דיאטה האם קיים בעולם האדם, שהצליח לשמור על משקל תקין, לאורך 30 שנה ברצף?

אז בעצם את מפנה לכיוון של טיפול רגשי
ואני
גם שם הייתי ולא נושעתי:cry:
חוץ מזה ששנה טופפתי בטאפינג (ETF) על נקודות ונאמתי לתת המודע שלי נאומי חוצבי להבות
והוא
לא השתכנע :(
נראה לי שכל השיטות החביבות נכונות לשמנמנות + 20/30
אבל השמנים של ה50+ ????
מה איתנו???
חיבוק רב!
כשיש צורך - טיפול רגשי הוא לפעמים סוג של תנאי מקדים, חיזוק נפשי,
שיאפשר מסוגלות לעשות עבודה על האכילה.
במקומות של מורכבות גדולה - הוא חלק מהטיפול הכולל.
אבל הוא ממש לא בהכרח נדרש,
כלומר: לא הפניתי בדברי לטיפול רגשי (אא"כ דיברת על הפרעות אכילה)

לייצר שינוי באכילה הוא תהליך תזונתי-התנהגותי-רגשי,
אבל הוא לא עונה להגדרה (ולא מחליף) 'טיפול רגשי', שכאמור לפעמים נצרך.

בנוסף,
מטפל רגשי לאו דווקא יודע לעזור בהקשר של האוכל והאכילה,
לצערי שומעת סיפורים על חוויות טיפול שכללו הצעות בנושא -
שבאו בוודאי מתוך רצון טוב או מחשבה שזה דבר נכון,
אבל יצרו את ההפך.
EFT טאפינג מיועד להפחתת סטרס ומתח, להתמודדות רגשית טובה יותר.
שזה דבר נפלא כשלעצמו, לאו דווקא דרך טאפינג.
האם הפחתת סטרס ומתח יכולה לייצר בעקיפין השלכה על המשקל?
לפעמים, אולי.. כשזה מגיע יחד עם שינוי התנהגותי תזונתי,
זה יכול להיות גורם תומך באיזון אכילה רגשית והגברת חווית השליטה באכילה.
האם כל זה בהכרח ייצר ירידה במשקל? - התשובה היא עדיין: לא בהכרח.
לכתוב את זה יותר ברור: זו ממש לא שיטת קסם להרזיה.

חשוב עוד יותר אולי לומר, וזו דעתי בנושא ומה שאני רואה מנסיון - לאו דווקא סביב הכלי הזה:
כל כלי אימוני/מנטאלי/רגשי/התנהגותי, יפה ויעיל במקורו ככל שיהיה,
שזה מגיע יחד עם דיאטה, וכשזה מוכוון דיאטה - זה לא יכול לשנות את העובדה:
- שזו דיאטה
- שדיאטות לא עובדות
יתרה מזו, זה הופך את הכלי הטיפולי/האימוני, או בכלל את עולם האימון/הטיפול -
לעוד משהו להתייאש ממנו, לעוד כשלון ואכזבה בדרך, ומייצר חסם מהאפשרות להיעזר בצורה יעילה בכלים האלו.

'לנאום לתת מודע' - השאלה כנראה מה תוכן הנאומים :)
זה כמו שאקח מיקסר נדיר באיכותו, ואכניס לשם גזרים חיים. שלמים. ואפעיל. המנוע נשבר.
המיקסר הוא לא הבעיה.. נכון?
אפשר לקחת כל כלי טוב, ולשפוך לתוכו תוכן שמייצר את ההפך מהכוונה והמטרה.
אני לא באה לומר שאת זו שעשית משהו 'לא טוב מספיק',
אלא יוצאת מנקודת הנחה שאין לי מושג אלו תוכניות עברת -
אבל ייתכן שרובן או כולן עבדו עד היום באותה שפה, עם תחפושות שונות.

בנוגע לשורה התחתונה - לא כל כך הבנתי מאיפה הוסקה המסקנה,
בכל מקרה אין ספק שמדובר בנושא מורכב ורגיש, שראוי לקבל יחס, מענה וכבוד.
 
@שירי כהן , אם את כאן
אז דבר ראשון תודה על הפודקאסטים שלך הקשבתי והחכמתי ממש :)
אותי מעניין אם יש אישה בעלת עודף משקל גבוה (חריג מהנורמה לצורך העניין..)
שעברה אצלך תהליך אמיתי ועמוק ויצאה מקורס שלך עם הרגשה כ"כ טובה כלפי עצמה והמראה שלה גם אם לא תצליח בעשור הקרוב לרזות במשקל.
מקווה שהובנתי...
 
למה השיטה שלך מתעלמת מירידה במשקל? ומתייחסת אליה כתופעת לוואי.
לרב, אנשים שמנים המטרה של השינוי שהם רוצים להשיג היא ירידה במשקל, אחרת מה אכפת להם להמשיך לאכול כאוות נפשם ?
מתברר שכמות הנושאים שיכולים להתערבב בהודעה אחת,
לא תלויים באורכה של ההודעה :)

יש כאן כמה הנחות שנאמרות כעובדות, ועובדות שנאמרות כהנחות, כמו:
שיש לי שיטה, :)
שבה מתעלמים מירידה במשקל,
(אני מניחה שהכוונה היתה לומר - מהרצון לרדת במשקל)
ושלהתייחס לירידה במשקל כאל תופעת לוואי (מורכבת, מהרבה מאד גורמים),
זו אג'נדה של השיטה, ושזה אומר להתעלם.

יש כאן גם הנחה שאנשים במשקל גבוה 'אוכלים כאוות נפשם',
שכל מה שרוצים אנשים במשקל גבוה להשיג בתהליך זו ירידה במשקל,
ושבמידה ולא תתקיים - לא אכפת להם מאותה אכילה כאוות נפש...
(הו אני חשה שזה נושא לפוסט נפרד)

אז אם אני מנסה לעשות קצת סדר,
את הגישה שאני מקדמת ומאמינה בה - למדתי מאנשי מקצוע טובים וותיקים ממני -
והיא קיימת באופן הולך וגדל בארץ ובעולם כבר די הרבה שנים.
חלק מבסיס הגישה הוא היחס למשקל כמו למה שהוא באמת:
תופעת לוואי מורכבת, מהרבה מאד גורמים, שמיקוד בה כמטרת-על לא רק מתברר כלא יעיל בקרוב למאה אחוז מהמקרים, הוא גם מהווה פוטנציאל נזק בריאותי פיזי ונפשי לאורך זמן, וגורם משמעותי למגמות עליה במשקל הולכות וגוברות עם הזמן.
(אתרגם קלות: דיאטה היא אחד הגורמים לעליה במשקל בטווח הארוך, וזה רק אחד הנזקים)

האם גישה שמתעמתת בכנות עם הנתונים של המציאות כמות שהיא, מהווה 'התעלמות'?
איך היית קוראת לכל תעשיית האשליות שמבססת בכשרון רב את חוסר שביעות הרצון המתמיד של אדם מעצמו - בעיקר של אשה מעצמה, ומנופפת בפנטזיה תוך הסתרת המחיר (לא העלות הכספית) באופן קבוע?
האם 'לעזור' לילד שמנסה לפרוץ עם בימבה את הקיר - לדפוק את הראש שלו בקיר שוב ושוב,
זו התייחסות הולמת, ועזרה?
האם לכוון את הילד להרפות מהקיר ולפנות לכיוון הדלת, זו התעלמות מהרצון שלו?
האם להציע לאדם שרוצה להפטר מכאב כרוני - אבקת קסמים שמטשטשת לרגע, אבל מחמירה את המצב - זה יחס הולם?
האם לשקף לו את המציאות והאפשרויות העומדות בפניו, על כל מחיריהן ומורכבויותיהן - זו התעלמות?
(הוא רוצה שיפסיק לכאוב לו, עכשיו! מה את מציעה פיזיותרפיה וצילומים?)
האם זה בהכרח צריך לבוא עם התעלמות מהאכזבה והתסכול?

הגישה הזו מתמקדת קודם כל במערכת היחסים,
מערכת שלפעמים ספגה כל כך הרבה יחס שיפוטי ופוגע - וצריכה להתאושש..
ובחלקים שיש לנו השפעה ושליטה עליהם, במטרה לייצר שגרת אכילה יציבה, מאוזנת, נעימה,
שאינה דורשת החזקת מעמד ומאבק - אלא מאפשרת לאוכל להפוך להיות משהו פשוט ורגוע,
מתוך חיבור לגוף ולצרכים, וחיזוק/שיפור השיח הפנימי ודימוי הגוף.

אם היה אפשר לפזר ירידה במשקל כבונוס מלמעלה לכל המעוניין, בלי לשלם על זה מחיר -
למה לא?.. את רוצה, שיהיה לך מה שאת רוצה! לא ככה?
הנקודה ש'לארוז' ירידה במשקל - יחד עם התכווננות ליציבות ארוכת טווח באכילה,
לשקט בראש הולך וגדל סביב אוכל, לבטחון וחיבור לתחושות הגוף,
להפחתה והרגעה של החשקים במקום מלחמה בהם, לאיזון אכילה רגשית,
לאפשרות להגדיל את הדאגה והיחס לעצמי ממקום של רצון פשוט בכמה שפחות מאמץ,
וכן - גם ליציבות במשקל בלי לשמור עליו/להלחם בו/לפחד ממנו -
כאילו זה גם יכול להיות בהתכווננות בו זמנית, ואפילו לומר שזה בהכרח אמור לקרות כתוצאה -
זה למכור סבל מתנגש ואינסופי של שני שבילים שאינם יכולים ללכת ביחד,
זה לחבל באפשרות להשיג את כל התוצאות הנ"ל - על כל השפעותיהן המבורכות האפשריות.

האם כתוצאה מכל הנ"ל יכולה לפעמים לקרות, כתופעת לוואי, ירידה במשקל?
כן, לפעמים יכולה, לא בהכרח. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים משתנים. זה לא תלוי באיכות ועומק העבודה שאנחנו עושים - זה פשוט הרבה פחות תלוי בנו ממה שנדמה לנו, וממה שהורגלנו-למדנו לחשוב.

וזו הנקודה שאני חשה שדיברתי הרבה יותר מדי ואין לי מושג אם מישהו קורא.
 
לפני החלטה על זריקות הרזיה.
האם באמת קיים דרך טבעית לשנות הרגלי אכילה לאורך זמן!!!

לא מעניין אותי דיאטות קסם
לא מעניין אותי חוגים ומנטורים
לא מעניין אותי פורמולות טבעיות וכל מיני מילים יפות.

מעניין אותי האם יש בעולם כולו, אדם עם נטייה להשמנה, שהצליח לשנות הרגלי חיים בצורה טבעית, ושמר על משקל תקין לאורך כל ימי הבגרות מגיל 20 עד גיל 50 ברצף.

אם אין
נתחיל זריקות הרזייה.
בגדול וכמי שמבין בזה. כנראה שS לא תהיה
אין מה לעשות ועם זה צריך להשלים.
לשמור על משקל תקין וסביר אפשר אך עם הרבה כח.
סליחה על הסקפטיות.
 
@שירי כהן , אם את כאן
אז דבר ראשון תודה על הפודקאסטים שלך הקשבתי והחכמתי ממש :)
אותי מעניין אם יש אישה בעלת עודף משקל גבוה (חריג מהנורמה לצורך העניין..)
שעברה אצלך תהליך אמיתי ועמוק ויצאה מקורס שלך עם הרגשה כ"כ טובה כלפי עצמה והמראה שלה גם אם לא תצליח בעשור הקרוב לרזות במשקל.
מקווה שהובנתי...
1. שנאה עצמית וחוסר קבלה לא הוכיחו את עצמם עד היום כגורמים יעילים לירידה במשקל,
לבחירות מיטיבות סביב אוכל, לשליטה עצמית מוגברת או להתנהגויות מקדמות בריאות באופן כללי.
2. קבלה עצמית, חמלה וחיבור, גמישות מחשבתית ואימוץ תפיסות עולם בוגרות, מקדמות ומיטיבות -
כל אלו הם משפרי חיים במידה רבה שקשה לתאר אותה.

כל אלו אינם אומרים 'שביעות רצון מוחלטת מכל פרט בחיי',
הם גם אינם אומרים אהבה עצמית נצחית ומושלמת, פרפרים ואושר, כך בדיוק אני רוצה להיראות בלי שום שינוי, לא אכפת לי מהמשקל וזה לא מעניין אותי, ו - - (נראה לי הובנתי)
זה לא אומר שאין כאב, קושי או תסכול.
זה אומר שהמשקל פחות ופחות מנהל אותי, פחות ופחות 'מחליט' על המצב רוח שלי, על הבחירות שלי סביב אוכל או פעילות גופנית או מערכות יחסים, או קניית בגדים חדשים, או כל דבר אחר שאולי עד היום היה בעמדת 'המתנה' - ואני מתחילה להרשות לעצמי לחיות ביום הזה ממש, בלי תנאי ותלות במראה, מבנה, צורת, נפח ומשקל הגוף שלי.
זה אומר שיש לי מערכת יחסים נעימה וטובה יותר עם הגוף -
גם אם הייתי רוצה שייראה אחרת, גם (וזה לא קשור לגודל ומראה) ברגעים ובימים שקשה לי איתו יותר.
זה אומר שאני מפתחת חוסן פנימי שלא תלוי בנתונים חיצוניים, שמאפשר לי להשאר יותר יציבה ופחות מטולטלת מכל רוח.
זה כל כך לא שחור ולבן, ואין לנו נבואה לדעת מה יהיה בעשור הקרוב, או מחר...
אם אנחנו חיים יותר ברגע הזה ופחות עסוקים בנבואות ובחישבונים האלו,
כבר דברים טובים יותר קורים.
 
@שירי כהן , אם את כאן
אז דבר ראשון תודה על הפודקאסטים שלך הקשבתי והחכמתי ממש :)
אותי מעניין אם יש אישה בעלת עודף משקל גבוה (חריג מהנורמה לצורך העניין..)
שעברה אצלך תהליך אמיתי ועמוק ויצאה מקורס שלך עם הרגשה כ"כ טובה כלפי עצמה והמראה שלה גם אם לא תצליח בעשור הקרוב לרזות במשקל.
מקווה שהובנתי...
ועוד - אולי - לחדש לך, במילה אחת קטנה.. (טוב, במשפט)
דימוי הגוף שלנו תלוי כל כך מעט בשאלת הגודל הפיזי
נדמה לנו שבירידה במשקל טמונה שביעות הרצון,
אבל המציאות מראה שלא כן הדבר.
השאלה שלך בעצם יכולה להיות רלוונטית לכל אשה בכל משקל גוף,
שמגיעה עם קושי מול עצמה ועם חוסר שביעות רצון,
אבל אני גם מבינה לגמרי מאיפה השאלה מגיעה.
 
מתברר שכמות הנושאים שיכולים להתערבב בהודעה אחת,
לא תלויים באורכה של ההודעה :)

יש כאן כמה הנחות שנאמרות כעובדות, ועובדות שנאמרות כהנחות, כמו:
שיש לי שיטה, :)
שבה מתעלמים מירידה במשקל,
(אני מניחה שהכוונה היתה לומר - מהרצון לרדת במשקל)
ושלהתייחס לירידה במשקל כאל תופעת לוואי (מורכבת, מהרבה מאד גורמים),
זו אג'נדה של השיטה, ושזה אומר להתעלם.

יש כאן גם הנחה שאנשים במשקל גבוה 'אוכלים כאוות נפשם',
שכל מה שרוצים אנשים במשקל גבוה להשיג בתהליך זו ירידה במשקל,
ושבמידה ולא תתקיים - לא אכפת להם מאותה אכילה כאוות נפש...
(הו אני חשה שזה נושא לפוסט נפרד)

אז אם אני מנסה לעשות קצת סדר,
את הגישה שאני מקדמת ומאמינה בה - למדתי מאנשי מקצוע טובים וותיקים ממני -
והיא קיימת באופן הולך וגדל בארץ ובעולם כבר די הרבה שנים.
חלק מבסיס הגישה הוא היחס למשקל כמו למה שהוא באמת:
תופעת לוואי מורכבת, מהרבה מאד גורמים, שמיקוד בה כמטרת-על לא רק מתברר כלא יעיל בקרוב למאה אחוז מהמקרים, הוא גם מהווה פוטנציאל נזק בריאותי פיזי ונפשי לאורך זמן, וגורם משמעותי למגמות עליה במשקל הולכות וגוברות עם הזמן.
(אתרגם קלות: דיאטה היא אחד הגורמים לעליה במשקל בטווח הארוך, וזה רק אחד הנזקים)

האם גישה שמתעמתת בכנות עם הנתונים של המציאות כמות שהיא, מהווה 'התעלמות'?
איך היית קוראת לכל תעשיית האשליות שמבססת בכשרון רב את חוסר שביעות הרצון המתמיד של אדם מעצמו - בעיקר של אשה מעצמה, ומנופפת בפנטזיה תוך הסתרת המחיר (לא העלות הכספית) באופן קבוע?
האם 'לעזור' לילד שמנסה לפרוץ עם בימבה את הקיר - לדפוק את הראש שלו בקיר שוב ושוב,
זו התייחסות הולמת, ועזרה?
האם לכוון את הילד להרפות מהקיר ולפנות לכיוון הדלת, זו התעלמות מהרצון שלו?
האם להציע לאדם שרוצה להפטר מכאב כרוני - אבקת קסמים שמטשטשת לרגע, אבל מחמירה את המצב - זה יחס הולם?
האם לשקף לו את המציאות והאפשרויות העומדות בפניו, על כל מחיריהן ומורכבויותיהן - זו התעלמות?
(הוא רוצה שיפסיק לכאוב לו, עכשיו! מה את מציעה פיזיותרפיה וצילומים?)
האם זה בהכרח צריך לבוא עם התעלמות מהאכזבה והתסכול?

הגישה הזו מתמקדת קודם כל במערכת היחסים,
מערכת שלפעמים ספגה כל כך הרבה יחס שיפוטי ופוגע - וצריכה להתאושש..
ובחלקים שיש לנו השפעה ושליטה עליהם, במטרה לייצר שגרת אכילה יציבה, מאוזנת, נעימה,
שאינה דורשת החזקת מעמד ומאבק - אלא מאפשרת לאוכל להפוך להיות משהו פשוט ורגוע,
מתוך חיבור לגוף ולצרכים, וחיזוק/שיפור השיח הפנימי ודימוי הגוף.

אם היה אפשר לפזר ירידה במשקל כבונוס מלמעלה לכל המעוניין, בלי לשלם על זה מחיר -
למה לא?.. את רוצה, שיהיה לך מה שאת רוצה! לא ככה?
הנקודה ש'לארוז' ירידה במשקל - יחד עם התכווננות ליציבות ארוכת טווח באכילה,
לשקט בראש הולך וגדל סביב אוכל, לבטחון וחיבור לתחושות הגוף,
להפחתה והרגעה של החשקים במקום מלחמה בהם, לאיזון אכילה רגשית,
לאפשרות להגדיל את הדאגה והיחס לעצמי ממקום של רצון פשוט בכמה שפחות מאמץ,
וכן - גם ליציבות במשקל בלי לשמור עליו/להלחם בו/לפחד ממנו -
כאילו זה גם יכול להיות בהתכווננות בו זמנית, ואפילו לומר שזה בהכרח אמור לקרות כתוצאה -
זה למכור סבל מתנגש ואינסופי של שני שבילים שאינם יכולים ללכת ביחד,
זה לחבל באפשרות להשיג את כל התוצאות הנ"ל - על כל השפעותיהן המבורכות האפשריות.

האם כתוצאה מכל הנ"ל יכולה לפעמים לקרות, כתופעת לוואי, ירידה במשקל?
כן, לפעמים יכולה, לא בהכרח. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים משתנים. זה לא תלוי באיכות ועומק העבודה שאנחנו עושים - זה פשוט הרבה פחות תלוי בנו ממה שנדמה לנו, וממה שהורגלנו-למדנו לחשוב.

וזו הנקודה שאני חשה שדיברתי הרבה יותר מדי ואין לי מושג אם מישהו קורא.
אבל כל היחסים השליליים שיש לאנשים סביב אוכל- זה רק בגלל המשקל, אם המשקל לא היה מהווה בעיה, לאף אחד לא היו מסתבכים היחסים עם האוכל, ברור שהכל סביב המשקל
ואת בעצם אומרת שמי שרצה להיות רזה לא בהכרח יכול להגשים את המשאלה שלו, הוא רק יכול להחזיר לעצמו את היחס התקין סביב האוכל, זה די מדכא...
 
ועוד - אולי - לחדש לך, במילה אחת קטנה.. (טוב, במשפט)
דימוי הגוף שלנו תלוי כל כך מעט בשאלת הגודל הפיזי
נדמה לנו שבירידה במשקל טמונה שביעות הרצון,
אבל המציאות מראה שלא כן הדבר.
השאלה שלך בעצם יכולה להיות רלוונטית לכל אשה בכל משקל גוף,
שמגיעה עם קושי מול עצמה ועם חוסר שביעות רצון,
אבל אני גם מבינה לגמרי מאיפה השאלה מגיעה.
אוקיי...
אני לפחות עכשיו מבינה שאני לא מבינה;)
ושזו תורה גדולה, בכל אופן נשמע מרתק!!
 
לדעתי השינוי צריך להיות בראש
הרי ברור שאי אפשר להמשיך עם אותה שגרת חיים ולצפות לתוצאה שונה
יש כמה קורסים שעוסקים בזה כגון רזה לנצח ועוד
אבל כולם מודים שצריך לעשות שינוי מסוים ולהתמיד בו, אחרת אין סיבה שהתוצאה תחזיק מעמד
ולכן כל השיטות שמתנגדות לטבע שלנו כמו 8/16 קיטו וכו' אחרי תקופה מתייאשים
צריך לחפש שיטות שהשינוי הוא בעיקר בראש, עם הבנה, שיהיה לנו את הכוח להתמיד
שינוי בראש זה התנגדות חזקה ביותר לטבע, ואני לא מאמינה בו!
גם השמנים הבודדים שרזו ומצליחים איכשהו לשמור על המשקל שנים רבות, מודים שהם עדיין בבמלחמה עקובה מדם יום יום.
 
ועוד - אולי - לחדש לך, במילה אחת קטנה.. (טוב, במשפט)
דימוי הגוף שלנו תלוי כל כך מעט בשאלת הגודל הפיזי
נדמה לנו שבירידה במשקל טמונה שביעות הרצון,
אבל המציאות מראה שלא כן הדבר.
השאלה שלך בעצם יכולה להיות רלוונטית לכל אשה בכל משקל גוף,
שמגיעה עם קושי מול עצמה ועם חוסר שביעות רצון,
אבל אני גם מבינה לגמרי מאיפה השאלה מגיעה.
תעיד לך כל שמנה שעשתה דיאטה והתחילה לאהוב את עצמה, התחילה לרצות להסתכל במראה, הדימוי גוף שלה השתנה מקצה אל קצה.. בעוד שכשהייתה שמנה שנאה והתביישה במראה שלה..
כמובן שכל זה לא נמשך זמן רב ובסוף מפסיקים עם הדיאטה, משמינים ומתחילים שוב לברוח מהמראה ומחנויות הבגדים.
 
תעיד לך כל שמנה שעשתה דיאטה והתחילה לאהוב את עצמה, התחילה לרצות להסתכל במראה, הדימוי גוף שלה השתנה מקצה אל קצה.. בעוד שכשהייתה שמנה שנאה והתביישה במראה שלה..
כמובן שכל זה לא נמשך זמן רב ובסוף מפסיקים עם הדיאטה, משמינים ומתחילים שוב לברוח מהמראה ומחנויות הבגדים.
התרבות של 'אלילות הגוף' והאדרת והעצמת הרזון קשורה לתרבות המערבית שאנחנו חיים בה, ולא למשקל, ועובדה היא שהרבה מאוד נשים שבעיני נשים שמנות ייחשבו כרזות מקלות, שואפות כל הזמן לעוד ירידה ועוד חיטוב, שאז אולי סוף סוף תרגשנה טוב עם המראה שלהן. אין לך את הגיסה/חברה הזו שאומרת 'יואו איך השמנתי אני חייבת דיאטת כאסח' והיא שוקלת 58 וצריכה לרדת ל55? לי יש. והיא באמת מרגישה רע עם עצמה.
יעיד המגזר הכללי שבני הנוער שבו סובלים מאוד מסגידה למראה המושלם שלא קיים כמעט אצל אף אחד, אלא רק עם פילטרים ברשתות, וכמה אנורקסיה והפרעות אכילה התפתחו בגלל זה, ואפילו מקרים של אובדנות.
דימוי עצמי וגופני הוא הרבה יותר רחב ולא שייך רק ל'קהילת השמנים'.
מציעה מעומק הלב לא לשלול על הסף את הזהב הטהור שהובא כאן באריכות בדבריה של שירי. זו אולי נשמעת שפה זרה למי שלא התחילה להעמיק, אבל מי שתתחיל מובטח לה תהליך מיטיב שסופו שלווה. (ולא בהכרח ירידה במשקל, כי כפי שהוסבר באריכות זה מורכב ואף אחד לא יכול להבטיח דבר כזה. זה כן יכול להיות תופעת לוואי של איזון מבפנים ושל אכילה קשובה.)
 
אבל כל היחסים השליליים שיש לאנשים סביב אוכל- זה רק בגלל המשקל, אם המשקל לא היה מהווה בעיה, לאף אחד לא היו מסתבכים היחסים עם האוכל, ברור שהכל סביב המשקל
ואת בעצם אומרת שמי שרצה להיות רזה לא בהכרח יכול להגשים את המשאלה שלו, הוא רק יכול להחזיר לעצמו את היחס התקין סביב האוכל, זה די מדכא...
זה נכון שאחד הנושאים הראשיים שאפשר לשמוע מהרבה אנשים שחווים קושי סביב אוכל,
זה נושא המשקל.
אבל - לא כל מי שיש לו מערכת יחסים מורכבת עם אוכל - יש לו משקל גבוה,
לא כל מי שיש לו משקל גבוה - יש לו מערכת יחסים מורכבת עם אוכל,
אין צורה חיצונית למערכת היחסים הזו..
אפשר להזכר בחוויות עבר בדיאטות, ולשאול את עצמנו האם כשהמשקל ירד -
אכן כל הבעיות נפתרו, האישיו סביב אוכל נרגע, השקט בראש גדל, הבטחון התחזק.. או שלא.
המציאות - כמו שהמדע והמחקר כיום יודעים לומר לנו עליה -
אומרת שאנשים שונים נולדים בגופים שונים,
לא כל אחד יכול להיות שמן, לא כל אחד יכול להיות רזה.
להכיר במציאות זו התפכחות שיכולה להכאיב,
וזה לפעמים ממש סוג של אבל, של פרידה.
מה שקורה אחר כך - זו התאוששות, ופניה לאפיקים מיטיבים אפשריים,
שחרור מהמון סבל וכאב, ושיפור איכות החיים בכל כך הרבה רבדים.
אפשר גם לא להכיר במציאות, להתעלם ממנה, להכחיש אותה, לכעוס עליה ולהלחם בה -
רק שזה מביא לכאב גדול פי כמה..
 
תעיד לך כל שמנה שעשתה דיאטה והתחילה לאהוב את עצמה, התחילה לרצות להסתכל במראה, הדימוי גוף שלה השתנה מקצה אל קצה.. בעוד שכשהייתה שמנה שנאה והתביישה במראה שלה..
כמובן שכל זה לא נמשך זמן רב ובסוף מפסיקים עם הדיאטה, משמינים ומתחילים שוב לברוח מהמראה ומחנויות הבגדים.
אני חושבת שאין דרך לאגד דעות, תחושות ומחשבות של אנשים -
על בסיס נתון פיזי וניראות חיצונית,
ממש כמו שאי אפשר לומר 'תעיד כל רזה ש' (יהיה המשך המשפט אשר יהיה),
או כל גבוהה/נמוכה/בהירה/כהה.

לגופו של ענין,
מעידות הרבה נשים שחוו ירידה במשקל במסגרת דיאטות -
על תחושת היי ואופוריה, וגם על תחושת דכדוך, עצב וחולשה,
על סחרור והתרגשות, ועל פחד וחרדה מלאבד את זה,
על בושה, חוסר נוחות, תחושת זרות ו'שקר' עצמי,
על לגלות כמה עדיין קשה לי עם הגוף שלי
באמת שכל אחת יכולה לספר סיפור משלה עם חוויות שונות והפוכות.

אחת המתנות בעבודה על מערכת היחסים היא,
שגם במידה ומתקיימת ירידה במשקל -
זה לא מנהל אותי.
לא מכניס אותי לסף ריגוש מטלטל,
לא על זה יושב הערך שלי, הצדקת הקיום שלי,
הבחירות שלי באכילה, הבחירות החברתיות,
זה לא מותנה ולא תלוי.
אני לא שווה יותר אם ירדתי במשקל, אני לא שווה פחות אם עליתי.
(לכן אם זה התקיים בצורה בריאה - יש לזה גם יותר סיכוי להשתמר.)
 
אני חושבת שאין דרך לאגד דעות, תחושות ומחשבות של אנשים -
על בסיס נתון פיזי וניראות חיצונית,
ממש כמו שאי אפשר לומר 'תעיד כל רזה ש' (יהיה המשך המשפט אשר יהיה),
או כל גבוהה/נמוכה/בהירה/כהה.

לגופו של ענין,
מעידות הרבה נשים שחוו ירידה במשקל במסגרת דיאטות -
על תחושת היי ואופוריה, וגם על תחושת דכדוך, עצב וחולשה,
על סחרור והתרגשות, ועל פחד וחרדה מלאבד את זה,
על בושה, חוסר נוחות, תחושת זרות ו'שקר' עצמי,
על לגלות כמה עדיין קשה לי עם הגוף שלי
באמת שכל אחת יכולה לספר סיפור משלה עם חוויות שונות והפוכות.

אחת המתנות בעבודה על מערכת היחסים היא,
שגם במידה ומתקיימת ירידה במשקל -
זה לא מנהל אותי.
לא מכניס אותי לסף ריגוש מטלטל,
לא על זה יושב הערך שלי, הצדקת הקיום שלי,
הבחירות שלי באכילה, הבחירות החברתיות,
זה לא מותנה ולא תלוי.
אני לא שווה יותר אם ירדתי במשקל, אני לא שווה פחות אם עליתי.
(לכן אם זה התקיים בצורה בריאה - יש לזה גם יותר סיכוי להשתמר.)
מה הכוונה משקל שנכון לגוף ונח לו ?- יש גוף שנכון לו להיות שמן ? (במונחי BMI) - זה הרי לא בריא ועלול להוביל להרבה מחלות
 
שינוי בראש זה התנגדות חזקה ביותר לטבע, ואני לא מאמינה בו!
גם השמנים הבודדים שרזו ומצליחים איכשהו לשמור על המשקל שנים רבות, מודים שהם עדיין בבמלחמה עקובה מדם יום יום.
נכון
אבל זה רק כשאנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים ומקבלים את הדיאטה כחוק, כמו לא לאכול 18 שעות ביום, למה? ככה! ותוך חודשיים בועטים בהכל כי זה נגד הטבע
אבל כשעושים שינוי בראש ומבינים את מה שאנחנו עושים, כמו למשל למה אנחנו מנשנשים ומה זה גורם וכו וכו, יש לנו יותר כוח להתמיד בשינוי וזה כבר מלחמה לא כזאת קשה!!!!
 
נכון
אבל זה רק כשאנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים ומקבלים את הדיאטה כחוק, כמו לא לאכול 18 שעות ביום, למה? ככה! ותוך חודשיים בועטים בהכל כי זה נגד הטבע
אבל כשעושים שינוי בראש ומבינים את מה שאנחנו עושים, כמו למשל למה אנחנו מנשנשים ומה זה גורם וכו וכו, יש לנו יותר כוח להתמיד בשינוי וזה כבר מלחמה לא כזאת קשה!!!!
מעניין אם את מדברת מנסיון של שמנה אמיתית.
כמעט כל השמנים שאני מכירה, למדו והיו באינספור סדנאות וחוגי הרזיה, וקראו ושמעו המון חומר בנושא, כך שיודעים את הנושא על בוריו ולא כסדרה של חוקים יבשים.
לא חושבת בכלל שיש אדם בוגר שלא מבין מה האוכל עושה וגורם וכד'
אולי את מתכוונת לילדים קטנים שאומרים להם כחוק מה כן בריא ומה לא.
בקיצור, הקושי הנוראי לרזות הוא בשום אופן לא עניין של חוסר ידע!!!
ועם כל זאת המלחמה קשה ביותר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה