די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.איזה רעיונות יש להעמיד במקום בגיל כזה?
מה אתם עושים כשהם עושים בדווקא?
מה ניתן לעשות כשהם פשוט מצפצפים עליך במודעות כמובן?
ומה הדרך הנכונה להשליט משמעת בגיל כזה?
אשמח שיעלו פה רעיונות וטיפים איך אתם מתמודדים
איזה יפת נפש..די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.
להעמיד במקום!
עושים בדווקא!
מצפצפים במודעות!
השלטת (!) משמעת.
והילד בן שנתיים ):
ניכר מהדברים גישה מאד נוקשה לחיים ויחסים בינאישיים פטרוניים.
התינוק הוא מראה של ההורה!
זכרו- חינוך מתחיל בחינוך עצמי,
רכות וחמלה יעשו טוב לכם ולתינוק המתפתח....
כאן השאלה- איך מציבים גבולות בגיל כזה?אין ספק שילדים בגיל הזה עושים דווקא
כחלק מההתפתחות שלהם
זה גיל של בדיקת גבולות
וזה גיל שהם צריכים מבוגרים חזקים, בשביל בריאות נפשם שלא מתפשרים על גבולות
גם אם הכי מנימליים
אני לא חושבת שמדובר בנוקשות,די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.
להעמיד במקום!
עושים בדווקא!
מצפצפים במודעות!
השלטת (!) משמעת
והילד בן שנתיים ):
ניכר מהדברים גישה מאד נוקשה לחיים ויחסים בינאישיים פטרוניים.
התינוק הוא מראה של ההורה!
זכרו- חינוך מתחיל בחינוך עצמי,
רכות וחמלה יעשו טוב לכם ולתינוק המתפתח....
די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.
להעמיד במקום!
עושים בדווקא!
מצפצפים במודעות!
השלטת (!) משמעת.
והילד בן שנתיים ):
ניכר מהדברים גישה מאד נוקשה לחיים ויחסים בינאישיים פטרוניים.
התינוק הוא מראה של ההורה!
זכרו- חינוך מתחיל בחינוך עצמי,
רכות וחמלה יעשו טוב לכם ולתינוק המתפתח....
איזה יפת נפש..
תודה על המחמאות
מה את עושה אם ילדך בן השלוש אוטוטו חלאקה
עושה לך בדווקא ונגיד מרוקן את המגירת בגדים שוב ושוב ולא שם עליך
חוץ מלראות בו את המראה שלך...
מה את עושה במקרה כזה?
אני חושבת שהדיון הזה הגיע מההגדרה "עושה בדווקא" או "מצפצף".אני לא חושבת שמדובר בנוקשות,
לדעתי זה חוסר ידע.
גם אני אצל הבכור שלי הייתי בטוחה שהוא עושה דווקא
ונהנה לצפצף עליי ועל מה שאני אומרת.
בהמשך כשגם הילד נוסף התנהג כך, הבנתי שזה לא בא ממקום כזה,
באמת קשה שילד עושה שוב ושוב דברים מכעיסים.
ב”ה הילדים שלי חכמים וניכר עליהם שהם מבינים, ולמרות זאת עושים,
ולכן יוצרת התחושה של החוסר הקשבה
לדעתי פשוט לחכות באורך רוח שיגדל,
אין מה לעשות זה הגיל.
אפשר להסביר שוב ושב בטון רציני שיבין שאת לא מרשה לעשות.....
אבל אין מה לכעוס עליו, זה לא בכוונה.
זה אכן מאד מבהיל בילד ראשון.איזה רעיונות יש להעמיד במקום בגיל כזה?
מה אתם עושים כשהם עושים בדווקא?
מה ניתן לעשות כשהם פשוט מצפצפים עליך במודעות כמובן?
ומה הדרך הנכונה להשליט משמעת בגיל כזה?
אשמח שיעלו פה רעיונות וטיפים איך אתם מתמודדים
מרחיבה את זה.אני חושבת שהדיון הזה הגיע מההגדרה "עושה בדווקא" או "מצפצף".
הילד בודק גבולות, זה וודאי, אבל הוא לא רוצה לעצבן, אין קשר, הוא פשוט מתיחס רק לעצמו ולא להורים.
הוא לא חושב על ההורים ברגע הזה, ולא "לא שם עליהם".
המחשבה שלו מתמקדת בו, לא באחר, ילד זה דבר מאוד אנוכי.
כשהוא יבין מה קורה לו כשהוא עושה X הוא יפסיק לעשות אותו, זה לא יקרה כשיראו לו מה קורה להורים שלו אלא רק מה קורה לו עצמו.
מה הוא מפסיד או מרויח מהתנהגות מסוימת. זה מה שמשמעותי לו.
למה צוטטתי?אני חושבת שהדיון הזה הגיע מההגדרה "עושה בדווקא" או "מצפצף".
הילד בודק גבולות, זה וודאי, אבל הוא לא רוצה לעצבן, אין קשר, הוא פשוט מתיחס רק לעצמו ולא להורים.
הוא לא חושב על ההורים ברגע הזה, ולא "לא שם עליהם".
המחשבה שלו מתמקדת בו, לא באחר, ילד זה דבר מאוד אנוכי.
כשהוא יבין מה קורה לו כשהוא עושה X הוא יפסיק לעשות אותו, זה לא יקרה כשיראו לו מה קורה להורים שלו אלא רק מה קורה לו עצמו.
מה הוא מפסיד או מרויח מהתנהגות מסוימת. זה מה שמשמעותי לו.
לאור ריבוי טעיות ההבנתהניסוחים משקפים תפיסות שמבוססות על הבנה מוטעית של היכולות הקוגניטיביות והרגשיות של ילדים בגיל הזה.
כדאי ללמוד קצת על התפתחות ה-theory of mind (תיאוריית תודעה) של ילדים. זה שופך אור אחר לגמרי על ההתנהגויות שלהם.
ילד בגיל שלוש בקושי מתחיל להבין שמה שאחרים יודעים וחושבים זה משהו נפרד ממה שהוא חושב ויודע. בגיל שנתיים זה בכלל רחוק ממנו שנות אור.
כדי לעשות "דווקא", ילד צריך להבין ברמה בסיסית לפחות את המחשבות והרגשות של ההורה. בגיל שלוש ילד בכלל לא מבין שההורים כועסים או מתוסכלים מזה שהוא שופך את המגירה על הרצפה. הוא לא שופך דווקא, הוא שופך כי זה כיף. הוא שופך כי לא מבין מה זה "לא" או "אסור". זה לא "מצפצף" באותו מובן שילד גדול יותר מבין את האיסור ובוחר לעבור עליו, זה עדיין חוסר הבנה של הרעיון וחוסר יכולת לדחות סיפוקים.
כשמבינים את זה, ועוד דברים מהסוג הזה על ההתפתחות של ילדים, מסתכלים לגמרי אחרת על "חינוך". זה לא שאלה של משמעת וסמכות, זה שלב הרבה יותר פרימיטיבי.
בשלב הזה צריך לעזור לילדים ללמוד לדחות סיפוקים, ולהבין את המשמעות של "לא" באמצעות זה שכשאוסרים עליהם משהו, גם מונעים מהם לעשות אותו.
הילד שופך את המגירה? להגיד לו "לא" ולהרחיק. בסוף הוא ילמד ש"לא" פירושו שצריך להפסיק את הפעולה ויתחיל להפסיק מעצמו. כמו כן, להיות מאד ברורים מה בדיוק אוסרים. ילדים יכולים להיות מאד ספציפיים בפרשנות שלהם לאיסורים (ושוב - זה לא בכוונה. הם לא מבדילים בין עיקר לטפל כמו שאנחנו חושבים על זה). לצורך העניין אם אומרים לא לילד ששפך את המגירה, הוא ישפוך עכשיו בדרך אחרת, ומבחינתו הוא הפסיק את הפעולה שאמרת עליה לא.
גם טווח הקשב וסף התסכול בגיל הזה נמוכים מאד, מה שמאד עוזר הוא להפנות לאפיקים חיוביים. אמרת לא לשפוך את המגירה, עכשיו להציע מה כן עושים. לפעמים ילד ממשיך בפעילות רק בגלל שהוא לא יודע מה לעשות במקום זה. זה שינוי כיוון שצריך איזה סוויצ' במוח, לפעמים צריך עזרה.
לדעתי הוא פשוט רואה שזה מוציא אותך משלוותך ולכן ממשיך בפעולה הזאת . אני הייתי עושה ניסיון להראות לו שזה לא מעסיק אותי בכלל לא נותנת לזה מקום לפחות שבוע לנסות ולראות איך זה משפיע.. בצורה טכנית מרימה ומכניסה לארון את הבגדים וממשיכה ביום. ולהיות רכה כלפיו עם עין טובה עליו . נוקשות וקשיחות רק מגביר את החוצפה .איזה יפת נפש..
תודה על המחמאות
מה את עושה אם ילדך בן השלוש אוטוטו חלאקה
עושה לך בדווקא ונגיד מרוקן את המגירת בגדים שוב ושוב ולא שם עליך
חוץ מלראות בו את המראה שלך...
מה את עושה במקרה כזה?
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים