התייעצות איך אתם מחנכים פעוטים בגיל 2-3?

  • הוסף לסימניות
  • #1
איזה רעיונות יש להעמיד במקום בגיל כזה?
מה אתם עושים כשהם עושים בדווקא?
מה ניתן לעשות כשהם פשוט מצפצפים עליך במודעות כמובן?
ומה הדרך הנכונה להשליט משמעת בגיל כזה?
אשמח שיעלו פה רעיונות וטיפים איך אתם מתמודדים
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
איזה רעיונות יש להעמיד במקום בגיל כזה?
מה אתם עושים כשהם עושים בדווקא?
מה ניתן לעשות כשהם פשוט מצפצפים עליך במודעות כמובן?
ומה הדרך הנכונה להשליט משמעת בגיל כזה?
אשמח שיעלו פה רעיונות וטיפים איך אתם מתמודדים
די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.

להעמיד במקום!
עושים בדווקא!
מצפצפים במודעות!
השלטת (!) משמעת.

והילד בן שנתיים ):

ניכר מהדברים גישה מאד נוקשה לחיים ויחסים בינאישיים פטרוניים.

התינוק הוא מראה של ההורה!

זכרו- חינוך מתחיל בחינוך עצמי,
רכות וחמלה יעשו טוב לכם ולתינוק המתפתח....
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אין ספק שילדים בגיל הזה עושים דווקא
כחלק מההתפתחות שלהם
זה גיל של בדיקת גבולות
וזה גיל שהם צריכים מבוגרים חזקים, בשביל בריאות נפשם שלא מתפשרים על גבולות
גם אם הכי מנימליים
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.

להעמיד במקום!
עושים בדווקא!
מצפצפים במודעות!
השלטת (!) משמעת.

והילד בן שנתיים ):

ניכר מהדברים גישה מאד נוקשה לחיים ויחסים בינאישיים פטרוניים.

התינוק הוא מראה של ההורה!

זכרו- חינוך מתחיל בחינוך עצמי,
רכות וחמלה יעשו טוב לכם ולתינוק המתפתח....
איזה יפת נפש..
תודה על המחמאות
מה את עושה אם ילדך בן השלוש אוטוטו חלאקה
עושה לך בדווקא ונגיד מרוקן את המגירת בגדים שוב ושוב ולא שם עליך
חוץ מלראות בו את המראה שלך...
מה את עושה במקרה כזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אין ספק שילדים בגיל הזה עושים דווקא
כחלק מההתפתחות שלהם
זה גיל של בדיקת גבולות
וזה גיל שהם צריכים מבוגרים חזקים, בשביל בריאות נפשם שלא מתפשרים על גבולות
גם אם הכי מנימליים
כאן השאלה- איך מציבים גבולות בגיל כזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.

להעמיד במקום!
עושים בדווקא!
מצפצפים במודעות!
השלטת (!) משמעת

והילד בן שנתיים ):

ניכר מהדברים גישה מאד נוקשה לחיים ויחסים בינאישיים פטרוניים.

התינוק הוא מראה של ההורה!

זכרו- חינוך מתחיל בחינוך עצמי,
רכות וחמלה יעשו טוב לכם ולתינוק המתפתח....
אני לא חושבת שמדובר בנוקשות,
לדעתי זה חוסר ידע.
גם אני אצל הבכור שלי הייתי בטוחה שהוא עושה דווקא
ונהנה לצפצף עליי ועל מה שאני אומרת.
בהמשך כשגם הילד נוסף התנהג כך, הבנתי שזה לא בא ממקום כזה,
באמת קשה שילד עושה שוב ושוב דברים מכעיסים.
ב”ה הילדים שלי חכמים וניכר עליהם שהם מבינים, ולמרות זאת עושים,
ולכן נוצרת תחושה של חוסר הקשבה
לדעתי פשוט לחכות באורך רוח שיגדל,
אין מה לעשות זה הגיל.
אפשר להסביר שוב ושב בטון רציני שיבין שאת לא מרשה לעשות.....
אבל אין מה לכעוס עליו, זה לא בכוונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ברור שילדים בודקים גבולות, עוד לפני גיל שנתים.
מה עושים? שמים גבולות!

סיפור קטן
הייתי היום בגינה עם הילדים, הקטן בן שנה ושמונה חודשים.
באיזשהו שלב הוא יצא מהגינה אל המדרכה הסמוכה לכביש.
כבר לא פעם ראשונה שזה קורה כמובן, רדפתי אחריו והחזרתי לתוך תחומי הגינה, הכל טוב ויפה.
אבל הוא מיד יצא שוב, ושוב, ושוב, ובכל פעם צוחק ובורח ממני, כך שקלטתי שזה נהפך למשחק.
ומה לעשות, המשחק לא היה לי כיף.
אז תפסתי והודעתי לו - מי שיוצא מהגינה אמא שמה אותו בעגלה! חזרתי על המשפט כמה פעמים ושחררתי את הילד.
הוא כמובן רץ החוצה, וכאן קיימתי את הבטחתי והכנסתי אותו לעגלה.
הוא צרח כמובן, ואני הסברתי לו שזה קרה כי הוא יצא מהגינה.
אחרי דקה הוצאתי אותו מהעגלה ובאורח פלא הוא נשאר בגינה והלך למגלשה...

מה כוונתי בסיפור?
שגם תינוק מסוגל להבין שיש סיבה ותוצאה, יש קשר בין העונש למעשה.
בסיפור שלי אני לא חושבת שזה עונש, זו תוצאה פשוטה, אני לא יכולה לרדוף כל הזמן אחרי תינוק שרץ לכיוון הכביש כמובן, והפיתרון שלי הוא עגלה, אם הוא לא רוצה לשבת בעגלה הוא צריך להסתובב רק בתוך הגינה.
לא כל דבר צריך עונש, אבל כל מעשה יש לו תוצאה, והילד חייב לדעת את זה.

משמעת זה לא דבר שמלמדים פעם אחת, חינוך זו עבודת חיים, ובהחלט מתחילים אותה כבר מגיל אפס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
די מזועזעת מהניסוחים ומהתפיסות שהם משקפים.

להעמיד במקום!
עושים בדווקא!
מצפצפים במודעות!
השלטת (!) משמעת.

והילד בן שנתיים ):

ניכר מהדברים גישה מאד נוקשה לחיים ויחסים בינאישיים פטרוניים.

התינוק הוא מראה של ההורה!

זכרו- חינוך מתחיל בחינוך עצמי,
רכות וחמלה יעשו טוב לכם ולתינוק המתפתח....

איזה יפת נפש..
תודה על המחמאות
מה את עושה אם ילדך בן השלוש אוטוטו חלאקה
עושה לך בדווקא ונגיד מרוקן את המגירת בגדים שוב ושוב ולא שם עליך
חוץ מלראות בו את המראה שלך...
מה את עושה במקרה כזה?

אני לא חושבת שמדובר בנוקשות,
לדעתי זה חוסר ידע.
גם אני אצל הבכור שלי הייתי בטוחה שהוא עושה דווקא
ונהנה לצפצף עליי ועל מה שאני אומרת.
בהמשך כשגם הילד נוסף התנהג כך, הבנתי שזה לא בא ממקום כזה,
באמת קשה שילד עושה שוב ושוב דברים מכעיסים.
ב”ה הילדים שלי חכמים וניכר עליהם שהם מבינים, ולמרות זאת עושים,
ולכן יוצרת התחושה של החוסר הקשבה
לדעתי פשוט לחכות באורך רוח שיגדל,
אין מה לעשות זה הגיל.
אפשר להסביר שוב ושב בטון רציני שיבין שאת לא מרשה לעשות.....
אבל אין מה לכעוס עליו, זה לא בכוונה.
אני חושבת שהדיון הזה הגיע מההגדרה "עושה בדווקא" או "מצפצף".
הילד בודק גבולות, זה וודאי, אבל הוא לא רוצה לעצבן, אין קשר, הוא פשוט מתיחס רק לעצמו ולא להורים.
הוא לא חושב על ההורים ברגע הזה, ולא "לא שם עליהם".
המחשבה שלו מתמקדת בו, לא באחר, ילד זה דבר מאוד אנוכי.
כשהוא יבין מה קורה לו כשהוא עושה X הוא יפסיק לעשות אותו, זה לא יקרה כשיראו לו מה קורה להורים שלו אלא רק מה קורה לו עצמו.
מה הוא מפסיד או מרויח מהתנהגות מסוימת. זה מה שמשמעותי לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9

הבנת ה"דווקא" – שינוי גישה​

לפני שמגיבים, כדאי לזכור שהילד לא מחפש "לנצח" אותנו, אלא לבדוק אם המילה שלנו היא אכן סופית.

  • הפרדת המעשה מהילד: הילד אינו "רע", ההתנהגות שלו כרגע אינה מקובלת.
  • שימור קור רוח: ברגע שאנחנו מאבדים סבלנות וצועקים, הילד מבין שהוא הצליח "להפעיל" אותנו. תגובה עניינית ושקטה משדרת עוצמה וביטחון.

2. כלים להשלטת משמעת וסמכות​

כדי שילד יקשיב, הוא צריך לדעת שהחוקים ברורים ועקביים.

  • בחירה מבוקרת: במקום לתת פקודה, תנו שתי אפשרויות ששתיהן מקובלות עליכם.
    • דוגמה: "אתה רוצה לאסוף קודם את המכוניות או את הקוביות?" זה נותן לילד תחושת שליטה ומפחית התנגדות.
  • תוצאה טבעית מול ענישה: עדיף להשתמש בתוצאה שקשורה ישירות למעשה.
    • דוגמה: אם הילד זרק צעצוע, הצעצוע "הולך לישון" בארון לכמה שעות. זה מלמד אחריות, בניגוד לעונש לא קשור (כמו "אין ממתק כי לא אספת").
  • הכנה מראש (תיווך): ילדים מתקשים לעבור בין מצבים.
    • דוגמה: "בעוד 5 דקות מסיימים לשחק ועולים להתקלח". זה מונע את ה"פיצוץ" של הרגע האחרון.
כשילד מתעלם במופגן, הוא בודק את העקביות שלכם.

  • התקרבות פיזית: אל תצעקו מהמטבח. גשו לילד, רדו לגובה העיניים שלו, הניחו יד על הכתף (בצורה נעימה) וודאו שיש קשר עין לפני שאתם מבקשים שוב.
  • מסר קצר וחד: השתמשו במשפטים קצרים. נאומים ארוכים גורמים לילד "להתנתק".
  • עקביות (הכי חשוב!): אם אמרתם שמשהו יקרה – הוא חייב לקרות. אם איימתם ולא ביצעתם, הילד לומד שאין משמעות למילים שלכם.
משמעת עובדת הכי טוב כשיש בסיס של אהבה והערכה.

  • חיזוק חיובי: תפסו אותו כשהוא מתנהג יפה. "מאוד אהבתי איך שהקשבת בפעם הראשונה שביקשתי".
  • זמן איכות: לעיתים התנהגות מרדנית היא קריאה לתשומת לב. 10 דקות של משחק משותף ביום יכולות להפחית משמעותית את מקרי ה"דווקא".
  • בהצלחה ענקית אני לא חושבת שאתם חלילה לא הורים טובים אלא אף אחד מאיתנו לא נולד הורה אלא כל החיים צריך ללמוד .
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
איזה רעיונות יש להעמיד במקום בגיל כזה?
מה אתם עושים כשהם עושים בדווקא?
מה ניתן לעשות כשהם פשוט מצפצפים עליך במודעות כמובן?
ומה הדרך הנכונה להשליט משמעת בגיל כזה?
אשמח שיעלו פה רעיונות וטיפים איך אתם מתמודדים
זה אכן מאד מבהיל בילד ראשון.
המחשבות רצות שאם ככה מתנהג בגיל שנתיים מי יודע מה יהיה בגיל ההתבגרות.

בעיקר תנשמו ותדעו שזה עובר.
אין טעם להלחץ/ לצעוק/ להעניש (אבל גם לא אסון לנסות את זה מדי פעם)
מן הסתם נסיתם וזה לא עזר..
פעם בהנחית הורים שמעתי משפט שמאד מלוה אותי " אמרת מאה פעמים והם לא שמעו? אז תפסיקי להגיד" ואכן ככה.
עשה בלגן תקחו אותו משם, תגידו באופן ברור שאתם לא מרשים וזה לא בסדר ותעסיקו אותו במה שמותר, תסדרו בהמשך.. תסגרו מה שאפשר. תהיו קשובים לפעילות אסורה (אם אתם שומעים כסא נגרר תעצרו את זה לפני שמגיע לשיש ושובר תבנית ביצים) ותעצרו אותה בזמן בסבלנות, ברוגע ובהבנה שהכל בסדר זה הגיל שלו לבדוק גבולות. הציון שלכם במבחן הזה לא יתקבל אם תצליחו לעצור את זה תוך יומיים, זה תהליך ויקח זמן והוא יגדל וזה יפסיק.
זה כמעט כמו לשאול איך משתיקים תינוק בן חודשיים שבוכה מכאבי בטן? אין באמת תשובה יותר טובה מהזמן יעשה את שלו. תמשיכו לאהוב, לגדל בנחת וזה יעבור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ברור שזה בדיקת גבולות של הילד
והוא לא מתכוון לעשות לי רע
רק השאלה איך מציבים את הגבולות שהוא בודק...
ובור שעונשים של גיל בוגר -לא רלוונטים
לכן פתחתי דיון איך כן ניתן להציב גבולות
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
בעיני, מתחיל קודם כל בהבנה של ההורה שילד בן שנתיים הוא לחלוטין מסוגל להבין גבולות ולהתנהל לפיהם
כי לפעמים מתייאשים מראש ומקרינים חולשה שהקטנטנים מזהים בלי מילים
זו עוצמה פנימית וביטחון בצדקת הדרך
זה כ"כ בריא להתפתחות שלו, שאבא ואמא חזקים מספיק בשביל לשמור עליו ולא להבהל מהנסיונות שלו לבדוק אותם
אין צורך לעשות את זה בנוקשות, וגם לא על כל דבר
זה בסדר למשל שילד בן שנתיים מתקשה לאסוף קופסא שלימה של משחקים וכדאי לעזור לו ולאסוף יחד איתו, אבל הוא חייב לאסוף קצת, ואם אבא/אמא אמרו לאסוף 5 פריטים אז הוא צריך לעשות את זה
ואם הוא שופך קופסאות משחקים בזה אחר זה הוא צריך להיעצר ע"י ההורה בנחישות
עם הרבה שימוש ב: בבית שלנו לא... או שומעים בקול אבא ואמא

לוקח קצת זמן אבל שווה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
לדעתי הצבת גבול לילד שבודק אותם היא משהו שאמור להיות מוסכם
הסחת דעת לא תמיד עוזרת ולא לאורך זמן
אין לי דיון שאלה על עצם הצבת הגבול, אלא על הדרך
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הניסוחים משקפים תפיסות שמבוססות על הבנה מוטעית של היכולות הקוגניטיביות והרגשיות של ילדים בגיל הזה.
כדאי ללמוד קצת על התפתחות ה-theory of mind (תיאוריית תודעה) של ילדים. זה שופך אור אחר לגמרי על ההתנהגויות שלהם.
ילד בגיל שלוש בקושי מתחיל להבין שמה שאחרים יודעים וחושבים זה משהו נפרד ממה שהוא חושב ויודע. בגיל שנתיים זה בכלל רחוק ממנו שנות אור.
כדי לעשות "דווקא", ילד צריך להבין ברמה בסיסית לפחות את המחשבות והרגשות של ההורה. בגיל שלוש ילד בכלל לא מבין שההורים כועסים או מתוסכלים מזה שהוא שופך את המגירה על הרצפה. הוא לא שופך דווקא, הוא שופך כי זה כיף. הוא שופך כי לא מבין מה זה "לא" או "אסור". זה לא "מצפצף" באותו מובן שילד גדול יותר מבין את האיסור ובוחר לעבור עליו, זה עדיין חוסר הבנה של הרעיון וחוסר יכולת לדחות סיפוקים.

כשמבינים את זה, ועוד דברים מהסוג הזה על ההתפתחות של ילדים, מסתכלים לגמרי אחרת על "חינוך". זה לא שאלה של משמעת וסמכות, זה שלב הרבה יותר פרימיטיבי.
בשלב הזה צריך לעזור לילדים ללמוד לדחות סיפוקים, ולהבין את המשמעות של "לא" באמצעות זה שכשאוסרים עליהם משהו, גם מונעים מהם לעשות אותו.
הילד שופך את המגירה? להגיד לו "לא" ולהרחיק. בסוף הוא ילמד ש"לא" פירושו שצריך להפסיק את הפעולה ויתחיל להפסיק מעצמו. כמו כן, להיות מאד ברורים מה בדיוק אוסרים. ילדים יכולים להיות מאד ספציפיים בפרשנות שלהם לאיסורים (ושוב - זה לא בכוונה. הם לא מבדילים בין עיקר לטפל כמו שאנחנו חושבים על זה). לצורך העניין אם אומרים לא לילד ששפך את המגירה, הוא ישפוך עכשיו בדרך אחרת, ומבחינתו הוא הפסיק את הפעולה שאמרת עליה לא.
גם טווח הקשב וסף התסכול בגיל הזה נמוכים מאד, מה שמאד עוזר הוא להפנות לאפיקים חיוביים. אמרת לא לשפוך את המגירה, עכשיו להציע מה כן עושים. לפעמים ילד ממשיך בפעילות רק בגלל שהוא לא יודע מה לעשות במקום זה. זה שינוי כיוון שצריך איזה סוויצ' במוח, לפעמים צריך עזרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
זה מוגדר גיל המרי הראשון
פשוט לחזור שוב ושוב לחזור על ההוראה + מעשה
לדוגמה: אם לא מסכימים לגעת בחפץ מסוים, לקחת אותו משם תוך כדי שאומרים לו לא
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני חושבת שהדיון הזה הגיע מההגדרה "עושה בדווקא" או "מצפצף".
הילד בודק גבולות, זה וודאי, אבל הוא לא רוצה לעצבן, אין קשר, הוא פשוט מתיחס רק לעצמו ולא להורים.
הוא לא חושב על ההורים ברגע הזה, ולא "לא שם עליהם".
המחשבה שלו מתמקדת בו, לא באחר, ילד זה דבר מאוד אנוכי.
כשהוא יבין מה קורה לו כשהוא עושה X הוא יפסיק לעשות אותו, זה לא יקרה כשיראו לו מה קורה להורים שלו אלא רק מה קורה לו עצמו.
מה הוא מפסיד או מרויח מהתנהגות מסוימת. זה מה שמשמעותי לו.
מרחיבה את זה.
אני שומעת הרבה פעמים משפטים בסגנון הזה על תינוקות ופעוטות.
הוא כעס עלי.
הוא נעלב ממני.
הוא לא שמע בקולי.
הוא התנגד למה שאמרתי.

כל המשפטים האלו מעניקים פירוש יותר מדי אינטלגנטי למעשה של תינוק קטן, שלא חושב ומרגיש את כל זה.
התינוק הוא אינטרסנטי, הוא רוצה את הצרכים שלו - הפיזים והרגשיים - וזהו, הוא לא בענין של תקשורת עם אחרים ולכן לא מחפש להציק או להיטיב עם אף אחד. הוא פשוט מחפש את צרכיו.
בהחלט יתכן שפעוט ימשוך את תשומת הלב שלו בדרך השלילה, הוא צריך תשומת לב מההורים והוא למד מתוך נסיונו שאם הוא מרוקן את הארון ההורים מתיחסים אליו, אבל הוא לא רוצה לעצבן אותם אלא רק את היחס שלהם, הוא צריך יחס.
הפיתרון לזה הוא פשוט (או לא פשוט) ללמד אותו מחדש איך לקבל יחס בצורה חיובית, ושהצורה השלילית לא מניב לו את היחס המצופה.
אם נחזור לארון - לתת לו באותה שניה יחס מאוד מאוד מינימלי, ובהזדמנות אחרת כשהוא מתנהג טוב לתת לו יחס במינון גבוה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אני חושבת שהדיון הזה הגיע מההגדרה "עושה בדווקא" או "מצפצף".
הילד בודק גבולות, זה וודאי, אבל הוא לא רוצה לעצבן, אין קשר, הוא פשוט מתיחס רק לעצמו ולא להורים.
הוא לא חושב על ההורים ברגע הזה, ולא "לא שם עליהם".
המחשבה שלו מתמקדת בו, לא באחר, ילד זה דבר מאוד אנוכי.
כשהוא יבין מה קורה לו כשהוא עושה X הוא יפסיק לעשות אותו, זה לא יקרה כשיראו לו מה קורה להורים שלו אלא רק מה קורה לו עצמו.
מה הוא מפסיד או מרויח מהתנהגות מסוימת. זה מה שמשמעותי לו.
למה צוטטתי?
זה מה שאמרתי במילים אחרות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הניסוחים משקפים תפיסות שמבוססות על הבנה מוטעית של היכולות הקוגניטיביות והרגשיות של ילדים בגיל הזה.
כדאי ללמוד קצת על התפתחות ה-theory of mind (תיאוריית תודעה) של ילדים. זה שופך אור אחר לגמרי על ההתנהגויות שלהם.
ילד בגיל שלוש בקושי מתחיל להבין שמה שאחרים יודעים וחושבים זה משהו נפרד ממה שהוא חושב ויודע. בגיל שנתיים זה בכלל רחוק ממנו שנות אור.
כדי לעשות "דווקא", ילד צריך להבין ברמה בסיסית לפחות את המחשבות והרגשות של ההורה. בגיל שלוש ילד בכלל לא מבין שההורים כועסים או מתוסכלים מזה שהוא שופך את המגירה על הרצפה. הוא לא שופך דווקא, הוא שופך כי זה כיף. הוא שופך כי לא מבין מה זה "לא" או "אסור". זה לא "מצפצף" באותו מובן שילד גדול יותר מבין את האיסור ובוחר לעבור עליו, זה עדיין חוסר הבנה של הרעיון וחוסר יכולת לדחות סיפוקים.

כשמבינים את זה, ועוד דברים מהסוג הזה על ההתפתחות של ילדים, מסתכלים לגמרי אחרת על "חינוך". זה לא שאלה של משמעת וסמכות, זה שלב הרבה יותר פרימיטיבי.
בשלב הזה צריך לעזור לילדים ללמוד לדחות סיפוקים, ולהבין את המשמעות של "לא" באמצעות זה שכשאוסרים עליהם משהו, גם מונעים מהם לעשות אותו.
הילד שופך את המגירה? להגיד לו "לא" ולהרחיק. בסוף הוא ילמד ש"לא" פירושו שצריך להפסיק את הפעולה ויתחיל להפסיק מעצמו. כמו כן, להיות מאד ברורים מה בדיוק אוסרים. ילדים יכולים להיות מאד ספציפיים בפרשנות שלהם לאיסורים (ושוב - זה לא בכוונה. הם לא מבדילים בין עיקר לטפל כמו שאנחנו חושבים על זה). לצורך העניין אם אומרים לא לילד ששפך את המגירה, הוא ישפוך עכשיו בדרך אחרת, ומבחינתו הוא הפסיק את הפעולה שאמרת עליה לא.
גם טווח הקשב וסף התסכול בגיל הזה נמוכים מאד, מה שמאד עוזר הוא להפנות לאפיקים חיוביים. אמרת לא לשפוך את המגירה, עכשיו להציע מה כן עושים. לפעמים ילד ממשיך בפעילות רק בגלל שהוא לא יודע מה לעשות במקום זה. זה שינוי כיוון שצריך איזה סוויצ' במוח, לפעמים צריך עזרה.
לאור ריבוי טעיות ההבנת
אני משנה מעתה ואילך את ההגדרה"עושה בדווקא"
ל-בדיקת גבול- זה בסדר? זה עובר אותך?
בדיקת גבול, זה מספיק פולטי קורקט?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
@נץ
אף אחד לא דיבר בשביל הפוליטי קורקט, הכוונה היא התפיסה שלך, איך את תופסת את המעשה שלו.
האם זו חוצפה או לא.
כמובן, הילד צריך ללמוד מה לא לעשות, אבל למידה היא תמיד תהליך, זה לוקח זמן, וכל תקופה יהיה לו רעיון חדש שתצטרכי ללמד אותו לא לעשות. ככה זה, התחלת לחנך ילד.
אבל חוצפה אין כאן, זו היתה כוונת המשוררים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
איזה יפת נפש..
תודה על המחמאות
מה את עושה אם ילדך בן השלוש אוטוטו חלאקה
עושה לך בדווקא ונגיד מרוקן את המגירת בגדים שוב ושוב ולא שם עליך
חוץ מלראות בו את המראה שלך...
מה את עושה במקרה כזה?
לדעתי הוא פשוט רואה שזה מוציא אותך משלוותך ולכן ממשיך בפעולה הזאת . אני הייתי עושה ניסיון להראות לו שזה לא מעסיק אותי בכלל לא נותנת לזה מקום לפחות שבוע לנסות ולראות איך זה משפיע.. בצורה טכנית מרימה ומכניסה לארון את הבגדים וממשיכה ביום. ולהיות רכה כלפיו עם עין טובה עליו . נוקשות וקשיחות רק מגביר את החוצפה .
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה