שיתוף - לביקורת זעקת הרווקים

  • הוסף לסימניות
  • #21
הלו... כן, זה אני, חוזר שוב לחשוב בקול,

לקראת פורים חשבתי קצת על סוגי התחפושות שמתחלפות עלי בתדירות,

ליד חברי לשיעור זה הבחור המסכן שלא מצא עדיין את ישועתו, בסביבת הורי משדר אמונה חזקה, שלא קרה כלום ואוטוטו אני מאורס בעז"ה, ליד אנשי "חוסר הטקט" זה תחפושת הפלדה, "לא מעניין אותי כלום" "לא מפריע לי כלום", ובישיבה הרי אין לי מה להתמסכן, יש שם עוד עשרים כמוני.

עד כדי שאני כבר לא יודע מי אני האמיתי! מה אתם אומרים?

ואפרט קצת יותר:

לפני כשבועיים התאספנו כל חברי לשיעור בישיבה גדולה לכנס גיבוש, וככל שניסיתי לזרום ולשוחח עם כולם, עדיין בכל פעם שעברתי לחבורה אחרת של פיטפוטים, הם הסמיקו עצרו את נושא השיחה וחיפשו משהו אחר לדבר עליו.

לפני תקופה הגעתי לשבת בבית הורי, לאחר שבמשך השבוע ירד שידוך שהתקדם בקצב טוב יחסית ובמשך כל השבת הייתי צריך להגיד לאימי שתחי', "הכל בסדר" "זה לא היה המיועדת" "כשיגיע הנכון זה לא יעצור" וכו'

והדובדבן שבקצפת בהשתתפותי בחתונה של חבר נגש אלי אחד מהמשתתפים ופשוט התחיל "לחפור לי" על שידוך מסוים שירד לאחרונה,

"נו, מה אתה אומר?, "למה זה לא יכול ללכת?" "אתה חייב להתפשר" ופשוט לא הצלחתי לנער אותו, אני לא מבין לאנשים אבדה הבושה?, איך הם לא מתביישים?,

בא נאמר שאם הוא היה המציע של השידוך הזה, עוד מילא אבל הוא רק שמע על זה מחבר כל שהוא, ומרוב רחמנות עלי הוא החליט לגשת ולנדנד לי, (כאילו משהו תלוי בי פה),

לאיפה נעלמה הרגישות האנושית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
יפה מאווד!


לא יודע אם נכון לכתוב פה.. כי אחרי הכל -
לאנשים אבדה הבושה? איך הם לא מתביישים?
ו..
לאיפה נעלמה הרגישות האנושית?
אבל ברשותך/ם רק נגיעה.
נו, מה אתה אומר?, "למה זה לא יכול ללכת?" "אתה חייב להתפשר" ופשוט לא הצלחתי לנער אותו, אני לא מבין לאנשים אבדה הבושה?, איך הם לא מתביישים?,
כאמור לעיל באחת ההודעות הקודמות, אני מתעסק עם החבר'ה המבוגרים.
קשה, כואב, ועצוב לי לומר, אך אומר בוודאות מוחלטת:
"כן את/ה חייב/ת להתפשר" לא את/ה, כן? מטאפורית..
כי אוטוטו דור ההמשך שלך יהיה רק בחלומות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #23
תודה רבה!!!!!!!!!!!!
כאמור לעיל באחת ההודעות הקודמות, אני מתעסק עם החבר'ה המבוגרים.
קשה, כואב, ועצוב לי לומר, אך אומר בוודאות מוחלטת:
"כן את/ה חייב/ת להתפשר" לא את/ה, כן? מטאפורית..
כי אוטוטו דור ההמשך שלך יהיה רק בחלומות.
מסכים עם כל מילה!!!!!!!!!
אני כבר נשוי ב"ה
אבל ג"כ מתעסק קצת עם שידוכים
והפרקים נכתבים בד"כ מתוך כך או אחרי דיבורים עם בחורים
או אחרי דיבורים עם הורים ומשם אני לוקח את ההשראה!!!!!
ואני מסכים עם כל מילה שלך!!!!!!!!!!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בכל בוקר כשאני יורד מהאוטובוס בתחנה שליד העבודה, הוא עולה.
כתף משתפשפת בכתף לשבריר שניה, ואנו מהנהנים.
אנחנו לא מכירים זה את זה. לא שואלים שמות, לא ”מאיפה” לא ”לאן”. רק מהנהנים.
הנהון קטן, כמעט לא קיים. הנהון שאין בו משום ברכה או חיבה.
סתם טקס.

בלי מילים.
בלי חיוך.
רק הנהון. כמו העברת כרטיס עובד.
"נוכח"!

על המדרגות האחוריות של קו ארבעים ואחת, בשעה שבע חמישים ושתים. הנהון קצר. והיום ממשיך לטוס.

..................................

”אבינועם!”
”הא?”
”מה אתך”
”מה, מה איתי?!”
”אתה כבר חצי שעה מסתכל בחלון במקום על המסך”.
”אני, אמ, נכון סליחה. אז איפה היינו?”
”קרה משהו אבינועם?”
”משהו?! לא, לא, לא קרה כלום. אני... כלום כלום. הנה כאן, בעמודה של אוגוסט חסר הניכוי של הפרשת מעסיק...”
”אבינועם”
”די נו, שום דבר. אתה תצחק עלי”
”מה פתאום שאצחק. ספר לי הכל, סגור את המחשב וספר לי”

”מישהו שאני פוגש כל בוקר, אה, באוטובוס, לא הגיע היום”.
”חבר?”
אין לי מושג מי זה, תאמין לי שלא הכרנו ולא דיברנו אף פעם, אפילו שלום או מה נשמע לא אמרנו מעולם. אנחנו רק מהנהנים”.
”מהנהנים?”
”הנהון חטוף, הנהון של זרים שמכירים רק את השעה שבע חמישים ושתים ואת המדרגות האחוריות של האוטובוס.
בתוך עיר עם אלפי פרצופים שאף אחד לא זוכר, אנחנו זה בשביל זה פנים שאי אפשר לשכוח.
והיום הוא נעלם, ומאז משהו בי חסר”.

“חסר מה?”

שתקתי.

”לא יודע. חסר לי הקיום של ההנהון. ההוכחה היומית שהעולם זז ואני חלק ממנו. שיש עוד מישהו שמזהה אותך בתוך ההמון — גם אם לשבריר שנייה.
מישהו שאומר לך, גם אם באמצעות העיניים בלבד: אני רואה אותך. אתה קיים. לרגע אחד בנסיעה האפורה בתוך עולם מנוכר, אינני שקוף”.
..............

למחרת.
בשבע חמישים ושתים, כשנפתחה הדלת האחורית של האוטובוס, ראיתי אותו. הוא עלה בזריזות כדרכו, ואני ירדתי לאטי.
כתף השתפשפה בכתף לשבריר שניה, ומבטינו נפגש.
הנהון קצר.

אבל הפעם המבט נשאר תפוס לעוד רגע.
ואז הופיע הנהון נוסף, טיפה עמוק יותר. כמו הסכם מחודש.
וכבר נסגרו הדלתות בקול שריקת לחץ אויר ומנוע האוטובוס הרעים לדרכו.

בכאוס של בדידות עירונית ורעש אינסופי, הנהון חטוף היה עבורי לחישה שקטה של נוכחות המחברת אותי מחדש בהרמוניה עם העולם ועם עצמי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה