כמו שצריך, יעלה בחזרה גם אחרי ניתוח. הוא ירד אבל אחר כך יעלה.
אין חכמות.
ניתוח מאיץ ירידה. הוא מסייע בהחלט
אבל בשורה תחתונה, אחרי הירידה, מי שלא ישמור ולא יאכל נכון ולא יעשה פעילות גופנית וייפול לאכילה רגשית---יעלה ++ גם אחרי ניתוח.

כל מנותח ותיק [שכבר עבר את תקופה האופוריה] יעיד שזה כך
 
גם ברחתי מהקבוצות לעיל......
מה שמעניין אותי שמתי לב שיש ראש שמן
כששואלת חברה שמנה.....איך היה
באירוסין- בר מצוה -נופש וכו
יש כאלו שישר יתייחסו לאוכל
ויש כאלו שמסוגלות לדבר גם על האווירה ועוד
האם זה חינוך, סביבה, או גנטי ?
 
כל פעם שהמנחת הרזייה/דיאטנית הציעה את זה, היה לי קשה להבין...
איזה תחליף זמין, מהיר, מהנה קיים חוץ מלהכניס משהו לפה?
אם את אוהבת שחיה/טיולים/קריאה/צפייה/שיחה עם חברות/להתלבש יפה/אומנות/ציור וכד'
שום דבר מאלה לא יכול להיות מענה רגשי זמין ומיידי באמצע מרוץ היום יום בין מטלה למטלה.
זה לא קל
בהחלט
אבל יש תחליפים. ועם הזמן כשאת מבינה שזה אכילה רגשית ולא צורך אמיתי ואת נמנעת ממנו [בקושי גדול בהתחלה], עם הזמן זה נעשה הרבה יותר קל
אבל צריך להתחיל...
 
.

הייתי בת 25.
ומאז שאני זוכרת את עצמי - הייתי עם עודף משקל 😔
הילדות, גיל ההתבגרות, החתונה...
גם אחרי “דיאטת כאסח”, בגיל 18 שקלתי 80 קילו.
וברור שאחרי החתונה - עליתי עם ריביות והצמדה!
הגעתי למשקל שאני אפילו לא מסוגלת לכתוב במספרים.


ואז הגיע הרגע ששבר לי את הלב.
הבן הבכור שלי, בעיניים הכי תמימות, אבל חדות כמו סכין, שאל אותי:
"אמא, למה את שמנה? כל החברים שלי אומרים את זה..."


באותו רגע הבנתי:
אם עד עכשיו השומן כאב לי
מהיום הוא כבר כואב גם להם.


לא משנה כמה פחדתי, כמה התלבטתי,
החלטתי: די. הגיע הזמן!


ולא שיתפתי אף אחד.
לא משפחה, לא חברים.
כי כל החיים אמרו עליי שאני "חלשה", "חסרת שליטה", "לא עומדת בכללים"...
ואני רציתי להוכיח - שאני כן יכולה.
שאני חזקה.
שאני יודעת לשים גבול.

יצאתי למסע.
חיפשתי תורים בכל מקום צפון, דרום לא משנה.
רק שיהיה תור, ורק שאוכל להגיע באוטובוס.

ואז זה קרה! עשיתי את הניתוח (שרוול)
ובתוך שנה ירדתי 55 קילו.
ואני? התעוררתי לחיים חדשים.


עברו מאז 11 שנים.
היו הריונות, היו עליות, היו ירידות...
אבל היום - אני אישה "רגילה".
שומרת. משתדלת. לפעמים עולה קצת, לפעמים יורדת.
אבל הכי חשוב - אני לא נשברת.

פעם? הייתי אוכלת שש פרוסות לחם, שתיים ביצים, טונה שלמה - ויוצאת רעבה (הולכת לחפש קינוח).
היום? אני אוכלת ארוחת בוקר של פרוסת לחם אחת, ביצה, ירקות - ויוצאת שבעה ומרוצה.
ואני מצליחה לשמור -לא לשבוע או חודשים... לשנים!

ואם מישהו אומר שזה זמני - אז מה?
גם עשר שנים של נוחות, ביטחון, ובגדים יפים בחנויות רגילות - שוות כל רגע.


ואם אתה שואל - אז כן, עליתי 4 קילו (במהלך 11 השנים)
אבל גם עם העודף הזה - אני לא חוזרת להיות מי שהייתי.
אני עדיין שומרת. עדיין עומדת. לא נופלת.
ולא מתחרטת אפילו לרגע.


יצאתי להסתובב בעיר.
רחובות מלאים אנשים, תנועה, חיים.
ובאמת קשה להתעלם מזה, לרוב האנשים זה נראה פשוט.
הולכים, עוצרים, אוכלים, נהנים. בלי יותר מדי מחשבות.


ובכל פינה - באמת בכל פינה
גלידריה, אייס קפה, ופל בלגי, פיצה.
עוד חנות, ועוד אחת.
והשאלה פשוט קופצת לבד
למי כל השפע הזה מיועד בעצם?


יש אנשים שעוברים שם, לוקחים משהו קטן,
נהנים מהרגע וממשיכים הלאה.
ואצלי זה אחרת.
לא קנאה, התמודדות.


אצלי כל ביס הוא מחשבה.
כל פינוק הוא חשבון.
לא כי אני לא רוצה ליהנות,
אלא כי הגוף שלי לא מגיב כמו אצל כולם.
מה שאצל אחרים עובר בקלות,
אצלי נשאר. על הגוף, בראש, בלב.


וזה מרגיש לא הוגן.
לא דרמה גדולה, פשוט אמת.
העיר מלאה בהזמנות ליהנות,
אבל לא כולם מוזמנים באותו האופן.
לא כולם יכולים לעצור, לטעום ולהמשיך כאילו כלום.


אני לא מבקשת רחמים,
וגם לא שיסגרו את החנויות.
רק הכרה בזה שיש אנשים שהדרך שלהם מורכבת יותר,
ושהשפע הזה "בשבילם" הוא לא תמיד חגיגה,
לפעמים הוא מאבק יומיומי על איזון ושקט.


ובסוף, בבית,
בחרתי לי פינוק קטן שמתאים לי
יוגורט ללא תוספת סוכר
לא מתוך ויתור,
אלא מתוך שמירה על עצמי.
נהדר שכתבת
כי זו הוכחה מעולה לכך שגם מי שיורד בניתוח, בסופו של דבר מתמודד אחרי הירידה כמו מי שירד שלא בניתוח.
ההתמודדות מול עליה חזרה במשקל- היא של כולם. דיאטה, ניתוח, זריקות, כדורים וואטאבר.
 
כוונתי שגם אוכל שנחשב בריא והוא משמין כמו פירות טחינה וכד'- לא מכירה מישהו שהשמין מזה, כשאוכלים רק אוכל בריא (צודקת לא דוקא דיאטטי) .
כלומר גם אם אוכלים פירות אז כמה תאכלי פרי או שתיים ? גם אם לא תגבילי את עצמך כמה כבר תרצי ?
כשאוכלים בורקס ושוקולד - בד"כ רוצים עוד ועוד... עד שהבחילה גואה
תתפלאי לשמוע
(אני) ארבעה חודשים (!) של אוכל בריא בלבד! ללא קמחים וללא סוכר
הגוף הרגיש מקסים
ללא עצירויות, השקעה עצומה בהכנת האוכל
ללא ירידה של גרם אחד במשקל
הנה, עכשיו את מכירה
הרזה לא יבין את השמן..
אם באמת יש נטיה להשמנה לא יעזור כמעט שום דבר אלא השקעה אין סופית ושעבוד החיים לאוכל בריא, כושר בלי סוף, ותוספים יקרים ואז אולי משהו ישתנה

בקיצור- משהו שאשה בגילאי לידות וגידול הילדים לא יכולה לעמוד
 
מסכימה מאוד שההשמנה נובעת מהסדר יום הלחוץ והתובעני, גם כי אין זמן להכין את האוכל הבריא וגם מהלחץ!
סוף מעשה במחשבה תחילה
יש המן אוכל שאפשר להכין ראש בדקות ספורות והם מהווים עוגן הצלה לרגעים האלו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה